חובת ביקור חולים

שאלה: האם אדם חייב להסתובב בבתי חולים לבקר חולים.

תשובה: אם אינו רואה או נפגש בחולה, אינו חייב לבקרו.

מקור: אין צריך לבטל תורה בשביל ביקור חולים, שהרי מבטלים ת"ת רק למצוות שא"א לעשותן ע"י אחרים (מו"ק ט, יו"ד סי' רמו), ולכן אם יש אחרים שיכולים לבקרו, אין מבטלים תורה בשביל כך. אבל אם החולה חפץ דווקא בביקורו, נחשב שאי אפשר לעשות ע"י אחרים, וחייב לבקרו.

כתב בספר סדר היום (בפירוש אלו דברים) שבגמילות חסדים אין הבדל אם אפשר לעשותה ע"י אחרים או שא"א לעשותה ע"י אחרים, ותמיד מבטלים תלמוד תורה בשביל זה. והדברים מחודשים. ולמעשה נקטינן כמו שכתב בשעה"צ (סי' רנ ס"ק ט) שאין מבטלין ת"ת לגמ"ח כשאפשר לעשותה ע"י אחרים.

אמנם שלא בזמן הלימוד - אם נזדמן לפניו ביקור חולים חייב לבקר, אך אם לא הזדמן לפניו - אינו חייב לבקר. ואם נמצא בבית חולים בכדי לבקר חולה אחד, יש לדון האם חייב לבקר את כל החולים שישמחו בכך, או שמא אם אינו רואה את החולה אינו חייב לבקרו (ויתבאר בס"ד בגיליון הבא בעניין מצות לויה).

ביקור חולים בחולה שאין בו סכנה

שאלה: האם מצוות ביקור חולים היא רק בחולה שיש בו סכנה, או אפילו בחולה שאין בו סכנה.

תשובה: מצוותה אף בחולה שאין בו סכנה.

מקור: מפשטות דברי הגמ' (נדרים מ.) נראה שהיא רק בחולה שיש בו סכנה, וזה שאמרו שם "כל שאין מבקר את החולה כאילו שופך דמים" וכן אמרו שם "כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה".

אמנם קצת משמע בדברי הגמ' (שם מא) גבי מיחושי הראש, שיש מצוה אף בחולה שאין בו סכנה, וכןנראה בגמ' (שבת יב.) [ועי' סוכה כה, וע"ע בגור אריה למהר"ל (על רש"י בפרשתן יח, א)].

ביקור חולים ביחידי

שאלה: האם כשמבקרים חולה צריך דווקא ללכת בשניים או שאפשר אפילו ביחידי.

תשובה: אף שדעת השאילתות שצריך ללכת דווקא בשניים, להלכה אפשר ללכת ביחידי [ולפעמים זהו צורך החולה].

מקור: כתב השאילתות (שאילתא צג) וז"ל "וכי אזיל, לא אזיל לחודיה אלא בהדי אחרינא", אך כבר כתב בהעמק שאלה (שם ס"ק ז) "ודע דדברי רבינו אלה לא מצאתים בשום ספר מן ראשון ועד אחרון וזה פלא".

ועי' ברכות (ה:) שר' יוחנן הלך לבקר חולה, ובע"ז (יח) שר' חנניה בן תרדיון הלך לבקר חולה [ועי' עוד ברכות (כד,: כח,: נד:) ובשבת (יב:) ובנדרים (מ) וב"ב (קיד) וסנהדרין (קא), ובמדרש תנחומא (בפרשתן) איתא שאמר הקב"ה למלאכים בואו ונבקר את החולה, והוא המקור למצוות ביקור חולים (ועי' סוטה יד.), ומזה קצת אסמכתא לדברי השאילתות הנ"ל, אך יש לדחות].

ביקור חולים דרך הטלפון

שאלה: האם אפשר לקיים מצוות ביקור חולים בדיבור עם החולה בטלפון.

תשובה: אינו מקיים מצוות ביקור חולים, אך מקיים מצוות גמילות חסדים.

מקור: בטעם מצוות ביקור חולים מצינו בגמ' כמה טעמים:

[א] כדי שיתעורר לבקש עליו רחמים (כמבואר בנדרים מ ויו"ד סי' שלה, שאם לא ביקש רחמים, לא קיים את המצוה).

[ב] כדי שיטפל וידאג לצרכי החולה (כמבואר בנדרים שם שר"ע גרם לתלמיד לחיות ע"י שסיפק את צרכיו).

[ג] כי ע"י הביקור נוטל אחד משישים בחוליו או בצערו, אם הוא בן גילו (נדרים לט,: ב"מ ל).

