כמבואר בדברי הפתיחה לקובץ, מחמת קוצר הזמן טרם הספיק מורינו הרב שליט"א לעבור על כל המאמרים, ולכן אין לסמוך על המאמרים הלכה למעשה, והדברים הובאו לעורר את לב הלומדים והמעיינים.
חתן שמתארח בחג הסוכות אצל חמיו לסעודת ליל החג הראשון, והחתן יודע שבסוכת חמיו יש בעיה של סוכה גזולה, משום שחמיו חתך את הסכך מעץ דקל שגדל בחצר השכנים בלא רשותם וללא ידיעתם ולדעתו אין בזה כלל גזל, ושאלתו של החתן האם הוא יכול לאכול בסוכה זו ובפרט בליל החג הראשון שחובת אכילת הכזית היא מדאו', והאם הוא יוצא בברכת לישב בסוכה שמברך חמיו בשעת הקידוש?
פ תרון באמצע היו"ט לסוכה גזולה
פסול סוכה גזולה הוא כשהסכך או הדפנות הנגזלים יצאו מחזקת הנגזל לחזקת הגזלן כמבואר בסי' תרלז ס"ג, במקרה זה הסוכה פסולה מדאו' משום שנאמר 'חג סוכות תעשה לך' (מ"ב סק"ז) וכמובן שא"א לברך והמברך ברכתו לבטלה.
והנה מבואר בשו"ע שבעצים שנגזלו והיתה טרחה לגזלן לבנותם בסוכה, אף שהם אינן מחוברים בסוכה אלא רק מונחים בה כמו שהם בלא שינוי כגון סכך וכד', אם דעתו להחזיר את הגזילה אינו חייב להשיבה בעין משום 'תקנת השבין', ומטעם זה אין בעצים כאלו חסרון של 'תעשה לך', וביאר במ"ב (ס"ק טו) שחכמים הקנו לו אותם מדין 'הפקר ב"ד הפקר' וכעת מה שהוא חייב לשלם זה רק דמי העצים.
ולפ"ז אפשר להציע פתרון אפשרי לבעיה זו בתוך היו"ט עצמו אם יבהירו לבעל הבית שיש כאן חשש גזל ואין יוצאים בכזו סוכה יד"ח, וכשיקבל ע"ע להחזיר את הגזילה ממילא נקנו לו העצים ואין בהם חיסרון שאינם שלו, וכעת חובתו להחזיר היא רק את דמי העצים, וזה אפשר לעשות ביו"ט עצמו.
מדוע אין בזה איסור קנין בשבת
והנה בענין זה שמקבל ע"ע להשיב את הגזילה ועי"ז נקנה לו הסכך מתקנת חכמים, יש לעיין מב' פנים, הראשון שהרי לכאו' אין עושים קנין בשבת וכשגזלן עושה תשובה בשבת ומקבל ע"ע לשלם את הגזילה, הרי הוא קונה מתקנת חכמים את הגזילה משום תקנת השבים, מ"מ מכיון שמותר לעשות קנין בשבת ויו"ט לצורך היום, וכן מותר לצורך מצוה כמבואר בכמה מקומות (שו"ע סי' רכג ס"ז גבי הקנאת כלי בשבת כדי לפוטרו מטבילת כלים, ובמ"ב סי' שו סקל"ג), אין לך מצוה גדולה מזו שלא יתבטל ממצות עשה מן התורה, ובפרט שי"ל שקנין כזה שהוא ממילא ואין כאן כלל מעשה קנין רק תקנת חכמים היא שכתוצאה ממעשה התשובה שלו הרי הוא קונה את הגזילה אין בזה חשש כלל.
בנוסף, יש לדמות זאת לנידון האם מחילת חוב ומחילת תנאי מותרת בשבת, ובשו"ת תורה לשמה (סי' עג) כתב על זה 'במחילה דחוב וכן מחילת תנאי שיש ביניהם מאחר דאין כאן קנין ושינוי רשות ורק סילוק שעבוד וזכות של זה אין זה דומה למקח וממכר' ע"כ, וכן י"ל בעניננו שכיון שאין כאן קנין ושינוי רשות, רק ביטול השיעבוד והחובה שיש על הגזלן להחזיר את הגזילה מדין 'והשיב', אינו דומה למקח וממכר ומותר בשבת .
