אין לסמוך על המאמרים הלכה למעשה, והדברים הובאו לעורר את לב הלומדים והמעיינים.
אדם שכר רכב עם דלקן מאדם פרטי. סוכם כי לאחר סיום תקופת השכירות הוא ישלם על כמות הדלק בה השתמש, כשהמחיר יקבע ע"פ מחירון בתחנה מסוימת ביום האחרון. במהלך תקופת השכירות התייקר הדלק.
נשאלת השאלה האם יש בכך בעיה של ריבית. היות והשוכר השתמש בדלק כשמחירו היה נמוך, ובסוף התקופה ישלם מחיר גבוה יותר.
בב"מ סה. אמר רב נחמן טרשא שרי איתיביה רמי בר חמא לרב נחמן "ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור א"ל התם קץ ליה הכא לא קץ ליה"
מבואר בגמ' שההיתר של טרשא (לקנות חפץ עכשיו ולא לשלם כעת אלא לאחר זמן במחיר יותר יקר) זה דווקא אם לא קצץ אבל אם קצץ אסור.
נחלקו הראשונים בביאור דברי הגמ' התם קץ ליה הכא לא קץ ליה. דעת רש"י תוס' ראש רשב"א: שאם אמר ב' מחירים חלוקים דהיינו שאם ישלם עכשיו המחיר כך וכך ואם לאחר זמן המחיר אחר. זה אסור כי מה שלוקח יותר על המחיר של עכשיו זה מחמת המתנת המעות אבל אם לא קצץ ב' מחירים אלא רק מחיר א' תן לי לגורן יב' מנה התיר רב נחמן
לפי"ז אין חילוק אם הוא אומר מחיר קצוב או כמו שיעלה המחיר בעתיד והמחיר עלה אם היו ב' מחירים אסור ואם יש מחיר א' מותר ,
ושיטת רב האי גאון ורבינו חננאל והרמב"ן חולקים: שאין חילוק אם אומר ב' מחירים או מחיר א'. אלא אם אמר מחיר קצוב אסור ואם לא קצץ מחיר אלא אמר תן לי כמו המחיר לגורן מותר.
והסברא היא שאם אומר תן לי את המחיר שיהיה בגורן נחשב שהמקח לא נגמר עד הגורן. משא"כ אם אומר תן לי בגורן יב' זו תוספת עבור המתנת המעות כיון שהיום אינו יודע מה יהיה המחיר לגורן ואם קבע ביב' ע"כ שזה מחמת המתנת המעות.
הש"וע בסימן קעג סעיף א פוסק וז"ל מכר לחברו דבר ששווה י' זהובים ביב' בשביל שממתין לו אסור אפי' אם המוכר עשיר ואינו צריך למעות ולא הייתה הסחורה נפסדת אצלו בד"א בדבר שיש לו שער ידוע או דבר ששומתו ידועה ,כמו פלפל או שעוה אבל טלית וכיוצא בו שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידועה מותר למוכרו ביוקר לפרוע לזמן פלוני ובלבד שלא יאמר לו בפרוש אם תיתן לי מיד הרי הוא לך ב- י' זהובים ואם לזמן פלוני ביב' עכ"ל
מבואר שהמחבר פסק: כדעת רש"י תוס' רשב"א וראש שהחילוק בין המשנה לר"ן אם היו ב' מחירים שזה קץ לבין אם לא היו ב' מחירים שזה נחשב שלא קצץ.
והגר"א נוקט שהעיקר כשיטת רב האי גאון ורבינו חננאל והרמב"ן: בביאור הדין של טרשא דר"נ והחילוק בין קץ ללא קץ הינו אם היה המחיר קצוב או לא ואין חילוק אם היו ב' מחירים או לא.
ונחלקו הראשונים אם קי"ל כר"נ להתיר, דעת רב האי גאון ור"ת והראש והרשב"א פוסקים: דקי"ל כר"נ להתיר , והרי"ף רמב"ן רמב"ם: פוסקים דלא כר"נ ואוסרים.
והב"י כתב: שאף שהרי"ף והרמב"ם לא פסקו להתיר כר"נ יש ללכת אחר המנהג ולהתיר ובפרט שטרשא דר"נ הוי דרבנן משום שאין זו דרך הלוואה אלא דרך מכירה.
והש"ך בסימן קעג סק'ג הביא את בעל התרומות בשם רבינו חננאל וז"ל דכל שלא אמר ליה אם תתן לי מעכשיו וכו' אלא אמר לו סתם באייר תן לי כשער של אייר בין שיהיה באותו זמן יוקר או זול מותר ואע"פ שדרכן להתייקר באייר ומשמע שאפילו יש להם עכשיו שער ידוע מותר עכ"ל
מבואר בש"ך שאפי' אם עכשיו יש שער למוצר מותר לומר לו תן לי כפי השער שיהיה לחפץ באייר ודברי השך צ"ע.
הרע"א שואל איך זה מסתדר עם דעת התוס' סה: שנראה שהמחבר פסק כתוס'. שכתב שאם קץ או היה שער ידוע אסור לתת מחיר יותר יקר בעבור תשלום מאוחר .
השוע' הגר"ז סעיף כב' הביא את דברי הש"ך וכתב דיש אוסרים וסיים דיש לחוש לדברי האוסרים .
