דין צירוף למנין בדירות ומרפסות

צירוף למנין בחדרי מדרגות

בחדר מדרגות כל קומה נחשבת לרשות בפני עצמה מדין 'תל המתלקט' (עי' שבת ק' ובסי' שנח'), וכן לגבי העומדים במרפסות - כל מרפסת היא רשות נפרדת, וכיון שכך יש לדון האם אפשר לצרף למנין עשרה את העומדים במקומות אלו.

והנה לגבי זימון מצינו במסכת ברכות דף נ': "שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתם רואין אלו את אלו - הרי אלו מצטרפין לזימון, ואם לאו - אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן".

ויש להסתפק אם דין זה נאמר דוקא בשתי חבורות שבכל חבורה יש שלשה שכבר התחייבו בזימון והמזמן אומר את הזימון בקול ומצרף את שתיהן, או אף באופן שבחבורה אחת יש שנים והחבורה השניה אינה אלא אדם אחד – האם גם באופן זה ניתן להצטרף. ונחלקו הראשונים בדבר:

דעת הרמב"ן והרשב"א (בגמ' שם) שניתן להצטרף אף באופן השני, אך דעת הרשב"ש והרא"ה והגר"א שמצטרפים רק באופן הראשון, וכן הכריע בשו"ת משכנות יעקב (סי' עה'). והוסיף הרשב"ש שלא רק שלשה ושלשה אין מצטרפים, אלא אף אין מצטרפים חמשה וחמשה לזימון בעשרה להזכרת השם אלא א"כ יש במקום אחד עשרה ובמקום אחר קבוצה נוספת של עשרה, שאפשר שאחד מבני קבוצה אחת יזמן עבור כולם. אמנם בחידושי הר"י מלוניל והמאירי (בברכות נ') מבואר שדעתם שמועיל לצרף לעשרה שתי קבוצות של חמשה וחמשה [וברמב"ן וברשב"א הנ"ל מבואר שאף בשנים ואחד אפשר להצטרף].

צירוף לתפילה בציבור ברואין אלו את אלו

ולגבי צירוף לעשרה לתפילה בציבור נחלקו הרשב"א והרשב"ש (סי' לז'), הרשב"ש פשיטא ליה שלא מצטרפים לעשרה אף ברואים אלו את אלו כי צריך שיהיו עשרה במקום אחד, אולם הרשב"א (בשו"ת ח"א סי' צו') מספקא ליה האם מהני רואים זה את זה להצטרף למניין כמו שמצינו בזימון, ובמחזיק ברכה (סי' נה') כתב דלא שבקינן פשיטותו של הרשב"ש מפני ספיקו של הרשב"א.

ביאור פלוגתת הרשב"א והרשב"ש

ונראה דדעת הרשב"ש דסבירא ליה דלא מהני צירוף לעשרה ברואים אלו את אלו היא לשיטתו המבוארת לעיל לגבי זימון דלא מהני צירוף לעשרה, ואילו הרשב"א אזיל לשיטתו שסבירא ליה שמועיל לגבי זימון לצרף שתי חבורות של שנים ואחד, וה"ה לתפילה.

חלוקה תפילה מזימון

אמנם ברשב"ש מבואר שסבירא ליה שאין ללמוד תפילה מזימון, ואף אם מצטרפים בזימון אין מצטרפים בתפילה, וז"ל בביאור החילוק ביניהם: "והטעם בזה הוא לפי שברכת המזון כיון שאכלו כאחת נתחייבו בזימון ולא תספיק להם הברכה בלא זימון, ואם ברכו בלא זימון, ידי ברכה יצאו ידי זימון לא יצאו, כדאיתא התם בגמרא (ברכות מה:'), אבל השומע תפילה - מה שחייב ביחיד חייב הוא בצירוף, ואם שמע דבר שבקדושה ואעפ"י שכבר התפלל ביחיד עונה אמן הוא". אך הרשב"א סבירא ליה שיש לדמות תפילה לזימון.

