חיוב בדיקה במיעוט המצוי [והמסתעף לדין בדיקת תולעים במאכלים בזמננו, שעטנז בבגדים, נוזלי סיגריות אלקטרוניות ועוד]

וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו וכו' וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו (במדבר יט, ג-ה).

ובגמ' (חולין יא.) לומדים מכך ששורפים את הפרה כשהיא שלימה, מבלי לבדוק אם היא טריפה או לא, שיש ללכת אחר הרוב (ועי' מהרש"א שם ד"ה אלא).

אמנם ישנם מקרים שאף שיש רוב מותר ומיעוט אסור, בכל זאת חובה מדרבנן לבדוק את המוצר שלפנינו אם הוא מהרוב המותר או מהמיעוט האסור, וכפי שיתבאר בהרחבה בגיליון זה בס"ד.

גדר מיעוט המצוי, והנפק"מ בזמננו

שאלה: להלן (עמ' ו) יובאו כמה מקורות מדברי הראשונים שיש חובת בדיקה במיעוט המצוי [כלומר כאשר אדם קונה מוצר מסוים, שלפי הרוב אין במוצר זה איסור - וכגון פרי מסוים, שרוב הפירות המצויים בשוק מזן זה אין בהם איסור, אך יש מיעוט המצוי שיש בהם איסור (תולעים, ערלה וכד') – ובאופן זה יש צורך לבדוק כל פרי ופרי שהוא אינו מהמיעוט האסור].

ויש לעיין מהו גדר מיעוט המצוי המחייב בדיקה – וכגון בדיקת מזון מתולעים לפני האכילה, וכן בדיקת בגדים משעטנז.

תשובה: להלן יבואר שיש ג' דרכים מהו שיעור מיעוט המצוי המחייב בדיקה - י"א קרוב לחצי וי"א עשרה אחוזים, ולמעשה נהגו להחמיר לבדוק אף בפחות מכך, וכמו שיתבאר שם בדרך השלישית. אך בשעת הדחק יש לסמוך על השיטות הנ"ל.

חיוב בדיקה במיעוט המצוי - מהתורה או מדרבנן

מן התורה הולכים אחר הרוב, וגם במקומות שיש מיעוט המצוי אין צורך לבדוק מן התורה, וכל חיוב הבדיקה במיעוט המצוי הוא מדרבנן בלבד (ש"ך יו"ד סי' לט ס"ק ג וס"ק ח, פמ"ג יו"ד סי' פד שפ"ד ס"ק כח, פמ"ג או"ח סי' ח א"א ס"ק יא, ומשנ"ב סי' נה ס"ק לא. גם בשו"ת הרשב"א חלק א סי' רנח נראה שסבר כן, אמנם מצינו בפרי תואר סי' לט סק"ג חידוש שחיוב בדיקת הריאה הוא מהתורה, ועי' להלן (עמ' ו, בעניין בדיקת ריאה) בשיטת הרמב"ם בזה).

אם מספיקה בדיקה מדגמית במיעוט המצוי

כאשר יש מיעוט המצוי, לא מועילה בדיקה מדגמית, אלא חייבים לבדוק כל דבר ודבר (כמבואר בשו"ת הרשב"א ח"א סי' רעד ומובא ברמ"א יו"ד סי' פד ס"ח).

ג' שיטות בשיעור "מיעוט המצוי"

[א] דעת הריב"ש (סי' קצא) שהוא קרוב למחצה ורגיל להיות [כמו מיעוט המצוי בסירכות הריאה].

[ב] דעת המשכנות יעקב (יו"ד סי' יז) שהוא עשרה אחוזים [והוכיח כן מהמשנה (ב"ב צג) שהקונה מאה חביות יין מקבל ע"ע שעשר חביות יהיו מקולקלות, ומבואר שעשרה אחוזים מהיין מחמיץ, ואע"פ שזה רק עשרה אחוזים, מבואר במשנה (גיטין לא) שיש לבדוק את היין בשלושה פרקים בשנה, כי הוא רגיל להתקלקל בימים אלו].

[ג] גם כאשר המיעוט הוא פחות מעשרה אחוזים, אם הוא תמיד מלווה את הרוב, הרי הוא בגדר "מיעוט המצוי" [ולפי זה מיעוט המצוי אינו נמדד רק באחוזים, אלא בעצם הימצאותו].

וכגון בבדיקת תמרים ופיצוחים (ולהלן עמ' ד יובאו מוצרים נוספים שנהגו לבודקם) - אף שהרוב נבדק ונמצא ללא חשש, עדיין יימצאו מעט עם תולעים. אמנם אם כמעט ולא נתקלים במיעוט זה [כגון תולעים בקמח ואורז, שבזמננו לא כ"כ מוצאים בהם תולעים], אין זה נחשב שהמיעוט מלווה את הרוב, והרי זה בכלל מיעוט שאינו מצוי [וראה להלן (בסוף הגיליון) שכשאפשר לבדוק בקלות, נהגו להחמיר לבדוק גם מיעוט שאינו מצוי].

מנהג העולם להחמיר כהדרך הג' הנ"ל.

בדיקת עופות, וכשרויות מהדרין/רגילות

בדיקת הריאות וצומת הגידין של העופות לאחר שחיטתן - אע"פ שכמות הטריפות שנמצאת היא הרבה פחות מחצי [וא"כ לדעת הריב"ש הנ"ל אין חובה לבודקם], ופעמים רבות אין אפי' עשרה אחוזים של טריפות [וא"כ אף לדעת המשכנות יעקב הנ"ל אין חובה לבדוק], אעפ"כ בכשרויות מהדרין בודקים את כל הריאות וצומת הגידין.

