כמבואר בדברי הפתיחה לקובץ, מחמת קוצר הזמן טרם הספיק מורינו הרב שליט"א לעבור על כל המאמרים, ולכן אין לסמוך על המאמרים הלכה למעשה, והדברים הובאו לעורר את לב הלומדים והמעיינים.
שאלה :
מה דינו של לולב העשוי כמין W? תשובה :
כידוע מבנה הלולב מורכב מהשדרה – שהיא בחלק העצי והכהה במרכזו, ומהעלים – זוגות זוגות עלים שיוצאים מהשדרה. השדרה מסתיימת בדרך כלל בעלה אמצעי אחד אשר מצידיו נמוך יותר יוצאים שני עלים, זה מכאן וזה מכאן. אמנם ישנם לולבים המסתיימים בשני עלים, ויתבאר דינם בהמשך.
כל עלה מעלי הלולב מורכב בעצמו משני עלים ('דפים') אשר מחוברים מצד גבם (=צד השדרה) ופתוחים מצד פניהם (=הצד שכנגד השדרה), כצורת האות V. וכמו כן גם העלה האמצעי.
לולב העשוי כמין W הוא לולב שהעלה האמצעי שלו מורכב משני עלים מחוברים (או יותר), כך שהדף השמאלי של העלה הימני מחובר לדף הימני של העלה השמאלי מצד פניהם (=הצד שכנגד השדרה) ולא מצד גבם (=הצד של השדרה), באופן שמזכיר את צורת האות W. לפעמים מורכב עלה זה משלושה או אפילו ארבעה עלים, וצורת הכפלים מזכירה צורת אקורדיון. לולב זה מעורר מספר שאלות הלכתיות, כפי שיתבאר להלן. ונראה שיסוד הנידון קשור בשאלה האם מדובר בשני עלים נפרדים אשר מחוברים ביניהם, או שמא מדובר בעלה אחד רב כפלים?
מקום החיבור שנחלק
לולב העשוי כמין W נוטה להתחלק במקום חיבור שני העלים האמצעיים, כלומר באותה נקודה אמצעית שמחברת בין שני חלקי ה-W. לולב זה מגיע פעמים רבות לקונה או למורה ההוראה כאשר הוא כבר חלוק במיעוטו או ברובו, עד שלפעמים הוא מזוהה בטעות כלולב בעל שתי תיומות ולא כלולב W1.
ויש לדון מה דין לולב זה כאשר נחלק באמצעו?
והנה לכאורה יש לתלות זאת בשני הצדדים שנזכרו לעיל, האם מדובר בשני עלים נפרדים או בעלה אחד כפול ומכופל. ולפי הצד שמדובר בשני עלים נפרדים אין כל חשש בחלוקת העלים, שהלא מדובר בעלים נפרדים מעיקרם, ואילו לצד שמדובר בעלה אחד יש לחוש לכאורה לחלוקת העלים מדין 'נחלקה התיומת'.
אמנם נראה שגם לצד שמדובר בעלה אחד אין מקום לחשוש לדין 'נחלקה התיומת' באופן זה, שכן כפי שהתבאר מקום חיבור שני העלים בלולב זה מצד פניהם ולא מצד גבם, ואין כל שם 'תיומת' לחיבור כזה, שכן המושג 'תיומת' כמבואר בראשונים נובע מכך שמדובר בחיבור שני חלקי העלה מצד גבם, וכלשון הרמב"ם (פ"ח מהל' לולב ה"ד) 'וגב כל שני עלין הדבוקין הוא הנקרא תיומת' (ועיין גם לשון הרי"ף סוכה מב בדפה"ר), ואילו לחיבור מצד פניהם אין כל שם 'תיומת'.
ועל כן אין לדון לפי האמור את חלוקת מקום חיבור שני העלים כחלוקת התיומת, אלא סתם כחלוקת העלה בשאר מקום רחבו, שאין זה נוגע אלא לדין 'נפרצו עליו' ולשיטת הראב"ד שמדובר בחלוקת העלים לרוחבם, וכן היא שיטת העיטור כמובא בבית יוסף (סימן תרמה ס"ב). אלא שדין זה של 'נפרצו עליו' אינו פוסל כלל בעלה האמצעי אלא רק ברוב העלים כמבואר בתוספתא (סוכה פ"ב ה"ח) וברוב כל עלה ועלה (ראשונים), ועל כן אין לפסול לולב זה בחלוקת מקום חיבור שני העלים.
אלא שיש לדון בחלוקה זו מצד אחר, והוא בהקדם דברי הגאונים (הובאו בתוס' ב"ק צו, א ד"ה נחלקה) שלולב המסתיים בשני עלים אמצעיים ונחלקו אלו העלים פסול מדין 'נחלקה התיומת', ומעתה יש לדון שמא לולב זה אליו נתכוונו הגאונים, ובחלוקת שני עלים אלו נפסל הלולב. אלא שיש לדחות פירוש זה בדברי הגאונים, שיעויין בתוס' (סוכה לב, א ד"ה נחלקו) שהביאו את דברי ההלכות גדולות בשיטה אחת עם הגאונים, ובדברי ההלכות גדולות מבואר שמקום חיבור העלים הוא מגב העלים ולא מפניהם. ובהכרח שאין כוונת הגאונים ללולב זה.
