שו"ת במלאכת בורר (חלק א')

איסור מלאכת בורר

מן התורה אסור לברור בשבת פסולת מתוך אוכל, אך מותר לברור בהתקיים שלושת התנאים הבאים: א. כשמוציא את האוכל מתוך הפסולת ולא את הפסולת מתוך האוכל. ב. כשבורר בידו ולא בכלי. ג. כשבורר על מנת לאכול לאלתר ולא לאחר זמן. וסימנך - אי"ל [אוכל, יד, לאלתר].

טעם ההיתר באופן זה הוא משום שברירה שכזו נחשבת דרך אכילה (שו"ע סי' שיט והקדמת המשנ"ב שם).

הוצאת הגרעין מהפרי קודם האכילה

שאלה: האם מותר להוציא את הגרעין מהפרי כשאוכל לאלתר.

תשובה: אין לעשות כן, אלא או שיכניס את הפרי עם הגרעין לפיו ויפלוט את הגרעין, או שיוציא את הפרי מהגרעין ולא את הגרעין מהפרי.

וכשמחזיק את הפרי בידו לאוכלו ומוציא את הגרעין – נחלקו המשנ"ב והחזו"א: לדעת המשנ"ב מותר להוציא את הגרעין מהפרי ולדעת החזו"א אין להקל בזה.

מקור: כתב המשנ״ב (סי' שכא ס"ק פד) שאף שבהוצאת גרעינים מפרי יש איסור בורר, אך אם מוציא ע"מ לאכול את הפרי מהיד לפה מותר. ונאמרו ב' טעמים לבאר מדוע אי"ז נחשב ברירת פסולת מתוך אוכל האסורה אף לאלתר:

•  מותר להוציא פסולת מתוך אוכל סמוך ממש לאכילה (עי' שעה״צ ס"ק צח)
•  כיוון שא"א לאכול ללא הוצאת הגרעינים חשיב דרך אכילה, וכשם שמותר לקלף כיוון דהוי דרך אכילה, כן מותר להוציא הגרעינים (שעה״צ ס״ק צט, בה"ל סי' שיט ד"ה הבורר)

ובדרך הב' נראה לומר שאף שבאמת אפשר גם באופן אחר, כגון שיוציא את הפרי מהגרעין [כלומר שיחזיק את הגרעין ביד אחת וימשוך את הפרי בידו השניה, או שיאכל את הפרי שסביבות הגרעין], כיון שדרך האכילה הרגילה היא להוציא את הגרעין מהפרי ולא את הפרי מהגרעין, לכך נחשב דרך אכילה, ומותר.

ובזה מיושב מדוע כאן המשנ״ב מתיר לכתחילה להוציא את הגרעינים בשעת האכילה, בשונה ממש"כ לענין הוצאת העצמות (בה"ל סי' שיט ס"ד) שרק אין למחות ביד המקלים, משום שכאן יש היתר נוסף של דרך אכילה ולא רק את ההיתרים המובאים להלן לענין הפרדת עצם מבשר.

ואמנם דעת הבן איש חי (ש"ב בשלח אות י) והמהרש״ם (דעת תורה סי' שיט ס"ד) שאף הוצאת עצמות מהדג חשיב דרך אכילה ומותר, כיון שהדרך להוציא עצמות מהדגים לפני

האכילה. אך מדברי המאמר מרדכי המובא בבה״ל (שם) נראה שלא סבירא ליה היתר זה.

והיה מקום לומר בביאור המאמר מרדכי שרק קילוף חשיב דרך אכילה כיון שאי אפשר בענין אחר, משא"כ בהוצאת עצמות אפשר לאכול מבלי להוציא את העצם, לכך אין היתר זה אמור. אך מדברי המשנ״ב (בשעה״צ המוזכר לעיל בדרך הב') שהעתיק דברי הפמ"ג (שם א"א סק"ל) להתיר הוצאת גרעינים מטעם דחשיב דרך אכילה, נראה שהיתר זה לא נאמר רק בקליפות. ונתבאר להלן לגבי גרעיני אבטיח טעמו של המשנ״ב שאין היתר של דרך אכילה בעצמות.