ונראה שטעם הבדיקה הוא או מפני שהוא בגדר מיעוט המצוי לפי מה שנוהגים כהשיטה הג' דלעיל [וכך הוא פעמים רבות בחורף, שאף שמתברר בבדיקה המדגמית שאין אפי' עשרה אחוזים של טריפות, עדיין הוא בגדר מיעוט המצוי שמלווה את הרוב (ופעמים שיש כמות גדולה מאד של טריפות, יותר מ-10% ופעמים אך יותר מ-50%)], או מפני מה שיתבאר להלן (בסוף הגיליון), שכשאפשר לבדוק בקלות, נהגו להחמיר לבדוק גם במיעוט שאינו מצוי [וכך הוא פעמים רבות בקיץ, שכשרויות המהדרין בודקים אחד אחד, אפי' שהטריפות כ"כ מועטות שאינן בגדר מיעוט המצוי לפי השיטה הג' הנ"ל, אלא הוא בגדר מיעוט שאינו מצוי].

[ויש לציין שיש מכשרויות המהדרין הבודקים את העופות גם בבדיקת מעיים (שאין בסוף החיבור לפי הטבעת מוגלה או נפיחות שיוצרות נקב), אע"פ שכמות הטריפות שם היא מועטת מאד. וטעם הדבר הוא כנ"ל שכשאפשר לבדוק בקל, נהגו להחמיר לבדוק אף במיעוט שאינו מצוי, וגם שמא לפעמים הוא מיעוט המצוי, לפי השיטה הג' הנ"ל].

[ויש לדעת כי אף אם אין איסור לאכול עופות שלא נבדקו אחד אחד בריאות וצומת הגידין אלא נבדקו רק בבדיקה מדגמית, עדיין צריך להקפיד לאכול רק עופות בכשרות מהודרת, כיון שפעמים רבות הפיקוח בכשרויות שאינן מהודרות הוא חלש מאוד, ואף ריאות וגידין שהם טריפות ממש עלולים להיכנס מחמת מהירות ה"ליין", ומחמת שלוקחים גם משקי עופות שאחוז הטריפות בהם גבוה מאד, וכן מפני שיש חשש של זריקות שיכולות לחדור לאיברים המטריפים את העוף, וכן מפני שרמת כשרות בדיקת הסכינים מחשש פגימה היא נמוכה, וכן מפני שהם מולחים את העוף כשהוא סגור מבלי לפתוח את גבו, ויש בזה חשש של "מליחה מצד אחד" (עי' יו"ד סי' סט ס"ד), ועוד חששות].

חשש איסור בסיגריה אלקטרונית

צריך לבדוק אם קיים איסור בנוזלי הסיגריות האלקטרוניות, מפני שאם אכן הנוזל מכיל איסור, הרי שאסור להשתמש בנוזל זה, מפני שהאדם טועם את האיסור, וכמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קח ס"ה) שטעימת איסור אסורה [וחמור יותר מסוגיית "ריחא ובת תיהא" (ע"ז סו, פסחים עו, יו"ד סי' קח), מפני ששם רק שואב ממשות, ואילו כאן טועם ממש, ולכן מייצרים נוזלים בטעמים שונים, כדי שיהא לכל אחד את טעמו].

בנוזלי הסיגריות יש שתי בעיות עיקריות: [א] הגליצרין הצמחי. [ב] חומרי הטעם.

[גליצרין שאינו צמחי ואינו סינתטי, אסור, כי הוא עלול להיות מיוצר משומן מהחי].

רוב הגליצרין הצמחי עשוי מהצומח [כגון מקוקוס ומסויה שאין בהם חשש], אך כיום (תשפ"ה) כ-20% מהגליצרין הצמחי מגיע משמן צמחי שהשתמשו בו במסעדות טריפה, ונמצא א"כ שבכל סיגריה אלקטרונית יש חשש של 20% שהגליצרין שבה אסור באכילה.

[אמנם בתמציות הטעם – אם מיוצרות בארץ חשש האיסור הוא רחוק, ואם מיוצרות בחו"ל, יש חששות של תערובת גליצרין אסורה, אלכוהול שמופק מיין נסך, וחומרים מן החי, ובפרט בתמציות "טבעיות" בטעם ענבים שהם חשש יין נסך, ולא פשוט לסמוך על ביטולים בכל הנ"ל (עי' יו"ד סי' קלד, מג"א סי' תמב ס"ק א, משנ"ב סי' תמז ס"ק יד, ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך פסח חלק ב].

וא"כ לדעת הריב"ש לא צריך כשרות לנוזל סיגריה אלקטרונית, כיון שחשש האיסור הוא פחות ממיעוט המצוי, אך לפי המשכנ"י [וכל שכן לפי הדרך הג' שנהגו בה], הרי זה נחשב מיעוט המצוי, וצריך כשרות.

[אמנם יש לדון שכיון שהגליצרין הצמחי עובר תהליך עיבוד שפוסלו מאכילת כלב (עי' ע"ז סז, יו"ד סי' קג, תרוה"ד סי' קכט, חוו"ד יו"ד שם סק"א, ונתבאר עוד באזמרה לשמך פסח ח"ב), שמא יש להקל בזה. ובפרט יש לדון להקל לפי הסוברים שבספק איסור לא צריך לבדוק במיעוט המצוי (יבואר להלן, עמ' ג), וכן לפי הסוברים שבמקום שאין חזקת איסור ל"צ לבדוק במיעוט המצוי (יבואר להלן, עמ' ג)].

ולפיכך למעשה, אף שיש צדדים להקל שאין צריך כשרות על נוזלי סיגריות אלקטרוניות, מ"מ כיון שאפשר להשיג בכשרות מהודרת, ראוי להקפיד על כך.

חשש ערלה בקניית פירות בשוק

לעניין חשש ערלה באכילת פירות שקונים ללא השגחה כלל [כגון מהמגדלים עצמם או בצד הכביש (באופן שאין חשש של תרו"מ)] כיון שרוב הפירות המצויים בשוק כיום (שנת תשפ"ה) אינם ערלה, לכך אינם בגדר מיעוט המצוי [אפי' לפי השיטה הג' הנ"ל], ומותרים באכילה (עי' חזו"א יו"ד סי' לז).

