כמבואר בדברי הפתיחה לקובץ, מחמת קוצר הזמן טרם הספיק מורינו הרב שליט"א לעבור על כל המאמרים, ולכן אין לסמוך על המאמרים הלכה למעשה, והדברים הובאו לעורר את לב הלומדים והמעיינים.
שאלה. משפחה יש להם קרובי משפחה שאינם שותו"מ ה"י ושלחו להם ספל שעשוי מאפר משרפת מת רח"ל האם יש על זה חיוב קבורה, והאם מותר לקברו
תשובה. ודאי אין חיוב קבורה כמבו' בנדה כח. וכמו שפסק הרמב"ם הלכות טומאת מת פרק ג הלכה ט המת שנשרף ושלדו קיימת והוא השדרה והצלעות ה"ז מטמא כמת שלם ואצ"ל אם נחרך, אבל אם נשרף עד שנתבלבלה צורת תבניתו טהור, וכן שפיר מרוקם שטרפו במים טהור שהרי נתבלבלה צורתו.
ולענין אם מותר לקבור את האפר עיי' בשו"ת אחיעזר ח"ג סי' עב ד"ה וע"ד קבורת אבל אין לקבור בביה"ק של ישראל את השורפים לכתחלה משום שראוי לגדור גדר ולמחות ביד אלה המתנהגים בשריפת מתים למונעם מזה ולבלי לקוברם בבית הקברות של ישראל שלא יתפשט הדבר אצל אחב"י שזהו באמת עקירה במצות קבורה וביסודות המקובלים אצלנו ובמדינתנו עוד לא פשתה הנגע הזה.
והאריך בדבר זה בשו"ת שרידי אש ח"ב סי' צח אבל בדבר קבורת הנשרפים בוודאי ישמעו לנו לפי שכל המנהג של שריפת הגוף הוא נגד דת ישראל ותורתו ועדיין לא נשתרש חטא זה במחנה ישראל ולפיכך מחויבים אנחנו למחות בדבר הנשמע.
ויתרה מזאת כתב בעל השרידי אש שייתכן ויש מקום ולאסור קבורת אפר הנשרפים בכלל מאחר ודעת האור זרוע ח"ב הל' אווילות סי' תכב אות ג' שמה שאמרו במסכת שמחות פ"ב ה"ח כל הפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו בכל דבר קבורה בכלל וכתב האור זרוע ואדם ידוע שהוא בעל עבירות לא מבעיא שאין מצוה להתעסק בקבורתו אלא שאסור להתעסק בקבורתו וע"ש שציין גם לספרו של הר"מ לערנער חיי עולם אשר בו הביא דעות כל גדולי הדור שאוסרים את קבורת הנשרפים ואפילו בבית קברות מיוחד.
ועיי' בספר מנוחת הנפש סימן יא אות ט שכ' וז"ל, אין לקבור אפר של מת שנשרף בבית הקברות מקום שוכני עפר מכיון שאין ע"ז מצות קבורת כלל (משנה למלך מלמד להועיל סימן קי"ג) ומכל שכן שאסור לתת האפר בתוך קבר אחר שיש בזה חרדת הדין למתים ואפי' בקבר אשתו לא יתנו האפר כלל (מאת הגרע"י). עכ"ל.
אמנם בשו"ת מאמר מרדכי ח"ב בענין מה ששאלת האם לקבור אפר של מת של העולים מרוסיה בבית הקברות שאלת חכם חצי תשובה וכבר הבאת מה שכתוב בספר כל בו על אבלות ובספר גשר החיים ח"ב פרק י"ג סעי' ב' אות ג' וכן עיין בשדי חמד מערכת אבלות הכלל הוא זה אדם שצווה לשרוף את גופתו אין הקרובים חייבים לשמוע לו ואם בכל זאת שרפו את גופתו אסור לחברה קדישא לטפל באפרא אך אותם האנשים שנשרפו באונס כגון במעשים הנפשעים והמזעזעים של הנאצים ימ"ש ברור הוא שבכגון זה מצווה לקחת את האפר ולקבור אותו עיין גשר החיים ח"א ט"ז ח' מש"כ באורך ובח"ב פי"ג ס"ב אות ג' נראה שגם אותם יהודים הגרים ברוסיה או במקומות אחרים בהם הנוהג או החוק לשרוף את המתים וכל זה נעשה מחוסר אפשרות לקבור את המת או מחוסר ידיעה דבר זה הוי כאונס לכן מצוה לקבור את האפר בבית הקברות.
