כמבואר בדברי הפתיחה לקובץ, מחמת קוצר הזמן טרם הספיק מורינו הרב שליט"א לעבור על כל המאמרים, ולכן אין לסמוך על המאמרים הלכה למעשה, והדברים הובאו לעורר את לב הלומדים והמעיינים.
נחלקו הראשונים בדין פרוזבול אי בעינן ב"ד חשוב או שסגי בכל ג' ובשו"ע סי סז סעיף י"ח בובא דעת השו"ע שבעינן ב"ד חשוב והרמ"א פליג שסגי בכל ג'
ויש לדון במקרה מצוי במלוה ולוה שאחד נוהג כדעת שו"ע ואחד כדעת רמ"א מה יהיה דינם והנה דין שמיטת כספים יסודו בדין המלוה שדינו לשמט ודינו לומר משמט אני אמנם דין נוסף שיש בשמיטה לשון הרמב"ם פ"ט משמו"י אחר שביעית אבד החוב וכן באו"ז ע"ז קיט אפילו אמר המלוה אין אני משמט אין חיב כלום וא"כ יש לדון מה הדין בלוה ומלוה שחלוקים במנהגם
והנה בגמ' במכות דף ג' איכא תרי לישני במלוה חבירו לעשר שנים אי שביעית משמטת והב"י דיק מהא דלא הביא הרי"ף ב' לישנות דעתו לפסוק ששביעית משמטת כיון שספק ממון לקולא וכיון שהוא מוחזק אינו חיב מספק והביא הב"י שדעת הרא"ש והרמב"ם שאינו משמט ואף שספק ממון לקולא כיון שכאן יש איסור והספק הוא בדין איסור אזלינן לקולא וז"ל א"ת הא בספיקא דממונא נקטינן קולא לנתבע והכא הוי איפכא קולא לתובע. ונראה לי דטעמיה משום דשמטה איסורא הוא ומקילין דלא תנהוג כיון דרבנן היא בזמן הזה ונהי דנפקא מינה לענין ממונא והויא חומרא לתובע מכל מקום כיון דבעיקרא דדינא לא אתי למיבעי אי מפקינן ממונא מהאי גברא אלא לענין איסורא אי נהג השביעית או לא לקולא נקטינן כנ"ל .
ואפשר שבזה נחלקו אי אזלינן בתר הלוה או המלוה שלמלוה ענינו איסור ובזה אין לו דין לשמט והחולקים סוברין כיון שהלוה נפקע לו החוב אינו משלם ולא תליא בכך שהמלוה ספיקו לקולא ולהלכה פסק הש"וע שאינו משמט וחזינן שכיון שלמלוה נפסק קולא א"כ יכול לגבות החוב.
ויש שרצו לתלות גם בנידו"ד אי המלוה נוהג כדעת רמ"א דכיון דהמלוה עשה כדין וביחס אליו נפסק שאין דינו לשמט א"כ יכול לגבות ואין הלוה יכול לומר קים לי.
ונראה לחלק בין המקרים דמלוה לי' שנים פסק ההלכה מספ ק שאינו משמט א"כ גם דין הלוה לנהוג כהכרעת הדין לגבי המלוה ולא לשמט אבל במי שנוהג כדעת השו"ע שלדבריו זה הכרעת ההלכה א"כ ביחס אליו לא היה כאן פרוזבול ואינו חיב לשלם ואין הפקעת החוב תלויה באמירת משמט כלשון הרמב"ם אבד החוב.
