מן הראוי להראות את הסוכה למורה הוראה הבקי בהלכות סוכה, שיבדוק את כשרות הסוכה, כיוון שהלכות סוכה רבות הן, ולא נדיר הוא לראות סוכות פסולות, שיושבים בהם, ומבטלים מצוות סוכה, ומברכים ברכה לבטלה, ועי' כף החיים סי' תרכה' סק"ט בזה.
א). הסוכה צריכה להיות שבעה טפחים על שבעה טפחים, לפחות, ואין לה שיעור עד כמה היא יכולה להיות גדולה, ואם היא פחות משבעה טפחים ברוחב, הסוכה פסולה, אף אם היא ארוכה מאד, דבסוכה לא מועיל "כדי לרבע" סי' תרל''ד, שיעור שבעה טפחים לפי השיעור הקטן הוא 56 ס"מ, ולפי השיעור הגדול הוא 67.2 – 70 ס"מ.
ב). דפנות הסוכה צריך שיהיו גבוהות לפחות עשרה טפחים, שיעור עשרה טפחים לפי השיעור הקטן הוא 80 ס"מ, ולפי השיעור הגדול הוא 96 - 100 ס"מ.
ג). ואפי' אם הסכך גבוה הרבה די בדפנות עשרה טפחים [סוכה ט"ז ואו"ח סי' תר''ל ס"ט] ויש מקפידים שהדפנות יהיו מכוונות תחת הסכך.
אך להלכה נפסק בשולחן ערוך סי' תר''ל סעיף ט' שאפילו אם המחיצות אינם מכוונות ממש מתחת לסכך אלא הם במרחק אוויר של פחות מג' טפחים מהסכך, אף שהוא גבוה מהדפנות הרבה יותר, הסוכה כשרה.
וביאור הנידון הוא בהקדם מה דיש לבאר מדוע אין צריך שהדפנות יגעו בסכך, וסגי שהדפנות בגובה עשרה טפחים, דיש לומר דהטעם הוא דבאמת צריך שהדפנות יגעו בסכך, אלא דנתחדשה הלכה של "גוד אסיק מחיצתא" [סוכה ד' ע"ב, ו' ע"ב] שזהו הלכה למשה מסיני שנתחדש שאף שהמחיצה היא רק עשרה טפחים רואים כאילו היא נמשכת עד למעלה, וכן הוא להדיא בריטב"א סוכה טז' ע"א שהטעם שסגי במחיצה עשרה הוא מדין גוד אסיק מחיצתא, וכ"כ בשו"ת מים עמוקים לר' אליהו מזרחי, סי' כו', וכך הוא במשנה ברורה סי' תרל' ס"ק מג' דהוא מדין גוד אסיק.
אכן בר"ן סוכה [ב' ע"א בדפי הרי"ף] כתב דכי אמרינן בגמ' סוכה ו' ע"ב שאיצטריך הלכתא לגוד אסיק, לעניין שבת איתמר, דלגבי סוכה ליכא גוונא דנימא בה גוד אסיק, דהא מסקינן [סוכה ד' ע"ב] דאפילו על שפת הגג פסולה עד כאן דברי הר"ן.
ומבואר בר"ן דאין הלכה למשה מסיני של גוד אסיק בסוכה, ואם כן צריך לבאר מדוע סגי בסוכה במחיצה עשרה טפחים, אף שאין הדפנות מגיעות לסכך, שהרי מן הצד בעינן שהדפנות יהיו סמוכות לסכך רק אם זה אוויר צריך שזה יהיה בתוך ג' טפחים סמוך לסכך שאז מהני מדין לבוד שנחשב סמוך, ואם זה סכך פסול אז תוך ארבע אמות מדין דופן עקומה נחשב סמוך, ואם כן הכא נמי בגובה בעינן שיהא סמוך ומדוע סגי במחיצה עשרה, ונאמרו בזה ב' דרכים,
דרך א' ביאר בפני יהושע סוכה טז', דהוא מדין חבוט רמי שרואין כאילו הסכך יורד עד הדפנות.
