כמבואר בדברי הפתיחה לקובץ, מחמת קוצר הזמן טרם הספיק מורינו הרב שליט"א לעבור על כל המאמרים, ולכן אין לסמוך על המאמרים הלכה למעשה, והדברים הובאו לעורר את לב הלומדים והמעיינים.
שאלה: הוזמן לחתונה, ונטל ידיו לסעודה ובירך המוציא למ"ה וקודם שטעם נזכר שלא האכיל את הדגים שבביתו.
תשובה: יתקשר מיד לביתו ויצוום שיאכילו הדגיםא, ואז יכול לטעום ימיד אף קודם שהאכילום ממשב.
שאלה: אדם שאוחז באמצע שמונ"ע אחר חתימת מחיה המתים, ושומע הש"ץ אומר "וקרא זה אל זה ואמר", האם יענה קדושה עם הצבור.
תשובה: לא יענה עמהם1, אלא ישתוק ויכוון למה שאומרים ושומע כעונה 2.
שאלה: אדם שאוחז באמצע 'ובא לציון' והתחילו הקהל עלינו לשבח האם צריך לדלג לומר עם הצבור, או שיכול להמשיך באמירת ובא לציון. וכמו"כ בעוסק בתורה והצבור כעת אומרים אשרי או עלינו האם עליו לעצור מלימודו ולומר עמהם או דיכול להמשיך בלימודו.
תשובה: מי שעוסק בשירות ותשבחות או בלימוד התורה אין צריך להפסיק לעלינו ולאשרי 3.
שאלה: נכנס לביהכנ"ס אחר סוזקר"ש, ומצא צבור קוראין את שמע, אם צריך להפסיק ולקרוא עמהם. תשובה: איכא פלוגתא בזה4, ומ"מ לכו"ע סגי הכא לקרוא רק פסוק ראשון וא"צ כל הקרי"ש 5.
שאלה: האם מותר לרכוב על אופנוע כשיש בתא האכסון שתחת המושב, ספרי קודש או תפילין. תשובה : מותר 6, [ובעל נפש ראוי לו להחמיר שלא במקום הדחק אם יש תפילין מתחתיו7].
שאלה: אדם שעובר דירה, וכשמסדר את הקרטונים ברכב ההובלה שואל האם מותר לו להניח את הקרטונים אם הספרים למטה, ומע"ג קרטונים אם בגדים וכד'.
תשובה: אם הקרטונים חזקים, ואין הספרים ממלאים את כל הקרטון עד הסוף ממש, באופן שאף ע"י הקרטון מעליו, עדיין לא יגע בספרים עצמם מותר8, אולם אם זה יפגע ויכביד על הספרים עצמם אסור 9.
שאלה: מיטה שיש תחתיה ארגז או מגירה, האם מותר להניח שם ספרי קודש, ולישון ע"ג המיטה.
תשובה: ראוי שלא להניח שם ספרים 10, 11 ואם הארגז גדול בשיעור מ"ס , אפשרלהניח שם ספרים12 ומ"מ רצוי שזה יהיה בצד הראש ולא בצד הרגליים13.
מתוך "קובץ בירורי הלכה – חלק א": פסקי הלכה ובירורים שנתלבנו בין כותלי בית ההוראה בראשות מורינו הגאון הגדול רבי עמרם פריד שליט"א (בני ברק, ערב ראש השנה תשפ"ג).
