ברכת שהחיינו על בגדים חדשים ולידת בת

זמן ברכת שהחיינו על בגד חדש

שאלה: הקונה בגד יקר שמברכים עליו שהחיינו - האם קודם יברך שהחיינו ואח"כ ילבש, או קודם ילבש ואח"כ יברך.

תשובה: קודם ילבש ואח"כ יברך.

מקור: כתב בספר ברכת הבית (שער כד אות לט, ובהערה לז) שיש לברך ברכת שהחיינו לפני הלבישה, כיון שצריך לברך עובר לעשייתן. ואם לא בירך לפני הלבישה, יברך מיד לאחר הלבישה.

אמנם יש לעיין בדבריו, שכל מה שמצינו שיש לברך עובר לעשייתן, הוא רק בברכת המצוות, אך בברכות השבח לא מצינו כן (עי' בראשונים על סוגיית הגמ' פסחים ז:), וברכת שהחיינו היא ברכת השבח.

ואכן מבואר בשו"ע הרב (לוח ברה"נ פי"א סי"ט, סדר ברה"נ פי"ב ס"ד) שמברכים שהחיינו מיד לאחר הלבישה.

אמנם לעניין את ברכת שהחיינו על טלית חדשה, מבואר בגר"ז(סי' כב)שיש לברך לפני הלבישה. ונראה בביאור החילוק שכיון שמברכים את ברכת המצוות של הטלית לפני לבישת הטלית בשביל לברך עובר לעשייתן, לפיכך יש לברך גם את ברכת שהחיינו לפני לבישת הטלית [ואכן בברכת שהחיינו על פרי, יש לברך לפני אכילת הפרי, שכיון שמברכים ברכת הנהנין לפני אכילת הפרי, מברכים גם את ברכת שהחיינו לפני האכילה, אך כשמחדש בגד רגיל שלא מברכים שום ברכה לפני לבישתו, יברך את ברכת שהחיינו לאחר לבישת הבגד, כיון שהיא ברכת השבח ולא צריך לברכה עובר לעשייתן, וכאמור].

ברכת שהחיינו על טלית

שאלה: מתי מברכים שהחיינו על טלית חדשה, לפני ברכת הציצית או לאחר ברכת הציצית.

תשובה: תחילה יברך ברכת "להתעטף בציצית", ולאחר מכן יברך שהחיינו.

מקור: לעניין ברכת שהחיינו על פירות - מנהג בני ספרד לברך תחילה את ברכת הפרי ואח"כ לברך ברכת שהחיינו, ובבני אשכנז יש שני מנהגים – יש הנוהגים כמנהג הספרדים להקדים את ברכת הפרי, ויש הנוהגים להקדים את ברכת שהחיינו לברכת הפרי, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו. ומי שאין לו מנהג, יברך קודם שהחיינו ואחר כך יברך את ברכת הפרי (עי' משנ"ב סי' רכה ס"ק יא, וכה"ח שם ס"ק כד).

ואילו לעניין טלית כתב המשנ"ב (סי' כב ס"ק ג) שיברך קודם את ברכת הציצית ואח"כ שהחיינו, ולא כמו שכתב (בסי' רכה הנ"ל) לעניין פרי שיברך שהחיינו קודם [אם אין לו מנהג אחר].

ואף בדברי הפמ"ג (סי' כב, ועי' בדבריו בסי' רכה א"א ס"ק ז) מבואר החילוק בין ברכת שהחיינו בפרי לברכת שהחיינו בבגד.

עד מתי אפשר לברך שהחיינו על דירה או כלי חדש

שאלה: בפעם הראשונה שהשתמש בדירה או בכלי החדש [שמברכים עליו שהחיינו] שכח לברך, האם יכול לברך שהחיינו גם בשימושים הבאים

תשובה: מברך כל עוד שהשמחה קיימת, אולם לאחר שלשה ימים אינו יכול לברך.

מקור: ראה במקור לתשובה הבאה לעניין בגד חדש.

עד מתי אפשר לברך שהחיינו על בגד חדש

שאלה: לבש בגד שמברכים עליו שהחיינו ושכח לברך, האם עדיין יכול לברך שהחיינו.

תשובה: יכול לברך כל זמן שלבוש בו בלבישה הראשונה, אך אם לא בירך וכבר הוריד את הבגד – שוב לא יברך.

מקור: כתב המשנ"ב (סי' רכה ס"ק יג) שבאכילת פרי חדש ניתן לברך שהחיינו עד סיום האכילה הראשונה, ואם לא בירך אז אינו מברך שוב באכילה השנייה.

ויש להסתפק האם זהו רק באכילה, שכיון שהמאכל כלה לכן אין מברכים שוב על האכילה השנייה, אבל בבגדים וכלים חדשים שהחפץ קיים, אפשר לברך גם בלבישה או בשימוש הבאים.