ועוד יש לדון להתיר הוצאת גרעינים מהטעם שכתב הבה"ל (סי' שיט ס"ד) לענין ברירת עצמות, שכיון שהעצמות מחוברים לאוכל נחשבים כגוף אחד עם האוכל ואין עליהם שם פסולת. ויש לדון דאף בגרעינים שייך טעם זה שהם חלק מהפרי והוא כגוף אחד עם הפרי ולא יהא להם שם פסולת.

אמנם החזו״א (סי' נד) כתב שאין להקל בזה.

גרעין אבוקדו ומנגו

בהוצאת גרעין אבוקדו ומנגו יש רק את ההיתר השני המוזכר לעיל – ברירה סמוך לאכילה ממש, אבל ההיתר השני - דרך אכילה – לא שייך כאן, כיוון שאין דרך אכילה להוציא מיד את הגרעין אלא הדרך היא להשאיר את הגרעין באבוקדו ובמנגו, ולכן יש להחמיר יותר ולא לסמוך על הקולא של הוצאת הגרעין סמוך לאכילה ממש, אלא דינו כפי שכתב הבה״ל (סי' שיט ס"ד) שאין למחות ביד המקילים הסומכים על ההיתר שאין איסור בורר סמוך לאכילה ממש.

גרעיני מלון

חצה מלון ויש בו גרעינים רבים, מותר להוציא את כל הגרעינים בכפית או בסכין, דכיון שא"א לאוכלו ללא הוצאת הגרעינים הוי דינו כדין קילוף פרי, דמותר כדין ברירה לאלתר בסמוך לאכילה [ואף שזה לא בשעת האכילה ממש]. ולענין הוצאת הגרעינים מהמלון לאחר שחילקו אותו לכמה חתיכות, דין הגרעינים כדין גרעיני אבטיח, כדלקמן.

גרעיני אבטיח

בגרעינים שבאבטיח קיימים שני ההיתרים המוזכרים לעיל להתיר, דגם מוציא סמוך לאכילה ממש וגם הוי דרך אכילה. אך יש לדון שמא יש להחמיר בזה, דכיון שהגרעינים מעורבים בכל האבטיח אין בזה היתר של דרך אכילה.

והנה בבה"ל (סי' שיט ס"ד) מבואר שאין היתר של דרך אכילה בהוצאת עצמות. ויש לבאר דבריו בב' אופנים:

•  כיון שהעצמות מעורבים בכל הדג על כן לא הוי דרך אכילה כיון שהוא תערובת גדולה.
•  כיון שפעמים מוציאים את הדג מהעצמות [בשונה מגרעינים, שתמיד מוציאים את הגרעינים מהאוכל], על כן אין היתר של דרך אכילה.

ונראה שדין גרעיני האבטיח תלויים בב' הביאורים הנ"ל, כיון שגרעיני אבטיח מעורבים בכל הפרי בשונה משאר גרעיני הפירות שנמצאים במקום מסוים בלבד. ועל כן לביאור הא' יש לאסור להוציא גרעיני אבטיח, דדינם כדין עצמות דגים. ולביאור הב' יש להקל בגרעיני אבטיח, כיוון שאף בו תמיד מוציאים את הגרעינים מהאוכל.

אך נראה שיש להקל לדעת המשנ״ב להוציא את גרעיני האבטיח מטעם אחר, כיון שאי אפשר לאחוז את הגרעינים ולהוציא את הפרי, בשונה מעצמות דגים שאפשר להחזיק את העצם ולאכול את הדג.

ולמעשה בגרעינים שבאבטיח, לדעת המשנ"ב יהא מותר להוציא את הגרעינים [אף שהגרעינים מעורבים בכל האבטיח ולא רק במקום מסויים], אך לדעת החזו"א אין היתר בזה, כאמור לעיל.

קילוף פירות וירקות

שאלה: באיזה אופן מותר לקלף פירות וירקות.

תשובה: פירות הנאכלים ללא הקליפה - מותר לקלפם בסמוך לאכילה, ובתנאי שלא יקלפם ע"י כלי המיועד לכך, אלא בסכין [כדלקמן].