[אמנם בפסיפלורה, פפאיה, רימונים וסברס, יש חשש גדול יותר לערלה, ובפטל ואוכמניות הוא אף יותר מ-50%, ולכן כשהם גדלים בארץ יש לקנות רק במקום שיודע שאינם ערלה. כמו כן יש שחוששים לערלה בפירות שמצוי שנוטעים אותן במקומות רבים, ואע"פ שאחוז הערלה הוא נמוך, כיון שהוא ספק קבוע, אסור].

ומכל מקום לכתחילה יש לקנות רק פירות עם השגחה מהודרת שאין בהם חשש ערלה כלל, לפי מה שנתבאר להלן (בסוף הגיליון) שכשאפשר לבדוק בקלות נוהגים לבדוק גם במיעוט שאינו מצוי, ולכן כיון שאפשר להשיג בקלות פירות עם השגחה מהודרת שאין בהם חשש ערלה כלל, יש לעשות כן.

ונראה שעל ועדי כשרויות מהדרין מוטל לבדוק ולברר שאין שום חשש איסור כלל, אף בדברים שאין בהם חיוב בדיקה [כלומר, שהם בגדר מיעוט שאינו מצוי], כיון שהקונים מוצרים בכשרות המהודרת דעתם שלא יהא שום חשש כלל, ואינם מעוניינים לסמוך על היתרים של "הלך אחר הרוב" [עי' בגמ' (קידושין נז) "לא אמרה תורה שלח לתקלה"], וכמו שלא מעוניינים לסמוך על היתרים של "ביטול ברוב" (עי' פת"ש סי' קטז, ורש"י ביצה ג: ד"ה אפילו), ובפרט עפ"י מה שנתבאר להלן (בסוף הגיליון) כשאפשר לבדוק בקלות, נוהגים להחמיר לבדוק גם במיעוט שאינו מצוי. ואין זה כמו י"ח טריפות שלא בודקים כלל, כי שם הוא מיעוט שאינו מצוי כלל והוא פחות מאחוז (ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' צג), וראה עוד להלן (עמ' ו) לעניין אדם הרוצה להחמיר ולבדוק י"ח טריפות.

נדונים בחיוב הבדיקה במיעוט המצוי

מיעוט המצוי בספק איסור

כתב בשו"ת בית אפרים (יו"ד סי' ו) שחיוב בדיקה הוא רק כשיש מיעוט המצוי של איסור ודאי, ולא כשהמיעוט המצוי הוא רק ספק איסור (וכ"ה בדע"ת למהרש"ם בפתיחה לסי' לט ס"ק א, ובדרכ"ת סי' לט ס"ק ג).

אולם חובה לבדוק  את השוחטים אם הם יודעים לשחוט כראוי (כדלהלן, עמ' ו), אע"פ שהוא ספק [שהרי ייתכן ששחט כדין, אע"פ שלא יודע את ההלכות], כיון שחזקת האיסור מצטרפת למיעוט המצוי [ולדעתו חיוב הבדיקה במיעוט המצוי הוא רק במה שמפורש בחז"ל].

אך בשו"ת משכנות יעקב (יו"ד סי' יז) כתב שיש חיוב בדיקה במיעוט המצוי אף בספק איסור [והוכחתו מחיוב בדיקת הריאה אף שהאיסור אינו ודאי, שהרי גם אם נמצאה סירכא בַריאה אין זה ודאי איסור, אלא רק אם יש נקב].

חיוב בדיקה במיעוט המצוי כשאין חזקת איסור, או כשיש חזקת היתר

דעת המשכנות יעקב (יו"ד שם) שיש חיוב בדיקה אף כשיש חזקת היתר, אולם בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' עז) כתב בשיטת הרמב"ם שאין חיוב בדיקה - ולמעשה נראה שצריך לבדוק גם כשיש חזקת היתר (וע"ע בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' כג, ובאבנ"ז יו"ד סי' נד).

ויש להסתפק בדעת החת"ס בשיטת הרמב"ם, האם חיוב בדיקה קיים רק כשיש חזקת איסור, או גם כשאין חזקה לא לאיסור ולא להיתר – חייב לבדוק.

פטור מחיוב בדיקה כשאי אפשר לבדוק [נאבדה הריאה או השוחט הלך]

פירות שיש בהם חשש תולעים [מיעוט המצוי], אם א"א לבדקם [כגון שבישלום] - מותרים. וביאר הרשב"א בתורת הבית (ב"ג ש"ג) שמותר כיון שאי אפשר לבדקם [ומטעם נוסף שיש ספק ספיקא שמא נימוח בבישול]. וכתב הפמ"ג (סי' פד שפ"ד ס"ק כט) שלהלכה לא סומכים על טעם זה שאם א"א לבדוק מותר [לכתחילה, אלא רק בהפסד מרובה], שהרי בנאבדה הריאה הרמ"א (סי' לט ס"ב) התיר רק בהפסד מרובה [אולם הפירות המבושלים מותרים משום הטעם של ס"ס].

אמנם לשון הרמב"ן (בחידושיו דף ג ודף יב, וע"ש ברש"י יב. ד"ה פסח, ובדעת השו"ע (סי' לט ס"ב) שמתיר בנאבדה הריאה, נמצא שלמעשה לפי השו"ע מיעוט המצוי שא"א לבדוק מותר, ולדעת הרמ"א מותר רק בהפסד מרובה) שכשאי אפשר סומכים על הרוב אף כשיש מיעוט המצוי.