1 בגמ' ברכות כא: נחלקו האמוראים אם יחיד שמתפלל [בצבור], אומר קדושה בתוך השמונ"ע, וקיי"ל דאין היחיד אומר קדושה, אמנם כ' הרי"ף בשם ר' האי גאון (יג: מדה"ר) שיחיד המתפלל בלחש יחד עם הש"ץ עונה קדושה יחד עם הצבור, וביאר תוס' דכשמתפלל עם הש"ץ אין זה קרוי יחיד. ויל"ע בהא דבעינן שיחשב כתפילת הש"ץ ולא יחיד, האם דוקא שמתחילה יתפלל עמו, או דסגי שמצטרף אליו בברכה זו בלבד. ומלשון רה"ג המובא ברי"ף, וביותר מל' הרמב"ם (סופ"י דתפלה) דהצריכו להתחיל יחד להתפלל עמו בלחש מלה במלה עד שיגיע ש"ץ לקדושה, נראה דבעינן דוקא הכי, שיתחיל עמו מתחילה ומתפלל עמו מלה במלה ובכך נקרא כתפילת הש"ץ ויכול לענות קדושה שאין זה יחיד. (ואע"פ שאחר הקדושה יכול להתפלל בפנ"ע ולא יחד עם הש"ץ כמבואר ברמב"ם, מ"מ עד הקדושה צריך להתפלל עם הש"ץ, בכדי שלא יקרא יחיד שאינו אומר קדושה). ובמאירי הציב בזה פלוגתא בראשונים אם יכול להתחיל מקודם לש"ץ ולהמתין לו ולהתחבר עמו בקדושה, או"ד דבעי דוקא להתחיל עמו ולומר עמו מלה במלה. ובביאה"ל (סי' ק"ט) נסתפק בזה, וכ' להקל בזה שיוכל לענות (ולא ראה המאירי הנ"ל, והביא מא"ר שיכול לענות אלא דהוי דיעבד ועיי"ש בד"ה הביא עוד סימוכין לזה). והנה בטור וברמ"א מבואר שלהתפלל יחד עם הש"ץ זהו דיעבד, וביאר המג"א שכיון שסדר הקדושה דכ' שו"ע (סי' קכה) שהש"ץ אומר "נקדישך" והצבור שותק ועונה אחר הש"ץ "קדוש" וכו' (וכיום נהגו הציבור לומר נקדש עפ"י האר"י), וכשמתפלל עם הש"ץ לא יוכל לעשות כן, דהרי צריך לומר עם הש"ץ נקדש וכו', וכמבואר להדיא בתוס', ובמאירי הדגיש זאת דע"י שאומר עמו כל המילים נקדש וכו', בזה נטפל לתפילת הש"ץ, וע"כ לכתחי' לא יתפלל עם הש"ץ, אלא ימתין עד אחר קדושה (וממילא יצטרך להמתין נמי לאמן דשומע תפילה, ולומדים, ולקדיש שאחריו) ואח"כ יתפלל לבדו. ודבר זה קשה מאוד להולמו, דבכדי לענות קדושה בצורה הראויה לכתחי', יפסיד תפילה בצבור לגמרי, והרי יכול להתפלל עם הש"ץ מלה במלה, וגם להרויח סדר הקדושה כהוגן, שלא יאמר עם הש"ץ נקדש ורק יענה עם הקהל קדוש וגו', ואלא מוכח דמוכרח לענות עם הש"ץ נקדש, וע"כ אין זה לכתחי' דמפסיד העניית הקדושה כתיקונה, והביאור בזה כנ"ל בדברי המאירי ותוס' דצריך להיות טפל לתפילת הש"ץ וזה ע"י שאומר עמו הברכה מתחילה, וזהו לעיכובא, דלולי זה קרוי תפילת יחיד, ובזה קי"ל דאין היחיד אומר קדושה בתפילתו. וע"כ אף דפסק לן הביאה"ל דגם שמתפלל ביחיד, ושמע קדושה בעת שאוחז שם יכול לענות (והבאנו שזה פלוגתא בראשונים), מ"מ זה דוקא שעונה עמו "נקדש" וכו', דאל"כ קרוי תפילת יחיד וכנ"ל. [ויעוי' בגר"ז ובתהל"ד דפליגי בדין הנ"ל, ומכלל ספק וודאי לא יצא, וע"כ אין לו לענות וליכנס בחשש הפסק בתפילה ע"י דיבור].
2 וכמבואר בסו"ס ק"ד, בנמצא באמצע תפילתו ושומע קדושה, שישתוק ויכוון לצאת בזה ושומע כעונה. ואף שדבר זה פלוגתא בראשונים, מ"מ גדול המנהג כדכ' תוס' דנהגו כרש"י לשתוק ולשמוע ואין בזה הפסק, וכן פסקו כולם, וע"כ ישתוק ויצא בזה יד"ח, ולא יכנס לחשש הפסק בתפילה.
