בס"ד סיון תשפ"ד
ראיתי את חיבורו של הבחור החשוב אוצר של תורה ויראת שמים חיים אקסלרד ני״ו ובאו בו ביאורים עמוקים במסכת יבמות ובירורי הלכה בעניני קדושת בית הכנסת, ונתבארו ברוב תבונה והשכל בבקיאות וחריפות נפלאה יורד לעומק הסוגיות ומבררם היטב באופן ברור ובהיר.
ואכתוב כמה דינים בעניין מה שכתב לגבי קדושת בית הכנסת
אסור לאכול ולשתות בבית הכנסת, ואף לשתות מים אסור.
הלומדים כל היום בבית המדרש: לדעת השו"ע מותר להם לאכול ולשתות בשעת הדחק או באופן שאם יאכלו בחוץ יפריע ללימודם, ולדעת הרמ"א מותר אף שלא בשעת הדחק כי בית המדרש הוא ביתם.
בזמנינו נהגו להקל אף אלו שאינם לומדים כל היום, אלא רק מגיעים לשיעורי תורה ואוכלים קצת ושותים, והטעם הוא משום שסומכים על שיטת הרמב"ן שמועיל תנאי אף בבית הכנסת מיושב בשעת הדחק, ובתי כנסיות בזמננו עשויים על תנאי, וגם מפני שהוא צורך מצוה כדי שלא יתבטלו מלימודם (ביה"ל שם ד"ה ואין אוכלין).
אכילה ושינה בבית הכנסת לצורך בית הכנסת - מותרים, ולכן מותר לישן בבית הכנסת בליל יום כיפור כדי לשמור על הנרות, וכן מותר לאכול בשמחת תורה, ובהכנסת ספר תורה, ובחנוכת בית הכנסת (שו"ע שם ס"ד, ועיין ערוך השולחן שם ס"ו).
סעודת מצוה מותרת בבית הכנסת ובבית המדרש, (ירושלמי פסחים פרק א' הלכה א', תוס' בפסחים קא ע"א, שו"ע סי' קנא ס"ד).
נחלקו הראשונים האם מותר רק סעודת מצוה קטנה כמו סעודת עיבור החודש שהייתה רק בלחם וקיטנית בלבד, אבל בסעודות גדולות כגון סיום מסכת, וסעודת ברית מילה, ופדיון הבן, ובר מצוה אסור. (הגהות סמ"ק מצוה ו', מג"א שם סק"ה, משנ"ב שם סק"כ).
כתב במשנ"ב (שם סק"כ) שנוהגים להקל לעשות סעודת סיום הש"ס בבית המדרש, כשאין לו מקום אחר, אין למחות בידם, כי יש להם על מה לסמוך.
והטעם בזה כיון שלשיטת הרמב"ן והר"ן והרשב"א מועיל תנאי אף ביישובן בשעת הדחק, ולדעת רש"י והאור זרוע אף שלא בשעת הדחק (כמובא לעיל), וגם שיש שיטות שאף סעודת מצוה גדולה מותר, וכמו שנתבאר (שער הציון שם סקי"ד).
סעודת 'שלום זכר' - יש נוהגים לעשותה בבית הכנסת כיון שהיא סעודת מצווה שאין בה שכרות, ולפיכך היא מותרת בבית הכנסת.
אמנם יש לדון שכיון שאין התינוק נמצא שם, אין זה פשוט שזוהי סעודת מצווה, וגם יש לדון ש'שלום זכר' היא סעודת מצווה שאינה קשורה לבית הכנסת.
אמנם כיון שנתבאר שסומכים על שיטת הרמב"ן שהתנאי מועיל לבתי כנסיות אף בישובן בשעת הדחק, לפיכך יש להקל בזה אם אין מקום אחר, ונכון לעשותה בעזרת נשים, ויזהרו לא לדבר דברים בטלים.
ולגבי שאר סעודות מצווה [ברית, פדיון הבן, בר מצוה, שבע ברכות וסעודות שבת] - אין להקל בזה, אלא אם כן אין אפשרות אחרת, ונכון לעשות בעזרת נשים וייזהרו מדברים בטלים. [בסעודה שלישית יותר נהגו להקל, כיון שהיא סעודה קטנה ואין בה כ"כ חשש שכרות].
והנדון לגבי סעודת שבת הוא במה שמבואר בפסחים קא שהיו אוכלים ושותים סעודת שבת בביהכנ"ס וכתבו התוס' (שם ובב"ב ג:) שלא היו אוכלים בתוך ביהכנ"ס אלא בחדרים הסמוכים לו.
וצ"ע, כיון שסעודת מצוה מותר לאכול בביהכנ"ס א"כ מדוע לא אכלו סעודת שבת בתוך ביהכנ"ס.
ונראה שסעודת שבת אינה סעודת מצוה בעצם (עיין מ"ב סי' קסז ס״ק צד ורעג ס״ק יט) כי המצוה היא העונג, ולכן אסור לאוכלה בביהכנ"ס.
אולם דעת חלק מהראשונים שסעודת שבת נחשבת לסעודת מצוה, (עיין אור זרוע הלכות ערב שבת (סי' כג), ספר המנהיג הל' שבת אות יג. ועיין ירושלמי פסחים פרק א הלכה א דף א ע"ב).
בשו"ת דברי חיים (חו"מ ח"ב סי' ל"ב) כתב שבית המדרש של צדיקים מתנים שלא יחול בו קדושת בית הכנסת כלל [וזה שונה מתנאי שעושים בבתי כנסיות, שנתבאר לעיל שמועיל לעניין שיוכלו להשתמש בו שימושי חול, אך כאן התנאי הוא שלא יחול עליו קדושה כלל], ולכן הוא נקרא "שטיבלאך", שזה בית פרטי שמשתמשים בו גם לתורה ולתפילה, ואין בו קדושה כלל ואפשר לאכול ולשתות בו כרגיל. ויל"ע לדינא.
ושוב אחזור בשבח החיבור אשר הוא מלא וגדוש מזן אל זן בדברים ישרים ומתוקים, וזאת מלבד ידיעותיו העצומות בשאר חלקי הש״ס והשו״ע, וזאת בא לו ע״י שקידתו הגדולה, יה״ר שיזכה להמשיך להתמיד ולעמול בתורה בכל כוחו עד שיהיה לאור גדול בישראל.