פטור מחיוב בדיקה כשיש טירחה [גדולה]

כתב התבואות שור (סי' א ס"ק ג) לעניין בדיקת השוחט אם הוא יודע לשחוט (יתבאר להלן, עמ' ו), שאם יש טירחה להשיג את השוחט, נחשב כלא נמצא לפנינו, והבשר מותר. אך כתב שאם אפשר למצאו בנקל לאו טרחא מקרי, והוסיף שאי אפשר לתת שיעור מה נחשב שאי אפשר למוצאו בקלות "כי הכל לפי האדם".

ומבואר שאם יש טירחה גדולה אין חיוב לבדוק מיעוט המצוי, וכן הוא בפמ"ג (סי' א ס"ק ה, ויל"ע מהפמ"ג שהובא לעיל עמ' ג, שאם א"א לברר, אסור באכילה כשאין זה הפסד מרובה), וכ"ה בהגהות מהר"א שטיין (על הסמ"ג לאוין קיא, ומובא בהגהות מהרש"ל על הסמ"ג שם), וכ"ה בשו"ת טוב טעם ודעת (תליתאה סי' קנח) שאין חיוב בדיקת תולעים במיעוט המצוי כשהטירחה היא גדולה או שהמאכל יתקלקל ע"י הבדיקה (וע"ע בדרכ"ת סי' לט ס"ק נט בשם המק"מ).

פטור מחיוב בדיקה במקום הפסד

במקום הפסד ממון אין חובה לבדוק את הריאה (או"ח סי' תצח ס"ו), וכמבואר בהגהות רעק"א (יו"ד סי' לט ס"ב, בשם הפמ"ג או"ח שם ס"ק ד), וכ"ה בשו"ת טוט"ד הנ"ל ובהגהות מהר"א שטיין על הסמ"ג הנ"ל לעניין בדיקת תולעים.

פטור מחיוב בדיקה בשעת הדחק

כתב הבינת אדם (שער רוב וחזקה סי' יב) שבמקום הדחק אפשר להתיר במיעוט המצוי אף ללא בדיקה, אם יבדוק אח"כ, ומוכיח זאת מהמבואר בשו"ע (או"ח סי' תצז סע' טז) [וצ"ל שמה שהצריכו לבדוק אח"כ, הוא משום שהחשש הפסד שם הוא רחוק, אבל אם יש חשש ממשי להפסד, אין חובה לבדוק כלל], וכ"נ במשנ"ב (סי' ח ס"ק כב) לעניין בדיקת ציצית.

פטור מחיוב בדיקה במקום מצוה

כתב בשו"ת בית יעקב (סוס"י צט) שבמקום הפסד מצוה מותר לאכול אף ללא בדיקה, וכ"ה בפמ"ג (סי' תסז א"א ס"ק ל), וכ"ה בסד"ט (סי' קצו ס"ק טו). ולפ"ז יש לדון שאם לא הספיק לבדוק מתולעים לפני שבת [באופן שאסור לבדוק בשבת], יהיה מותר לאכול בשבת אף ללא בדיקה [אף שהוא בגדר מיעוט המצוי].

בדיקת תולעים

אם יש מיעוט המצוי של תולעים - חובה לבדקם, וכדלהלן מדברי הגמ' (חולין נח) והראשונים.‏

דין בדיקה במוצרים דלהלן

נהגו לבדוק תולעים בבצל יבש, חומוס, עדשים, ענבים, פופקורן, פטריות מגידול מסחרי, פיצוחים, פלפל, קינואה, שום, שומשום, שעועית, תמר, [סכך שלפעמים יש בו תולעים, ולפעמים נופל לתוך המאכלים],ויש בודקים אף תבלינים (ולהלן עמ' ז יובאו הדברים המוחזקים כנגועים בתולעים, שחובה לבודקם מן התורה, וראה שם דין ירקות עלים הגדלים בחממות כשלא עברו שטיפה).

חיוב הבדיקה במוצרים אלו תלוי בשיטות הנ"ל בשיעור מיעוט המצוי - לדעת הריב"ש ודאי שאין חובה לבדוק [כיון שאין 50% נגוע], ואף לדעת המשכנות יעקב אין חובה לבדוק [כיון שאין אפי' 10% נגוע]. ולדבריהם אין חובת בדיקה בזמננו, כיון שלא מצוי מוצרים שאחוזי הנגיעות בהם הם יותר מ-10% [חוץ ממוצרים המוחזקים כנגועים כקלחי תירס ותותים, וכדלהלן (עמ' ז)]. אך כיון שנהגו העולם כהדרך השלישית הנ"ל, נהגו לבדוק את המוצרים הללו [ולהלן (בסוף הגיליון) יתבאר שנוהגים להחמיר לבדוק גם מיעוט שאינו מצוי, אם אפשר לבודקו בקל].

פטור מבדיקה במקום מצוה ובשעת הדחק

אם לא הספיק לבדוק את המאכלים הנ"ל בערב שבת [באופן שאסור לבודקם בשבת], מותר להשתמש בהם ללא בדיקה, וכמבואר לעיל (בעמ' זה, לעניין פטור מחיוב בדיקה במיעוט המצוי בשעת הדחק או במקום מצוה), ובפרט במוצרים הללו שלחלק מהאחרונים (כנ"ל בג' השיטות) אינם בכלל מיעוט המצוי.

וכן בשעת הדחק, אם אין זמן לבדוק ויש אירוע וכדו' שצריכים את המאכל, אפשר להשתמש במוצרים הללו אף ללא בדיקה (כמבואר לעיל בעמ' זה שמיעוט המצוי מותר בשעת הדחק). ואף שצריך לבדוק אח"כ, אם זה מקום הפסד, אין צריך לבדוק אח"כ. ולכן אם יש אירוע וכדו' וצריכים את המאכל הזה, נחשב מקום הפסד. ובפרט במוצרים הללו שספק אם הם בכלל מיעוט המצוי. אמנם מוצרים המוחזקים כנגועים [כגון קלחי תירס ותותים, כדלהלן (עמ' ז)] אסור לאוכלם אף בשעת הדחק.