פירות הנאכלים עם קליפתם כתפוחים ואגסים - נחלקו האחרונים אם מותר לקלפם רק לאלתר או אף לאחר זמן, ולהלכה יש לחוש ולא לקלף אלא סמוך לאכילה.

מקור: בקילוף פירות לאלתר אין איסור בורר, כמבואר בבה"ל (סו"ס שכא ד"ה לקלוף) היות ואי אפשר בענין אחר ודרך אכילתו בכך, לכן לא מקרי פסולת מתוך אוכל. אבל לקלף ע"מ לאכול לאחר זמן אסור.

קילוף קליפות בסכין ובמקלף

שאלה: האם מותר לקלף קליפות בסכין ובמקלף, או שמא הדבר נחשב ככלי שאסור לקלף בו אף לאלתר.

תשובה: קילוף בסכין – מותר [בסמוך לאכילה]. קילוף במקלף – אסור.

מקור: משנ"ב סו"ס שכא. ועי' עוד שם סקמ"ה וסקל"ו.

דטעם הדבר הוא משום שיש לחלק, דמקלף המיועד לקלף בצורה מדויקת נחשב כברירה בכלי ואסור, אך קילוף ע"י סכין

נחשב כברירה ביד כיון שהברירה נעשית ביד האדם והסכין רק עוזרת שהחיתוך ייעשה בקלות.

קילוף פירות לקישוט

שאלה: האם מותר לקלף פירות לצורך הנחתם כקישוט בבר בשבת.

תשובה: אסור, שלא הותר קילוף פירות וירקות בשבת אלא סמוך לאכילה. ובגיליון הבא יתבאר בהרחבה בעזהי"ת.

הפרדת עצם מבשר

שאלה: אדם שיש לפניו עוף עם עצמות, כיצד יאכלו בשבת מבלי להיכשל באיסור בורר.

תשובה: א. לכתחילה יש להכניס את הבשר לפה, ולהוציא את העצם כשהיא נמצאת בתוך פיו.

ב. אם מוציא את העצם יחד עם מעט בשר: לדעת החזו"א אסור ולדעת המשנ"ב מותר. אך אם אוכל את הבשר שע"ג העצם מותר אף לדעת החזו"א.

ג. המוציא עצמות כרגיל תוך כדי אכילה - אין למחות בידו.

מקור: סי׳ שיט ס״ד ובבה״ל שם (ד״ה הבורר פסולת, וד‎״ה מתוך אוכל) הביא דעת המהריט״ץ והמאמר מרדכי שאסור להוציא עצמות מדגים אף שאוחז את האוכל בידו ומוציא את העצמות, אך יש שסוברים שרק אם מוציא את הפסולת כשמכינים את הסעודה אסור, אך אם זה בשעה שכבר מחזיק את האוכל בידו מותר להוציא את הפסולת.

והבה"ל תלה את זה במחלוקת הרמב״ן והרא״ש, שלפי הרמב״ן (שבת עד) מותר להוציא פסולת באופן זה, ולדעת הרא״ש אסור (מובא בשו״ע שם סט״ז) ורק כשהאוכל בפיו מותר להוציא את הפסולת, [אולם החזו״א (סי׳ נד) כתב שאף לדעת הרמב״ן אסור להוציא פסולת, כשהאוכל בידו, ורק כשהאוכל בפיו מותר להוציא את הפסולת]

היתר נוסף כתב הבה״ל עפ״י המהרש״ל שמובא (במג״א סי׳ תקי) שכיון שהפסולת מחוברת לאוכל נחשב כגוף אחד עם האוכל ואין שם פסולת עליו [ואין הכוונה לדין שבמין אחד אין איסור בורר כי בפסולת גמורה לא שייך היתר זה, אלא הכוונה היא כנ״ל].

ולמעשה מסקנת הבה״ל שאין למחות ביד המקלים להוציא עצמות מהאוכל סמוך לאכילה אולם החזו״א כתב שאין להקל בזה כלל.