צירוף לזימון מעשר דירות

מבואר ברשב"א שדימה צירוף בתפילה לצירוף לגבי זימון, ובזימון מצינו בגמ' (ברכות נ') שאפשר לצרף שתי חבורות לזימון וכמבואר לעיל, ויש להסתפק מה הדין בזימון כשיש עשר דירות בבנין אחד וכולם רואים אלו את אלו, האם מצטרפים לזימון לשיטת הרמב"ן והרשב"א הנ"ל.

צירוף לתפילה מעשר דירות

יש לדון לפי הרשב"א שמצטרפין ברואין אלו את אלו, האם זה דוקא כשיש רוב במקום אחד או אפי' כשאין רוב במקום אחד, שיש מקום לומר שכשיש רוב במקום אחד מצרפים את המיעוט לרוב [עי' סי' נ"ה ט"ז]. אמנם באחרונים מבואר שגם שיש שתי קבוצות של חמש וחמש מצטרפין [מחזיק ברכה סי' נ"ה], אך יש לדון מה הדין באופן שיש אחד בכל מקום ורואין אלו את אלו אם מצטרפין או לא, וצריך עיון בזה [ומצינו בפמ"ג ומובא במשנ"ב סי' נ"ה ס"ק נ"ז שהשמיט דין רואין אלו את אלו בסעיף ט"ז, ויש לעיין בטעמו וצריך עיון לפי הנ"ל].

ביאור דעת השו"ע האם צריך שיהיו עשרה במקום אחד או שאפשר להצטרף

בשו"ע (סי' נה' סע' יג') כתב: 'צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד', ומבואר דפסק לדינא דלא כהרשב"א, ואע"פ שבסע' יד' כתב - "מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון אפילו גבוה כמה קומות אפילו אינו רחב ארבע ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה", ולכאורה דבריו סותרים זה את זה, כתבו האחרונים לישב שעיקר דעת השו"ע כמו שכתב בסע' יג', שצריך שכל העשרה יהיו במקום אחד ודלא כהרשב"א, ומה שכתב בסע' יד' 'מראה להם פניו' הכוונה שממש מכניס ראשו [ורובו] לשם, ואז יש עשרה במקום אחד [חיי אדם כלל ל' ועוד מהאחרונים המובאים להלן בקטע הבא], (ועוד תירצו שדוקא מי שעומד אחורי בית הכנסת יכול להצטרף, אך לא במקום אחר).

נמצא שהשו"ע סבירא ליה דלא כהרשב"א ולא מהני רואים זה את זה. וכן מוכח בב"י שלא הזכיר כלל דינא דהרשב"א דמהני בתפילה רואין זה את זה, ואף שהזכיר בסע' י"ט את אותה תשו' הרשב"א והשמיט קטע זה, וכן בב"י סע' י"ד לא הזכיר מקורו מהרשב"א. אמנם הפמ"ג והמ"ב פירשו דברי השו"ע בסע' יג' שמיירי באין רואים זה את זה, אבל הדברים צ"ע בדברי הב"י וכנ"ל.

דעת הפרי חדש והפרי מגדים ושו"ע הרב [שם סי' נ"ה] לפסוק לדינא כהרשב"א, דמהני ברואים אלו את אלו להצטרף לעשרה. אמנם דעת הרבה אחרונים [הגר"א, כנה"ג, א"ר, מאמר מרדכי, חיי אדם כלל ל', שו"ת זרע אמת סי' י', משכנות יעקב סי' ע"ה] לחוש לשיטת הרשב"ש והשו"ע דלא מהני רואים אלו את אלו להצטרף לעשרה, אלא צריך שיהיו עשרה במקום אחד. ובמשנ"ב (שם ס"ק נז') כתב שאפשר שיש להקל במקום הדחק, וכתב במחזיק ברכה – 'וכיון דאיכא כמה פוסקים נראה לסמוך עליהם ולא יתבטלו ארבעים יום מלהתפלל בציבור ולא ישמעו קדיש וקדושה'.