הערות בדין בדיקה במיעוט המצוי של תולעים

[א] יש להעיר בעיקר חיוב הבדיקה מתולעים כשיש מיעוט המצוי - הרי אינם בחזקת איסור, ולעיל (עמ' ג) נתבאר הנידון אם יש חיוב בדיקה כשאין חזקת איסור. אולם למעשה יש לבדוק (וכפי שהתבאר שם).

[ומוצרים שכבר נבדקו מתולעים וספק אם התליעו שוב, וכגון קמח מנופה שנשאר פתוח בקיץ זמן רב מחוץ למקרר (באופן שיש מיעוט המצוי שהתליע), יש בהם חזקת היתר, ותלוי הדבר בנידון האחרונים דלעיל (עמ' ג) אם יש חיוב בדיקה במיעוט המצוי כשיש חזקת היתר. אולם למעשה יש לבדוק אף כשיש בחזקת היתר (וכפי שהתבאר שם)].

[ב] עוד יש להעיר, שכיון שלא יודעים אם התליע בעודו מחובר [שאז התולעים אסורות אף אם לא יצאו חוץ לפרי] או שהתליע בתלוש [ואז התולעים מותרות, אם הם לא יצאו חוץ למאכל], נמצא שהוא רק ספק איסור, וא"כ הוא תלוי במח' האחרונים דלעיל (עמ' ג) אם יש חיוב בדיקה כשהמיעוט המצוי הוא רק ספק איסור.

אמנם נראה שכיון שקרוב לוודאי שהתולעים פירשו [כלומר, כבר יצאו מהמאכל] אין זה נחשב ספק, ולכן יש חובה לבדוק [כאמור לעיל (עמ' ג), לדעת המשכנות יעקב אף בספק איסור יש חיוב בדיקה, והוכיח זאת מחיוב הבדיקה בתולעים במיעוט המצוי, אף שהוא רק ספק איסור].

[ג] עוד מצינו דעת הט"ז (יו"ד סי' פד ס"ק יב) שפרי שדרכו להתליע רק בתלוש אינו צריך בדיקה מדין ספק ספיקא - ספק שמא אין בו תולעת, ואף אם יש תולעת, שמא לא פירש. ולפי"ז יש היתר במאכלים שאין דרכם להתליע כשהם מחוברים. אמנם רבים חולקים על הט"ז, ומחייבים בדיקה (עי' פמ"ג שם במשב"ז ס"ק יב ובשפ"ד ס"ק כג, תורת יקותיאל שם ס"ק ז, שו"ת בית שלמה יו"ד ח"א סי' קנד).

דגי הערינג - תולעי אניסקיס

ובעניין דגי הערינג שיש בהם חשש של תולעי אניסקיס, ששיעור שכיחות התולעים הוא הוא 10%-20%, הדבר תלוי בג' השיטות הנ"ל (ולהלן עמ' ח יובאו כמה דגים המוחזקים כנגועים, ועי' משנ"ת שם לענין תולעי אניסקיס).

אמנם לפי מה שנתבאר לעיל (עמ' ג) שאין חובת בדיקה במיעוט המצוי במקום טרחה גדולה, יש לדון שיהיה מותר לאוכלם בלי בדיקה, כיון שאפשר למצוא את התולעים הללו רק ע"י טירחה מרובה [ע"י העמדת פועלים שיבדקו כנגד אור כחול, ולפעמים אף ע"י אור כחול לא ניתן למצוא את כל התולעים שבעומק הדג].

וכן יש לדון האם יש חובת בדיקה במיעוט המצוי כאשר אפשר למצוא את האיסור רק ע"י בקי ומומחה.

אמנם לפי מה שנוהגים לבדוק ריאות וגידים, אף שגם בהם צריכים להעמיד פועלים מיוחדים שיבדקו זאת, ומחמת זה העלות הכספית של העופות המהודרים גבוהה יותר [אמנם בדיקת דגים לוקחת יותר זמן מבדיקת ריאות וגידין], וכן מוסרים בגדים עם מיעוט המצוי של שעטנז למעבדה, כמו כן יצטרכו להעמיד פועלים שיבדקו את התולעים בהערינג [ויש עוד לדון מאחר שקשה לראות את התולעים בראיה רגילה, האם חובה לבדוק באור כחול, ויש לעיין האם זה כמו המבואר בשו"ע (יו"ד סי' צח ס"ד)].

ועוד נראה שכיון שיש ספק שמא התולעים לא באו מחוץ לדג [שאז הם אסורים] אלא גדלו בתוך הבשר [שאז הם מותרים], אזי חיוב הבדיקה תלוי במח' האחרונים דלעיל (עמ' ג) האם חוששים למיעוט המצוי כשהאיסור הוא רק ספק. אמנם קרוב לוודאי שבאו מבחוץ, וע"כ אין להקל בזה. וכנ"ל בתולעים שבפירות.

בדיקת בגדים משעטנז

מוצרים ללא חשש כלל, ואין צורך לבודקם: גרביים, חגורות, חולצות כותנה ופוליאסטר, כיפות, מגבות, בגדי לילה, עניבות משי או סינטטי.

מוצרים שנהגו לבדוק משעטנז: חליפות/מעילים /בגדי נשים שיש בהם צמר או פשתן, ויש בהם תפירות או רקמות מיוחדות או שינוי צבעים (ולהלן עמ' ז יובאו הדברים המוחזקים כנגועים בשעטנז, שחובה לבודקם מן התורה).

חיוב הבדיקה במוצרים הנ"ל תלוי בג' השיטות הנ"ל מהו שיעור מיעוט המצוי - לדעת הריב"ש אין חובה לבודקם, ולדעת המשכנות יעקב, אם יש 10% מהמוצרים אלו שהם שעטנז, צריך לבדוק. ולפי הדרך השלישית הנ"ל [שהיא מנהג העולם] - צריך לבדוק את המוצרים הנ"ל.