והנה כתבו הגר"ז(סדר ברכה"נ פי"ב ס"ד) והכה"ח (סי' רכג ס"ק לא)שמברך רק בלבישה הראשונה עד שמורידו, ואם הורידו אינו יכול לברך.

אמנם במשנ"ב (שםס"ק טו לעניין בית וכלים חדשים)משמע שאפשר לברך אף לאחר השימוש הראשון, כל עוד שהשמחה קיימת [וכן מבואר במשנ"ב (שם ס"ק ג)לעניין ברכת הטוב והמטיב על בן זכר, שאף אם לא בירך מיד כששמע, יכול לברך אחר כך, כיון שהטובה נמשכת].

ויש להסתפק לדעת המשנ"ב האם רק בבית וכלים חדשים אפשר לברך גם לאחר השימוש הראשון, כיון שהרגשת השמחה קיימת גם בשימושים הבאים, אך בבגדים חדשים לא יוכל לברך בלבישות הבאות, שכיון שזה כבר לא בגד חדש שוב אינו שמח, או שמא גם בבגדים חדשים יכול לברך בלבישות הבאות כל זמן שהוא שמח, וצ"ע.

ומצאנו בבה"ל (סי' כב ד"ה בשעת) לעניין ברכת שהחיינו על טלית, שאם לא בירך בלבישה הראשונה יברך בלבישה השנייה.

ולמעשה נראה שמידי ספק לא יצאנו ואין לברך בלבישה השנייה. אולם לעניין ברכות על שמיעת בשורות טובות וכדו', וכן לגבי בית וכלים חדשים מברך כל עוד שהשמחה קיימת.

אולם מצינו במור וקציעה (סי' רכד, וז"ל "נ"ל שהברכות שמברך על השמיעה, בין לטוב ובין למוטב, אם נתרשל ואיחר מלברך, לא נפטר בשביל כך מהברכה, אלא מברך בשעה שנזכר. ולא דמי לשומע קול רעם וברק, דהתם אחר שעברו שוב אינו מרגיש כלום, משא"כ כאן שמברך על הנאה או על הפכה, כל זמן שמרגיש בהם עדיין חיוב הברכה עליו. מ"מ נ"ל שאחר שלושה ימים לשמיעה שוב לא יברך בשם ומלכות דומיא דברכת הגומל) לעניין הברכות שמברכים על שמועות טובות או רעות, שאם לא בירך מיד, יכול לברך כל עוד שמרגיש בבשורה, אך לאחר ג' ימים שוב אינו מברך [וטעמו, משום שהשווהו לברכת הגומל, שלשיטתו כשיטת הרמב"ן אינו מברך לאחר ג' ימים. אמנם השו"ע (סי' ריט ס"ו)פסק שמברך אף אחר ג' ימים. אמנם נראה שלעניין ברכות אלו שמברכים על השמחה, אפשר לברך רק עד ג' ימים]

ברכת מלביש ערומים על בגד חדש

שאלה: האם אדם שקנה בגד חדש מברך "מלביש ערומים".

תשובה: יש לכוון בברכת מלביש ערומים שבברכות השחר לפטור את הבגד החדש, ואם לא כיוון לא יברך שוב.

מקור: כתב השו"ע (סי' רכג ס"ד)שבשעה שלובש את הבגד החדש יברך מלביש ערומים, וכן פסקו החיי"א (כלל סב) הקצש"ע (סי' נט) והערוה"ש (סי' רכג). ומקור הדברים הוא מדברי הירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג), אולם בבבלי לא הוזכרה ברכה זו בלבישת בגד חדש (עי' ספר המכתם ברכות ס.), אלא רק לגבי ברכות השחר (ברכות ס:).

ומסתימת הדברים נראה שעל כל בגד מברכים, אפי' אם אינו בגד חשוב שמברכים עליו שהחיינו.

אולם המנהג הנפוץ שלא לברך, וכמו שכתבו הבא"ח (ש"א פ' ראה ס"א) והכה"ח (שם ס"ק לב), וכ"ה בשו"ע הרב (סדר ברה"נ פי"ב ס"ו) [וטעם המנהג, מפני שחוששים לבבלי שחולק], וכתבו שטוב ללבשו לפני ברכות השחר, ולפטרו בברכת מלביש ערומים שבברכות השחר.

דיני ברכת שהחיינו על בגדים חדשים-הלכה למעשה

[א]. ברכת שהחיינו על בגדים חדשים נאמרה רק בבגד חשוב שיש שמחה בקנייתו, וכגון חליפה או כובע, וכן על שמלה יקרה וכדומה. כמו כן מברכים שהחיינו גם על תכשיט יקר.

אך על תכשיט זול ופשוט, וכן על בגד רגיל כגון חולצה רגילה שאינה יקרה מאד לא מברכים, מפני שאין כ"כ שמחה בקנייתם.

