בס"ד אדר ב' תשפ"ד
כאשר הרב אלעזר קצבורג שליט''א מהדיר מחדש את ספרי הגאון הגדול רבי דוד צבי כ''ץ קאטצבורג זצ''ל שנתחבר ע''י עורך קובץ "תל תלפיות" המפורסם שנשתתפו בו גדולי ישראל בדור ההוא, והחיבור עצמו אין צריך הסכמה באשר יש לו הסכמות מגדולי דורו ואין מה להוסיף על דבריהם.
ואכתוב הערה אחת בעניין מש''כ המחבר זצ''ל בספרו סי' ט' מדוע בכל הש''ס מוזכר נשיאת כפיים, ולא נזכר נשיאת ידים, והוא כלשון הפסוק בפרשת שמיני "וישא אהרן את ידיו" והאריך המחבר ליישב.
והנה כבר קושיה זו הקשה הרדב''ז בשו''ת (ח''ח מכתב יד סי' י''ט) והובא בברכי יוסף סי' קכ''ח, [ועי' באר שבע סוטה לח, וקרית ספר הל' תפילה פרק יד]. וכן האריך בזה בשו''ת אבני נזר או''ח סי' ל"א.
ויש ללמוד מזה, שצריך שכל הזרוע תהיה כנגד הכתפיים, ואם אין כל הזרוע בגובה הכתף, לא יכול לברך ברכת כהנים כמבואר בערכין (יט) שלשון התורה יד הוא עד הכתף ואכמ״ל בזה.
ומה שכתב המחבר בספרו סי' י' אם יש מצווה על הכהן לקבל את המתנות כהונה, ואם יש מצווה על האשה בקידושין וביבום והדבר תלוי בכמה נידונים כדלהלן ויסודם אחד האם בדבר שא״א לקיים את המצווה בלעדי השני האם גם השני מקיים מצווה בזה,
והנה בספר חרדים (פרק יב' אות יח') כתב וז"ל 'וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה', וצריך לדון מהו גדר מצוה זו,
והריטב"א סוכה (לא' ע"ב ד"ה מאי לאו) כתב שאין מצוה לישראל להתברך, והמצוה של ברכת כהנים היא רק של הכהנים,
והנה כתב ההפלאה כתובות (כד' ע"ב) וז"ל נראה לעניות דעתי פשוט שכמו שאיכא עשה לכהנים לברך את ישראל הכא נמי איכא מצות עשה לישראל להתברך מן הכהנים וכן מצינו בכל מקום, אף ע"ג דבתורה אינו מפורש הציווי אלא על העושה המצוה על שניהם כגון ביבם 'יבמה יבוא עליה' והמצות עשה היא גם עליה, תדע דקאמר ביבמות (דף כ') דדוחה לא תעשה ואיך היא עוברת על הלא תעשה אם אין המצוה עליה כמו שכתוב בתוס' גיטין (מא ד"ה לישא שפחה) וכו' עכ"ל.
ומה שכתב ההפלאה שכן מצינו בכל מקום שאע"ג שבתורה אינו מפורש הציווי אלא על העושה המצוה על שניהם, מצינו דוגמאות בזה כדלהלן, איתא בגמרא קידושין (מא' ע"א) שמצוה בה יותר מבשלוחה, דהינו שמצוה על האשה לקבל בעצמה את הקידושין יותר מאשר שתקבל את הקידושין ע"י שליח, וכתב הר"ן שם וז"ל דאע"ג דאשה אינה מצוה בפריה ורביה מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצותו, עכ"ל, ובביאור דברי הר"ן נראה שהר"ן סובר שאין מצות קידושין בפני עצמה וכל המצוה להתקדש הוא רק הכשר למצות פרו ורבו, ולכן הוקשה לר"ן מדוע יש מצוה לאשה בקידושין, הרי כיון שהאשה אינה מצוה על מצות פרו ורבו כמבואר ביבמות (סה ע"ב), אז לא שייך מצוה בקידושין, וע"ז תירץ הר"ן שקיום מצות האשה היא בזה שהאשה מסייעת לבעל לקיים מצותו.
