הלכות טוחן

נאמר בגמ' (שבת עד:) "האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן". ופירש רש"י שמחתך ירק הסילקא דק דק. וכתב הרא״ש (סי' ה) שפירוש רש"י תמוה הוא, שהרי אין טחינה באוכלים. ואף דעת הר"ח שאין טחינה באוכלים.

והתוס' כתבו שדווקא בסילקא שייך טחינה ולא בשאר מיני אוכלים, אולם מדברי התוס' (שם קיד:) מבואר שבכל הירקות שייך טחינה [וביישוב דבריהם עי' מנח"ח (מצוה לב, טוחן), חזו"א (סי' נז)].

ודעת הרמב״ם (הל' שבת פ״ז ה״ה, פכ״א הי״ח) היא שרק אם חותך את הירקות דק דק על מנת לבשלם חייב.

ולמעשה פסק השו״ע (סי שכא סעיף יב) שהמחתך את הירק דק דק חייב משום טוחן. ולכן אסור לחתוך ולרסק פירות וירקות לחתיכות קטנות [ואף רצועות דקות ממש אסור אם הן ארוכות, עי' רש"י שם], אך לחותכם לחתיכות גדולות ממש אין איסור.

אמנם מצינו ג' היתרים בטוחן: לאלתר, אינו מגידולי קרקע, טחינה אחר טחינה.

טוחן לאלתר

כתב הרשב"א (שו"ת ח"ד סי' עה) שאין טחינה לאלתר. ולפיכך מותר לחתוך פירות וירקות בסכין סמוך לאכילה [כשיעור הזמן הנצרך להכנת הסעודה].

היתר טחינה לאלתר למעשה

שאלה: האם להלכה נפסק כדעת הרשב"א שטחינה לאלתר מותרת לכתחילה.

תשובה: לכתחילה אין להקל בזה, אלא אם חותך חתיכות יותר גדולות מהרגיל.

מקור: אף שהרמ"א (שם) פסק להקל כהרשב"א, מכל מקום כיוון שיש החולקים על זה (עיין שלט"ג שבת לב. מדפי הרי"ף) כתב המשנ"ב (ס"ק מה, בה"ל סי' שיט ס"ד ד"ה חייב) דאין להקל בזה לכתחילה, אך אין למחות ביד המקלים [וצ"ע מדברי המשנ"ב (ס"ק לג) שנראה שמותר לטחון לאלתר לכתחילה].

ולכן למעשה לכתחילה אין להקל לטחון לאלתר, אא"כ יחתוך חתיכות גדולות קצת (משנ"ב שם). ושיעור 'גדולות קצת' היינו שיהיו יותר גדולות מהרגיל [משום שהיראים (הובא בבה"ל סי' שכא ד"ה המחתך) כתב שלא נודע לנו שיעור דקות החתיכות שיש בו משום טוחן, ומשום כך כאשר לא אוכל לאלתר מותר רק אם יחתוך חתיכות גדולות ממש. אך בצירוף 'לאלתר' עם חתיכות גדולות מהרגיל, אף שלא גדולות ממש, מותר].

טוחן מאכלים שאינם גידולי קרקע

כתב תרומת הדשן (ח"א סי' נו) שאין איסור טוחן במאכלים שאינם גידולי קרקע. וביאר טעמו משום דעות הראשונים שהובאו לעיל דאין טחינה באוכלים, ואף לראשונים הסוברים שיש טחינה באוכלים, אין איסור במאכלים שאינם גידולי קרקע [כיון שמצינו במלאכת מעמר שאין איסור לעמר דברים שאינם גידולי קרקע, אז יש לומר אף לגבי טחינה, דלכו"ע לא יהא איסור טחינה באוכלים שאינם גידולי קרקע (ועי' ביאור הגר"א על השו"ע ס"ט). ואף שבעימור יש איסור דרבנן אף באינם

גידולי קרקע, בטוחן אוכלים שאינם גידולי קרקע אין אפי' איסור דרבנן, כיון שסומכים על השיטות המקלות לטחון אוכלים, וכדלעיל].

