ספר "מנחת ישראל"
ה׳ בתמוז תשפ״ה
בס"ד ניסן תשפ"ד
ראיתי את החיבור היקר 'מנחת ישראל' על חומש בראשית שחברו הרב הגאון רבי ישראל חיים דרוק שליט"א רבה של בית הכנסת הגדול בירושלים והוא חיבור נעים ונחמד מאוד שנכתב ברוב תבונה ודעת
ובענין מה שכתב המחבר לגבי שליחות במילה והאריך בזה בטוב טעם ודעת נעתיק ממש"כ בגליון אזמרה לשמך מילה
בנידון האם צריך שליחות במילה או שלא מהני שליחות במילה או שאף בלי דין שליחות מקיים האב את מצוותו במה שדואג שבנו יהיה מהול, עיין תוס' רי"ד (קידושין כ"ט) ומהר"ח או"ז (סי' י"א) ובראשונים בפסחים ז' (רמב"ן ריטב"א ומאירי שם) שנראה דעתם שמספיק לדאוג שהבן יהיה מהול, ועיין או"ז (הלכות מילה סי' ק"ז) ודרכ"מ (יו"ד רס"ד) ובשיו"ב (יו"ד שם) ובפלתי (סי' כ"ח) ובשו"ת חת"ס (או"ח קנ"ט) ושו"ת כת"ס (יו"ד קכ"א) ובמקנה (קידושין כ"ט) ובית הלוי (ח"א סי' י') דעתם בביאור האו"ז והרא"ש שצריך שליחות ומהני שליחות ודרך כיבוד לא מהני.
ויש לדון במה שרבים נוהגים כשקורים למוהל למול שואלים את המוהל מתי יש לו זמן פנוי והמוהל קובע זמן והאבא לא ממנה אותו במפורש להיות שליח למול, ולשיטות הסוברים שדי שהאבא דואג שבנו יהיה מהול מהני ומקיים האב מצוותו אך לשיטות שסוברים שצריך דווקא שליחות ומהני שליחות במילה יל"ע אם מהני באופן זה.
ונראה דבר חדש שלשיטות שסוברים שלא מהני שליחות במילה (עיין קצות סי' שפ"ב בדעת הרא"ש והאו"ז) אם יתן כסף למוהל יהיה דינו כפועל ויהני, כמו שמצינו לגבי שליח לדבר עבירה שלגבי פועל מהני עיין ב"מ (י') לפי הפני יהושע כתובות (פ"ד) וכן מצינו לגבי עכו"ם שאף שאין שליחות לעכו"ם ב"מ (ע"א) פועל מועיל עיין מחנ"א (שלוחין סי' י"א) ומנח"ח (תקמ"ו) אך יש לדון שאסור לקחת שכר על המילה עיין יו"ד (רס"א) ונתבאר עוד בארוכה באזמרה לשמך שם
ומה שהאריך המחבר לגבי אם יש מקור לחגיגת יום הולדת והמחבר האריך בזה בהרחבה גדולה בטוב טעם ודעת יש בזה עוד דברים בחת"ס בספרו תורת משה פרשת וירא ובן יהוידע ברכות כח והנה מבואר בגמ' מועד קטן (כ"ח) שרב יוסף עשה יום טוב ביום הולדתו ה-60 מחמת שבאותו יום יצא מחיוב כרת.
ובשו"ת חוות יאיר (סימן ע') כתב לגבי סעודת יום הולדת של בן 70 שראוי לדרוש בסעודה כדי שזה יהיה סעודת מצווה. ועיין פרי מגדים (סימן תמ"ד) ופתחי תשובה (יו"ד רי"ז ס"ק ט"ז).
ובשו"ת כתב סופר (יו"ד קמ"ח) מבואר שבשנתו ה-50 עשה סיום כדי להודות לה' ביום זה.
ומש"כ המחבר לגבי מצוות צריכות כוונה והאריך בזה האם זה דין דאורייתא או דרבנן
והנה יש לדון האם אדם שלא כיוון לשם מצוות סעודת שבת, האם צריך לאכול שוב סעודת שבת ויש לומר שסעודת שבת אינה צריכה כוונה ע"פ מה שיסדו האחרונים (אמרי בינה או"ח סי' יד, קובץ שיעורים ח"ב סי' כג ובקובץ שמועות ב"מ אות ח) שמצווה שעיקרה התוצאה לא צריכה כוונה, וכיוון שבסעודת שבת עיקר המצווה היא עונג שבת (עיין מ"ב סי' קסז ס"ק צד וסי' רעג ס"ק יט) ולכן אין דין יצא מוציא בסעודת שבת כיון שאין הסעודה מצווה מצד עצמה אלא להתענג, וכן כיון שהעיקר בסעודת שבת היא התוצאה של 'להתענג' – אין הכוונה מעכבת.
ונחלקו בדבר זה האחרונים שהבית הלוי פרשת תרומה כתב שאין הכוונה מעכבת בסעודת שבת כי בשבת כתיב "וקראת לשבת עונג" וכיוון שהתענג יצא ידי חובה אף שלא נתכון למצווה משא"כ בסעודת יו"ט שכתוב כבוד ושמחה לא יצא אם לא כיון ואולם דעת הכת"ס בתשובותיו (או"ח לט וקז) שהכוונה מעכבת, ואולם להלכה נראה שאין הכוונה מעכבת וכמו שנתבאר באזמרה לשמך (גליונות בשלח-יתרו תשפ"ב) אך לכתחילה יש לכוון לשם מצות סעודת שבת ועונג שבת.
ושוב אחזור בשבח החיבור שהוא נפלא מאוד ויהי רצון שיזכה המחבר להוציא עוד חיבורים נפלאים ומיוחדים כאלו