אולם בחליפות ומכנסיים שנעשתה השתדלות מיוחדת ע"י המוכר שלא יהיה בהם שעטנז [מצוי יותר בערים חרדיות, שרוב הקונים הם שומרי תורה ומצוות], אין בהם מיעוט המצוי של שעטנז [אפי' לפי הדרך הג' הנ"ל], ולכן אין בהם חובת בדיקה. אמנם למעשה נוהגים לבדוק אותם [כשאין השגחה על הייצור], עפ"י מה שיתבאר להלן (בסוף הגיליון) שכשאפשר לבדוק בקלות, נוהגים להחמיר לבדוק גם מיעוט שאינו מצוי.

הערות בדין בדיקת שעטנז במוצרים הנ"ל שיש בהם מיעוט המצוי

[א] יש להעיר שכיון שאין כאן חזקת איסור, אזי חיוב הבדיקה תלוי במח' האחרונים האם גם כשאין חזקת איסור צריך לבדוק במיעוט המצוי (וראה מש"כ שם בדעת החת"ס).

[ב] עוד יש להעיר שהרי בדרך כלל האיסור אינו וודאי, כיוון שלדעת הר"ש (כלאים פ"ט מ"ט) אם הצמר והפשתן לא מחוברים אחד לשני אלא ע"י דבר אחר, אין בזה איסור. אמנם לדעת הרמב"ם (כלאים פ"י ה"ג וה"ט) הדבר אסור, והובאו שיטות אלו בשו"ע (יו"ד סי' ש ס"ה), ומבואר שם שנהגו להקל, אך בחכמת אדם (כלל קו סי"א) כתב שירא שמיים יחשוש לזה. ומאחר שהאיסור אינו ודאי, נראה שחיוב הבדיקה תלוי במח' האחרונים הנ"ל אם יש חובת בדיקה במיעוט המצוי כשהאיסור הוא רק ספק.

הלכה למעשה, ובשעת הדחק

ולכן לכתחילה יש לבדוק את המוצרים הנ"ל שיש בהם מיעוט המצוי של שעטנז. אולם בשעת הדחק, וכגון שרוצה ללבוש מעיל זה ואין לו מעיל אחר, וכן בזמנים שקשה לבדוק כגון ערבי שבתות וחגים - יש להקל מהטעמים הנ"ל ללבוש ללא בדיקה, ולבדוק לאחמ"כ כשיוכל.

חיובי בדיקות במיעוט המצוי המובאים בראשונים

בדיקת ריאה

טעם הבדיקה: בדברי רש"י (חולין יב) והרמב"ן (חולין ג:, וכן במלחמות חולין פ"א דף יב.) מבואר שחיוב הבדיקה הוא משום מיעוט המצוי.

וברשב"א (חולין ט) כתב ב' טעמים לחיוב הבדיקה: [א] מאחר שהוא קרוב ומזומן לראותו, אם אינו בודק נראה כמעלים עין מן האיסור. [ב] כדי שלא יבואו לידי מכשול כשיימצא סירכא אחרי שבשר הבהמה יהיה אצל הקונים.

[וברשב"א (שם) הביא דעת רבינו יונה, שנראה בדעתו שמיעוט מצוי אינו מחייב בדיקה, ולכן הצריך בדיקה בריאה מטעמים אחרים, וכן הוא בנימוקי יוסף (שם), וע"ע בב"י ובמג"א (או"ח סי' תלז ס"ק ד), ובהגהות חת"ס (שם). וצ"ע בדברי הרשב"א (המובאים להלן) לעניין בדיקת תולעים במיעוט המצוי, ומבואר שם בדעתו שיש חובת בדיקה במיעוט המצוי].

ברמב"ם (פי"א משחיטה ה"ז) מבואר שבדיקת הריאה אינו אלא מנהג. וצ"ע בדעתו האם יש חובת בדיקה בשאר מיעוט המצוי. ועי' במש"כ הרמב"ם (הל' מאכ"א, הובא להלן) לעניין בדיקת תולעים. וצ"ל שלדעת הרמב"ם בדיקת הריאה אינה מיעוט המצוי (עי' שו"ת משכנות יעקב שם).

בדיקת י"ח טריפות

בי"ח טריפותאין חובה לבדוק, כיון שאין זה מיעוט המצוי (רש"י ורמב"ן חולין יב, וברשב"א שם כתב טעם אחר).

אמנם בפמ"ג (בפתיחה לסי' לט, וביו"ד סי' א א"א סוס"ק ה) ובשו"ת שיבת ציון (סו"ס כט) כתבו שהטעם שאין צריך לבדוק הוא משום שהוא טירחה מרובה [ומשמע קצת שאם אין טירחה מרובה, צריך לבדוק אף שאין זה מיעוט המצוי, וראה להלן (בסוף הגיליון) בדין זה].

אם רוצה להחמיר ולבדוק י"ח טריפות - בשו"ת דברי חיים (ח"ב סי' לז) כתב שהמחמיר לבדוק מפסיד ממון של ישראל. אך הדרכ"ת (סי' לט ס"ק א) הביא מדברי האחרונים שהרי זה בכלל המקדש עצמו במותר לו, ואין זה בכלל הפטור מן הדבר ועושהו שנקרא הדיוט. 

בדיקת השוחט, אם יודע לשחוט כראוי

שוחט שלא ידוע האם יודע לשחוט כראוי, והאם יודע את הלכות השחיטה- שחיטתו כשירה, כיון שרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הם (חולין ג:).

אך כתבו הראשונים (רי"ף ורא"ש שם, וכן הרשב"א והרמב"ן שם [ודלא כדעת הבעה"מ שם] וכן הוא ביו"ד סי' א ס"א) שאם השוחט נמצא לפנינו צריך לבודקו [בשו"ת מים עמוקים (לראנ"ח, סי' לח) ובשו"ת שיבת ציון (סו"ס כט) ובבית הלוי (ח"ב סו"ס ד) כתבו שיש לבחון אותו בהלכות השחיטה, ולא די רק לשאול אותו אם הוא יודע את ההלכות].