דרך ב' כתב הערוך לנר סוכה ו' דסבירא ליה להר"ן דהא דסגי במחיצות עשרה טפחים הוא לא משום חבוט רמי ולא משום גוד אסיק אלא דס"ל להר"ן שלא צריך שהמחיצות יגעו בסכך, ויש הבדל בין הגובה, ששם אין צריך כלל שיגעו המחיצות בסכך, אלא כיוון שהמקום שתחת הסכך גדור על ידי הדפנות, אף שהם נמוכות מהסכך סגי, משא"כ בצד, שם צריך שלא יהא הפסק והפרדה בין הדופן לסכך, שאם יש ה פרדה, כבר אינו נחשב דופן של הסוכה, והשיעור של ההפסק, הוא באוויר עד ג' טפחים, ובסכך פסול הוא עד ד' אמות, שאם יש יותר מג' טפחים אוויר, בין הדופן לסכך שמצידו, פסול, כי אז הדופן אינו מתייחס לסכך.
ומעתה לפי מה שיתבאר להלן סעיף ה' ששיטת הגרעק"א בתשו' יב' ששיטת הר"ן שלא אומרים שתי הלכות לפי זה לשיטת הר"ן, אם מה שמהני במחיצה עשרה הוא מדין גוד אסיק, לא אומרים שתי הלכות, וממילא לא אומרים גוד אסיק ולבוד, אך לפי מה שנתבאר בר"ן עצמו מוכח שאינו סובר שמחיצה עשרה מהני מדין גוד אסיק, וממילא יש לומר שפיר דמי שכתב השו"ע דמהני מחיצה עשרה אף שהוא אינו מתחת הסכך הכשר וגם להלן בסעיף ה' יתבאר בס"ד שיש חולקים על דברי רעק"א וס"ל דאף לר"ן אומרים שתי הלכות.
ג). סוכה שדפנותיה הם עשרה טפחים בלבד, והסכך גבוה מזה הרבה, אך הסכך שמעל הדפנות הוא סכך פסול, וכגון תקרת בית, גג רעפים, וכו', ורק אח"כ מתחיל סכך כשר, אם הסכך הפסול הוא פחות מד' אמות, נחלקו בדבר הראשונים האם הסוכה כשרה, והנידון הוא האם דין דופן עקומה, דהיינו שאם יש מרחק בין הדופן לסכך הכשר, פחות מארבע אמות, שהסוכה כשרה מדין דופן עקומה, האם זה דווקא כשהדופן מגיע לסכך הכפול, ואז אם יש פחות מד' אמות סכך פסול, אז הסוכה כשרה מדין דופן עקומה, אבל כשהדופן אינו מגיע לסכך, אז אף שיש פחות מארבע אמות בין הדופן לסכך הכשר, וסכך פסול מפסיק ביניהם פסול, או שבכל גוונא אמרינן דופן עקומה, בין אם הדפנות מגיעות לסכך הפסול, ובין אם הדפנות אינם מגיעות לסכך ה פסול.
ודעת הר"ן בסוכה דף ד' והריטב"א שם שדווקא אם המחיצות מגיעות לסכך הפסול, אז אומרים דופן עקומה, ואילו דעת הטור בסי' תרלב' שאף שהדפנות אינם נוגעות בסכך הפסול אומרים דופן עקומה, ומבאר הגאון רבי עקיבא איגר בתשובותיו תשו' יב' שדעת הר"ן שלא אומרים שתי הלכות בסוכה, וכאן כיוון שהוא שתי הלכות גם גוד אסיק, וגם דופן עקומה לא אומרים, ואילו הטור סובר שאומרים שתי הלכות, וכתב הגרעק"א דלפי זה יש ראיה לדינא שהלכה אינה כהר"ן אלא כן אומרים שתי הלכות, שכמו שהובא לעיל בסעיף ג' פסק השולחן ערוך בסי' תרל' סעיף ט' שאומרים גוד אסיק ולבוד, דהיינו במקרה שדפנות הסוכה גבוהים עשרה טפחים, בלבד, והסכך גבוה מזה הרבה, וגם הוא לא עומד מעל הדפנות אלא הוא רחוק ברוחב, מהסכך פחות מג' טפחים, הסוכה כשרה, והביאור, ביאר הגרעק"א שסובר השו"ע כשיטת הטור שכן אומרים ב' הלכות, גוד אסיק ודופן עקומה, ולכן כאן אומרים ב' הלכות גוד אסיק ולבוד, נמצא שלפי רעק"א להלכה אומרים שתי הלכות.