בירור דעת המ"ב

כתב הביאור הלכה סימן נה' ד"ה 'ולחוץ': 'ולכתחלה יותר טוב להחמיר בזה שיכנסו לפנים דקולא זו דמהני רואין אלו את אלו לענין צירוף כמו לענין בהמ"ז לקמן בסימן קצ"ה נובע מתשובת הרשב"א בסימן צ"ו והוא לא כתב שם זה רק בדרך אפשר'. ובמ"ב ס"ק נז' כתב 'ויש מחמירין אפילו ברואין ובמקום הדחק אפשר שיש להקל'. אמנם בבה"ל סי' קצה' צידד כדעת הרא"ה והגר"א שאין מצטרפים שנים ואחד לזימון, וא"כ צ"ע למה פסק כאן לגבי תפילה להקל במקום הדחק, הרי היה צריך לפסוק דלא כהרשב"א הסובר שאפשר לצרף, שהרי גם בזימון מצדד להחמיר שלא מועיל. על כן נראה שדברי המ"ב הוא במקום כזה שבלי מנין לא יתפללו כמו שצריך - והכל לפי הענין, אך לא בכל אופן שלא יהיה מנין נקרא שעת הדחק.

בדין 'רואים אלו את אלו'

שנינו בברכות נ' ונפסק בשו"ע (בסי' קצה') ששתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים, אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפים לזימון, ואם לאו אינם מצטרפים, ומבואר שדי במקצתן רואים אלו את אלו. וא"כ במניינים שבמרפסות - אם אפשר להצטרף ע"י רואים אלו את אלו, א"כ יהיה די אפי' במקצתן רואים. אמנם זה אינו כי דוקא בשתי חבורות, אבל כאן בעשר דירות שכל אחד במקום אחר צריך שכולם יראו זה את זה, או לכל הפחות רובם.

דין 'רואים' כשלא רואים בצורה רגילה

נראה שאם רואים רק ע"י שמוציאים את הראש מהחלון אינו נחשב רואים זה את זה ורק אם רואים אלו את אלו בצורה רגילה ללא מאמץ נחשב תפילה בציבור. ואיתא בירושלמי (ברכות פ"ז ה"ה): "בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים", ובאר הפני משה 'כלומר, הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן, אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד, או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן'. ומסקנת הירושלמי שרק אם הדרך שעוברים אלו דרך אלו - מצטרפין, אך בלא זה, כיון שהדלת ביניהם לפעמים סגורה אינם מצטרפים.

האם צריך ששתי הקבוצות יראו זו את זו

נחלקו הערוך לנר והרש"ש (מכות ו') האם צריך ששתי החבורות יראו זו את זו או שדי שחבורה אחת רואה את השניה אף שהשניה אינה רואה את הראשונה, ועיין כסף משנה פ"ד מעדות.

העולה לדינא

לגבי המניינים במרפסות ובחדרי מדרגות, אם אין כולם או לפחות רובם רואים אלו את אלו זה ודאי לא הוי תפילה בציבור, ואם רואים אלו את אלו - מחלוקת גדולה היא בראשונים וכתב המשנ"ב להקל בשעת הדחק. ונראה שבמקום כזה שבלי מנין לא יתפללו כמו שצריך נחשב לשעת הדחק, ואפשר להתפלל שחרית קצרה (באופן שהציבור יתחילו עם הש"ץ בלחש ויאמרו עמו קדושה וימשיכו עד 'הק-ל הקדוש' ומשם יתפללו כולם בלחש כרגיל, עיין סי' קכד' סע' ב' וסי' רלב' סע' א'), ומוסף קצר ומנחה קצרה, או שיאמרו חזרת הש"ץ בתנאי של נדבה, אבל א"א להתפלל נדבה בשבת ויו"ט ולא במוסף, וגם אין לומר ברכת כהנים ולא לקרוא בתורה, אמנם אם בכל זאת קוראים בתורה מותר לענות אמן.

