הלכות לימי בין הזמנים ב'

נטילת ידים בספל לאחר עשיית צרכיו

שאלה: האם לאחר עשיית צרכיו צריך ליטול ידים מספל או מספיק לשטוף ידיו תחת הברז.

תשובה: די שישטוף ידיו פעם אחת תחת הברז [ויש מחמירין ג' פעמים (משנ"ב סי' ד ס"ק לט)].

מקור: כתב הא"ר (סי' ד סקי"ב) "במים וכו'. דווקא מים ולא נקיון בעלמא. וכתב בסדר היום (שם) א"צ לערות ג' פעמים רק בקם ממטה. וכתב בדמשק אליעזר (שם אות לא) דצריך לדקדק לכתחילה בכל החומרות הנוהגין לנטילת ידים לאכילה בכל הנך דברים, ולא כאלו שנוטלין מעט מעט, מיהו בדיעבד לא מעכב ע"כ. אבל בספר מקור חיים (טור ברקת ס"ק יח) כתב היוצא מבית הכסא אף שרוח רעה שורה עליו, מ"מ אינה בת מלך ואינה צריכה כלי. וכן ההולך בין המתים צריך ג' פעמים אבל לא כלי".

שינת לילה עם בגדי יום

שאלה: האם מותר ללכת לישון בעודו לבוש בבגדים שלבש במהלך היום.

תשובה: מותר, ויש שהקפידו בכך.

מקור: כתב הקיצור שו"ע (סי' עא ס"ה) "יפשיט מלבושיו מעליו ולא יישן במלבושיו" ועי' מאסף לכל המחנות (סי' ב סק"ח), ועי' מהרש"א (שבת ט:) שכתב "אין לך אדם שישן בבגדיו".

אכילת מאכלים שהוכנסו לאמבטיה

שאלה: האם מותר לאכול או לשתות מזון שהוכנס לבית המרחץ.

תשובה: מותר, ואף אלו שמקפידין שלא לאכול מאכלים שהוכנסו לבית הכסא, אין מקפידין על מזון שהוכנס לבית המרחץ.

מקור: נאמר בגמ' (שבת מא.) "אשתו ממיא דבי באני" ופירש"י "אפילו לא הוחמו אלא לרחיצה", וכן מבואר בא"ר ופמ"ג (סי' פד סק"ג) ובמשנ"ב שם (סק"ז) [ועי' שעה"צ (סי' ד' ס"ק סא) שכתב, שבית המרחץ דינו כבית הכסא. אולם נראה שלגבי נידון דידן אין דין בית המרחץ כבית הכסא].

ואולם אף מזון שהכנס לבית הכסא לא נאסר באכילה מעיקר הדין [עי' באר היטב (סי' ג' סק"ב) שכתב לא לאכול בבית הכסא, ומשמע שרק נמצא בבית הכסא עצמו לא יאכל, אבל אין איסור לאכול אוכל שהיה קודם בבית הכסא] (ועי' מה שהתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גליון 110).

דיני תפילת שמו"ע בישיבה בדרך (סי' צד)

דין אדם שנתקע באוטובוס או ברכב סמוך לשקיעה, וצריך להתפלל מנחה:

ישב ברגליים צמודות כמו שעומד בתפילה. בשעת הכריעות אם אפשר ישתדל לעמוד ולכרוע מעומד, ואם אין באפשרותו – יכרע מיושב. אם אפשרי [כגון באוטובוס] - יפסע ג' פסיעות לאחוריו בסוף התפילה מעומד [וברכב פרטי - אם יכול - יסע אחורה שיעור ג' פסיעות].

התפלל במניין שלא היה בו ספר תורה

שאלה: אדם שהתפלל במניין שלא היה בו ספר תורה, האם חייב לשמוע אחר כך קריאת התורה.

תשובה: כיון שהתפללו בציבור, חל עליהם חובת קריאת התורה, ולכן חייבים לשמוע לאחר התפילה [ובשונה מאדם שהתפלל ביחידות, שלא התחייב כלל בקריאת התורה (כמבואר ברמב"ן במלחמות מגילה ה, ובבה"ל סוס"י קלה, ועי' ועי' בה"ל קמו)].

אמנם נראה שאין צריך ללכת [ואם יש לו רכב, אז ליסוע] יותר מ-18 דקות בשביל כך, כיון שנראה שדין קריאת התורה כדין תפילה בציבור לענין זה.

מקור: כן נראה. ומצינו באשל אברהם מבוטשאטש מהדו"ת (סי' צ סט"ז) שכתב "עד מיל, לתפילה בציבור מיל לאחריו וכו', מסתמא כן הוא לשמוע פרשה דהשבוע בשני וחמישי ושבת קודש גם במנחה וכל מה שבציבור קורים וצלע"ע כעת" עכ"ל.