[ב]. גם על קניית או קבלת בגדים משומשים מברכים שהחיינו, אם הם יקרים ושמח בהם.

[ג]. מברכים שהחיינו גם על בגדים העשויים מעור ומשיער בעלי חיים, וכגון כובע ושטריימל. לפי זה יש לברך גם על קניית נעליים כשהן יקרות, אך למעשה רבים לא נהגו לברך על קניית מנעלים.

[ד]. מברכים שהחיינו על טלית גדול, ויברך קודם ברכת "להתעטף בציצית" ואח"כ ברכת שהחיינו, אולם על טלית קטן אין מברכים, אף אם הציציות יקרות מאוד, כיון שהבגד אינו חשוב.

[ה]. אף שמן הדין מברכים שהחיינו בשעת הקנייה, למעשה המנהג הוא לברך בשעת לבישת הבגד בפעם הראשונה, ויברך מיד לאחר לבישת הבגד. מדידה אינה נחשבת כלבישה.

[ו]. אם לובש יחד כמה בגדים חדשים, יברך שהחיינו פעם אחת על כל הבגדים.

[ז]. המנהג שלא לברך מלביש ערומים על בגד חדש, ויכוון בברכת מלביש ערומים שבברכות השחר לפטור את הבגד החדש.

[ח]. שכח ולא בירך שהחיינו, יכול לברך כל עוד שלא הוריד את הבגד בלבישה הראשונה.

ברכת שהחיינו על לידת בת

שאלה: האם מברכים שהחיינו על לידת בת.

תשובה: יפטור את הברכה בפרי חדש, ואם אין לו - המברכים שהחיינו בפעם הראשונה שרואים את התינוקת, יש יסוד לדבריהם.

מקור: כתב המשנ"ב (סי' רכג ס"ק ב, וכ"ה בסי' רכה ס"ק ה) "אם נולד בת וכו', נראה לי פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו, דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו".

וכ"ה בשו"ע הרב (סדר ברה"נ פי"ב סי"ב), וכן מבואר בפמ"ג (סי' רכה א"א סק"ג, הובא במשנ"ב שם סק"ה, ויש להעיר קצת על המשנ"ב בסי' רכג הנ"ל שכתב "ונראה לי פשוט" וכו', והרי כך מבואר בפמ"ג, לפי מה שביארו השעה"צ סי' רכה סק"ה).

אמנם מדברי הערוך השולחן (סי' רכג ס"א) משמע שאין מברכים שום ברכה על לידת בת, וכ"כ הא"א (לגאון מבוטשאטש שם ס"א ד"ה מה) שאין לברך ע"כ שהחיינו, עיי"ש טעמו.

אמנם יש להעיר על דברי המשנ"ב שראיית בתו בפעם הראשונה לא גרע מראיית פני חבירו, מהמבואר בשו"ע (סי' רכה ס"ב) "מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים, אע"פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו", והרי כאן הוא מעולם לא ראה את בתו, ומדוע יברך שהחיינו. ושמא יש לומר שאם לא ראה את חברו מעולם, אף שמצפה זמן רב לראותו, אינו מברך כי השמחה פחותה, אבל בבתו השמחה מרובה.

עוד יש לציין, שדין זה שנתבאר שמברכים שהחיינו על ראיית בתו שנולדה, שמא זהו רק לפי המשנ"ב (סי' רכה ס"ק א) הסובר שמברכים שהחיינו גם על ראיית פני אשתו ובתו הגדולה שלא ראה אותן זמן רב, אולם כתב היפה ללב (ח"ב קו"א לסי' רכה, דף קא. מדפי הספר) והובא בכה"ח (שם ס"ק א) שלא נהגו לברך על אשתו ובתו הגדולה, וא"כ לשיטתם יש לומר שלא יברך גם על לידת בתו.

ולכאורה היה נראה שאפשר לברך מדין שומע בשורות טובות, שכיון ששמח בזה שנולד לו בת, יברך שהחיינו. אמנם יש לדון ע"פ המבואר בירושלמי (ב"ב פ"ט ה"ב) שביטלה הבשורה על לידת נקבה את שמחת בשורת הזכר, ומבואר שאין זה נחשב שמועה טובה. והטעם בזה ע"פ המבואר בגמ' (ב"ב טז:) "אוי לו למי שבניו נקבות", וכן מבואר ברוקח (סי' שיט) ובמהרי"ל (הל' מילה) שמסיבה זו אומרים בברית מילה "הודו" משום שזו שמועה טובה שנולד בן, ומשמע שרק בבן נחשב שמועה טובה.

טעם נוסף לברך שהחיינו על לידת הבת מבואר בנצי"ב (מרומי שדה ברכות נד.) "לא גרע מאילו קנה עבד או שפחה לשמשו, שהרי מעשה ידיה לאביה". אך כתב שם שלא ראה זאת בפוסקים. ולפי דבריו רק האב מברך ולא האם.