אמנם יש פתרון לנהוג באופן זה, שבכמה בניינים יצאו מכל בנין כמה בני משפחה אחת ויעמדו בפתח הבנין, ויעשו כן בכמה בניינים סמוכים, ואף שיהיה מרחק גדול בין קבוצה לקבוצה מ"מ כיון שכל הרחוב רשות אחת הם מצטרפים, וכן אפשר שבקומה אחת יצאו אנשים מכמה דירות אל מחוץ לפתח הבית לחדר המדרגות, ולהקפיד שיהיה מרחק גדול בין קבוצה לקבוצה, וכיון שכולם ברשות אחת – מצטרפים, ואז גם מי שנמצא במקום אחר יכול להתפלל עמהם.

בדין צירוף ע"י שליח ציבור שרואה את בני המרפסות

מצינו בטור ובשו"ע (סי' נה' סע' טו') שאם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ ושליח ציבור בפתח - מצרפן, ומקור דין זה הוא מהרא"ש, ונחלקו הבית יוסף והרשב"ש מהו מקור דינו של הרא"ש, הבית יוסף כתב שלמד מדין זימון, דנפסק (בסי' קצה' סע' ב') לגבי זימון "אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית, אם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן", ומקור דין זה הוא מירושלמי (ברכות פ"ז ה"ה). אולם בשו"ת הרשב"ש סי' לז' כתב וז"ל: 'ואל יטעה אדם שהרב ז"ל למדה מזו דההוא דשתי חבורות דאמרינן עלה אמר תנא ואם יש שמש ביניהם שמש מצרפן, לפי שאינה דומה לה שהרי צירוף העומד בפתח אינו דומה לצירוף השמש לברכת המזון, לפי שצירוף השמש סגי בראיתו שיראה אלו ואלו בין עומד בפתח הבית בין עומד בתוך הבית כל שרואה את אלו ואת אלו או מקצתן סגי, ובש"ץ לא הכשיר הרב ז"ל אלא בעומד בפתח שהוא כמחבר את שבחוץ עם אותם שבפנים והוא מוציא את כולן, אבל שיעמוד אחד שאינו ש"ץ אפילו בפתח הבית או שיהיה שליח ציבור שלא יהיה בפתח הבית אף על פי שרואה לאותן שבחוץ לא הכשיר הרב ז"ל'.

ביאור דברי הב"י והרשב"ש

מבואר בב"י שהרא"ש דימה תפילה לזימון, ומזה הוכיח הפרי חדש [ורעק"א בהגהותיו סי' קצה'] שההלכה כדברי תשובת הרשב"א בתשובה הנ"ל שרואים זה את זה מצטרפים, ומצינו שהרא"ש השוה תפילה לזימון לגבי שליח ציבור העומד בפתח, אולם המחזיק ברכה (סי' נה') דחה את דברי הפרי חדש שטעמו של הרא"ש הוא כמו שכתב הרשב"ש הנ"ל.

האם יש חולקים על דין זה שש"ץ מצרפם

כאמור מקור דין זה הוא מהרא"ש וכנ"ל, ואף הרשב"ש והגר"א שכתבו שלא מהני צירוף ברואין אלו את אלו כיון שאין לדמות תפילה לזימון, לא מצינו שחולקים בדין זה, ואדרבה הרשב"ש הנ"ל הביא דין זה להלכה, ומבואר שאין חולק ע"ז. וא"כ אם נמצא אופן שיועיל ש"ץ לצרפם, יהיה אפשר להתפלל את כל התפילה כתיקונה.