ויש לדון במקרה שהמלוה כדעת שו"ע ועשה בב"ד הדיוטות האם מי שנוהג כדעת רמ"א צריך להחזיר ובאופן זה דינו של המלוה לומר לו משמט אני אמנם לדעת רמ"א כיון שיש חוב עדין חיובו קים ואפשר לדון שבאמירת משמט אני חל הפקעת החוב וא"כ נכון שמדין שמיטה חיב סו"ס יש כאן אמירת משמט אני אמנם נראה שאין אמירת משמט אני מפקיע החוב ועין במרדכי גיטין בשם ר' אביגדור שאין אמירת משמט מפקיע אלא שיש מצוה לומר וזכר לדבר בכור שמצוה להקדישו וא"כ כיון שלדעת רמ"א יש חוב עדין חיב לשלם ויכול לומר לו המלוה שאם חיב לו אינו מוחל וא"כ עדין יצטרך לשלם לו ולכאו' לא גרע מתלי ליה לומר אעפ"כ , ואי נימא שאמירת משמט אני היא המפקיעה 1 ש לדון אי יכול לומר משמט אני בתנאי שאין פרוזבול ושוב הלוה יהיה חיב לשלם או שאמירת משמט אני צריכה להיות מושלמת דומיא דהפקר הפירות 2ויותר נראה שיכול לומר בתנאי.
והנה בדין קטנים אי שיכים במצות שמיטת כספים שיטת תומים סימן סז ס"ק כה דלא הבנתי מה צריכים יתומים קטנים פרוזבול, הלא אינם בכלל מצות ואינם חייבים בשמיטת כספים כלל, וקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווים להפרישו (יבמות קיד א) ומכל שכן לדעת רשב"א (שבת קכא. ד"ה שמעת) דבאיסור רבנן אפילו למספי ליה בידים שרי, ושביעית דרבנן, ועיין באסיפת זקנים לב"מ דף ע' שם (ד"ה מעות של יתומים) דהביא בשם רשב"א וריטב"א ביותר ביאור דאפילו רבית קצוצה ביתומים לית בהו איסורא כלל דיתמי לאו בני מצוה נינהו, ואפילו למ"ד (יבמות שם) קטן אוכל נבילות ב"ד מצווים להפרישו, אין זה רק לענין שחיטה דהוא להרוויח ולא לכלות קרנם, רק חכמים אסרו דלא לגרור בתריה כשיגדילו, ע"ש. וכל זה באלף ק"ו לשמיטה דאין דומה כלל לרבית, דפשיטא דלא שייך ביה חיוב השמיטה ובפרט בשמיטה דרבנן.
ומבואר לדעתו שכיון שאין המלוה מצווה יכול לגבות והוא לכאו' כדעת הרא"ש אמנם המנ"ח תס"ז ועוד אחרונים חלקו ששביעית היא אפקעתא דמלכא וכיון שכך אף קטן שאינו מצווה נפקע חובותיו ונראה שאין זה סתירה לדעת הרא"ש דעד כאן לא כתב הרא"ש שכיון שהוכרעה ההלכה ביחס אליו שאינו מחויב אין כאן שמיטה אבל קטן על אף שאינו בר חיובא מ"מ הוא בכלל איש ישראל וכיון חוב זה הוא בכלל אפקעתא דמלכא אינו גובה משא"כ באופן שהוכרע ספק איסור שדינו לקולא .
והעולה לכאו' שבאופן שהמלוה נוהג כדעת השו"ע צריך לומר משמט אני ולא יכול לתבוע אבל עדין הלוה בחיובו קאי ובאופן שהמלוה כדעת רמ"א יכול לומר הלוה קים לי.
ונפק"מ לפי הנ"ל במי שנוהג כדעת שו"ע שקבל צ'ק של אדם שלישי לאחר ראש השנה ונותן הצ'ק עשה פרוזבול בפני ג' הדיוטות אינו יכול לגבות הצ'ק כיון שלשיטתו פקע החוב ואין מה לגבות ואף שבזמן חלות ר"ה לא היה דינו של המלוה לשמט מ"מ כיון שעכשו הגיע לידיו והוא נוהג כדעת השו"ע לדבריו אין כאן פרוזבול ואין כאן חוב וכן הובא בשם מרן הגרד"ל, ויותר מזה שגם אם הביא צ'ק על עצמו כיון שבא עכשו לגבות מהבנק 3ולדעת שו"ע אין הבנק חיב לו כלל כיון שלא עשה ב"ד חשוב א"כ כשמוציא הצ'ק עובר בגזל אא"כ הכניס כסף לאחר ר"ה וכן נפק"מ לכל אחד שקבל צ'ק מאדם שאינו שותו"מ בין קודם ר"ה בין לאחר אינו יכול להוציאו אחר ר"ה כיון שאין הבנק חיב כלום לנותן הצ'ק כיון שלא עשה פרוזבול .