3 בגמ' ברכות כ: דבע"ק מהרהר ק"ש, אע"פ שהרהור לאו כדיבור, מ"מ שלא יהיו כל העולם עוסקים בו והוא יושב בטל, ע"כ בעי להרהר עם הצבור ק"ש, ובמסקנה אין זה הטעם אלא משום דק"ש דאו' ע"כ הצריכו בע"ק להרהר בזה עכ"פ. ובריטב"א (ש"מ) איתא שבמסקנה נדחה הטעם הא' לעסוק יחד עם הצבור והטעם הוא רק משום דהוי דאו', אמנם ברא"ש הביא שבה"ג חידש מהכא שאם כבר קרא ק"ש ובא לביה"כ ומצאן שקוראין ק"ש קורא פסוק ראשון עמהם. וי"ל בדעתו שאע"פ שנדחה טעם זה מהגמ', מ"מ חזינן דאיכא בזה סברא להצריך בע"ק להרהר עם הצבור, וא"כ ה"ה לכאו"א שמצא ציבור קוראין ק"ש קורא פסוק ראשון עמהם. וברוקח כ' שיקרא כל הק"ש עם הצבור ויקבל שכר כקורא בתורה. וכ' ע"ז בב"י שדרך עצה טובה הוא, אבל לענין חיוב שלא יהיה נראה כאינו רוצה לקבל מלכות שמים עם הצבור סגי בפסוק ראשון וכבה"ג, וכ"כ ברמ"א סו"ס ס"ה. אמנם בהגר"א פי' דברי הרוקח מדינא, דהרי בגמ' הצריכו בע"ק שיהרהר כולה, ולמסקנת הגמ' היינו משום דקרי"ש דאו', וא"כ צריך לקרות כולה, ע"כ. אמנם יל"ע בדבריו דא"כ סגי לקרוא החיוב דאו' והיינו או פסוק א' או עד על לבבך או פרשה ראשונה או ב' פרשיות (ועי' בביאור השיטות בפר"ח סי' ס"ז), אבל להצריך כל הקרי"ש מנלן. ועוד דאי משום מסקנת הגמ', הא התם אי"ז בצרוף הטעם של כל העולם עסוקין והוא יושב בטל, אלא טעמא בפנ"ע וכדכ' הריטב"א (נ.ב. ועי' לקמן בהערה בשאלה הבאה). ובתה"ד (סי' ג') נשאל לגבי להפסיק לקרי"ש עם הצבור כאוחז בפסוד"ז או בברכות קרי"ש, וכ' דמלישנא דגמ' שלא יהיו כל העולם עסוקים בו והוא יושב בטל, משמע דוקא בטל ממש אבל כשעוסק בשירות ותשבחות לאו בטל הוא, ודימה זאת למבואר בסי' ק"ב לגבי לישב בד"א של המתפלל שאם עוסק בשירות ותשבחות ש"ד [ואף לד"ת ס"ל לכמה מרבותינו דהוי כתפילה וא"צ לקום] וא"כ א"צ להפסיק כלל, ומ"מ לבסוף חילק שבפסוד"ז מ"מ רשאי להפסיק לשבח הקב"ה בקריאת שמע עם הצבור משא"כ ברכות קרי"ש לא יפסיק. כן מבואר בתשובתו (וכן למדו מדבריו הד"ח פ"ג אות ל"ט, ופרישה סי' נ"א, וא"ר ומאמ"ר סי' ס"ה, ודלא כלמדו הב"ח וט"ז מדבריו דאף בפסוד"ז אסור לענות). ובב"ח פליג ע"ד התה"ד וס"ל דאף דאוחז בפסוד"ז או ברכות קרי"ש חייב להפסיק, ובט"ז וא"ר חילקו דבפסוד"ז יענה וברכות קרי"ש לא יענה, וכ"פ מ"ב [ובפר"ח כ' שראוי לגעור במי שנוהג כהב"ח]. והנה מדברי התה"ד ודאי מוכרח דכל שעוסק בשירות ותשבחות או בד"ת, א"צ מעיקה"ד להפסיק לקרוא עם הצבור אלא דרשאי, וכ"כ במאמ"ר להדיה דכיון דאין יושב ובטל א"צ להפסיק. וכן יוצא מדברי פמ"ג במ"ז סק"ג שביאר החילוק בין התה"ד להב"ח. ובמג"א כ' בשם שב"ל ותניא בשם גאון, שאף תהלה לדוד קורא עם הצבור שכן דרך ארץ. ובמחה"ש הוסיף וה"ה עלינו לשבח. ואף