ולהר"ן הנ"ל הדברים מתאימים לדברי החרדים שכתב שיש מצוה על הישראל להתברך כיון שאין אפשרות לכהנים לברך ללא שהישראל מתברכים, אף שהציווי בתורה הוא על הכהנים אף ישראל הם בכלל הציווי, אך שיטת הרמב"ם בספר המצות (ריג) שמצות קידושין היא מצוה בפני עצמה ובזה יש לדון האם גם האשה מצוה על מצות קידושין, ויש בזה גרסאות חלוקות ברמב"ם שם.
והנה בשיטה לא נודע למי בקידושין (שם) תי' שאף שאשה לא מצוה על פרו ורבו יש לה שכר כמי שאינה מצווה ועושה ולכן מצוה בה יותר מבשלוחה , ובמקנה שם תי' שלאשה יש מצות לא תהו בראה לשבת יצרה [עי' בית שמואל אבן העזר סי' א, ועי' תוס' גיטין מא] והריטב"א הנ"ל בסוכה שסובר שאין מצוה למסייע יתרץ את קושיית הר"ן כתירוצים הנ"ל.
וכמו כן מצינו ביבום שמצוה על היבם דכתיב (דברים כה ה) יבמה יבא עליה ובכל זאת מצינו שיטות בראשונים שמוכח מדבריהם שאף היבמה בכלל המצוה [עי' תוס' יבמות ה ע"א ד"ה ואכתי, וערוך לנר יבמות כ ע"א ד"ה יבא עי"ש].
אכן בחינוך (מצוה תקצ"ח) מבואר להדיא דהמצוה היא על הזכרים, וזה מתאים עם דברי הריטב"א שהזכרנו שבנשיאת כפים המצוה היא רק על הכהנים ולא על הישראל המתברכים.
והנה מצינו ביבמות (כ ע"ב) שמהתורה חייבי לאוין מתיבמים כי עשה של ייבום דוחה לא תעשה, וקשה איך עשה דיבום של הבעל ידחה את הלא תעשה, הרי היא אינה מצווה על העשה ואיך היא תעבור על איסור לא תעשה, כשאין לה את המצות עשה דיבום.
וקו' עצומה זו הקשה הכפות תמרים בספרו (תוספת יוה"כ על יומא פו') ומזה מוכח לכאורה דאף האשה בכלל המצוה כיון שהיא מסייעת למצוה אך קשה על השיטות הסוברים שאין מצוה בזה שמסיע, ומזה הוכיח שהדבר ברור שכל מצות עשה שמוטלת על איש אחד ומוטלת עליו לעשותה בחברת אחר דוחה לא תעשה שבתורה אפי' שלגבי אחד מהם אין את העשה, ומוכיח את זה מהא דאיתא בכתובות (דף מ ע"א) שאם אדם אנס חייבי לאווין אינו רשאי לקיימה והקשו בגמ' שם שיבוא עשה ולו תהיה לאשה (דברים כב יט) וידחה לא תעשה וכגון אם אנס ממזרת שידחה לא תעשה של ממזרת ויהיה רשאי לקיימה.
וקשה הרי ולו תהיה לאשה היא מצוה המוטלת עליו ואיך העשה שלו ידחה את הלא תעשה שמוטל גם עליה, ומזה הוכיח את שיטתו הנ"ל, אכן רעק"א בהגהותיו לספר תוספת יוה"כ כתב לדחות את דבריו מדברי התוס' (גיטין מא) שמבואר שם מדבריהם שאם האשה אינה מצווה אינה רשאית לעבור על הלאו, ומדברי הגמ' בכתובות הנ"ל היה מקום לומר שלפי דברי ההפלאה הנ"ל גם היא בכלל המצוה, אך לפי דברי התוספות ישנים בכתובות (שם) זה גופא כונת תי' הגמ' שם שאין עשה דוחה לא תעשה כיון שאין המצוה מוטלת עליה, [ויש לעיין מהגמ' ביבמות דף כ ע"ב הנ"ל].
ודבר גדול ונשגב עושה שע''י זה המחבר זצ''ל שפתותיו דובבות בקבר, כמבואר ביבמות (צו), ובוודאי המחבר מוקיר לו טובה גדולה מאד על זה וימליץ עליו במרומים, ויה״ר שיזכה להוציא לאור עולם שאר ספרי המחבר הנ״ל.