אמנם נראה לדון מהכיוון ההפוך לדעת הגאונים, שאם נדון לולב זה כמסתיים בשני עלים נפרדים המחוברים ביניהם, וכאמור אין מקום החיבור מצד פניהם נחשב כלל לדין 'תיומת', נמצא שלולב זה כלה בשני עלים חלוקים הפסול לדעת הגאונים מצד 'נחלקה התיומת' (ודוגמת העלה אמצעי שפתוח מגבו ומחובר מפניו שודאי נחשב כמי שנחלקה תיומתו).
אלא שמעיקר הדין אין לחוש כלל לדברי הגאונים, שכן רוב הפוסקים לא חשו כלל לדבריהם, וגם החוששים לא חששו אלא בתורת חומרא, ועוד שלדעת התוס' אין לחוש כן בעלים שחלוקים מתחילת ברייתם, ויש 2 צירופים נוספים להקל ואכמ"ל .
כפל פנימי צר 3
כפי שהתבאר מבנה העלה האמצעי בלולב העשוי כמין W הוא כחיבור שני עלים זה לזה מצד פניהם (=הצד הנגדי לשדרה). אלא שתופעה מצוייה בלולב זה היא שאין שני חלקי העלה הפנימיים שווים ברוחבם לאלו החיצוניים, כך שאין חלקי העלה הפנימיים חופים ברובם את אלו החיצוניים, מה שנראה במבט אל תוך העלה ככפל פנימי צר.
ומעתה יש לדון על פי החקירה הנ"ל, שאם נחשב עלה זה כשני עלים נפרדים המחוברים ביניהם, נמצא שאין חלקו האחד של העלה חופה ברובו את חלקו השני, ויש לחוש באופן זה לדין 'סליק בחד הוצא' לדעת הכל בו (הו"ד ברמ"א סימן תרמה ס"ג) שהכוונה לעלה האמצעי שאינו כפול מתחילת ברייתו. ואילו אם נחשב עלה זה לעלה אחד כפול לכפלים אין כל משמעות לרוחב הכפלים הפנימיים כל עוד שאלו החיצוניים חופים זה את זה כהלכתם.
אמנם יש מקלים בעיקר דין זה כאשר אחד העלים אינו חופה ברוחבו את העלה השני, שכן עיקר ה'תיומת' קיימת באופן זה לכל אורך העלה (ובשונה מעלה שאינו חופה באורכו את העלה השני), ואין כאן משום דין 'סליק בחד הוצא', עיין חוט שני (סוכות פי"ג ס"ק א)4.
מקום התיומת
נידון נוסף שיש לדון בלולב זה הוא כיצד מגדירים בו את מקום ה'תיומת'?
שכן כאמור אין להגדיר את מקום חיבור שני העלים כמקום ה'תיומת' מאחר שאינו מצד גב העלים אלא מצד פניהם, ויש לדון מהו אם כן מקום התיומת.
ונפקא מינה לדין 'נחלקה התיומת' ברובו או במיעוטו כמבואר פרטי הדינים בסימן תרמה ס"ג בשו"ע וברמ"א .
והנה אם מדובר בשני עלים נפרדים המחוברים ביניהם פשוט שיש לדון כל עלה לפי תיומתו, ולא מיבעיא אם נחלקו שתי התיומות שדינו כדין 'נחלקה התיומת', אלא אף אם נחלקה אחת מן התיומות דינו כן לדעת הב"ח (הו"ד במשנה ברורה סימן תרמה ס"ק טו).
אכן אם מדובר בעלה אחד כפול לכפלים יש לעיין בדינו. שכן עלה זה יוצר לנו מצב מחודש. אין מדובר בלולב המסתיים בשני עלים המהווים שתי תיומות, אלא בלולב המסתיים בעלה אחד אשר בו עצמו שתי תיומות! ובעוד בלולב המסתיים בשתי תיומות יש לומר שכל תיומת חשובה לעצמה לפסול אף לבדה מדין 'נחלקה התיומת', בלולב זה יש לומר שאין כל אחת מן התיומות נחשבת אלא כחצי התיומת, שכן העלה כולל שתי תיומות, ושמא אין לפסול אלא בנחלקה התיומת כולה ולא חצייה.
לדינא
לדינא נראה מסתבר יותר שיש לדון עלה זה כעלה אחד הכפול לכפלים, וממילא אין חשש לצאת בו אף לדעת הגאונים, ולכאורה יש להכשירו אף אם נחלק מקום חיבור העלים, וגם אין לחשוש כאשר הכפל הפנימי צר כנ"ל, ומאידך גיסא יש לחוש כשנחלקו שתי תיומות העלה, ויש לעיין כשנחלקה אחת מה דינו. ועדיין יל"ע בכל זה.
מתוך "קובץ בירורי הלכה – חלק א": פסקי הלכה ובירורים שנתלבנו בין כותלי בית ההוראה בראשות מורינו הגאון הגדול רבי עמרם פריד שליט"א (בני ברק, ערב ראש השנה תשפ"ג).
1 והעצה לזהות לולב זה היא להתבונן בחלקו התחתון של העלה שם נותר בדרך כלל חיבור העלים. כמו כן פעמים רבות לולב זה מתחיל בעלה אחד שמתפצל בהמשכו, ולא בשני עלים אמצעיים. סימן נוסף האפייני ללולב זה הוא עלה אמצעי נמוך מהעלים שסביבו. על פי ספר 'חמדת משה' לגר"מ שטיינ ר שליט"א.
2 עיין אזמרה לשמך גיליון ארבעת המינים, לולב בעל שתי תיומות.
3 עיין ספר 'חמדת משה' לגר"מ שטיינר שחידש לדון בנידון זה.
4 עיין אזמרה לשמך גיליון ארבעת המינים, לולב דסליק בחד הוצא.