שלדין יש מקום לויכוח שבגמ' חזינן שתפילה א"צ בע"ק להרהר עם הצבור, וביותר מבואר שם בתוס' דאפי' שכו"ע עומדים הוא יכול לישב ואין בזה בעיה, א"כ כש"כ וק"ו הוא לענין עלינו לשבח ותהל"ד. מ"מ כיון דיצא מפי הגאון עלינו לקבל (ולענין עלינו לשבח אכתי צ"ב). אמנם כ' במאמ"ר דוודאי דין זה אינו חובה אלא עצה טובה וכמו שכ' שו"ע בסעי' ג' על כל הקרי"ש. וכ"כ בא"ר שרק "טוב" לומר עם הצבור. וביותר למש"כ הגר"א דכל הקרי"ש חיוב טפי דמבואר זה בגמ' משא"כ אינך. ומ"מ לדינא פסקינן דהל הקרי"ש אינו חיוב אלא כקורא בתורה. (יעוי' מ"ב שאם הוא קודם בה"ת לא יאמר אלא פסוק ראשון, וכן החמיר שבפסוד"ז לא יאמר אלא פסוק ראשון). ונמצא שאם אוחז בתורה או בחלק מהתפלה, להתה"ד אין כלל חיוב להפסיק אף לפסוק ראשון, אלא רשאי להפסיק, ואף להב"ח שס"ל דחייב להפסיק, מ"מ לשאר קרי"ש וה"ה לאשרי ועלינו וודאי שאין חייב, אלא רק טוב לומר עם הצבור שכן דרך ארץ, ובוודאי דא"צ להפסיק מלימודו עבור זה.
4 בגמ' ברכות כ: דבע"ק מהרהר ק"ש, אע"פ שהרהור לאו כדיבור, מ"מ שלא יהיו כל העולם עוסקים בו והוא יושב בטל, ע"כ בעי להרהר עם הצבור ק"ש, ובמסקנה אין זה הטעם אלא משום דק"ש דאו' ע"כ הצריכו בע"ק להרהר בזה עכ"פ. ובריטב"א (ש"מ) איתא שבמסקנה נדחה הטעם הא' לעסוק יחד עם הצבור והטעם הוא רק משום דהוי דאו', אמנם ברא"ש הביא שבה"ג חידש מהכא שאם כבר קרא ק"ש ובא לביה"כ ומצאן שקוראין ק"ש קורא פסוק ראשון עמהם. וי"ל בדעתו שאע"פ שנדחה טעם זה מהגמ', מ"מ חזינן דאיכא בזה סברא להצריך בע"ק להרהר עם הצבור, וא"כ ה"ה לכאו"א שמצא ציבור קוראין ק"ש קורא פסוק ראשון עמהם. אמנם במעדני יו"ט אות י' מבואר דאף למסקנה הטעם שמהרהר קרי"ש משום דהוי דאו' ע"כ צריך שיהיה עוסק בהם "הואיל והצבור עסוקים בו" ע"כ. דהיינו דאף למסקנה הטעם דוקא בצרוף שהצבור עסוקים בו. וכן מבואר בביאור הגר"א סו"ס ס"ה דלמסקנה דקרי"ש ובהמ"ז דאו' ע"כ מהרהר עם הצבור, ומטעם זה החמיר דבעי לקרות עם הצבור כל קרי"ש מדינא, ולא משום עצה טובה כהב"י. והנה הב"י וודאי ס"ל דאע"פ דאין הציבור כעת קוראים קרי"ש דאו' מ"מ בעי לקרות עמהם, דהרי איהו ס"ל בסי' מ"ו דהציבור יוצאין ידי קרי"ש כבר קודם פסוד"ז עיי"ש [וא"כ כל שקורין אח"כ היינו לעמוד מתוך ד"ת או שכך הוא הסדר], וא"כ מש"כ שו"ע סי' ס"ב שמצא צבור קוראין שמע קורא עמהם היינו אע"פ שכבר יצאו יד"ח בבוקר, וכעת הוי רק סדר התפילה מ"מ קורא עמהם והיינו לא לפרוש מהצבור שמקבלים עליהם עומ"ש, וא"כ ה"ה הכא אחר סוזקר"ש, אמנם להגר"א התם בסו"ס מ"ו שפליג דס"ל דאין יוצאין יד"ח בקרי"ש דהתם, א"כ א"ש דין השו"ע בסי' ס"ה דהוי קרי"ש דאו' ע"כ קורא עמהם, דבעי לקרוא עמהם כל הקרי"ש דהוי דאו' וכנ"ל.