נטילת ידים לסעודה במי ים (סי' קס ס"ט)

שאלה: האם אפשר ליטול ידים לסעודה במי ים.

תשובה: מים שאינם ראויים לשתיית כלב פסולים לנטילה, ולכן אין ליטול ידיים בים התיכון או בים המלח, אך אפשר לטבול בהם את ידיו, וכדלהלן.

אך בים שמימיו מתוקים, כגון בכנרת, יכול אף למלא ממנו ספל, וליטול בו את ידיו.

צורת טבילת הידים בים (סי' קנט)

א. די בטבילה אחת בתוך המים [אף למחמירים בנטילת ידים רגילה ליטול שתי פעמים] (שם סי"ט).

ב. אין צריך לנגב את ידיו, ולדעת החזו"א צריך לנגב (שם סי"ט ומשנ"ב סי' קנח סקמ"ו, וחזו"א סי' כה סק"י).

ג. אין צריך להגביה את ידיו (שם סי"ט משנ"ב סקצ"ד).

ד. להלכה, יש לברך 'על נטילת ידיים', ולא 'על טבילת ידיים' (עי' סי' קנט, חזו"א סי' כג).

לפי הקבלה: יטביל את הידים שלוש פעמים [כמו בכל נט"י לפי הקבלה], וכן יגביה את הידים (בא"ח ש"א פרשת תזריע טהרות הי"ב, וכה"ח שם סקצ"ג).

מים אחרונים במיץ

שאלה: נמצא בנסיעה ואין לו מים אחרונים, האם יוכל ליטול ידיו במשקים אחרים.

תשובה: אם יש ברשותו מיץ וכדו' יכול ליטול ממנו, אך לא ביין. ורוק נראה שלא מועיל.

מקור: סי' קפא סע' ט. משנ"ב ס"ק כ, כא, ועי' שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' נד.

שומע כעונה בתפילת הדרך

שאלה: האם אפשר לצאת תפילת הדרך על ידי שישמע מחברו את הברכה, ויועיל לו מדין שומע כעונה?

תשובה: אפשר לצאת תפילת הדרך גם על ידי שומע כעונה אף למי שבקי בתפילה, ואינו דומה לתפילה שאי אפשר להוציא על ידי שומע כעונה [ורק ש"ץ יכול להוציא כשיש עשרה את מי שאינו בקי].

מקור: כדין כל הברכות שיכול לצאת על ידי שומע כעונה.

ואולם יש לדון שאין אפשרות לצאת ידי חובת תפילת הדרך ע"י שומע כעונה, על פי המבואר בטור ובשלחן ערוך (סי' תקצד ס"א) שאי אפשר להוציא את חברו בתפילה, ובטעם הדבר הביא המשנה ברורה שם (ומקורו בבית יוסף בשם הר"ן ראש השנה יא: בדפי הרי"ף), שכיון שתפילה בעי רחמים אינו יכול להוציא את חברו, שלענין רחמים צריך כל אחד לבקש על עצמו. ולפי זה היה אפשר לומר שאף תפילת הדרך היא כבקשת רחמים ואי אפשר לצאת ע"י שומע כעונה.

אולם נראה שאין להשוות הדברים, ואין תפילת הדרך כעיקר תפילה של רחמים. ועוד שבטור (שם, מובא בט"ז שם ס"ק א) מבואר טעם אחר בביאור הדין שיחיד אינו יכול לצאת בתפילה, שתפילה נתקנה לאומרה בלחש. וטעם זה הרי לא שייך בתפילת הדרך.

[ובאשל אברהם (סימן קי) דן לגבי אחד שכבר יצא או כבר התפלל תפילת הדרך, אם יכול לחזור ולברך תפילת הדרך בכדי להוציא אחרים. ומבואר מדבריו שפשיטא ליה שאין חיסרון שומע כעונה בתפילת הדרך].

ברכת האורח במסעדה (סי' רא)

שאלה: האם במסעדה מברכים ברכת האורח.

תשובה: אינו צריך לומר ברכת האורח.

מקור: מבואר במג"א (סי' רא סק"ב), ובמשנ"ב שם (סק"ז) ובכה"ח (שם סקי"א), שאורח המשלם על אכילתו, אינו מברך ברכת האורח.

ואמנם במור וקציעה (שם) כתב שגם אם משלם צריך לברך ברכת האורח, וז"ל "מאן יימר דאורח בדמי מזונותיו לאו שמיה אורח, וכי אמרו אורח האוכל בחנם דווקא הוא יברך לבעל הבית וכו'" ע"ש, וכן כתב בדעת תורה (שם).