והשו"ע (סע' ט) פסק כדבריו, ועל כן מותר לחתוך בסכין [ולא בכלי המיוחד לחיתוך כגון פומפיה, סלייסר וכד'] בשר, דגים, ביצים, גבינות קשות וכד' אף לחתיכות קטנות.

ריסוק מאכלים שאינם גידולי קרקע

שאלה: האם ההיתר לטחון מאכלים שאינם מגידולי קרקע מתיר אף לרסקם [ומותר לרסק בשר ודגים בשבת] או שמותר רק לחותכם לחתיכות.

תשובה: לדעת החזו"א מותר רק לחתוך לחתיכות, ולדעת המשנ"ב מותר אף לרסק.

מקור: מדברי תרומת הדשן והשו"ע נראה שמותר אף לרסק בשר, דגים, גבינה צהובה וכד' בשבת, ואין בזה משום טוחן. וכ"כ המג"א (ס"ק יד), וכן נראה דעת המשנ"ב.

והנה הבאנו לעיל את דעת הרשב"א שטחינה לאלתר מותרת. והקשה החזו"א ממה ששנינו בתוספתא (פי"ד הט"ז, ביצה פ"א הי"ט) "אין מרסקין דבילה וגרוגרת וחרובין לפני זקנים בשבת", והלשון 'לפני הזקנים' משמע סמוך לאכילתם, ומבואר שאף טחינה לאלתר אסורה.

וכתב החזו"א (סי' נז) ליישב דעת הרשב"א, שלאלתר מתיר רק טחינה וחיתוך, אך ריסוק אסור אף לאלתר.

ולפי דבריו נראה שכשם שהיתר 'לאלתר' אינו מתיר ריסוק, כך היתר 'אינו גידולי קרקע' אינו מתיר ריסוק, וכל ההיתר לטחון מאכלים שאינם מגידולי קרקע הוא דווקא לחותכם לחתיכות, ואפי' חתיכות קטנות ממש, אך לרסקם אסור.

הוספה מאזמרה לשמך גיליון 211 -

מאחר ודברי תרומת הדשן שאין איסור טחינה במאכלים שאינם גידולי קרקע, מיוסדים על שיטות הראשונים שאין טחינה באוכלין, ואף לשיטות אלו צידד החזו"א שריסוק אסור (עי' היטב בחזו"א סי' נז סוד"ה 'ולשון'), על כן נראה שה"ה לענין טחינה באינו גידולי קרקע, שלדעת החזו"א יהא אסור לרסק.

עד כאן

ריסוק ביצים לדעת החזו"א

שאלה: לדעת החזו"א [שאף שהותר לטחון מאכלים שאינם גידולי קרקע, אסור לרסקם], האם מותר לרסק ביצים בשבת.

תשובה: אף לדעת החזו"א מותר לרסק ביצים בשבת.

מקור: כתב החזו"א (סי' נז ד"ה ענין) שדין 'אין טוחן אחר טוחן' (יובא להלן) אינו מאותו טעם ש'אין בישול אחר בישול', דהטעם ש'אין בישול אחר בישול' הוא משום שאין תועלת בבישול השני כיוון שהמאכל כבר התבשל, ובשר מבושל [קר] גם ראוי לאכילה [ולענין לח שהתבשל, נחלקו הראשונים האם יש תועלת בבישול הראשון]. אך 'טוחן אחר טוחן' הוא לשון מושאל, ועיקר הכוונה היא שאיסור טוחן נאמר רק כשמפריד חיבור טבעי, אבל המפריד חיבור שנוצר ע"י אדם אינו בכלל מלאכת טחינה, ולכך אף המפריד דבר שבעבר היה נוזלי והתחבר ע"י אדם, אע"פ שלא נטחן מעולם, אין בו איסור טוחן.

ולפי"ז נראה שמותר לרסק ביצים בשבת, כיון שבתחילה הן היו נוזל, וע"י הבישול נעשו קשות, ודבר שהתחבר ע"י אדם אין בו איסור טוחן. וכן מטו משמיה דהחזו"א דהתיר מטעם זה.