5 דהנה הטעם לקרוא כל הקרי"ש להשו"ע הוי רק עצה טובה וכקורא בתורה ואינו חיוב, ולהגר"א דס"ל דהוי חיוב לקרוא כל הקרי"ש הא כבר נתבאר בהערה הקודמת דהיינו דוקא בקרי"ש דאו', וע"כ הכא שאי"ז קרי"ש דאו' אלא רק קבלת עומ"ש, א"כ סגי רק בפסוק ראשון לבד. ולפי"ז אף אם בנ"א יכנס לביהכנ"ס ספרדי שנוהגים כהשו"ע ויוצאין יד"ח בקרי"ש קודם התפילה, א"כ אף להגר"א א"צ לקרוא כל הקרי"ש עמהם וסגי בפסוק ראשון וכנ"ל. (וה"ה במנין המתפלל מפלג המנחה, אי נימא דלא יוצאין בקרי"ש זה הדאו', ועי' רל"ה ואכמ"ל).
6 בשו"ת הרמ"א (סי' לד) נסתפק אי אשרי לישב על תיבה שיש בה ספרי קודש, והוכיח לאסור מברכות כג: דאף תפילין בתוך כלי אסור להניח תחת מראשותיו ממש, ולא אמרינן שהכלי חוצץ, אלא דנסתפק דאפשר קדושת הספרים שלנו שאינם באשורית לא חמור כתפילין, ומהני כלי להפסיק ונשאר בצ"ע. ובב"ח (סי' קע"א ב') פשיטא ליה דכל האיסור דווקא בשק של עור שנכפפת מפני היושב עליה, אבל בקופה של עץ קשה שאין נכפפת מותר לישב ע"ג אע"ג דאיכא ספרים בתוכה. והעתיקו בע"ת. ובבכור שור (עירובין ל) דחה ראיית הרמ"א די"ל דגמ' איירי בכלי כמין כיס דנכפף תחתיו וגופו מכביד, משא"כ ארגז של עץ. וגם דבגמ' איירי בשינה דחמיר טפי מחשש שמא יפיח עליו או ישמש מטתו (כדכ' ב פסקי תוס' מנחות פא). וסיים דהסומך בשעה"ד על הב"ח לא הפסיד, וכש"כ כשיש בארגז דברים אחרים עם הספרים. ובפרמ"ג (קעא במ"ז) העתיק מסקנתו דהבכו"ש והשמיט שזה רק בשעה"ד, אלא כ' דאם אי"ז כלי המיוחד לספרים או שיש דברים אחרים עמו שרי. [ודברי התבו"ש הנ"ל צויינו בגליון רעק"א יו"ד רפב, ופ"ת שם ושע"ת סי' קעא]. והנה בט"ז (יו"ד רפב סק"ד ואו"ח קע"א סק"ג) [וכן הבני יונה שם] אסרו לישב ע"ג ארגז שיש בו ספרים, אא"כ קבעו במסמרים לכותל. ובש"ך בנקה"כ השיג עליו דכל האיסור רק דגופו מכביד ומנענע הספרים משא"כ ביושב על ארגז קשה. ובשיו"ב שם הביא דברי הרד"ק דאחר העיון יש להתיר, ובתו"ד הביא דברי הפסקי תוס' (מנחות פא) דכל האיסור רק בס"ת אבל בש"ס שלנו לכו"ע שרי, וסיים דאם יש מנהג קדום דבספסלי ביהכנ"ס מניחים ספרים ויושבים עליהם אין למחות בידם. גם בנש"א (כלל לא, ג) אף דהשיג ע"ד הש"ך הנ"ל וכ' דראוי ליר"ש שלא לישב על תיבה מלאה ספרים, סיים בדברי הפסקי תוס' שכ' דבש"ס שלנו וכיו"ב שרי, וסיים "וכן עמא דבר". ובפתחי תשובה (רפב, ח) הביא לדברי התפארת למשה שכ' "נראה קצת היתר היכא שאין מכסה התיבה