ביאור דין מברך היושב על מפתן הבית

מבואר בשו"ע (סי' קצה' סע' ב') "אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית, אם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן", וכתב המג"א בס"ק ג' שהטעם שמברך מצרפן דהוא רואה אלו ואלו, והוי ליה כמקצתן רואין זא"ז, והעתיקו המשנ"ב בס"ק ט'. ובשעה"צ ס"ק ו' כתב: 'ומכל מקום משמע דאדם אחר מהחבורות כשישב לא מהני והטעם דהקלו במברך אפשר משום דכיון דשתי החבורות צריכין לו שיוציאם נחשב כשמש המשמש לשתיהן דהוא מצרפן', עכ"ל. ומבואר שהטעם שמברך על מפתן הבית מצרפן משום שהוא נחשב כשמש המשמש לשתיהן. אמנם במשנ"ב ס"ק ט' כתב שהטעם הוא שהוא רואה אלו ואלו ולכאורה הם שני טעמים, אולם נראה שהמשנ"ב סבר שהטעם בשמש שמצרף הוא בגלל שהשמש משמש את שתיהן והוי כאילו רואים אלו את אלו, ולפי זה אתי שפיר יש לדון בדין מברך על מפתן הבית שהמברך מצרפן האם לפי הגאון שסובר במקצתן רואים אלו את אלו שדווקא אם בכל חבורה יש ג' אז מצטרפין לזימון אז גם במברך על מפתן הבית גם כן הכי או שבזה יודה הגאון שאפילו אם יש שתיים במקום אחד ואחד במקום אחר המברך מצרפן.

חזן העומד ברוחב ורואה עשרה העומדים במרפסות

יש לדון בחזן שנמצא ברחוב ורואה את כל המרפסות האם מועיל, דאולי כל מה שמצינו שמועיל צירוף ע"י ש"ץ הוא רק בשליח ציבור שנמצא בפתח שבין החדר הפנימי לחדר החיצוני ומצרף את שתיהן אבל אם הוא לא נמצא בפתח לא מצרף וכן כתב בשו"ת הרשב"ש בסי' לז שאם השליח ציבור לא נמצא בפתח לא מצרף וכ"ש שאם הציבור נמצא כל אחד בבית שלו לא מועיל שליח ציבור לצרפן והנה בבית יוסף מבואר שמקור דינו של הרא"ש שהובא בנ"ה ט"ו ששליח ציבור בפתח מצרפן הוא מדין זימון של קצ"ה סע' ב' ומקורו מהירושלמי ולכאורה גם שם לא מצינו יותר ממברך על מפתן הבית אבל אם אינו על מפתן הבית לא מצרף אמנם ברשב"ש העלה צד שמקור דינו של הרא"ש הוא מדין שמש מצרפן ולפי זה לאו דווקא בפתח אמנם הרשב"ש דחה זאת לגמרי ואם כן לא מצינו שיטה שאם השליח ציבור לא נמצא בפתח שיכול לצרף ועיין נ"ה במשנ"ב נ"ד שחצר גדולה שמופלג מהציבור לא מהני ואין שליח ציבור מצרפן.

אמנם אם הש"ץ עומד בפתח הקומה בחדר המדרגות ורואה עשרה שכנים הנמצאים בתוך ביתם באותה הקומה, יש לדון שנחשב כש"ץ שעומד בפתח ומצרפן, ויותר נראה שצריך שהש"ץ יעמוד בפתח שבין שתי דירות ממש (ואין זה מצוי), ואז יתפללו את כל התפילה כתיקונה.

ביאור דין שמש

שנינו בברכות נ' ונפסק בשו"ע (סי' קצה') - 'אם יש שמש אחד לשתיהן, הוא מצרפן'. ויש לדון בביאור הטעם ששמש מצרפן, האם זה בגלל שהשמש משמש את שתיהן נחשב כאילו שתיהן חבורה אחת או שכיון שהשמש בין שניהם נחשב כאילו רואים זה את זה ובפרישה כתב שהטעם זה בגלל שהשמש משמש את שתיהן נחשב כאילו שתיהן חבורה אחת. אמנם במשנה ברורה הנ"ל מבואר שטעמו משום ששמש נחשב כרואים זה את זה.

שני בנינים בשני צידי הרחוב ורואים אלו את אלו האם הם מצטרפים

כתב השולחן ערוך (סי' קצה' סע' א') 'ויש מי שאומר, שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים אינם מצטרפין בשום ענין'. ובבית יוסף מבואר שמקור הדברים הוא ברבינו יונה בברכות לז:' בדפי הרי"ף.