האם אין איסור בגרימת תיקון הסוכה והכשרתה בשבת
עוד יש לעיין בזה שהרי בכך שקיבל ע"ע להשיב את הגזילה הרי הוא גורם לתיקון והכשר הסוכה ביו"ט, ואסור לתקן בשבת ויו"ט, כמו שמצינו דאסור להפריש תרו"מ וחלה, וכן אסור להטביל כלים בשבת ויו"ט שלא לצורך היום.
ואין לחלק ששם האיסור הוא משום שכל מעשהו הוא מעשה תיקון, ואילו כאן אינו עושה מעשה תיקון אלא עושה תשובה ומקבל ע"ע להשיב את הגזילה, ודבר זה הרי מחוייב הוא לעשות תמיד גם בלא קשר למצוות סוכה, ורק כתוצאה מזה נתקנת הסוכה, ומי יאמר לנו שגם תיקון עקיף אסור לעשותו בשבת ויו"ט, שהרי מצינו גבי הדס שענביו השחורות מרובות מעליו ומשום כך הוא פסול לנטילה, שאסור למעטו ביו"ט משום שהרי הוא כמתקן, אבל מותר למעטו כדי לאכלם אף שעי"ז נתקן ההדס ליו"ט (שו"ע סי' תרמו ס"ב), וביאר במ"ב שדוקא אם אחר אכל לבעלים עצמו אסור לאכול אף כשאין כוונתו לתיקון כיון שזה פסיק רישא שיתקן את ההדסים ועי"ז יהיו ראויים לנטילה, ומכאן מוכח שאף כוונתו למעשה היתר של אכילה הדבר אסור מכיון שיש מזה תוצאה של תיקון וה"ה לכאורה לעניננו שאף שכוונתו היא רק לעשות תשובה ולקבל ע"ע להשיב את הגזילה, מ"מ כיון שיש מזה תוצאה של תיקון יהיה הדבר אסור.
אמנם נראה לבאר שבמקרה דידן הדבר שונה שהרי אינו עושה מעשה כלל אלא הם דברים שבלב, ובכה"ג הדבר מותר גם בשבת ויו"ט, ודבר זה מבואר בסי' תרלג ס"ד שסוכה גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ואם מיעטה ע"י תבן וקש או עפר נחשב למיעוט וכשרה ובתנאי שביטלם שיהיו שם באופן קבוע, ובשעה"צ (ס"ק טו) הביא את ספקו של הרעק"א במי שמיעטה מעיו"ט ושכח לבטלם, האם יכול לבטלם ביו"ט שהרי בכך הוא מתקן את הסוכה, ופשט שם השעה"צ שלשי' הראשונים שסוברים שדי בביטול בלב וא"צ לבטל בפה, מות ר לבטלם בלבו ביו"ט. ומשם נלמד בכ"ש לנידון דידן שעושה מעשה בלב וגם התוצאה היא עקיפה שמותר לעשות כן ביו"ט אף שגורם בזה תיקון לסוכה.
האם אחרים יוצאים יד"ח בסוכה גזולה
אמנם במצב שבו לא שייך להעיר לבעה"ב על כך שסוכה זו פסולה, והמצב הנתון הוא שיש בסוכה זו פסול גזולה, נחלקו האחרונים האם הפסול הוא לכל העולם שמשתמשים בסוכה גזולה זו, או שהפסול הוא רק לגזלן, דעת המ"א שכ"ז שהסוכה אינה חוזרת לבעליה הרי היא סוכה גזולה וגם אחרים אינם יוצאים בה יד"ח, ובבאור הלכה (ד"ה לא יצא) תמה עליו שהרי רק מי שבנה את הסוכה היתה דעתו לגזול, אבל אחרים אין דעתם לגזול כלל, ויש להם דין שואל, ואדרבה יש לומר שהם יוצאים יד"ח ככל אדם שנכנס לסוכת חברו כשהבעלים אינו נמצא שם משום ד'ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה' (כמבואר במ"ב שם סק"ט), ולמעשה במ"ב נשאר בזה בצ"ע על המ"א אך לא הכריע שאחרים יכולים לצאת בה יד"ח.
ונראה שדעת המ"ב שבמקום צורך ושעה"ד גדולה כגון במקרה זה אפשר להקל שאחרים יצאו בסוכה זו יד"ח וגם נראה שיכולים לברך עליה מכח סברותיו של המ"ב.