אכן במשנ"ב בסי' תרלב' סק"ד מבואר בשם הפרי מגדים והבכורי יעקב שאף שיש להחמיר כשיטות שלא אומרים גוד אסיק ודופן עקומה, מ"מ לבוד ודופן עקומה כן אומרים.
ומוכח מדבריהם שפרשו בשיטת הר"ן והריטב"א שלא מהני בדופן עקומה אם המחיצות אינם מגיעות לסכך הפסול שהוא לא כמו שכתב הגרעק"א שהוא משום שלא אומרים שתי הלכות ביחד, אלא הוא דין אחר, שהרי כתבו שמהני לבוד ודופן עקומה, אף שהוא שתי הלכות, ואף לשיטות שלא מהני דופן עקומה כשהמחיצות אינם מגיעות לסכך הפסול, אלא בהכרח שהביאור הוא שבדין דופן עקומה חייבים שהמחיצות יהיו סמוכות ממש, ולא סגי בגוד אסיק, כי בגוד אסיק אין הביאור שהאוויר סתום, אלא שדין הוא שמהני, עי' בחי' הגר"ח הל' סוכה ובחזו"א בגליונות שם, משא"כ בלבוד הוי כסתום ממש.
ד). האם בדפנות הסוכה מהני חבלים או עמודים, ובלשון הגמ', מחיצת שתי או מחיצת ערב, או שצריך מחיצה שלמה, שורש הנידון הוא בסוכה דף ז' ע"א שאמרו שם דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים עיי"ש, דבפשוטו מבואר בגמ' שם דמהני אף מחיצה שעשויה כולה מעמודים, ובין עמוד לעמוד יש פחות מג' טפחים, והסוכה כשרה, אכן בתוס' בדף טז' ע"ב ד"ה בפחות מבואר שלא מועיל מחיצת שתי בסוכה, ומה שמבואר בדף ז' ע"א שכן מועיל יש בזה כמה דרכים, המהר"ם בסוכה ט''ז על דברי התוס' כתב שכיוון שזהו מחלוקת תנאים לעניין עירובין, בעירובין טז', והסוגיא בסוכה דף ז' עומדת בשיטת המכשירים מחיצת שתי, אבל להלכה קיי"ל כשיטות שלא מועיל מחיצת שתי.
אכן המהרש"א שם מתרץ שיש חילוק בין מחיצת שתי למחיצת ערב, דהיינו שחבלים פרוסים לרוחב כמו שיש היום בסוכות זה לא מועיל, אבל עמודים פרוסים לאורך זה כן מועיל, ולכן בגמ' בדף ז' זה מחיצת שתי וזה מועיל, אולם המגן אברהם בסי' תרל' חולק על כל זה, והוא סובר שאין חילוק בין מחיצת שתי למחיצת ערב ותמיד זה לא מועיל, ומה שכתוב בגמ' בדף ז' ע"א שכן מועיל מחיצת שתי זה דווקא אם יש בסוכה ארבע דפנות ובזה מועיל אף מחיצת שתי או ערב, אבל אם הסוכה עשויה כדינא בשלש דפנות זה לא מועיל, וכן פוסק המשנה ברורה בסי' תרל' ס"ק שמחיצת שתי או ערב בסוכה לא מועילה אלא אם כן הסוכה עשויה מארבע דפנות [לא כולל פתח].