ומה שכתב השולחן ערוך בשם 'יש מי שאומר' אין כוונתו שיש חולק בזה, אלא כן דרכו של השולחן ערוך בכמה מקומות שאם יש מקור מפורש לדין כותבו השו"ע בלשון 'יש מי שאומר', וכמו שכתב המשנ"ב בסי' לב' ס"ק קכג' וקפ'.

ובט"ז שם ס"ק ב' כתב 'נראה דלאו דווקא רה"ר ממש שהוא רחב טז' אמות אלא אפילו שביל היחיד מפסיק ביניהם כדתנן ריש פאה ומייתי לה בחזקת הבתים דף נ"ה דזה מפסיק בין הרשויות לפאה ולשבת וא"כ הוא הדין נמי כאן דחד טעמא הוא עם רה"ר'.

ויש לדון אם דין זה ששביל מפסיק נאמר גם לגבי תפילה, ובפרי מגדים (סי' נה' אשל אברהם יב') פשיטא ליה שדין זה נאמר גם לגבי תפילה, אמנם מדברי האליהו רבה והפרישה בסי' קצ"ה שסבירא ליה שלגבי ברכת חתנים אין רשות הרבים מפסיק יש לדון אם פליגי על זה.

ועוד יש לדון האם בבנין של כמה קומות שהוא גבוה למעלה מעשרה טפחים, שמא בזה אין רשות הרבים מפסקת.

ונראה שחניה של בנין אינה נחשבת כשביל המפסיק כי כל דבר המשמש את דיירי הבנין אינו נחשב כשביל המפסיק. ולמעשה נראה שאין למחות ביד המקילים להתפלל באופן זה שרשות הרבים או שביל מפסיק ביניהם, אבל ודאי שאסור באופן זה לקרוא בתורה וכן אסור בשבת להתפלל שחרית ומוסף עם חזרת הש"ץ רגילה אלא יתפללו שחרית ומוסף ומנחה קצרה, וביום חול אפשר [לא במוסף] לומר חזרת הש"ץ בתנאי של נדבה ובלי ברכת כהנים.

מנינים ברחוב ובמרפסות – הלכה למעשה (לבני ספרד ואשכנז)

א. כשעשרה נמצאים ברשות אחת (כגון ברחוב אחד, אף כשמפוזרים על פני שטח גדול של עשרות מטרים) אם שומעים זה את זה, הרי זה נחשב לתפילה בציבור לכו"ע.

ב. לגבי מניינים במרפסות ובחדרי מדרגות: אם אין כולם או רובם רואים אלו את אלו זה ודאי שאינו נחשב לתפילה בציבור, אך ישנה אפשרות שכולם יתפללו יחד ויהיה חזן שיכריז היכן אוחזים, אך לא יגידו קדיש וקדושה וברכו.

ג. אם כולם או רובם רואים אלו את אלו, ישנה מחלוקת גדולה בראשונים וכתב המשנ"ב להקל בשעת הדחק. ונראה שבמקום שלולא המניין הציבור לא יתפלל כמו שצריך, הרי זה שעת הדחק. ולכן, אף שהדבר ספק אם נחשב לתפילה בציבור ויש להיזהר שלא להיכשל בברכות לבטלה, בכל זאת יש לעודד מניינים אלו במקומות שיש צורך בכך לפי העניין, אך שיעשו לפי ההלכה כדלהלן:

ד. יש להתפלל שחרית קצרה ומוסף קצרה ומנחה קצרה ומעריב כרגיל, (ובשבת ויו"ט ובמוסף חוה"מ שאין תפילות נדבה, ודאי שצריך תפילות קצרות).

ה. אפשרות נוספת: לומר חזרת הש"ץ בתנאי של נדבה, אבל בלי ברכת כהנים, וכן לא בשבת ויו"ט ולא במוסף.

ו. אין לקרוא בתורה בברכה מתוך ספר תורה, ויש לקרוא מתוך חומש בלי ברכה.

