בס"ד ניסן תשפ"ה
ראיתי את החיבור הנפלא "שירת ישראל" ובאו בו שיעורים שמסר הרה"ג ישראל גרטלר שליט"א, והם דברים מתוקים מאד אשר באו מכח אהבת התורה הבוערת שראה בבית הוריו הרה"ג דן גרטלר שליט"א והרה"ג שלמה בנזימן שליט"א.
ואכתוב הערה אחת בענין מה שכתב המחבר שליט"א בספרו על דברי רש"י (מכות יז. ד"ה לא נחשדו) "אין בו איסור אכילה אלא גזל עניים, ואיהו לגזל עניים לא חיישי". וביאר המחבר שליט"א ע"פ התוס' (יומא נה:) דלא חשיב להו גזל כיון דהוי ממון שאין לו תובעין.
ובאמת דבר זה אם המעכב מתנות עניים וכן לגבי מתנות כהונה אם עובר באיסור גזל תלוי אם מתנות כהונה ומתנות עניים הם ממון השבט או לא, והדבר תלוי במחלוקת התוס' והר"ן בחולין (ק"ל:) אם מזיק מתנות כהונה חייב לצאת ידי שמים שנחלקו האם מתנות כהונה זה ממון השבט או לא.
והנה כתב הקצוה"ח (סי' רמ"ג ס"ק ד') שיש לחלק בין מתנות כהונה למתנת עניים שמתנות כהונה זה ממון השבט ואילו מתנות עניים אינו שייך לעניים אלא רק יש מצווה לתת להם את זה ובזה כתב לבאר מה שמצינו שחש"ו יש להם זכיה במתנות כהונה (עיין יבמות צ"ט ע"ב) ואילו במתנות עניים קטן אינו זוכה מדאו' (עיין ב"מ י"ב) וביאר כנ"ל שמתנות כהונה שייך לשבט הכהונה והוא חלף עבודתם משא"כ מתנות עניים דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם ואינו אלא עזיבה שיזכו בהם הם בעצמם עיין שם [ועיין יד אפרים יו"ד (סי' ס"א) ועיין שם מדברי הרשב"א בתשובותיו ח"א סי' י"ח].
אולם יש לעיין ממה שמצינו בב"מ (כא ע"ב) שמועיל ייאוש בממון עניים [לגבי מי שהלכו בה הנמושות ועיין שם בגרעק"א בגלין הש"ס שהקשה שהרי גם לעניים קטנים יש חלק והרי לא מועיל ייאוש בקטנים] ואם זה רק מצווה לתת להם אז זה לא שייך לכל העניים איך מועיל היאוש שלהם ומזה נראה שמתנת עניים שייך לכל העניים וכן מצינו בגיטין (דף ל') ברש"י.
והנה לגבי מתנת כהונה מצינו סתירה ברש"י בין דבריו בביצה (י"ב ע"ב) לדבריו בבכורות (ל"ו ע"ב) שבבכורות כתב בד"ה אא"כ כהן עמו וכן בד"ה הכי השתא התם כתב שמי שלא נותן בכור לכהן הרי הוא גזלן ויש בזה משום לאו של גזל עיין שם הרי מבואר בדבריו שמתנות כהונה שייך לשבט הכהנים ולכן אם מעכב את ממון הכהנים עובר באיסור גזל.
אולם ברש"י ביצה שם ד"ה מתנות מבואר שאם מעכב את המתנות כהונה עובר בעשה ומשמע שאין בזה משום גזל ונראה מזה שמתנת כהונה ל"ש לשבט הכהונה אלא יש רק מצווה לתת להם וצ"ע סתירת דברי רש"י.
ובתוס' גיטין (כ"ה ע"א) ד"ה שני לוגין כתבו וזה לשונם "אע"ג דאין חשודים על הגזל לא חשיב להו גזל דהוי ממון שאין לו תובעים" [וכן הוא בתוס' יומא (נ"ה ע"ב) ד"ה הלוקח ועיין תוס' סוכה (כ"ג ע"ב) ד"ה שני לוגין] מבואר בתוס' שתרו"מ הרי זה ממון הכהן והלוי והמעכב ולא נותן תרו"מ הרי הוא עובר בגזל ורק הכותים ועמי הארצות לא נראה להם הדבר כגזל כי זה ממון שאין לו תובעים.
אולם בתוס' ישנים יומא (נ"ו ע"א) כתבו וזה לשונם "וא"ת הא איכא לאו דלא תגזול י"ל דהוי ממון שאין לו תובעין" ומבואר בתוס' ישנים שהמעכב מתנות כהונה אינו עובר על איסור גזל ולא רק שלא "נחשב" הדבר כגזל אולם עיין תוס' הרא"ש גיטין ויומא שם וצ"ב.
עוד מצינו בנתיבות (סי' רע"ח ס"ק י"א) שביאר הטעם שמועיל מכירי כהונה הוא משום שמתנות כהונה שייכים לשבט הכהונה וכיוון שאסור לו לחזור בו (עיין תוס' ב"ב קכ"ג ע"ב) זוכה בזה הכהן (ועיין קו"ש ב"ב שע"ד ואפיקי ים ח"א סי' מ"ב).
ושוב אחזור בשבח החיבור הנפלא הזה שבא ע"י שקידה עמל ויגיעה רבה. יה"ר שיזכה המחבר שליט"א להמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה מתוך שלווה ונחת לתפארת בית ישראל.