סיון תשפ"ג
ראיתי מגליונות הש"ס בבלי "פומבדיתא" עם ביאור התלמוד אשר נכתב בשפה ברורה ונעימה השווה לכל נפש.
מבואר בגמ עבודה זרה ה' ע"ב "לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי" מבואר שיש לעמול בתורה, ומבואר בעירובין נג' "בני יהודה דגלו מסכתא נתקיימה תורתן בידם" וכתב רש"י שם "מפרשין שמועותיהן ומדקדקים בטעמו של דבר עד שמתיישב בלבן".
וכן מבואר בילקוט שמעוני פרשת יתרו (פרק יח אות רע"א) "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שעמל בהם כל צרכן"
וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות אבות (פ"ה מכ"ג) על המשנה "לפום צערא אגרא" "ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמוד בטורח עמל ויראה מן המלמד אבל קריאת התענוג והמנוחה אין קיום לה ולא תועלת בה ואמרו בפירוש מאמרו אף חכמתו עמדה לי חכמה שלמדתי באף עמדה לי"
וכבר כתבו המו"ל שאין מטרת גמרא זו להחליף את העמל והיגיעה אלא רק כשיש צורך להבין גמרא שמתקשים בה יסתכלו בגמרא זו
יהי רצון שיזכו להוציא עוד ספרים רבים לתועלת הכלל ותיתי ליה להרב רונן גנון ני"ו על זכותו הגדולה בדבר הזה.