ויש לדון בקבל צ'ק של מישהו שלישי קודם ר"ה באופן שהמקבל עשה ב"ד חשוב אבל הנותן לו לא עשה כלל ובזה יש לדון בנידון אי צ'ק מוגדר שטר חוב והעברתו כמכירת שטרות והוי כממרני שאינו צריך כו"מ ואז דינו כמבואר בשו"ע שמוכר שט"ח לחבירו הלוקח יכול לעשות פרוזבול או שכל ענינו הוראה לבנק לתת וא"כ אינו זוכה בחוב וא"כ המלוה הראשון צריך לעשות פרוזבול וכל שלא עשה אין המקבל יכול לגבות ואכ"מ להאריך בנושא זה שהרבה גופי תורה תלויים בו כריבית ועוד.
ב. מי שלא עשה פרוזבול בער"ה ובביה"ש של ר"ה עשה פרוזבול בע"פ לדעת רמ"א שמהני גם בע"פ יש לדון אי מהני והנה מדין האיסור סד"ל ומהני אמנם ספק ממון לקולא והמע"ה וא"כ לכאו' דמיא לרא"ש שכיון שסד"ל יכול לגבות כיון שהוא יכול להקל שהפרוזבול מהני ויכול לגבות.
ואפשר דיש לחלק דנידון דברי הרא"ש הם האם בחוב זה יש שמיטה או לא ובדין זה כיון שהוכרע לקולא אינו חיב בדין שמיטה אבל כאן שודאי יש שמיטה וספק אם עשה פרוזבול ומה"ת לחדש שיש כאן שטר פרוזבול אטו אם אחד יאמר איני זוכר אם עשיתי פרוזבול יכול לגבות או כגון שיש ספק בכשרות הפרוזבול יכול לגבות וצ"ע בסברא זו כיון שסו"ס אין לו איסור לגבות כי יש צד שעשה פרוזבול.
ג. עוד יש לדון במלוה ולוה שגרים בב' מקומות אי אזלינן בתר הלוה או בתר המלוה ובזה הדעת נוטה שודאי אזלינן בתר המלוה כיון שודאי יסוד הדין מתחיל מדין המלוה לא יגוש וכיון שהוא אינו בדין זה או שכבר אצלו ר"ה וכבר נתחיב בלא יגוש אינו יכול כבר ליגוש כיון שגם לדעת הריף שהוא ממון הוא מדין המלוה ולא מדין הלוה
ד. נשאלה שאלה בבית ההוראה מעשה באחד שחזר בתשובה והלוה רבע מליון ₪ לאדם לפני שמיטה קודמת וכעת שאלתו בפיו מה יעשה האם יכול לגבות 4 ויש לצדד בכמה סברות א. הרמ"א הביא שיטה שאין שמ"כ נוהג בזמן הזה ועין בפת"ש שרק בחו"ל יש מנהג זה ב. אם הלוה למומר יש שנקטו שאין דין שמי"כ כגוי ג. יש שדנו שיהני מגין זכין דיש העושים פרוזבול עבור כל מי שלא יעשה וא"כ זכו לופרוזבול ובנידן אי מהני זכין בפרוזבול באו"ז ע"ז סי' קכ למד מדברי התוספתא ב"ב פי"א דמהני וכ' שלא לעשות זכין כי שמא רוצה לשמט חובו ומ"מ חזינן דמהני וכן בנחלת אליהו הביא מהחזו"א דמהני אמנם הוא כ' רק לאחד שמעונין לעשות וונאנס ולא עשה אמנם בד"א הק' שמצינו שגם למומר זכין עין אבהע"ז סי' א' אמנם במי שאינו להכעיס ודאי הוי זכות לו ועין בחת"ס ח"מ קי"ג וכן בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש סי' כד שנראה מדבריהם שלא מהני שליחות ויש להאריך הרבה אי מהני זכין ועין .