ובטעם הדבר כתבו הראשונים (הרמב"ן בחידושים ג: וכן במלחמות, והר"ן חולין ג: מדפה"ר, והריב"ש סי' תצג, ובביאור הגר"א יו"ד שם ס"ק ד) שכיון שיש מיעוט המצוי שאינם יודעים הלכות שחיטה, צריך לבדוק שהוא אכן יודע את ההלכות[אם הוא בפנינו], וכפי שמצינו בבדיקת טריפות הריאה [אולם עי' רא"ש (חולין פ"א סי' טז) שאינם מומחים הוא מיעוט דלא שכיחי (ועי' תוס' בכורות כ). ויש לבאר שטעם הבדיקה הוא משום שלא סומכים על רוב וחזקה כשאפשר לברר (כמבואר בפסחים ד, ועי' רשב"א חולין ג: סוד"ה אמר אביי)].

בדיקת פירות עם חשש תולעים

חיוב בדיקה במיעוט המצוי מחשש שהפירות התליעו (חולין נח: לגבי תמרא דכדא, ר"ן שם, רמב"ם מאכ"א פ"ב הט"ו, רשב"א תורת הבית ב"ג ש"ג דף פד, שו"ת הרשב"א ח"א סי' רעד, וע"ע בתשובותיו ח"א סי' קיג, יו"ד סי' פד ס"ח). ומבואר במקורות אלו שיש חיוב בדיקה במיעוט המצוי של תולעים, אמנם יש ראשונים הסוברים שאין חיוב בדיקה אף במיעוט המצוי בחשש שהפירות התליעו, והגמ' בחולין (שם לעניין תמרא דכדא) עוסקת שהתמר ודאי התליע (עי' רש"י שם) [וצ"ע מדוע רש"י אינו חושש למיעוט המצוי בתולעים, מאי שנא ממש"כ (בדף יב) שצריך לבדוק את הריאה משום מיעוט המצוי, וכנ"ל]. ועי' עוד בתוס' ובמאירי (שם) ובמשכנות יעקב (שם).

ומבואר להלכה שחובה לבדוק כשיש מיעוט המצוי של תולעים, ולעיל (עמ' ד) הובאו המוצרים שיש בהם חובת בדיקה בזמננו מדין מיעוט המצוי.

מקרים נוספים

חיוב מעשר בדמאי: מבואר בתוס' (שבת יג.).

נישואין כשהבעל טבע במים שאין להם סוף: אסורה להינשא (יבמות קכא) מדין מיעוט המצוי (תוס' יבמות לו: וברא"ש שם, וכן בתוס' נדה מד:). אולם צ"ע ממש"כ במק"א שהוא משום חומרא דאשת איש (תוס' בכורות כ: ד"ה חלב, רא"ש חולין פ"ק סי' ט").

בדיקת בן י"ג שהביא שתי שערות: בדאורייתא לא סומכים על חזקה דרבא (נדה מו), מפני שיש מיעוט המצוי שלא הביא ב' שערות (פמ"ג סי' נה א"א ס"ק ז ומשנ"ב שם ס"ק לא).

בדיקת נקיבת הושט: מבואר בשו"ע (יו"ד סי' לג ס"ט).

בדיקת מזוזה, ועוד: במשכנות יעקב (שם) כתב שטעם חיוב בדיקת מזוזה פעמיים בשבע שנים, הוא משום מיעוט המצוי. וע"ע בשו"ע (סי' לט ס"ט) לעניין בדיקת סופרים שכותבים כדין. וע"ע שו"ע (סי' ח ס"ט) ובמג"א (שם ס"ק יא) לעניין בדיקת חוטי הציצית מידי יום. וע"ע תוס' (יבמות קכא) לעניין אשת גוסס שלא תינשא לכתחילה.

מוחזק באיסור [בנגיעות]

כאשר הרוב אסור, כלומר שהפירות מוחזקים כמתולעים, חובת הבדיקה בהם היא מן התורה (כמבואר בש"ך סי' פד ס"ק לה) [בשונה ממיעוט המצוי, שכיון שהרוב מותר חובת הבדיקה בהם היא מדרבנן בלבד, כאמור לעיל (עמ' א)]. ולפיכך אין בהם את כל ההיתרים שהובאו לעיל (עמ' ג-ד), כגון בשעת הדחק, או שיש טירחה גדולה, או במקום הפסד, או במקום מצוה וכנ"ל.

מוחזק כנגוע שחייבים לבודקו (עי' ש"ך שם ס"ק כט בשם האו"ה) היינו כשרוב הפירות מזן זה נגועים (ערוך השולחן סי' פד ס"ב, ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' עז), או אם נמצאו שלוש תולעים.

מוצרים המוחזקים כנגועים, וחייבים לבודקם מן התורה

תותים, צימוקים, תאנים, קלחי תירס, בצל ירוק, וכן כל הירקות עלים מגידול רגיל, עלי גפן – כל אלו מוחזקים בנגיעות, וחייבים לבודקם מן התורה. והם אסורים אפי' אם הם כבר התבשלו וא"א לבודקם [בשונה מדברים שיש בהם רק מיעוט המצוי, שאם נתבשלו מותר לאוכלם].

ויש לדעת שכיום (שנת תשפ"ה), יש תקופות בשנה שגם ירקות עלים הגדלים בחממות מוחזקים בנגיעות היורדת אך ורק ע"י שטיפה.

וכן דגי בקלה (ספרד וסין), בקלה צעיר (ארגנטינה), זהבון (סין), לוקוס (ארגנטינה), סול (סין), סלמון (קנדה, סין, ארה"ב ואלסקה), פורל (ארה"ב), קוד (נורבגיה ואיסלנד) – בכל אלו יש תולעים רבים של אניסקיס, ומוחזקים בתולעים [ויש נידון גדול האם יש איסור באכילת תולעים אלו, ואכמ"ל].

