בס"ד מנחם אב תשפ"ב
ראיתי את החיבור "אהלי שם" מהרב הגאון שאול מלכא שליט"א ובאו בו פסקי הלכות על החגים, הכל כתוב בבהירות וברירות שכל אחד יכול להבין ולהשכיל, הכל עם מקורות מקור מים חים יהלכון וכל אחד יכול לראות את הדברים במקומם.
ובמה שכתב בספרו על פסח שאסור לומר שהולך לישון בשבת כדי שיהיה לו כח במוצ"ש ומקורו בדברי המג"א המובא במשנ"ב בסימן רצ' ס"ק ד'.
יש להעיר בזה ששם מדובר שהוא אומר שהוא הולך לישון בשבת כדי שהוא יוכל לעשות מלאכה במוצאי שבת שזה מלאכה שאסור לעשות בשבת אבל לומר שהוא הולך לישון בשבת כדי שיהיה כח במוצאי שבת לא מצאנו שאסור, ונתבאר באזמרה לשמך על שבועות, ונחלקו בזה התורת שבת והערוה"ש שם.
ומה שכתב לגבי חנוכה שמיעוטא דמיעוטא זהירים להדליק לפי כפי כל פרטי המצווה ודיקדוקיה ומקורו מדברי רבי יצחק סגי נהור בן הראב"ד.
ויש לבאר שכיון שהלכה היא שאין לעזוב את היד מהנר לפני שרובה נדלקת כמו שדרשו חז"ל בתורת כהנים (פרשת אמור פרשה יג' דין ז') מהפסוק להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה, ובפירוש הראב"ד ביאר שתהיה שלהבת עולה מאליה בלא שהייה והיינו ברוב, ובשולחן ערוך (סימן רסד' ס"ח) כתב כן לגבי נר שבת שהמדליק צריך שידליק את רוב מה שיוצא מהפתילה מהנר, והלבוש (שם ס"ח) ביאר שצריך להדליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר, כדי שידליק ויהיה הלהב עולה יפה מיד שיסלק ידו כמו שהיה העניין בהדלקת המנורה, והובאו דבריו במשנה ברורה (שם סקכ"ו(.
ולגבי נר חנוכה בירושלמי (שבת פ"ב ה"א) לביאור הפני משה וקרבן העדה מבואר בהדיא שצריך להדליק את רוב היוצא מהפתילה, [ואולם הרמב"ן במלחמות (שבת ט ע"א מדפי הרי"ף) הביא את דברי הירושלמי לגבי נר שבת], ובשו"ת מהר"י ברונא (סימן לט') מובא בבה"ל (ס' תרעג') גם כן כתב שהמדליק נר חנוכה צריך שידליק ברוב היוצא מהפתילה, וכן כתב במקור חיים (קיצור הלכות סימן תרעו').
ובבן איש חי (שנה שניה פרשת נח סט"ו) ביאר טעם הדין שאם לא ידליק אלא ראש הפתילה ויסלק ידו ממנה חשיב כאילו דלקה מאליה ואינו מקיים מצוה בהדלקה וכן היה בנרות המנורה של בית המקדש וצריך להיזהר בזה גם בנרות חנוכה, עכ"ד. וזהו הזהירות הנצרכת בזה.
ושוב אחזור בשבח החיבור שהוא נפלא מאוד ונכתב ברוב תבונה בדעת, לדעת בכל הלכה את הנצרך להביא, יה"ר שיזכה המחבר שליט"א להמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה ולהוציא עוד חיבורים לזכות בהם את הרבים.