ויש ב"ד שהחמירו כמהריק"ש ובשטר של שליחות כתבו נוסח של הרשאה ומהני לכו"ע.
מתוך "קובץ בירורי הלכה – חלק א": פסקי הלכה ובירורים שנתלבנו בין כותלי בית ההוראה בראשות מורינו הגאון הגדול רבי עמרם פריד שליט"א (בני ברק, ערב ראש השנה תשפ"ג).
1 לכאו' לדעת היראים מצוה קס''ד שאין החוב נפקע מאליו וההפקעה על ידי אמירת משמט אני א"כ זה עצמו מעשה הפקעה ויש לדון אי יכול בתנאי. עין בחידושי ר' נחום גיטין שהאריך בדעתו וביאר גדרה של שמיטה לדעתו.
2 ועין בדרך אמונה שדן מה הדין בדבר שיש ספק אי צריך להפקיר כגון אתרוג שישית לשביעית אי יכול להפקיר בתנאי וכך אף אחד לא יכול לקחת או שאינו הפקר כלל כיון שסו"ס מעכב מלקחת מכח צד הבעלות שיש לו ויש לחלק בין הפירות לחוב שכאן מבואר שתלי ליה ועין בזה.
3 ובנידון גביה מבנק בלא פרוזבול יש ב' סברות שדנו לקולא א. שי' התומים ס"ק כה שבאופן שיש למלוה שע"נ בלא שעה"ג לא קרינן ביה לא יגוש ולכן כ' שמי שמת והניח קרקע אין החוב נשמט כיון שאין על היורשים שעה"ג רק שע"נ וא"כ כל בנק כיון שהוא חברה בע"מ יש שדנו את זה כשע"נ בלא גוף וא"כ אינו בלא יגוש ויש שנקטו שכיון שכל זמן שלא הכריזו על פשיטת רגל חיבים הוי שעה"ג . ובעיקר דברי התומים ידוע להק' שסתר משנתו שבסי' ס"ו כ' על הא דמוכר שט"ח לחבירו ומחל המוכר שמחול וביאר ר"ת כיון שפקע השעה"ג פקע השע"נ עין תוס' כתובות פה ובר"ן שם והק' הר"ן שבכל פעם שמת הוי נכסים בלא גוף ותי' התומים שיש ליורשים שעה"ג ולכאו' סתר משנתו שבסי' ס"ז כ' שאין שעה"ג ונראה ביאו"ד שודאי אין להם שעה"ג לפרוע מנכסיהם אלא יש להם דין בתור יורשים לפרוע מנכסי האבא וזה שעה"ג לענין לפרוע מהנכסים אבל לגבי לא יגוש בעינן שיהיה לו חיוב הג וף לפרוע מנכסיו אבל כל ששעה"ג הוא ביחס לחפצים מסוימים אינו בלא יגוש וא"כ יש לדון שכיון שהחברה בע"מ דינו לגבות רק מנכסי החברה אינו כשעה"ג לענין לא יגוש ולכן אין בזה שמיטה. עוד יש סברא שפעמים שאנשים מקבלים ריבית על החשבון גם בעו"ש רגיל ואי נסמוך על היתר עיסקא גם במי שאינו שותו"מ א"כ דינו כפלגא מלוה ופלגא פקדון וחלק הפקדון אינו נשמט וחלק המלוה בשו"ע כ' שנשמט מהגה"מ אמנם הרדב"ז ח"ד סי' כ"ד התומים הקצות וכן מהרח או"ז סי' לט שגם חלק ההלואה אינו נשמט כיון שחיב להשאיר לצורך העיסקא אינו נידון כהלואה גרידא. עוד יש שדנו שצ'ק הוא כגבוי ואינו כלל בדין שמיטה ועין בסברא זו.
4 והנה בדיעבד אם היה גובה לגבי להחזיר יש שסמכו על שיטת היראים שאין החוב נפקע בלא אמירת משמט אני וכיון שגבה בדיעבד יכול לסמוך שכל שלא אמר משמט לא נפקע החוב ואין כאן גזל ולא צריך להחזיר אבל קודם שגבה זה לא מועיל כי יש דין לומר משמט ולזה באו דברינו.