טחינת אוכל שאינו גידולי קרקע ע"מ לאוכלו לאחר זמן

שאלה: האם ההיתר לטחון מאכל שאינו מגידולי קרקע הוא רק כשטוחן ע"מ לאכול לאלתר או גם לאחר זמן.

תשובה: מותר אף אם יאכל לאחר זמן.

מקור: משנ"ב (שם ס"ק לא) ועיין חזו"א (סי' נז' ד"ה ולשון).

לפי מה שנתבאר בדברי תרומת הדשן הנ"ל, שבמאכלים שאינם מגידולי קרקע אין איסור טוחן אף ללא היתר הרשב"א המתיר טחינה לאלתר, נראה שמותר לטחון מאכלים שאינם גידולי קרקע אף אם יאכלם לאחר זמן.

אין טוחן אחר טוחן

כתב הסמ"ג (לאוין סה, הובא בר"ן שבת עד:) שמאחר והלחם כבר נטחן, מותר לפוררו, כיון שאין טוחן אחר טוחן, וכן פסק הרמ"א (סי' שכא סי"ב, סי' תקד ס"ג).

ולפיכך מותר לפורר ביד חלות ועוגיות, כיוון שבהתחלה הן היו חיטים שנטחנו, ואף שכעת הן אפויות. וכן מותר לפורר גבישי סוכר שנוצרו מחמת הלחות, וכן מותר לפורר ולרסק כדור תרופה לאבקה, ואין בו משום טוחן.

ובדברי החזו"א (שהובאו לעיל) התבאר שלאו דווקא דבר שנטחן בעבר, אלא כל דבר שחיבורו אינו טבעי אלא הוא נעשה ע"י אדם, כגון ביצים קשות שמתחילה היו נוזל וע"י אדם התחברו, אין בו איסור טוחן, כיון דאין טוחן אחר טוחן.

אין טוחן אחר טוחן, ע"מ לאכול לאחר זמן

שאלה: האם ההיתר של 'אין טוחן אחר טוחן' הוא אף אם יאכל לאחר זמן או רק אם יאכל לאלתר.

תשובה: להלכה ההיתר נאמר אף אם יאכל לאחר זמן.

מקור: דעת הרשב"א (בתשובה דלעיל, עי' משנה למלך הל' חמץ ומצה פ"א ה"ג) ועוד ראשונים שיש טוחן אחר טוחן, ודלא כדעת הסמ"ג דלעיל.

וכתב החיי אדם (כלל יז ס"ד, וכן בספרו 'זכרו תורת משה' טוחן, אות ב) שיש לחשוש לדעת האוסרים, ולכן מותר רק לאלתר, משום שאז יש לצרף את ההיתר של טחינה לאלתר. ועי' בדברי החזו"א (תשובות וכתבים סי' ס סק"א) שהתיר טוחן אחר טוחן רק לאלתר אם הדבר אפשרי.

אולם להלכה 'אין טוחן אחר טוחן' אף לאחר זמן, וכפי שנראה ברמ"א (שם בסוף דבריו), וכ"פ המשנ"ב (ס"ק מ). ואף שבספר מחנה ישראל (פ"ח, טוחן אות ב) ונדחי ישראל (פרק לט) כתב החפץ חיים כדברי החיי אדם, העיקר להלכה כפי שכתב במשנה ברורה.

טחינה בכלי המיוחד

ג' ההיתרים הנ"ל לא נאמרו כשטוחן בכלי המיוחד לכך [כגון פומפיה, סלייסר וכד'], דאז הוא אסור משום עובדין דחול (שו"ע ס"י, ומקורו משו"ת הריב"ש, ועי' בה"ל סי"ב ד"ה מידי).

אמנם מותר לפרוס ביצים בפורס ביצים, משום שבביצים אין איסור טחינה, משום ב' טעמים שהוזכרו לעיל, ועל כן אף שפורס ביצים הוא כלי המיועד לטחינה, אך הוא כלי המיועד לפריסת דבר שאין בו איסור טחינה, ועל כן מותר לפרוס בו ביצים.

