בס"ד תמוז תשפ"ד
ראיתי את החיבור על מסכת בבא קמא שחברו הבה״ח דוד גלעדי נ״י והוא חיבור נפלא ועצום אשר מברר ומלבן בהיקף עצום בעומק הסוגיות בצורה בהירה וברורה ומיוחדת המשמחת לב כל מעיין.
ואכתוב קצת בגדרי נהנה אשר נתבארו בחבורו בהרחבה בטוב טעם ודעת
לגבי הנידון האם חיוב נהנה [ב״ק יט ע״ב כ נה ע״ב קיב כתובות לד וב״ב קמו] חיובו מסברא והוא מלוה שאינה כתובה בתורה.
הנה לדעת כמה מהראשונים (בשטמ״ק ב''ק ע' ע''ב וב''מ צא ע"א), אין קלב"מ בחיוב של סברא [שהוא מלוה שאינה כתובה בתורה כגון הלוואה] אלא רק בחיובים של עונשים, [ומלוה הכתובה בתורה כגון נזיקין עי' תוס' קידושין יג ע''ב וכתובות נו].
והנה מצינו בכתובות (ל') שיש קלב''מ בחיוב נהנה, ותמה הברכת שמואל (ב''ק סי' י''ד וב''ב סי' ז') שמדוע מועיל בזה קלב"מ, לפטור מחיוב נהנה, הרי לכאורה חיוב נהנה הוא חיוב של סברא, והוא מלוה שאינה כתובה בתורה.
וכתב הברכת שמואל שם שנהנה הוא כן מלוה הכתובה בתורה, ולולי שפירשה התורה חיוב נהנה לא היו חייבים לשלם.
ובשו''ת הרשב''א ח''ד סי' יג כתב שנהנה צריך לשלם כדין בעל חוב ולא כמזיק, [עי' קצות החושן סי'
שצ''א] וכמו שהביא המחבר בספרו.
ולכאורה מדברי הרשב''א צ''ע על הגר''ח המובא בברכת שמואל הנ''ל שנקט שחיוב נהנה הוא לא חיוב של סברא כהלוואה, וצ''ב.
חיוב נהנה באונס ובעל כרחו
אף שבנזיקין פטור באונס, בהנאה חייב באונס כמבואר בכתובות לד ע״ב וב״ק קיב אף שמדין מזיק פטור כי זה אונס גמור (עי' תוס' ב״ק כז ע״ב) מדין נהנה חייב וכ״מ בב״ק נה ע״ב בנפלה לגינה ונהנית שמשלמת מה שנהנית ומבואר שתשלומי נהנה הוא לא גזילה ומזיק
הנאה שנהנה בע״כ אם חייב תלוי בפלוגתת הראשונים בכתובות ל ע״ב
בגדרי משתרשי ליה (חולין קלא, ב״מ מב:')
יש לדון בחיוב משתרשי ליה האם זה בגדרי חיוב נהנה או בגדרי ממוני גבך, ונחלקו בזה המהרי״ט (אבן העזר סי' כ''א), והקצות (סי' רמו), שלדעת המהרי"ט משתרשי ליה ונהנה זה אותו דין, ולדעת הקצות שם והנתיבות שם סק''ה זה שני דינים.
משתרשי ליה חייב גם בלי מעשיו ומעשה בהמתו [תנאי נהנה בתוס' ב״ק קא] כמו שמוכח בב״מ מב ע״ב עי' מחנ״א פ״ב מנזקי ממון ושער״י ש״ג פכ״ה. ובטעם הדבר כי גדר משתרשי ליה חיובו הוא משום הרווחת הממון ולא משום ההנאה שרק בו יש את התנאים שיהיה דוקא ע''י מעשה.
בגדרי חיוב יורד (ב״מ קא')
הטעם שיורד חייב בשדה העשוייה ליטע הוא מטעם שכיון שהבעלים ניחא להו בהכי הו''ל כפועל [עי' נימוק''י ב''מ קא] ואם זה שדה שאינה עשויה ליטע הוא מדין נהנה כמו שנראה מד' הגמ' ב''ק כ' ע''ב לגבי מקיף ש''מ זה נהנה וזה לא חסר חייב וכו' ומקיף הוא מדין יורד וכמו שמבואר ברמב''ן במלחמות ב''ב שם, [וז''ל מפני שהוא דומה ליורד וכו' שכיון שזה נהנה והוא חסר וכו' עי''ש] וכן הוא בנ"י ב''ב שם.
והטעם שיורד חייב אף שאין כאן מעשיו ומעשה בהמתו [תנאי נהנה בתוס' ב''ק קא] מבואר בש''ך חו''מ סי' שצ"א שאם בעל הממון מהנה את חבירו אין צריך את התנאי הנ"ל, ורק כשאדם לוקח הנאה אז צריך את מעשה הנהנה [או מעשה בהמתו] אך כשבעל הממון עצמו נותן את ההנאה לא צריך את מעשה הנהנה.
חיוב יורד האם רק בהשבחת ממון חבירו או אף בעשית טובה עבור חבירו, בתוס' בכתובות קז ע״ב מבואר שרק בשבח בעין יש דין יורד אולם בחו״מ סי' שלה ופא מבואר שמלמד את בן חבירו חייבים לשלם מדין יורד אף שאין כאן שבח ממון בעין.
וכן בשדכנות מבואר בחו״מ סי' פז ובגר״א שם וסי' קפה וסי' רסד ואבה״ז סי' נ שחייב מדין יורד ומבואר שחייב אף בלא שבח ממון בעין.
והמחבר האריך לבאר היטב בחבורו עוד דברים רבים ועצומים בסוגיא זו, יה״ר שיזכה להוציא עוד חיבורים רבים אשר יאירו עיני ישראל ויזכה להמשיך לשקוד על התורה בכל כוחו עד שיהיה לאור גדול בישראל.