אך עתה יש לעיין שא"כ יש הבדל בין בעה"ב המארח שהוא בנה את הסוכה שלדידו אין מתקיימת כאן מצוות סוכה, ואילו כל האורחים מקיימים מצוות סוכה, ובמה שמצוי שבעה"ב עושה קידוש ומוציא את המסובים יד"ח, הרי הוא מוציא אותם גם בברכת 'לישב בסוכה' ובברכת 'שהחיינו', וסדר הברכות בלילה הראשון מבואר בשו"ע (סי' תרמג ס"א) שמברך יין קידוש סוכה וזמן, ולפי מה שהתבאר שברכות אלו אינו יוצא בהם יד"ח א"כ הם לבטלה ומפסיקות בין ברכת היין והקידוש לשתיית היין, וא"כ שהמברך עצמו לא יצא גם השומעים ממנו לא יצאו. שהרי התבאר בסי' קסז ס"ו שהמוציא את חברו יד"ח וקודם שאכל המברך הפסיק בדיבור, כיון שהמברך לא יצא יד"ח גם השומעים לא יצאו יד"ח, וא"כ לעניננו כי ון שלגביו הוי הפסק א"כ גם לגבם הוי הפסק.
הפסק ברכה לבטלה בתוך ברכות שיוצא בהן יד"ח
ועיקר דין זה שברכה שאינה שייכת במקום זה, או שלא יוצא בה יד"ח, נחשבת להפסק בשאר הברכות מבואר בט"ז (סי' תרכד סק"ב) גבי ברכת בשמים בהבדלה במוצאי יוה"כ, ובהגהות רעק"א (על המ"א סי' רחצ סק"ו, הביאו הבאה"ל ד"ה אין מברכין) גבי מי שברך בתוך ההבדלה על נר שלא שבת ממלאכת עבירה, וכן בהגהותיו לסי' רעא, שבמ"א (שם סקל"ב) מבואר גבי מי שקידש על הכוס וברך ברכת היין והקידוש ונמצא מים בכוס, שאם היתה דעתו על שאר יין שמונח לפניו א"צ לחזור ולברך על היין, אלא רק ברכת הקידוש כיון שלא היה קידוש על היין, ותמה שלכאו' גם ברכת היין לא יצא כיון שברכת הקידוש היא הפסק בין הברכה לשתייה.
ואף שכך מבוארת דעת הרעק"א, נראה שלא היה הדבר ברור לבעל המשנה ברורה לחשוש לזה, שבסי' רעא גבי קידוש סתם כהמ"א (ורק בשעה"צ הזכיר שהרע"א פקפק בזה) וכן נראה מסתימת הרמ"א בסי' רצז ס"ב גבי מי שברך בהבדלה על בשמים שאין יוצאים בהם, שלא יצא וצריך לחזור ולברך על בשמים אחרים, ולא כתב שצריך לחזור ולברך את ברכות ההבדלה, וטעם הדבר בארו האחרונים משום שהפסק זה הוא הפסק בטעות בדבר ששייך לסדר הברכות.
אמנם נראה ליישב את המקרה דידן גם לשי' הרעק"א שאין כאן חשש הפסק בברכות אלו .
ברכת 'שהחיינו' אינה הפסק
והנה בברכת 'שהחיינו' יש לומר שיוצא בכל מקרה שהרי יש בברכה זו ב' חלקים, הא' הוא ברכה על החג והב' הוא ברכה על המצוה שבאה מזמן לזמן (כמבואר ברמ"א סי' תרמ"א ובמ"ב שם סק"ד), ומצד ה'שהחיינו' על החג יוצא אפי' אם אמרו בשוק ופשוט שגם בציור דידן יוצא יד"ח.
