מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משווי (עי' קידושין כג') כשהחיסרון הוא מציאותי , בגוי לא הולכים אחרי רוב , האם גוי מצווה על נדר

בס"ד אייר תשפ"ג

ראיתי את החיבור "חקרי תורה" שחברו הבה״ח ישי אחיאל נ״י השוקד על התורה בהתמדה רבה והוא חיבור אשר באו בו נושאים רבים בבקיאות גדולה אשר יש לדון ולפלפל ולהעיר בהם ואף שיש דברים רבים שאינם מוכחים מ״מ יש תועלת גדולה בחיבור זה לברר וללבן את הדברים.

ובעניין מה שכתב לגבי מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משווי (עי' קידושין כג') כשהחיסרון הוא מציאותי הנה כתב הפלתי (סי' ס''א אות ו') דאנשי חו''ל אינם יכולים למנות שליח לקנות בשבילן בהמות ולהפריש מתנות כהונה בעבורן כיון דאיהו לא מצי עביד אינו יכול למנות שליח, וכבר מצינו חידוש כזה בתוס' ישנים בעירובין (י''ג א') כתב דאם צריך שליחות על כתיבת הגט מי שאין לו יד ואינו יכול לכתוב לא מצי משוי שליח, ובפרמ''ג (סי' תרע''ט ס''ק א') כתב דמי שקיבל שבת אינו יכול לשלוח שליח להדליק נ''ח דכיון דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח. ולכאו' יש להוכיח כן ממה שאמרו בב''ק (ק''י א') שכהן זקן או חולה שאינו יכול לעבוד עבודה אינו יכול למנות שליח שיעבוד תחתיו, יעוי' במהרי''ץ חיות שם.

ובעניין מה שכתב לגבי מצות מילה האם מקיים מצווה בכל רגע ידוע הראיה ממנחות (מ״ג ע״ב) שדוד המלך ראה את עצמו ערום מן המצוות וכיון שראה מילה שבבשרו נתיישבה דעתו והוכיח מזה בשו״ת מהר''ח אור זרוע (סי׳ י״א) שמקיים מצוות מילה כל רגע.

אמנם מצינו ברש״י (שבת ק״ל ע״א) ד''ה שש אנכי שאין זה מצד שמקים מצוה כל רגע אלא שזה עדות תמידית שהוא יהודי [וז''ל דכל שאר מצות אינן מוכיחות כל שעה כגון תפילין ומזוזה וציצת דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ אבל זו [מצות מילה] מעיד עליהם לעולם].

וכן משמע בתוס' בב''ק (נו) ושבועות (מד) שהוכיחו שאדם שמקים מצוה ולא עוסק במצוה אינו נפטר משאר מצות והוכיחו מתפילין ציצית ומזוזה שמקים מצוה בכל רגע ובכל זאת חייב בשאר מצוות ולא הוכיחו מברית מילה, ומשמע שלא מקיים מצוה כל רגע שהוא מהול, ועי' שו"ת פרי יצחק חלק ב' (סי' ל') ועי' עוד שבועות (לח' ב').

ויש להעיר לשי' המהר"ח או"ז איך מקיימים מצוות מילה כל רגע הרי מצוות צריכות כוונה, ואיך נימא דמקיים כל רגע והא לא מכוונים למצוות מילה כל רגע מימי חייו וי"ל שכיון שהקיום הוא כל החיים הוא בלא מעשה אי"צ כוונה [עי' מנחת חינוך מצווה א], אולם יל"ד כיון שהמילה עצמה היא כן ע"י מעשה, יצטרכו כוונה, אבל זה נעשה בקטנות, ויל"ע בכ"ז .

בעניין מה שכתב שבגוי לא הולכים אחרי רוב כן הוא בפרי מגדים יו"ד( סי׳ ס״ב) אך קשה על זה ממה שמצינו בקידושין (י״ז) שגוי יורש את אביו והרי מבואר בחולין (י״א) שרק אמא היא וודאית אבל כל אדם לא יכול לדעת בוודאות שאכן אבא שלו הוא אביו אלא מדין רוב שרוב בעילות אחר בעל וא״כ איך גוי יורש את אביו, ויעי' בזה בנוב"ת אבן העזר (מב') ובשו"ת פרי יצחק חלק ב' (סי' ס').

בענין מה שכתב האם גוי מצווה על נדר עי' רעק"א בגליון הש"ס עבודה זרה (ה' ב') ובהגהות יעב"ץ יבמות (מח') ובמל"מ (פ"י) ממלכים ובאבני מילואים (סי' א').

ושוב אחזור בשבח החיבור שיש בו ידיעות רבות שיש בהם נתינת חשק ללמוד, יהי רצון שיזכה המחבר לברר וללבן עוד סוגיות רבות בעומק העיון יחד עם בקיאות רבה בחדרי תורה.