הנחת תפילין בשבת | באיסור 'לא תעשון איתי'

האם יש אופנים שצריך להניח תפילין בשבת

הנחת תפילין בשבת – איסור או פטור.

בגמרא מנחות (לו ע"ב) שנינו 'רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים, ת"ל "והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך", מי שצריכין אות - יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות'.

ויש לחקור אם דין זה הוא רק פטור, שיש פטור מלהניח תפילין בשבת ויום טוב משום שהם עצמם אות, ואין צורך לאות של תפילין, אבל אם חפץ רשאי להניח תפילין בשבת ואין בכך איסור, או שמא אף יש בזה איסור, שלמדים ממיעוט זה של 'יצאו שבתות וכו' שאסור להניח תפילין בשבת ויום טוב, משום שאסור לעשות שתי אותות.

והנה מדברי תוספות (ביצה טו ע"א ד"ה הכי קאמר) מבואר שאין זה אלא פטור, שכתבו התוספות - 'אבל תפילין, נהי דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן מכל מקום ליכא איסורא להניחן', עכ"ל. ומבואר דעת תוספות שאין בכך איסור, ומיעוט 'יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות' הוא רק פטור מחובת הנחת התפילין בהם וכן כתב בביאור הגר"א (סימן לא אות א) בדעת הרמב"ם (תפילין פ"ד ה"י) והטור (שם).

ואולם מאידך הביא הבית יוסף (סימן לא ד"ה וחולו) מדרש הנעלם (זוהר חדש שיר השירים) שיש איסור להניח תפילין בשבתות וימים טובים, ומטעם זה פסק בשו"ע (שם ס"א) שאסור להניח תפילין בשבת ויו"ט משום שהם עצמם אות, ואם מניח בהם אות אחר מזלזל בכך באות שלהם.

שבת ומילה – שני אותות

והנה כתב הסמ"ג (עשין סימן ג) כתב וז"ל: 'כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי, הלכך בשבת ויום טוב - שנקרא שבת, ושבת נקרא אות - פטור אדם מלהניח תפילין כי די שיש לו שני עדים שהוא יהודי, עדות שבת ועדות מילה. אבל בחול חייב כל אדם להניח תפילין כדי שיהא לו שני עדים, אות תפילין עם אות המילה'. ומבואר דדעת הסמ"ג כצד זה שמיעוט שבת ויו"ט מתפילין אינו איסור אלא רק פטור, שכיון שיש בשבת ויו"ט כבר שני אותות מילה ושבת, יש כבר שני עדים על יהדותו וא"צ גם לאות תפילין, אבל אם חפץ להניח רשאי.

מי שמתו אחיו מחמת מילה אם יניח תפילין בשבת

ולפי טעמו של הסמ"ג הסתפק התרומת הדשן (ח"ב פסקים וכתבים סימן קח) אם מי שמתו אחיו מחמת מילה, שפטור ממילה יצטרך להניח תפילין גם בשבת, שכיון שאין עליו בשבת שני אותות, שהרי אינו מהול, יתחייב להניח תפילין גם בשבת בכדי שיהיה עליו אות של שבת ואות של מילה.

אולם מסקנת התרומת הדשן שאין לחלק בזה ואף מי שמתו אחיו מחמת מילה שאינו מהול, מכל מקום פטור מתפילין בשבת, ומשום שטעמו של הסמ"ג אינו אלא על דרך אגדה בעלמא, אבל אין לשנות הדין מחמת טעם זה.

והנה דעת הרדב"ז (שו"ת ח"ו סימן ב אלפים שלד) כצד זה שמיעוט שבת ויו"ט מתפילין דין איסור יש בו, שאסור להניח תפילין בשבת משום זלזול באות שיש בהם, ואולם כתב להסתפק אם מי שמתו אחיו מחמת מילה שאינו מהול ואין בו אות של מילה מותר בהנחת תפילין בשבת, שהרי תפילין שמניח במקום אות של מילה החסרה לו הן באין. אולם מסקנתו שאף הוא אסור בהנחת תפילין בשבת, ומשום שאף שאינו מהול משום פטורו שנפטר מחובת מילה מפני הסכנה מכל מקום אינו נחשב ערל, שמצווה ועומד במצות מילה אלא שאונסו פוטרו, והוכיח כן ממה שאמרו בנדרים (לא:) הנודר מערלים מותר בערלי ישראל, שאין ישראל נחשב לערל אף אם מתו אחיו מחמת מילה ונפטר מחובת מילה, וכיון שאינו נחשב ערל אינו חסר אות המילה.

ולכאורה נחלקו התרומת הדשן והרדב"ז בדין מי שמתו אחיו מחמת מילה אם נחשב ערל ומחוסר אות של ברית מילה או לאו, שדעת תרומת הדשן שמחוסר הוא אות של מילה ומטעם זה רצה לחייבו בתפילין בשבת ויו"ט, אלא שכתב שמכל מקום אי אפשר לחדש חיוב הלכתי על פי דרש אגדה, אולם דעת הרדב"ז שכיון שישראל הוא ואינו נמנע ממילה אלא משום פטור אונס, הרי הוא בכלל אות של מילה וממילא בכלל מיעוט שבת מתפילין הוא, ואף איסור יש לו להניח תפילין בשבת.

ולכאורה נראה שנחלקו במחלוקת רש"י ותוספות, דהנה ביבמות (ע ע"א) שנינו שהערל אסור באכילת תרומה ופסח, ופירש רש"י שם ד"ה הערל, שערל הוא זה שמתו אחיו מחמת מילה שנחשב ערל ופטור מתרומה ופסח, ואולם התוספות (חגיגה ד' ע"ב ד"ה 'דמרבה') כתבו שמי שמתו אחיו מחמת מילה ואנוס מלמול משום פיקוח נפש אינו נחשב ערל ומותר באכילת תרומה ופסח.