נוגע בספרים. ובערה"ש שם גם מתיר, ומצרף עוד סברא שאין המ כסה נועד רק לכסות הארגז, אלא נועד לישיבה וממילא מכסה בזה הארגז. ובאליהו זוטא קעא הביא פלוגתת הט"ז כנגד הב"ח וש"ך וכ' דאף הוא בחידושיו ליו"ד כ' להתר וסיים דשכנה"ג כ' ואנו נזהרים בזה. ובשו"ת אהל יעקב (סי' א' וב' תשובה משנת תי"ב) דימה דין זה ליושב על מטה והספרים או התפילין בצדו, דפסקינן לאסור (ביו"ד רפב ובאו"ח מ, אף דעפ"י פסקי הבבלי היה לנו לפסוק להתיר, עי' תוס' מנחות לב: וביאור הגר"א יו"ד שם, מ"מ ברמב"ם פסק לאסור משום כבוד ס"ת עפ"י ירושלמי), ומ"מ איתא בירושלמי דאם הס"ת מונח ע"ג הגבהה שרי, ופליגי בירושלמי אי ב עי טפח או סגי במשהו, וכ' שם דאע"פ דבס"ת איכא דהחמירו טפח (ואיכא דהחמירו ג"ט) מ"מ אי אזלינן בתר המיקל סגי במשהו, וא"כ כל שיש ריווח משהו תחת כיסוי הארגז ואינו מהדק הכיסוי על הספר ממש שרי. ובשע"ת סי' מ' סק"ג הביא לדבריו, וסיים דמ"מ יש להחמיר בגובה טפח כמו הפל וגתא בירושלמי הנ"ל לגבי ס"ת (ומסתבר דכ"ז דוקא בתפילין אבל בשאר ספרים יש לסמוך על פסקי התוס' מנחות דשרי, ואע"ג דכ' ב"י רפב לכתחי' להחמיר בהם, מ"מ וודאי יש להקל דסגי במשהו, ועי"ש בב"י בשם ר' משולם). וגם אם נחמיר טפח מ"מ עובי הדף עצמו נמי מצטרף דבעי דיהיה בסכ "ה הבדל גובה בינו לספר טפח. ולמסקנת הדברים יוצא דרוב האחרונים נקטו להתר מעיקה"ד, ובצרוף דהכא אינו כלי המיוחד לספרים וגם דבד"כ יש שם גם דברי חולין וגם שעובי הכסא עצמו בד"כ עובי טפח ע"כ יש להתיר.
7 בשע"ת סי' מ' אחר דהביא דברי האהל יעקב דמתיר ע"י הפסק חלל, סיים ובעל נפש יש לו להחמיר גם בזה כי תפילין יש ליזהר בקדושתן מאוד, והובא במ"ב סקי"ג, רק דהוסיף ע"ד דהיינו שלא בשעה"ד ראוי לבעל נפש להחמיר. והחילוק בין תפילין לשאר ספרים יעוי' בפסקי התוס' המבואר בהערה קודמת, וגם בשו"ת הרמ"א נסתפק בזה, וכן הוזכר בנקה"כ הנ"ל וב שיו"ב הנ"ל, וע"ע בחוות יאיר קפד וקפז, ובשו"ת רדב"ז ח"ג תתקמח ומ"מ אם ע"י חומרתו יוציא התפילין ויקחם בידו או בשקית ויתלה ע"ג הידיות וכיו"ב, בוודאי עדיף שלא יחמיר, דהשמירה טפי הוי בתוך תא האכסון ויעוי' בכעי"ז בסוף תשובה ב' לאהל יעקב הנ"ל, וכן בגמ' ברכות כג: וכד. מבואר דנטירה טפי עדיף על בזיוני עיי"ש, ופשוט.
8 וכמבואר לעיל בשאלה על רוכב האופנוע שבכה"ג מותר אף לישב ע"ג הארגז, וא"כ כש"כ שיהיה מותר להניח ע"ג קרטון אחר, כל שלא נכפף ונוגע בספרים עצמם.