האם יכול לברך 'שהחיינו' על סוכה גזולה
אמנם מה שיש לדון הוא לצד שבברכה זו יוצא יד"ח 'שהחיינו' על מצות סוכה, דלכאו' במקרה דידן לא יצא יד"ח שהרי סוכה גזולה אינה סוכה וא"כ אין כאן מצוה, אך הנה מצינו שכ' הביכורי יעקב (סי' תרלט סקמ"א, הביאו המ"ב ס"ס תרלט) וז"ל 'כיון דלדין התלמוד מהני הזמן שבשעת עשיית הסוכה למצות סוכה, כש"כ שמהני בזה מה שבירך כשהיו הלעטין סתומין, וכמש"כ ס"ק כ"ב לענין קידוש קודם הלילה. ואף דבקדש בבית ובירך זמן, פסק רמ"א סי' תרמ"א דאינו פוטר זמן דסוכה, וע"ש ס"ק ג', שם הטעם מפני שלא היתה הסוכה לפניו ולא נתכוון לפטרה, ע"ש בא"ר (אות ב'), אבל הכא שהיתה לפניו לא גרע ממי שבירך בשעת עשיה דפוטרה' ע"כ, מבואר שכשהוא מברך שהחיינו בסוכה בין אם הוא ל' יום קודם ובין אם כשעושה קידוש קודם הלילה ובין אם הוא כשהגג סגור מעל הסוכה ואין כאן סוכה כלל מ"מ ברכתו חלה גם על הסוכה למרות שאין כאן באותו הזמן מצוות סוכה, ומה לנו לחלק בין סוכה פסולה בגלל שיש מעליה סכך פסול לבין אם היא פסולה משום שהסכך שלה גזול.
ואף שהדבר ברור שהיושב בסוכה שהיא פסולה ע"פ דין, כגון שיש לה סכך פסול או פסולי אויר או דפנות וכד' אינו יכול לברך 'שהחיינו' כיון שאין לפניו סוכה הראויה למצוה ואף אם בדעתו לתקן את הפסול אח"כ ולצאת בה יד"ח מ"מ מכיון שבצורה זו אינה כשרה אינו יכול לברך עליה שום ברכה 1, וכן כתב הריטב"א (סוכה מו ע"א) 'היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר. פי' בסכך או בדפנות הצריכות לה לעכב, מברך מיד שהחיינו ושוב אינו מברך אותו בכניסת ליל החג שכבר בירך זמן מדין סוכה בשעת מעשה', ע"כ, ומבואר שברכה זו שייך לברכה רק כשמברך על מעשה שמכשיר את הסוכה למצוותה ובכל הציורים דלעיל שיכול לברך שהחיינו הוא משום שאין בסוכה עצמה שום חיסרון כלל למצוה, ולכאו' לפ"ז כיון שהאחרונים דימו דין סכך גזול לפסולי סוכה משום אויר או משום סכך פסול וא"כ לכאו' גם כאן לא יועיל לברך שהחיינו על סוכה זו.
מ"מ נראה ששונה פסול סכך גזול במקרה דידן מפ סול סכך פסול, שסכך פסול הרי צריך הוא לטרוח במעשה ולתקן את הסוכה, ואילו בסכך גזול בציור דידן אין הסוכה מחוסרת שום מעשה, שהרי ברגע שיעשה תשובה על מעשהו ויקבל ע"ע להחזיר את הגזילה הרי משום תקנת השבין א"צ להחזיר את העצים כלל אלא רק לשלם את שווים לנגזל, ואף התש לום עצמו אינו מעכב אלא שיקבל ע"ע לשלם (עי' שעה"צ סי' תרלז סקכ"ב), ומצד זה דומה סכך גזול לסוכה שהגג סגור מעליה שהסוכה עצמה אינה מחוסרת תיקון כלל, ואין לו שום מניעה הלכתית לקיים בסוכה זו את המצוות החג.
ויש בזה נפק"מ גדולה למעשה לגבי הגזלן, שאם יצא יד"ח ברכת 'שהחיינו' על סוכה גזולה, א"כ כשישב אח"כ בסוכה כשרה לא יצטרך לחזור ולברך, משא"כ אם לא יצא יצטרך לחזור ולברך 'שהחיינו' אף שכבר ברך מתחילה על היום כיון שעדיין לא ברך על המצוה, כמבואר ברמ"א (סי' תרמא ס"א). ועדיין צ"ע.
האם יכול להוציא אחרים כשהוא אינו יוצא
ועוד יש לדון מצד ברכת 'לישב בסוכה', האם ברכה זו אינה לבטלה, שהרי י"ל שכיון שבעה"ב המברך הרי כוונתו להוציא את המסובים יד"ח, ואין הכי נמי שהוא עצמו אינו יוצא יד"ח מצות סוכה וממילא אינו יכול לברך לעצמו 'לישב בסוכה' אם הוא מברך לעצמו לבד, אבל כאן שמוציא אחרים יד"ח הברכה אינה לבטלה מכיון שהוא מוציאם יד"ח והיא נצרכת לזה, ויש לדון בזה מב' פנים, א. האם אדם יכול להוציא אחרים יד"ח במצוה או בברכה כשהוא עצמו אינו יכול לצאת, ב. האם מכיון שלהם יש בזה צורך אף שלו עצמו אין בזה צורך, א"כ לא הוי הפסק עבורו.