ז. אם בכל זאת מקיימים מניינים עם חזרת הש"ץ רגילה ללא תנאי של נדבה, או בשבת ויו"ט או קריאת התורה, אין חיוב לענות אמן אך מותר לענות אמן, וכן הדין לקדיש ולקדושה.

ח. יש אפשרות נוספת [אך צריך להיזהר שלא תגרם סכנה לבריאות, ויש להקפיד להתרחק]: שבכמה בניינים יצאו מכל בנין כמה בני משפחה אחת ויעמדו בפתח הבנין, ויעשו כן בכמה בניינים סמוכים, ואף שיהיה מרחק גדול בין קבוצה לקבוצה מ"מ כיון שכל הרחוב רשות אחת הם מצטרפים, וכן אפשר שבקומה אחת יצאו אנשים מכמה דירות אל מחוץ לפתח הבית לחדר המדרגות, ולהקפיד שיהיה מרחק גדול בין קבוצה לקבוצה, וכיון שכולם ברשות אחת – מצטרפים, ויוכלו להתפלל כרגיל, ואז גם מי שנמצא במקום אחר יכול להתפלל עמהם.

ט. שני בנינים משני צידי הרחוב ורואים אלו את אלו ושביל או רשות הרבים מפסיק ביניהם, נראה שאין למחות ביד המקלים להתפלל באופן זה, אבל ודאי שאסור באופן זה לקרוא בתורה, וכן אסור בשבת להתפלל שחרית ומוסף עם חזרת הש"ץ הרגילה, אלא יתפללו שחרית ומוסף ומנחה קצרה. וביום חול אפשר [לא במוסף] להתפלל חזרת הש"ץ בתנאי של נדבה ובלי ברכת כהנים. העונה אמן על תפילה הנעשית באופן זה עם קריאת התורה, יש לו על מה לסמוך.

י. נראה שחניה של בנין אינו נחשב כשביל המפסיק כי כל מקום המשמש את דיירי הבנין אינו נחשב כשביל המפסיק, ודינו כמבואר לעיל באותיות ג' ד' ה'.

יא. ש"ץ הנמצא ברחוב ורואה את כל העשרה שבמרפסות, אין זה מועיל כלום ואף אם כולם בבנין אחד, אלא צריך שכולם יראו אלו את אלו.

יב. תפילה בחדרי מדרגות: אם בכל קומה יש אנשים, ואין רואים אלו את אלו, אינו נחשב תפילה בציבור. אך אם כולם או רובם רואים אלו את אלו דינו כמבואר באותיות ג' ד' ה'. אם בקומה אחת יש עשרה מתפללים דינו כמבואר באות ח'.

יג. הש"ץ עומד בפתח הקומה בחדר המדרגות ורואה עשרה שכנים הנמצאים בתוך ביתם באותה הקומה, יש לדון שנחשב כש"ץ שעומד בפתח ומצרפן, ויותר נראה שצריך שהש"ץ יעמוד בפתח שבין שתי דירות ממש (ואין זה מצוי), ואז יתפללו את כל התפילה כתיקונה.

יד. אין להתפלל ברמקול והדבר פסול. השומע את קולו של הבעל קורא בקריאת התורה דרך רמקול לא יוצא יד"ח, וכן הדין בחזרת הש"ץ, אך אם יש עשרה ששומעים את הש"ץ עצמו, מותר לענות אחריו אמן.

טו. המתפלל תפילת ותיקין יכול לכתחילה להתפלל ביחידות, ואף שאינו רגיל בכך כל השנה, ואין לו לחכות למניינים המצויים במרפסות.

טז. המתפלל בכוונה ביחידות יותר מאשר במניינים המצויים במרפסות, יתפלל ביחידות.

יז. אם המניין נעשה כדין ואפשר לקרוא בו בתורה, יקרא הבעל קורא את כל העליות ויברך בכל עלייה [כגון בשבת יעלה ויברך ח' פעמים], שו"ע קמ"ג סע' ה'.