עוד קשה על דברי הש"ך בשם ספר התרומה שזה דלא כהרמ"א בסעיף יד וז"ל אבל אם מוכר לו בלא קצבה כגון שמכר לו ז' חביות ואמר לו תשלם לי כל החביות כמו שיהיה השער בעת שתקח כל חבית שרי אע"ג דעכשיו אינו שווה כ"כ עכ"ל
והחוו"ד סקא' דייק שכל ההיתר ברמ"א זה דווקא אם אמר שתשלם כמו שיהיה השער בשעה שתיקח דהיינו שכל ההיתר לתת מחיר עתידי זה דווקא אם באותה שעה הוא קונה .אבל אם הקנין נעשה עכשיו אסור לדרוש שישלם כמו המחיר שיהיה בזמן התשלום .וזה דלא כהש"ך בשם בעל התרומות שמתיר לעשות קנין היום ולדרוש שישלם כשער של אייר .
עוד צ"ב: שהחכמת אדם מצד א' פסק את הש"ך בשם ספר התרומה ומצד שני פסק את הרמ"א בסעיף יד'.
ואפשר לבאר שאין הש"ך חולק על הרמ"א אלא כו"ע מודים שאם יש ב' מחירים אסור. ולכן אם אומר תשלם על החביות כפי זמן התשלום אסור, כיון שעכשיו יש שער. ואם דורש כמו שער של זמן התשלום הרי"ז כשני מחירים ואסור. אלא שהש"ך התיר במקום שנתן רק מחיר אחד כשער של אייר ובין אם יקנה באייר בין בניסן המחיר הוא כשער של אייר לפי"ז הש"ך לא התיר במקום שנותן ב' מחירים אלא במקום שנתן מחיר א' .
וכ"כ בשו"ת אבני נזר סי' כז. והוסיף ותמהני על החוו"ד איך שגג שגגה גדולה והוא פשוט וברור .
ובדעת ספר התרומה נראה שאין זו כוונתו.
א) וז"ל אלא אמר ליה סתם באייר תן לי כשער של אייר עכ"ל משמע שדווקא שנותן לו באייר ישלם כשער של אייר . אבל אם ייתן בניסן יצטרך לשלם כשער של ניסן.
ב) הספר התרומה עצמו הביא את התוספתא " שהאומר לחבירו הלויני כור חיטים ואני נותן לך כשער שאתה מוכרו מותר" ובפשטות הכוונה שלא קצב זמן מסוים שישלם . אלא שבכל זמן שיפרע ישלם לו כמו השער שהחיטין נמכרות ואפי"ה מותר.
וצריך לבאר שספר התרומה הבין כדעת הרמב"ן סה. שהמוכר (המלווה ) יכול לומר מי קדחו חיטי באכלבאי דהיינו אם לא הייתי מוכר לך את החפץ , החפץ היה מתייקר אצלי לכן אין זו תוספת עבור המתנת המעות אלא כתשלום בשווי החפץ כמו שעתיד להתייקר .(ואין כאן מקום להאריך )
ובדין יצא השער בטרשא.
בסימן קעה סעיף א' בדין של פסיקה נחלקו המחבר והרמ"א האם להיתר של יצא השער צריך שער של מדינה שהוא שער קבוע או שער של עיירות שזה פחות קבוע .
וכתב השערי דעה שכל זה דווקא בפסיקה אבל בטרשא (בתשלום מאוחר) לכו"ע סגי בשער של עיירות גם לדעת המחבר כיון שכל האיסור בטרשא כי זה נראה ב' מחירים לכן גם אם יש שער של עיירות זה נראה כ-ב' מחירים ואסור.
למעשה נראה: שהתשלום על הדלק תלוי בטרשא דר"נ שהוא תשלום מאוחר על חפץ ביוקר. לכן לשלם תשלום יותר יקר על הדלק מחמת עיכוב התשלום מותר בד"א כשכעת אין שומתו ידועה ואין לו שער. לכן בדלק אין שומתו ידועה כיון שכל תחנה מוכרת במחיר אחר. אלא שלדלק יש שער לפחות כמו שער של עיירות לפי"ז היה נראה שזה ב' מחירים. אלא שהש"ך סק"ג בשם ספר התרומה התיר בחפץ שיש לו שער לסכם שישלם לו כמו שער של אייר אפי' אם יתייקר והחכמת אדם פסק כדעת הש"ך.
ועוד האבני נזר חידש לנו שאם לא נתן לו ב' אפשרויות של תשלומים אלא אמר לו שהמחיר של החפץ יהיה לפי הזמן של אייר כו"ע מודים בזה שאין זה נחשב כב' מחירים אלא מחיר א' כשלא משנה מתי משלם המחיר הוא לפי אייר. לכן גם כאן בדלק כיון שלא היתה אפשרות לשלם לפי השער הזול רק לפי המחיר ביום האחרון של השכירות לכן אין זה נחשב תוספת עבור המתנת המעות אלא מחיר א' ולכן מותר.
כל הנ''ל כשמדובר על המיכל הראשון של הדלק, שנחשב שהמשכיר מכר לשוכר. אבל התדלוקים הנוספים שהשוכר תידלק נחשב שהשוכר הוא קונה והמשכיר הוא הערב לשלם על התדלוקים ע"י הדלקן, והשוכר צריך לפרוע למשכיר את מה שהלווה לו וזו לכאורה ריבית גמורה ואסור.