מוחזק בנגיעות וע"י שטיפות נשאר קצת תולעים: כגון תותים שע"י מספר שטיפות כבר אינם מוחזקים כנגועים, ויש כשרויות שמאשרות אותם לשימוש ע"י שיעברו כמה שטיפות - אין להקל בזה, שכיון שהם מוחזקים בנגיעות, צריך לדעת בבירור שלא נשאר בהם שום תולעת (ועי' שו"ת חת"ס יו"ד הנ"ל).

מוחזק בשעטנז

כובעי פרווה [בעיקר ממזרח אירופה], כורסאות/ ספות/כסאות שיש בהם ריפוד צמר - מוחזקים בשעטנז וחובה לבודקם [אך כיום אין מצוי ריפוד מצמר].

כמו כן, ישנן חליפות של חברה מסוימת (חברת בוס BOSS) המוחזקות שיש בצווארוני החליפה שעטנז, וחובה לבודקם [ובאופן שזה ודאי שעטנז, יש להחמיר שאפילו המדידה אסורה, אף אם לאחמ"כ יסיר את השעטנז (חכמ"א כלל קו, כו)].

מיעוט שאינו מצוי

שאלה: האם כשיש רק מיעוט שאינו מצוי, עדיין ראוי לבדוק שאין איסור.

תשובה: מיעוט שאינו מצוי, אין צריך לבדוק (כמבואר בש"ך סי' פד ס"ק כג, ובפר"ח ס"ק כד), אולם ראה במקור שכאשר אפשר לבדוק בקלות, נהגו להחמיר לבדוק גם במיעוט שאינו מצוי.

מקור: ישנם כמה מקורות שנהגו לבדוק גם מיעוט שאינו מצוי, וכדלקמן.

בדיקת דם בביצים

כתבו התוס' (ביצה טז) "ומה שבודקים הביצים וכו' אם יש בהן דם, זהו חומרא בעלמא, דהא אם לא נבדקו מותרין". ובתוס' (חולין סד.) כתבו שאין צריך לבדוק ביצים מבושלות, ובשו"ע (יו"ד סי' סו ס"ח) פסק "וכן אין צריך לבדוק הביצים אם יש בהם דם, דסומכין על רוב ביצים שאין בהם דם. ומכל מקום נהגו להחמיר כשעושין מאכל עם ביצים ביום שרואין בהם אם יש בהם דם".

ומבואר מדבריהם שבמיעוט שאינו מצוי אין צריך לבדוק, אמנם נהגו להחמיר, וכדלקמן בדברי המשכנות יעקב (ועי' דרכ"ת סי' סו ס"ק ס, וב"ח סוס"י פו).

מיעוט שאינו מצוי שאפשר לבדקו בקל

כתב הדעת תורה (פתיחה לסי' לט אות א) שאין צריך לבדוק מיעוט שאינו מצוי, אפילו אם אין טירחה בבדיקה, וכדלעיל שאין צריך לבדוק דם ביצים.

אמנם בשו"ת משכנות יעקב (יו"ד סי' טז) כתב שאף שאין צורך לבדוק מיעוט שאינו מצוי, למעשה נוהגים לבודקו בדבר שאין בו טורח, ולכן נוהגים לבדוק ביצים, וכנ"ל מהשו"ע (סי' סו). וישראל קדושים ונוהגים איסור.

[קמח וסולת, וכן אורז בזמננו הם בכלל מיעוט שאינו מצוי, שמן הדין אינו צריך בדיקה, אך ישראל קדושים נהגו לבודקם].

וכן מבואר בחכמת אדם (כלל לח ס"כ) "ראוי לאדם להסתכל במה שאוכל ועי"ז ינצל מכמה תולעים" (ועי' במעשה רב אות צד שכתב כעי"ז). ומשמע מדבריהם שגם באופנים שאין חובת בדיקה – היינו שיש רק מיעוט שאינו מצוי - מ"מ ראוי להיזהר, וכדברי מהמשכנות יעקב הנ"ל.

וכן נראה גם מדברי הרא"ש (שדעתו הובאה לעיל, עמ' ו) שכתב (חולין פ"א סי' ה) שאם השוחט לפנינו יש לבדוק אם הוא יודע לשחוט כראוי, ומאידך גיסא כתב (שם סי' טז) ששוחטים שאינם יודעים לשחוט כראוי הוא מיעוט שאינו מצוי. ומבואר שסבר שגם במיעוט שאינו מצוי, אם אפשר לברר, לא סומכים על רוב וחזקה, אלא יש לברר [ע"י ששואלים אותו].

אמנם מדברי הרשב"א (חולין ט, הובא לעיל עמ' ו) שחיוב בדיקת הריאה אינה משום חיוב בדיקה במיעוט המצוי, אלא כדי שלא להעלים עין מן האיסור, נראה שגם במיעוט שאינו מצוי, אין להעלים עין מן האיסור, ומשום כך צריך לבדוק. וכן נראה מדברי הפמ"ג והשיבת ציון (הובאו לעיל עמ' ו) לעניין י"ח טריפות, שאף שהוא מיעוט שאינו מצוי [כמבואר בדברי הראשונים שהובאו לעיל (עמ' ו)], הסיבה שאין צריך לבדוק משום שיש טירחה מרובה בבדיקה. ומשמע שאם הבדיקה לא כרוכה בטירחה מרובה, חייבים לבדוק גם במיעוט שאינו מצוי.

אולם להלכה – מן הדין לא צריך לבדוק במיעוט שאינו מצוי, אך ישראל קדושים ונוהגים איסור, ובודקים גם במיעוט שאינו מצוי, כאשר הבדיקה אינה מצריכה טירחה מרובה.