נמצא שלהלכה סוכה העשויה מפריסת חבלים או עמודים מועילה לדעת המגן אברהם והמשנה ברורה רק אם היא עשויה מארבע דפנות, אבל אם היא רק משלש דפנות זה לא מועיל, אכן החזו"א באו"ח סי' יב' חולק על המגן אברהם והמשנה ברורה, וסבירא ליה שאין לחלק בין שלש דפנות לארבע דפנות, ותמיד לא מועיל מחיצת שתי או ערב, ומה שאמרו בגמ' בדף ז' שמהני מחיצת שתי מחדש החזון איש, שמדובר מעבר לשבעה טפחים שיעור סוכה, דהיינו שלאחר שעשו מחיצת סוכה מז' טפחים אפשר להאריך אותה בלא גבול עם חבלים או עמודים, אבל דופן שלימה על שתי או ערב לא מועיל.
ה). והנה כל זה במחיצת שתי או ערב אבל אם המחיצה עשויה משתי וערב ביחד וודאי מהני וכמבואר בעירובין טז' שהשיטה המחמירה שם סוברת שכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה, ומבואר מזה דמחיצת שתי וערב הוי מחיצה שלימה,
והנה במעקה של מרפסת, סורגים, יש מחיצת שתי, דהיינו עמודים, ויש פס ברזל למטה ולמעלה שמחברם, והנידון האם זה נחשב מחיצת שתי וערב שדינה במחיצה גמורה ומהני בסוכה, או לא.
והנה בשער הציון הלכות עירובין סי' שס' סק"ב כתב בשם הפרי מגדים שזה נחשב מחיצת שתי וערב ולפי זה נמצא שמעקה הוא מחיצה מושלמת לסוכה, אכן אם מעקה הוא מעל מוזיקא יש בזה נידון רחב ולא נוכל כעת להיכנס לזה.
אכן החזו"א באו"ח סי' עז' סק"ד חולק על זה וטענתו שצריך שיהא שתי וערב בכל שלשה טפחים, וכיוון שבסורגים יש רק למטה ולמעלה ואין כל שלשה טפחים מחיצת ערב, זה נחשב מחיצת שתי שלא מועילה בסוכה ,
והנה נידון זה שייך גם בתריסים כששלביה פתוחים, אז לדעת המשנה ברורה נחשב מחיצת שתי וערב אכן לדעת החזון איש נחשב רק כמחיצת ערב, ולא מועיל, אכן יש אופן שמועיל לכולי עלמא, והוא שאם יש מעקה, אז אין צריך בתריסים שהם סגורים, אפשר לפותחם, אם הם בתוך שלשה טפחים למעקה, שאז נמצא שיש כאן מחיצת שתי שזהו המעקה, ובתוך ג' טפחים יש מחיצת ערב שזהו התריסים הפתוחים, והוי מחיצת שתי וערב ומהני לכולי עלמא.
ו). האם סדינים יכולים לשמש כמחיצה, אם הם באופן שרוח מצויה מזיזה אותם, אז הסוכה פסולה, [אכן לדעת החזו"א רק אם הם זזים ברוח שלשה טפחים] ולכן כתב רבינו פרץ ומובא בטור ושולחן ערוך סי' תרל' סעיף ט' שאין נכון לעשות את הדפנות מסדינים אף על פי שקשרן טוב כי שמא זה התנתק, הקשירה, ולא ישים לב, והוה ליה, מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שהיא פסולה כמבואר בסוכה כד'.
וכתב השולחן ערוך, שהרוצה לעשות מסדינים שיעשה מחיצת שתי או ערב, ובמגן אברהם כתב שלפי שיטתו שהוזכרה לעיל בסעיף ה' מועיל רק אם יעשה מחיצת שתי בארבעה דפנות הסוכה, אבל אם יעשה רק בשלש לא מועיל, אכן בשער הציון בס' תר''ל ס"ק מ''ט כתב שזה מהני אף אם עושה כן רק בשלושה דפנות, וכתב בשם האליהו רבא והבכורי יעקב לחלוק על
המגן אברהם שאף שבעלמא במחיצת שתי או ערב צריך ארבע מחיצות כאן בסדינים כיוון שהם קשורים טוב, והמחיצות שתי הוא רק לחומרא מהני אף בשלש.