זהירות מלשון הרע - עצה להנצל מאיסור סיפור ושמיעת לשון הרע - דרך התשובה לשומע לשון הרע - העברת הזכויות והעבירות בבעל לשון הרע - לשון הרע על עצמו - לשון הרע על בן אדם שלא מכירים

בס"ד כסלו  תשפ"ד

ראיתי את החיבור ''אמרי פי'' על הלכות לשון הרע שחברו הבחור החשוב יעקב פינטו נ''י בן הגאון רבי משה פינטו שליט''א ראש ישיבת פאר משה, והוא חיבור יקר ונפלא מאוד אשר מבאר ומברר ומלבן היטב הלכות חמורות אלו ברוב השכל ותבונה ודעת,

והנה שמירת הלשון היא מצווה שיש בה סגולות רבות, ניצלים מצרות (משלי כא,כג), וזוכים לאריכות ימים בטוב ובנעימים (תהילים לד ע"ז יט ע"ב ויקרא רבה טז')

ומאידך עונש האדם שאינו נזהר בזה חמור, והוא נחשב כאחד משלושת העבירות החמורות בתורה (ערכין טז), ואין לו חלק לעולם הבא (פרקי דר"א פנ"ג ועי' סוטה מב')

והטעם בזה, כי האדם על ידי פיו יכול לעשות מעשים רוחניים גדולים מאוד, ומאידך יכול על ידי פיו לעשות נזקים גדולים מאוד, ואדם על ידי דיבורו יכול להרוג נפשית וגופנית את זולתו, ולכן הזהירה התורה מאוד על עוון חמור זה

וכדי שנדע איך להשתמש בפינו, חובה עלינו לדעת הלכות אלו, כדי שלא ניכשל חלילה בהוצאת דברים מפינו, אשר יכולים לגרום נזקים שאין להם תיקון.

ואכתוב כמה נידונים בענין זה, 

עצה להנצל מאיסור סיפור ושמיעת לשון הרע

ירגיל עצמו תמיד לדון את חבירו לכף זכות, ונמצא שאינו מספר ושומע דברים רעים.

דרך התשובה לשומע לשון הרע

יחליט להוציא את הדברים מליבו ולא יאמין להם [כגון שיחפש עליו זכות]. ויעשה תשובה בין אדם למקום ע''י שיתוודה ויקבל על עצמו לא להאמין לשום לשון הרע.

העברת הזכויות והעבירות בבעל לשון הרע

מבואר בחובות הלבבבות (שער הכניעה סוף פרק ז') ובאורחות צדיקים (שער הענוה) שע''י לשון הרע העבירות של זה שדיברו עליו עובר לזה שדיבר והזכויות של זה שדיבר עוברות לזה שדיברו עליו, ונראה שכל זה הוא רק בבעל לשון הרע [שרגיל לדבר לשון הרע], אבל אם דיבר פעם אחת – אינו עובר. כמו כן נראה שאם חוזר בתשובה, חוזרים הזכויות והעוונות.

לשון הרע על עצמו

המחבר האריך בנידון זה האם אדם רשאי לדבר לשון הרע על עצמו, ונראה שאדם רשאי לומר דברי גנות על עצמו ואין בזה איסור לשון הרע (עי' מדרש שיר השירים רבה פרק א' 'בנפשך אתה רשאי לומר', וכן מבואר בחפץ חיים כלל ז' ס"ו). 

אמנם אין אדם רשאי לפרסם עבירות שעבר (עי' או"ח סי' תר"ז ס"ב), וכן אין לספר על מומים מולדים שלו, וכגון שאין לומר על עצמו 'אני מכוער' (עי' תענית כ ע"ב). 

כמו כן אין לאדם לספר על עצמו שיש לו מדות רעות. אבל מותר לספר על עצמו שהיו לו מדות רעות ועבד לתקן אותם, ואין בזה משום לשון הרע.

לשון הרע על בן אדם שלא מכירים

אסור לספר לשון הרע על פלוני (מבלי להזכיר את שמו) באופן שניתן להבין מפרטי הסיפור מיהו אותו פלוני.

אמנם, אם לא ניתן להבין על מי מדובר, ובנוסף אין סיכוי שבעתיד השומע יבין על מי מדובר – מותר לספר (ח''ח כלל ג' סעיף ד', ועיין בבאר מים חיים כלל י' ד''ה סוף דבר).

אבל לספר על בן אדם מסוים אסור, אף אם השומע לא מכירו, משום שבדרך כלל אפשר לברך ולדעת מיהו, אבל אם השומע לעולם לא יכירו, ולא ידע במי מדובר – מותר.

ושוב אחזור בשבח החיבור אשר הוא נפלא מאוד וניכרת שקידתו ויגיעתו העצומה אשר כל זה נכתב מלבד הסדרים בעומק העיון בסוגיות הש''ס, יה''ר שיזכה להמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה ולזכות את כלל ישראל בעוד חיבורים יקרים לתועלת הכלל.