והנה מבואר בשו"ע (סי' קסז ס"כ וסי' רעג ס"ד) שברכות הנהנין שמשמשות כברכות המצוות כגון ברכת הגפן בקידוש ובהבדלה, וברכות המוציא בליל סוכות וליל פסח, שיכול להוציא אחרים ולברך להם הגפן אף שאינו טועם כיון שהיא ברכת המצוות, וכן מבואר במ"ב (סי' ח סקט"ז) שיכול לברך להוציא אחרים יד"ח במצוות 2 ציצית אף שאינו מתעטף בעצמו , ונחלקו הפוסקים בגדר היתר זה, דעת השו"ע (סי' רעג שם, ע"פ הטור והכל בו) שהיתר זה הוא דוקא כשאותו אחד אינו יודע לברך, ובמ"ב (שם ושם) הביא את דעת הפר"ח (סי' תקפה ס"ב) שיכול להוציא אחרים גם אם אינם בקיאים, וכן הביא בשם ארצוה"ח רק שלדעתו לכתחילה הם יברכו, ודעת המ"ב שכיון שכן העיקר להלכה אין למחות ביד המקלים (סי' תקפה סק"ה גבי שופר).
[ואף שלגבי קידוש כתב השו"ע להדיא שיכול לברך אף שאינו טועם, ואילו גבי שופר מדובר שהוא תוקע בשופר בעצמו וא"כ מקיים את המצוה שהיא תכלית הברכה, מבואר באחרונים שאין בזה הבדל בין אם מקיים בפועל את תכלית הברכה או אינו מקיים, שהרי דימו את הנידונים זל"ז לענין האם יכול לברך להוציא כשאינו יוצא בברכה].
וכן מצינו גבי תקיעת שופר שכתב הטור (סי' תקפה) 'כתב ר"י דבר פשוט הוא שמשלים אחר ואפילו ג' וד' ודי בברכה שבירך הראשון כי הראשון מברך בשביל כל הצבור ותוקע ולמה יברך השני ואפילו אם בירך ולא יכול לתקוע כלל השני תוקע בלא ברכה וברכה לבטלה לא הוי כיון שיוצא בתקיעת השני', וכתב הב"י 'נראה לי דהכי קאמר ברכה לבטלה לא הוי כיון שהשני יוצא בברכתו אלא שתלה הדבר בשיוצא בתקיעת ה שני ולא דק דכיון שהשני יוצא בברכתו אף על פי שלא יצא הוא בתקיעת השני כגון שיצא והלך לו או שסתם אזניו ולא שמע התקיעה לא היתה ברכתו לבטלה', ע"כ.
ומבואר בזה שדעת הב"י שאדם יכול לברך 'לשמוע קול שופר' להוציא אחרים למרות שהוא עצמו לא ישמע כלל את קול השופר, שדעת הב"י שיכול לצאת או לסתום אוזניו ומכיון שיש יהודי אחר שיוצא יד"ח ברכתו אין ברכתו לבטלה כלל ועיקר, ומבואר מלשונו של הב"י שגם הטור לא התכוין לחלוק בזה אלא ש'לא דק' (אמנם עיין בט"ז שם שביאר באופן אחר).
מכל הנ"ל עולה שכשאין השומע בקי יכול אחר לברך להוציאו יד"ח לכתחילה, והתבאר עוד שיכול לברך עבורו גם אם המברך אינו מקיים כלל את המצוה, וי"א שיכול לברך לאחרים גם אם הם בקיאים, ולכו"ע בדיעבד הברכה אינה לבטלה גם אם הם בקיאים ויצאו בה השומעים יד"ח, ובמקרה דידן יצאו השומעים יד"ח כיון שלגבם הסוכה כשרה ואף שהמוציא אותם יד"ח יושב בסוכה פסולה ואינו יכול לברך לעצמו3.