9 וכמבואר לעיל בשאלה הנ"ל, שבכה"ג שגופו נשען ומכביד על הספרים אסור וא"כ לכאו' ה"ה שאסור להניח אף דברים אחרים ע"ג הספרים. [ואין לזה שייכות לפלוגתת מג"א וט"ז (קנד סע' ו') דהתם היינו לעינן להניח ע"ג ספר אחר אבל דברי חולין ע"ג הספר וודאי אסור וכמבואר שם להדיה במג"א בשם ס"ח).
10 בשאלה הקודמת נתבאר שמעיקה"ד מותר לישב ע"ג ארגז מלא בספרים, מ"מ לגבי שינה חמיר טפי, כמבואר בפסקי תוס' (מנחות פ) דחיישינן שמא יפיח או ישמש מטתו, (והובא בנקה"כ ובשיו"ב יו"ד רפ"ב וכן בבכו"ש עירובין ל). והנה דין זה מקורו בירושלמי פ"ג ברכות ה"ה דאיתא התם גבי תיבה מלאה ספרים להניח מראשות המטה ולא למרגלות ושתהא המטה גבוה י' טפחים ולא יגעו חבלי המטה בתיבה, וע"ז כ' בפסקי התוס' דאיירי בשינה. אמנם יעוי"ש דמהר"א פלדוא [וכן בפני משה עיש"ה ובמראה"פ] פירשו דברי הירושלמי על לשמש מטתו היכא שהמטה גבוהה עשרה דשרי ולא איירי כלל שהתיבה תחת המטה אלא בצד המטה, ומ"מ משום כבוד בעי שיהיה למראשות המטה ולא שייגע במטה, עיי"ש ולפי"ז אין כלל ירושלמי שאוסר לישון ע"ג התיבה מלאה ספרים, ועי' בנש"א כלל ג. ובפרמ"ג במ"ז קעא סק"ג כ' דאסור לישון ע"ג תיבה שיש בה ספרים. [ומ"מ בשעה"ד אפשר דיש לצרף דברי המפרשים הנ"ל בביאור הירושלמי, ובאמת דבנוסח י רושלמי דידן לא כ' דין שינה אלא דין ישיבה וכבר עמד ע"ז בבכו"ש, וגם יש מקום לצרף דקדושת ספרים דידן קיל טפי, וכמבואר בחו"י קפ"ד וקפ"ז, וגם דעפ"י המבואר אין זה איסור עצמי אלא שמא יפיח או ישמש, וא"כ אפשר בשעה"ד דיש לצדד קולא בזה].
11 לפי השיעור הקטן, עפ"י חשבון 48 ס"מ לאמה, זה 331,776 סמ"ר, ואם הארגז בגודל 1.50 ' אורך ע"פ 75 ס"מ וגובה 30 ס"מ, זה יותר מהשיעור הנ"ל.
12 אף דהרמ"א בתשו' ל"ד נסתפק אם שיעור גדול כזה חוצץ ומתיר ליישב ע"ג הט"ז יו"ד רפב סק"ד אסר אף במחזקת סאתיים, ומשום אהל זרוק לאו שמיה אהל, מ"מ פליגי עליו בזה, (עי' בבכו"ש עירובין ל) והבני יונה אף שנקט לאסור ישיבה ע"ג ארגז כהט"ז, מ"מ התיר במחזיק מ"ס, וכן נקט המג"א ס' ר"מ סקי"ט, וכן כ' בפמ"ג במ"ז סו"ס קעא דאם יש בו מ"ס שרי לישן ע"ג. [וכמבואר לעיל בשאלה הקודמת דא"צ ריווח טפח אלא סגי במשהו, העיקר שלא יכביד גוף האדם ע"ג הספרים עצמם].
13 וכמבואר בירושלמי המובא בהערה א, שאעפ"י שהמיטה גבוה י' וחלקה רשות לעצמה, מ"מ בעי דהתיבה תחתיה תהיה למראשותיה ולא למרגלותיה, ומ"מ לא ראיתי בפוסקים שהעתיקו זאת, ע"כ כתבתי בלשון "רצוי".