[ד] כי ע"י הביקור הוא גורם לחולה נחת רוח (כמבואר ברמב"ן בתורת האדם שער המיחוש אות ו, הובאו דבריו בב"י סי' שלה, מלבד טעמים א-ב הנ"ל, וכן מבואר בפי' הרא"ש עה"ת המובא להלן).

והנה ב"ביקור" דרך הטלפון אינו נוטל אחד משישים בחוליו, וכן יש לדון האם גם בביקור דרך הטלפון יתעורר לבקש עליו רחמים, או שמא זה רק כשמבקרו ממש ורואה את מצבו, ועי"ז מתפלל יותר בכוונה, וכן יש לדון שידאג לצרכי החולה דווקא כאשר נמצא איתו ממש [אף שגם ע"י הטלפון יכול לדעת ולדאוג לחלק מהנצרך], וכמבואר בלשון הטור (סי' שלה) "שמתוך שרואה אותו, מעיין בעניינו אם יצטרך לשום דבר, משתדל בו להמציאו לו ועושה שיכבדו וירבצו לפניו" עכ"ל [ויש לדחות הראיה מלשון הטור].

אך נראה שעכ"פ במקום שאינו יכול לבקר את החולה, ואינו מקיים מצוות ביקור חולים, יש לו להתקשר אליו כדי לקיים לכל הפחות מצוות גמילות חסדים.

ביקור חולים בישן ובמחוסר הכרה

שאלה: האם אדם המבקר חולה ישן או חולה מחוסר הכרה, מקיים מצות ביקור חולים.

תשובה: מקיים בזה מצות ביקור חולים.

מקור: בפרשת השבוע (יח, א) נאמר "וירא אליו ה'" ופירש"י "לבקר את החולה, אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בשלומו (ב"מ פו)", וכתב הרא"ש (בפירושו עה"ת) וז"ל "פי' לפירושו, מלשון וירא מוכח שלא בא אלא לבקרו, מדלא כתיב אחריו לא אמירה ולא דיבור, ובא ללמד דרך ארץ שיש לו לאדם לבקר החולה ואפי' לא ידבר עמו דבר כגון שמצאו ישן, וניחא לו כאשר יגידו לו לחולה כי בא פלוני לראותו עושה לו נחת רוח".

ומבואר ברא"ש שמקיימים מצוות ביקור חולים אף בחולה ישן, כיוון שכשיתעורר יספרו לו, ויהיה לו נחת רוח מזה. והדבר תלוי בטעמים דלעיל, שרובם שייכים גם בישן.

ונראה שאף בחולה מחוסר הכרה ניתן לקיים מצוות ביקור חולים מהטעמים הנ"ל, כיוון שאחר שיקום ויספרו לו שביקרו אותו, יהיה לו נחת רוח מזה. וה"ה אף במחוסר הכרה שלא צפוי להתעורר [צמח], ואף שלא שייך בזה טעם הרא"ש, שייך בזה שאר הטעמים המבוארים לעיל.

זמן פרסום המחלה

שאלה: ממתי יש לפרסם את שמו של החולה לתפילה.

תשובה: רק לאחר שהמחלה התחזקה יש לפרסמה לרבים, כדי שיבקשו עליו רחמים.

מקור: מבואר בגמ' (ברכות נה,: וכן נדרים מ.) "האי מאן דחליש, יומא קמא לא ליגלי כי היכי דלא ליתרע מזליה, מכאן ואילך ליגלי". ומבואר שכל זמן שלא נודע לציבור על המחלה, יכולה המחלה לחלוף יותר בקלות, כי אין זה נס גלוי [ועי' ספר חסידים (סי' תמז) שאם בישרו לאדם (בחלום או אליהו הנביא) שיקרה לו נס, לא יספר לאחרים, ואף לא לבני ביתו, כי אין רגילים לעשות ניסים בגלוי, ומביא ראיה מפרשת השבוע (מעניין בשורת לידת יצחק, עיי"ש)].

אך לאחר שהתחזקה המחלה יש לספר לרבים, כמבואר בגמ' (סוטה לב, סנהדרין קד) שכל מי שארע בו דבר, צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים, ואין בזה משום "מוציא דיבה הוא כסיל" (פסחים ג:).

שינוי שם לחולה (ר"ה טז, יו"ד סי' שלה)

שינוי השם, בכל חולה או רק בחולה מסוכן

שאלה: האם בכל חולי וצרה אפשר לעשות שינוי השם, או רק בחולי שיש בו סכנה.

תשובה: רק בחולי שיש בו סכנה.

מקור: כתב בספר התדיר (סי' לח, דרשה לראש השנה) וז"ל "אבל שיחליף האדם את שמו בכל יום הכיפורים, אי אפשר מפני תיקון העולם בענייני החתימות והשטרות והכתובות וכו', ואין נוהגים בזה אלא במי שחלה חולי גדול והוא מסוכן שמחליפין שמו ואולי תתבטל הגזירה".