טעם נוסף שלא לברך ברכת האורח, כיון שברכת האורח נתקנה רק אם האורח והבעל הבית אוכלים יחד, אבל אם האורח אוכל לבדו מבלי שבעל הבית אוכל עמו, באופן זה אין דין ברכת האורח [ועי' תוס' ברכות (מו ע"א ד"ה לא), נשמת אדם (כלל מו), וע"ע שו"ע הרב שם (ס"ד)].

טעם נוסף מבואר בתורת חיים (סופר, סי' רא ס"ק ג) שדין ברכת האורח נאמר רק בזמנם שאחד בירך והוציא את כולם יד"ח, אבל בזמננו שמבואר(בסי' קפג ס"ז) שכל אחד מברך בעצמו, אין חובה לברך ברכת האורח [ועי' שו"ת שאלת יעב"ץ (ח"א סי' עד)], אולם להלכה לא נקטינן כן, ואף בזמננו מברכים.

טעם נוסף ע"פ מש"כ במשנ"ב (שם סקי"ד) בשם המג"א (סק"ה) שרק כשמברכים על הכוס יש חיוב ברכת האורח, ולפי"ז כיון שבזמננו רבים אינם מברכים על הכוס (עי' סי' קפב) אין מברכים ברכת האורח [ואולם בשער הציון (שם סקט"ו) פקפק בזה. ואף יתכן שאין זו כוונת המג"א, אלא אפשר שכוונתו שכאשר מברכים 'בורא פרי הגפן' לא בתוך סעודת פת, אין דין ברכת האורח, ובסמ"ק (סי' קט) כתב שאף ללא כוס אומרים ברכת האורח].

טעם נוסף שסומכים על מה שאומרים בברכת המזון "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה" [ועי' להלן מקור טעם זה]. טעם זה הוא רק לבני אשכנז, ולא למנהג בני ספרד שאינם אומרים נוסח זה.

ברכת האורח בישיבות

שאלה: האם בישיבות אומרים ברכת האורח.

תשובה: למעשה לא מברכים ברכת האורח.

מקור: נתבאר לעיל שהמשלם על האוכל לא אומר ברכת האורח, ומאחר ובישיבות בדרך כלל משלמים על האוכל אין אומרים ברכת האורח, אך יש לדון בזה כיון שפעמים רבות התשלום אינו על האוכל, אלא על שכר בטלה של הרמי"ם, והשכירויות, והוצאות הלימוד וכדו'.

אף מה שנתבאר לעיל שכאשר האורח אוכל לבדו ללא בעה"ב אינו מברך ברכת האורח שייך בישיבות, שכן בדרך כלל הראש ישיבה או מנהל ישיבה אינם אוכלים עם הבחורים.

ובנוסף נתבאר לעיל שסומכים על אמירת "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה" [ויתבאר להלן מקור טעם זה]. טעם זה הוא רק לבני אשכנז, ולא למנהג בני ספרד שאינם אומרים נוסח זה.

ואין לומר שאין אומרים ברכת האורח כיון שראש הישיבה לא נחשב בעל הבית, ובברכת האורח אומרים שלא יבוש בעל הבית, כיוון שראש הישיבה/מנהל הישיבה הוא הגזבר שאחראי על הכספים נחשב כבעל הבית.

ברכת האורח לילדים ובחורים בבית ההורים

שאלה: האם ילדים ובחורים שאוכלים בבית של ההורים אומרים ברכת האורח.

תשובה: לא נהגו לומר ברכת האורח.

מקור: אמנם במג"א (סי' רא סק"ב) ובא"ר (סק"א), ובמשנ"ב (סק"א) ובכה"ח (סק"ג) מבואר שיש לומר ברכת האורח.

אך למעשה לא נהגו כך, ויש לבאר הטעם משום שסומכים על מה שאומרים בברכת המזון "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה" [עי' לחם חמודות (דברי חמודות על הרא"ש ברכות פ"ז סי' כג), ומשנ"ב (סי' רא סק"ה), ובספר שולחן הטהור (סי' רא ס"ג) הרחיב בזה וז"ל "האידנא אין מברכין כלל ברכת בעל הבית המבואר בגמרא ובש"ע כי סומכים על שאומרים הרחמן הוא יברך את בעל הבית כמו שנתברכו אבותינו והכל בכלל, ובזמן הגמרא לא היו אומרים כלל אלו הרחמן שאומרים בזמננו", ועי' שער הציון (שם ס"ק יד-טו)]. ובני ספרד, הרי אינם אומרים 'הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה', וא"כ צריכים לומר ברכת האורח. אולם יש אומרים שלא נהגו לומר כלל ברכת האורח.