ובאופן שחותך חתיכות גדולות ממש [דאז אינו טוחן כלל], מותר אף בכלי המיוחד לכך.

ריסוק דברים רכים

ריסוק תפוחי אדמה שבצ'ולנט

שאלה: האם מותר לרסק את התפו"א שבצ'ולנט.

תשובה: אם התרכך לגמרי, מותר לרסק בסכין.

מקור: רמב"ם (שבת פכ"א הי"ג), שו"ת הרמב"ם (פאר הדור סי' שה), ועי' שו"ע (סוס"י שכא), חזו"א (סי' נח).

ריסוק בננה ואבוקדו

שאלה : האם יש איסור טוחן בבננות ואבוקדו כשהם רכים.

תשובה: יש איסור, ולכן אסור לרסק ע"י כף או מזלג.

מקור: מש"כ שאין איסור טוחן בתפו"א רכים, היינו דווקא כשהתרככו ע"י בישול, אך בננות ואבוקדו הרכים מעצמם, יש איסור.

ואף שריסוק הבננות והאבוקדו אינו מפרידם לחתיכות נפרדות אלא הכל דבוק ביחד כעיסה, אעפ"כ יש בזה איסור טוחן (חזו"א שם, ועי' תהלה לדוד סי' רנב).

ריסוק בננה בקת הסכין

שאלה: האם מותר לרסק בננות בקת [ידית] של סכו"ם.

תשובה: לצורך תינוק מקלים בזה.

מקור: פסק השו"ע (שם ס"ז, ומקורו בגמ' שבת קמא., תוספתא ביצה פ"א) שמותר לטחון פלפלים בתנאי שיטחן בקת הסכין, ויטחנם ע"ג צלחת, אך לא בכלי המיועד לטחינה.

ויש ב' אפשרויות בטעם ההיתר: או משום שעושה שני שינויים [א- בקת הסכין ולא בכלי המיועד לטחינה. ב- ע"ג צלחת ולא במכתשת], או משום דקת הסכין הוא שינוי גדול [ומה דצריך דווקא ע"ג צלחת הוא משום דמכתשת הוא עובדא דחול].

בדברי הכלבו (הובא בב"י) נראה שההיתר הוא משום שעושה ב' שינויים, וכן משמע בא"ר (ס"ק יא) וכן האריך במטה יהודה (סק"ב) שצריך שני שינויים וכ"כ המשנ"ב (ס"ק כה), ועי' מג"א (סק"ט).

אולם בשיבולי הלקט (הובא בב"י) נראה דמותר משום שהוא שינוי גמור [דהרגילות לטחון בכותש ממתכת, ואם כותש בעץ אזי פטור אבל אסור כדין העושה מלאכה בשינוי. ואם כותש בקת הסכין, הוי שינוי גמור].

ולענין ריסוק בננה בקת הסכין ע"ג צלחת – אינו שינוי גמור, כיון שהרגילות לרסקה ע"ג צלחת [ומה שמרסק ע"י הקת ולא כרגיל, הוי ככותש בעץ, ואי"ז שינוי גמור המתיר]. ולכן מותר רק אם ירסקה בקת הסכין ע"ג השולחן.

אמנם מנהג העולם להקל לרסק בקת הסכין אף בתוך צלחת לצורך תינוק, וכן מבואר בחזו"א שהיקל בזה (עי' חזו"א סי' נז ד"ה נמצינו), ושמא רק לצורך תינוק מקלים בכך וצ"ע.

ויש לבאר עוד בהיתר זה, שהרי אין הדבר מוכרע שבריסוק בננה יש איסור טוחן (כאמור לעיל). ואף שהחזו"א נקט שיש איסור, כיון שאין הדבר ברור לאיסור, היקל בזה בשינוי אחד.

ודווקא במלאכה זו התירו בשינוי גדול או בשני שינויים אבל בשאר מלאכות לא מצינו היתרים אלו. אמנם עי' פמ"ג (משב"ז ס"ק יב) שהתיר אף לישה בשינוי גדול או בשני שינויים.