שינוי השם לגמרי או הוספת שם

שאלה: האם משנים לגמרי את השם.

תשובה: אין לשנות לגמרי אלא מוסיפים על השם הקודם.

מקור: עי' ח"מ (אבה"ע סי' קכט סק"א). ובערוך השולחן (שם סע' ח) כתב שאפילו שבדורות הראשונים היו עוקרים את השם הראשון לגמרי, והאדם היה נקרא בשם החדש בלבד [וכפי המובא בפרשת השבוע, ששינו את שמו של אברם לאברהם ושרי לשרה, ולא נקראו עוד בשמם הראשון בכלל, ועי' בדבריו (וכן בשו"ת חת"ס אבה"ע ח"ב סי' יח) שלא מצינו שום תנא או אמורא הנקרא בב' שמות], מ"מ בדורות האחרונים נוהגים להוסיף על השם הראשון, ולא לבטלו.

ובשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ב סי' ז) ביאר העניין (עפ"י מדרש רבה פרשת נח, פר' לז פסקה ז) שבדורות האחרונים איננו יודעים בשורשי השמות, ואין בידינו לידע מה השם המכוון לו, ואין לנו לגרע משם שניתן לו כבר, ועכ"פ מועיל הוספת השם לקרע גזר דין משום שכעת שמו הוא שם חדש, המורכב משני השמות יחד.

השם החדש, לפני השם הישן או לאחריו

שאלה: היכן מוסיפים את השם החדש בתחילת שמו או בסוף

תשובה: מוסיפים את השם החדש בתחילה.

מקור: עי' תרומת הדשן (ח"א סי' רלד), ובשו"ת בנימין זאב (ח"א סי' צט) כתב "אדם שנשתנה שמו מחמת חולי, אפילו שקורין אותו תמיד בשם הראשון, מ"מ אותו שם השני ששינו הוא העיקר, וכותבין בגט אותו השם השני קודם והשם הראשון כותבין דמתקרי".

תפילה על חולה שימות

שאלה: האם מותר להתפלל על חולה הסובל ייסורים קשים שימות.

תשובה: אין להתפלל על חולה שימות.

מקור: מצינו בגמ' (תענית כג) ובמדרש תהילים (קכו) שחוני המעגל התפלל שימות, אך שמא יש לדחות שלאדם עצמו מותר להתפלל שימות.

ומצינו בגמ' (ב"מ פד:) שלאחר פטירת ריש לקיש, היה רבי יוחנן מצטער מאד, ואומרת הגמ' - "הוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה], בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה". ולא נתבאר מה בקשו, ויש לומר שבקשו חכמים שיפסקו ייסוריו ומשמים הפסיקו על ידי מיתה.

וידועים דברי הר"ן (נדרים מ.) "פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות, כגון שמצטער החולה בחליו הרבה, ואי אפשר לו שיחיה". ומביא ראיה מהגמ' (כתובות קד.) שביום פטירתו של רבי, כשראתה אמתו כיצד הוא חולץ את התפילין כמה פעמים ונכנס לבית הכסא [מחמת חולי המעיים], ביקשה "יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים", ומבואר שמותר להתפלל על מותו של חולה הסובל מאד.

וצ"ע בראיית הר"ן, דמפורש בגמ' שחכמים לא הפסיקו להתפלל לרפואתו אף לאחר דבריה של אמתו, ומשמע דחכמים לא סברו היתר זה (עיי"ש, ועי' בפירוש בן יהוידע).

ועי' בדברי הרא"ש (בנדרים) שפירש את הסוגיה באופן אחר מפירוש הר"ן, ומדבריו מבואר שאדרבה, יש להתפלל על רפואתו, ומניעת התפילה היא כגרם מיתה.

ומסתימת הפוסקים (יו"ד סי' שלה) שלא הביאו את דברי הר"ן, משמע שאין הלכה כדבריו (ועי' בערוה"ש שם ס"גשפסק את דברי הר"ן).

ואף לדעת הר"ן - אין אנו יודעים מתי הוא הזמן שבו החולה הגיע למצב שראוי להתפלל עליו שימות, ולכן צריך תמיד אדם להתפלל לרפואת החולה אף אם הוא סובל מאד, ואמרו חז"ל (ברכות י.) "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים" [אמנם אם רפואתו היא בגדר נס, אין להתפלל כמבואר בגיליון רעק"א (על השו"ע או"ח סי' רל), שאין להתפלל על מעשה נסים, ואכמ"ל].

[וע"ע ירושלמי (שבת פרק יט ה"ב), ילקוט שמעוני (פרשת עקב רמז תתעא), ספר חסידים (סי' תשנד), תפארת ישראל (יומא פ"ח, בועז אות ג), ובשו"ת חקקי לב (יו"ד סי' נ)].