וביאר בקובץ הערות (סימן מח') שיסוד מחלוקתם האם מי שמתו אחיו מחמת מילה אין לו מצות מילה כלל, או שיש עליו מצות מילה רק הוא אנוס מלקיימה. רש"י סובר שאסור לו לאכול בתרומה כי דינו כאנוס - שמצווה אך אינו יכול לקיים, וכיון שמצווה ולא קיים אסור לו לאכול בתרומה, ולדעת ר"ת מותר לאכול בתרומה ובקרבן פסח כיון שאין עליו מצות מילה כלל אם מתו אחיו מחמת מילה. ולכאורה נראה שבנידון זה נחלקו התרומת הדשן והרדב"ז, שהתרומת הדשן סובר כרש"י שאסור באכילת תרומה וממילא שאין עליו אות, ואילו הרדב"ז סובר כתוספות שאינו נחשב ערל וממילא שיש עליו אות ואסור בהנחת תפילין ואולם יש לחלק בין הענינים.

ולפי העולה בידינו נראה לדון בכמה שאלות להלכה:

א. אדם המתקרב ליהדות ומניח תפילין אך עדיין אינו שומר שבת, האם יצטרכו להניח תפילין בשבת כדי להשלים את האות של שבת, שלפי דברי התרומת הדשן שכל שאין בידו המצוה חסר את האות שלה, הרי שהמחלל שבת כיון שאין בידו אות של שבת יצטרך להניח תפילין בשבת כדי שיהיה עליו אות יהדות.

ב. אנשי 'הצלה' המחללים שבת לצורך פיקוח נפש, האם יצטרכו להניח תפילין בשבת כדי להשלים את האות של שבת, שלפי דברי התרומת הדשן שכל שאין בידו המצוה חסר את האות שלה, הרי שאף המחלל שבת בהיתר, סוף סוף כיון שאין בידו אות של שבת יצטרך להניח תפילין בשבת כדי שיהיה עליו אות יהדות (עי' בה"ל סי' שדמ'), אמנם יש לדון לענין אנשי הצלה שכיון שהותר להם לחלל שבת נחשב ששומרים שבת, וצד זה נראה נכון - לא מבעיא לפי השיטות ששבת הותרה אצל פיקוח נפש (רא"ש יומא פח' סי' יד'), שודאי נחשב ששומרים שבת, אלא אפילו לשיטות ששבת דחויה אצל פיקוח נפש (רמב"ם פ"ב ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תרפט ור"ן ביצה יז'), מכל מקום נראה שעדיין נחשב ששומרים שבת.

אמנם לענין מעשה כיון שמסקנת התרומת הדשן שאף כאשר לפי טעם הדבר ראוי לחיבו בהנחת תפילין בשבת, מכל מקום אין לחייב על פי טעם מדברי אגדה, משו"ה אף לענין שאלות אלו במחלל שבת, מכל מקום אין לו להניח תפילין בשבת, בפרט שהכרעת השלחן ערוך שיש בכך איסור.

בענין איסור 'לא תעשון איתי' בצילום אדם והחזקת בובות בבית

צילום דמות אדם

לצלם אדם, אין הדבר פשוט כל כך, דאף שלפי מה שפסק השו"ע יו"ד קמא' סע' ד' דמות אדם אסור רק בבולט ולפי"ז מותר לצלם אדם דהוי כשוקעת אך שיטת הרמב"ן ור"ן ומובא בט"ז (שם ס"ק יב') לאיסור, וכתב הט"ז שאין להקל כלל נגד הרמב"ן וכן פוסק החכמת אדם (כלל פה' סע' ח') שראוי לחוש לשיטה זו שאסור לעשות צורת אדם אף בשוקעת, ולפ"ז לשי' הרמב"ן אסור לצלם תמונת אדם שלימה וכן אסור לצייר בספרי סיפורים וכדו' ציור שלם של אדם, ואם אינו מצייר או מצלם את כל הגוף בזה יש יותר מקום להקל ויש ליזהר בזה (ומנהג העולם שאין חוששים לשיטת הרמב"ן).

החזקת בובות בבית

וכן אף שיש שסומכים להקל להשאיר בובות בבית בלא להוריד את האף מפני שבזמן הזה אין משתחווים לאדם וכמו"ש החכמת אדם שם אך אינו פשוט כ"כ לסמוך על קולא זו. אכן יש עוד צדדים להקל, שנחשב כמבוזין שמותר בשהיה וכן שהכל היום נוצר במפעלים ואין חשד שיחשדו שעשה את זה או שמשתחווה לזה, אבל רבים אינם יודעים שאם נפל היד או הרגל אם מחזירו למקומו עובר באיסור תורה ולכן יש להקפיד לחתוך את האף ואז אם מחזיר יש מקום להקל בזה.

וכן לקנות בובות שמיוצרות בא"י ובגדים וסדינים ושמיכות שמצויר עליהם ירח שמש וכוכבים שמיוצרים בא"י שמצד איסור שהיה אין חשד מהטעמים הנ"ל כיון שהם מייצור תעשייתי וכן הם מבוזין וכנ"ל, אך כיון שאסור לישראל לייצרם אין זה פשוט כ"כ להקל לקנותם משום איסור 'לפני עור' ומסייע ידי עוברי עבירה (עי' חו"מ סי' שנו' ס"א ובסי' שסט' סע' א').