האם יש במקרה הנ"ל חשש הפסק בברכות הקידוש
ויש ליישב זאת בפשטות ע"פ המבואר בשו"ע סי' רצז ס"ד גבי הבדלה וז"ל 'מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אא"כ נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע'. ומבואר שאף שהוא עצמו אינו יוצא בזה כלל ולגביו היא ברכה לבטלה כיון שהיא מסדר ההבדלה ואחרים יוצאים בה יד"ח, אינה נחשבת הפסק לגביו אף שאומרה בתוך ברכות ההבדלה, ואף שבמ"ב שם (ס"ק יג) כתב שרוב אחרונים חלקו על השו"ע שדין זה הוא רק גבי קטנים ומדין חינוך ולא גבי גדולים, שכיון שא"צ לחזור אחר בשמים (שו"ע שם ס"א) ממילא אינה נחשבת לברכת המצוות אלא לברכת הנהנין שאם אינו נהנה אינו מוציא ואין בזה דין 'ערבות', אך מ"מ מוכח מהדברים שבברכת המצוות או בברכה שהיא עצמה מצוה כברכת 'שהחיינו' שיש בה דין ערבות מוסכם הדבר שאף שהוא עצמו אינו צריך לברכה הוא מוציא בה אחרים ואין בזה חשש הפסק.
וכן במקרה דידן, מכיון שהאחרים צריכים לברכת 'לישב' אף שהוא עצמו אינו יכול לברכה מברכה להם ויוצאים בה ואין בזה חשש הפסק, וה"ה גם למי
שברך 'שהחיינו' בשעת עשיית הסוכה שהדין שאינו מברך שוב ביו"ט על היום (שנח' בזה הראשונים וסב"ל, כמבואר בסי' תרמא בבאה"ל ד"ה אלא שאנו) ובליל החג מקדש להוציא את בני ביתו, יכול לברך 'שהחיינו' להוציאם, וכן אשה שנוהגת לברך 'שהחיינו' על היו"ט בעת הדלקת הנרות (מ"ב סי' רסג סקכ"ג) ואח"כ שוב מקדשת לבני ביתה, צריכה שוב לברך 'שהחיינו' עבורם ואין בזה חשש הפסק.
העולה לדינא, א. אם יקבל ע"ע ביו"ט להחזיר את הגזילה, הסוכה כשרה מיד ומותר לעשות כן. ב. גם אם יש בסוכה פסול גזולה המסובים ודאי יצאו בכל הברכות ואינם צריכים לחזור ולברך שום ברכה. ג. בעה"ב עצמו ג"כ יצא יד"ח קידוש, וצריך לחזור אח"כ ולברך 'לישב בסוכה' אף באותה הסוכה עצמה אם יקבל ע"ע לשלם לנגזל, ד. אמנם לגבי ברכת 'שהחיינו' צ"ע אם יצטרך לחזור ולברך .
מתוך "קובץ בירורי הלכה – חלק א": פסקי הלכה ובירורים שנתלבנו בין כותלי בית ההוראה בראשות מורינו הגאון הגדול רבי עמרם פריד שליט"א (בני ברק, ערב ראש השנה תשפ"ג).
1 ודברי הביכורי יעקב דלעיל הם רק כשהלעטין שהוא גג הבית שמעל הסוכה סגור, ולא כשגג הסוכה עצמה פסול, אבל אם הגג עצמו פסול או שפרוס עליו ניילון שאז הפסול הוא בסוכה עצמה, אינו יכול לברך 'שהחיינו'.
2 אך עי' בתרוה"ד (ח"א סי' קמ) שכתב שכש"ץ תוקע לחולה אחרי שיצא בעצמו יברך החולה, כיון שאין כאן מצוה לש"ץ שהרי כבר יצא יד"ח, וכיון שהשמיעה מתקיימת בשניהם בשווה מדוע לא יברך החולה, ואף שהש"ץ הוא מכשיר את המצוה, מ"מ דומה למי שמניח תפילין לחברו בראשו ובזרועו 'דמסתמא לא יברך רק המניח'. ומדבריו נראה שלא יוכל לברך על טלית להוציא אחרים, אך נראה שאין כאן מחלוקת כלל ודברי תרוה"ד הם רק לכתחילה מי הוא הראוי יותר לברך מצד נוסח הברכה וקיום המצוה, אך ודאי שגם הוא מודה שבפועל אם אחר שמע את הברכה ויצא בה יד"ח אין הברכה לבטלה וא"צ לברך.
3 ואין לדמות דין זה למחלוקת האחרונים האם מי שאינו מחוייב יכול לברך או לקיים מצוה עבור המחוייב (הביאה המ"ב בסי' תרפו סק"ח גבי פרוז ומוקף אם יכול אחד להוציא את חברו), ועי' בזה גם בגיליון רעק"א (סו"ס רסז).