הסתפקתי אם לקבץ את האפר עם הצנצנת או לשפוך את האפר על האדמה ממש בבחינת וכפר אדמתו עמו דברים ל"כ מ"ג דעתי נוטה לאמר שהנושא תלוי בשקול דעתם של החברה קדישא ובתנאים שהחברה קדישא תקבע לפי המקום והזמן אם לעשות תאים תאים או כעין קבר אחים גדול שיטמינו את הכלי עם האפר באדמה כאשר תהיה הפרדה בין כלי לכלי על ידי דבר מוצק ללא צורך בהבדל של ג"ט או אם נוח יותר לחברה קדישא להוריק את הכלי מהעפר ממש ולקבור גם את הכלי הכל לפי שיקול דעתם המקום והזמן ידלל רצון שיחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר ישעיהו כ"ו י"ס. ע"כ.
ובאגרות משה יו"ד ח"ד סי' נו כ' וז"ל, הנה בדבר מת שהיה קבור ברוסיא בין העכו"ם, משום שלפי חוקי ממשלת הסאוועטן אשר שם אין בית הקברות של יהודים. ואחר זמן נתנו רשות להמשפחה שלו לצאת משם לאמעריקא. ולא חפצו לעזוב את קרובם להיות קבור שם בין העכו"ם, ולהוציאו מקברו משם וליקחהו, לא הניחום, שלכן הוציאוהו ושרפוהו והביאו את אפרו. אם רשאים לקבור את אפר המת בביה"ק כראוי.
א. בהא דאולי טוב לקבור אפר מת לכבודו אף שאין בו חיוב קבורה, ואם הוא אביו אולי יש בו חיוב כיבוד אב, ושאין לעכב מצד מתים אחרים שבבית הקברות
הנה אפר המת אין צריך קבורה מחיוב קבורת מת כשאין שלדו קיימת (כדאי' בנדה כ"ז ע"ב דדווקא כששלדו קיימת טמא, וברמב"ם פ"ג מטומאת מת ה"ט, הרי דבלאו הכי אינו נחשב מת). אבל כשרוצים לכבד זכרו, ובשביל זה הם מקברים את האפר שנעשה מגופו, אין מעכבין אותן. וגם אולי הוא דבר טוב לעשות. וכ"ש כשהוא אביהם שחייבין בכבודו, מאחר דהעלמא חושבין זה (קבורת האפר) לכבוד - אולי נעשה מצד זה מצוה להבנים ממילא, אף שלדינא אינו כלום. דענין כיבוד אב אולי הוא חיוב גם במה שהחשיבו העלמא לכבוד, כשליכא בזה ענין איסור. ולקבור אפר המת, אף שליכא חיוב, הא ליכא איסור.
ומצד המתים המונחים בביה"ק ליכא קפידא לקבור אצלם אפר של מת - אף אם היה אפר של מת רשע שאין קוברין אותו אילו לא נשרף אצל סתם אינשי דהיו נחשבים לשומרי שבת וכל התורה כולה (מהא דאין קוברין רשע אצל צדיק בשו"ע יו"ד סי' שס"ב סעיף ה') - מאחר דהאפר לא נחשב שקיים איזה דבר מהמת כשאין שלדו קיימת. וכ"ש כשהיה אדם כשר, אף אם שרפוהו שלא כדין. ואם קרובי המתים שבביה"ק מעכבין בטענה שקרובי המת שבאו מרוסיא אין מתנהגין כראוי ולא יחזיקו בשביל זה זכות קבורה שם לעצמם בשביל אפר קרובם שקבור שם, דאז יש לחוש לקבורת רשע אצל צדיק, יש להם רק לתבוע שיתנו להם הקרובים כתב שזה לא יעשה זכות לקרוביו למקום קבר. וגם בלא כתב יוכלו לעכב מצד הדין כאשר ירצו לקבור שם את הקרובים באם יהיו אינשי דלא מעלי. אך לרווחא דמילתא שייך להצריך שיתנו להם כתב.
נמצא שלכו"ע אין חיוב קבורה באפר.
ואם מותר לקברו מבו' באחיעזר שאם ציוה לשרוף עצמו יש לגדור גדר שלא לקברו ובשרידי אש העלה שיש בזה
חשש איסור מצד שאין מתעסקין עמו אפי' בקבורה.
ובאג"מ מתיר באופן שלא ידעו שהוא איסור לשרוף ועשו כן כדי לכבדו להעלותו עמהם שאז אפשר לקברו, ויש בזה משום כבוד המת.
ולענין איך צורת קבורת אפר מבו' שאין בזה כלל ואפשר להכניס כמה צנצנות לקבר אחד.
ויש שכ' שאין להכניס את האפר לקבר אחר אפי' של אשתו משום חרדת המת.
מתוך "קובץ בירורי הלכה – חלק א": פסקי הלכה ובירורים שנתלבנו בין כותלי בית ההוראה בראשות מורינו הגאון הגדול רבי עמרם פריד שליט"א (בני ברק, ערב ראש השנה תשפ"ג).