בס"ד שבט תשפ"ה
ראיתי את החיבור 'דברי משה' של הבחור החשוב משה מרציאנו ני"ו ובו נתלבנו ביאורים וברורים אשר נכתבו מתוך שקידה ויגיעה רבה ועמל רב.
ואכתוב בענין הנידון בספרו לגבי הסוגיא של תקפו כהן לגבי גדרה של מוחזקות יש לדון האם גדרה של מוחזקות כבעלות גמורה ונפק"מ לגבי דברים שצריכים לכם כגון מצה ואתרוג וכן לגבי כסף קידושין האם די שזה שלו מדין המוציא מחברו עליו הראיה (ב"ק מ"ו) וכגון אתרוג ומצה של מעשר ראשון שזה שייך ללוי ולא נותנים את זה בגלל ספק שמא המקבל הוא לא לוי ומדין המע"ה זה נשאר אצל הבעלים והנידון האם הבעלים יכולים לקיים בזה מצוות מצה ואתרוג כיון שרק מדין המע"ה זה נשאר אצל הבעלים שמא זה לא נחשב לכם והאם הכשרויות צריכות לדאוג להוציא את המע"ר מהאתרוגים והמצות.
ומצינו סתירת הסוגיות בענין זה בב"מ (דף ו ע"ב) מבואר לגבי ספק בכור וספק פדיון פטר חמור שהדין הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה והבהמה מצטרפת למנין להתחייב במעשר בהמה והרי עשירי ספק אינו נחשב עשירי ומבואר מזה שהמע"ה נחשב ודאי שלו וכיון שהוכרע הספק ע"י דין מוחזק לגבי הממון מועיל המוחזקות גם לגבי איסורין.
ומאידך מצינו בב"ב (פ"א) לגבי קונה שתי אילנות שיש ספק האם קנה את הקרקע הסמוכה ומבואר שם שמביא הקונה ביכורים מספק ומבואר שאף שהקרקע נשארת בבעלות המוכר מחמת חזקת מ"ק בכל זאת הקונה צריך להביא ביכורים שמא קנה את הקרקע הרי מבואר שמוחזקות המוכר ע"י חזקת מ"ק אינו הופך אותו לבעלים גמורים ועדין גם הקונה ספק בעלים ולכן הקונה צריך להביא ביכורים כי ההכרעה לגבי הממון אינה מועילה לגבי איסורין.
ויש בזה כמה ביאורים ונכתוב חלק מהם.
א. שבאמת הכרעת המע"ה לגבי ממון נחשבת כוודאי ולכן אף חזקת מ"ק מועילה אף לגבי האיסור (ב"מ ו' וכנ"ל) ורק לגבי ביכורים מדרבנן החמירו להצריך את הקונה להביא ביכורים וכן הוא ברמב"ן ור"ן (ב"ב כ"ו ע"ב) אך ברשב"ם ד"ה מקדיש ותוס' ב"ב פ"א ד"ה אלא נראה שהוא דין דאורייתא (עי' אמרי בינה הל' דיינים סי' נ').
ב. שרק בספק במציאות אומרים שהכרעת המע"ה על ידי מוחזקות ומ"ק נחשבת כוודאי ומועילה אף לגבי איסורין (ב"מ ו') אבל בספק בדין אינו מועיל הכרעת מ"ק לגבי איסורין [כי מ"ק מועיל כמו חזקה וחזקה לא מועילה בספק בדין להכריע את הדין] ואף שהיא מועילה לגבי הממון ולכן הקרקע עומדת ברשות המוכר מדין מוחזקות [כי בכל מ"ק יש גם את החלק של המוחזקות ותפיסה בקרקע שזה מועיל גם בספק בדין] אך זה לא הכרעה וודאית כי החלק של החזקה במ"ק לא מועילה בספק בדין (עי' שו"ת חמד"ש או"ח סי' א').
ג. שהכרעת המע"ה מחמת מוחזקות או מ"ק לגבי ממון נחשבת כוודאי ומועילה אף לענין איסורין כיון שהוא נחשב כבעלים גמור ומועילה לכל דיני התורה בתורת ודאי כיון שבפועל הוא שולט על הממון (ב"מ ו' וכנ"ל) אך מ"מ גם השני נחשב כספק בעלים כי על הצד שבאמת זה שלו וקמי שמיא גליא שזה שלו נחשב כבעלים ולכן מביא ביכורים (חזו"א אבהע"ז סי' ל"ט).
ד. הכרעת המע"ה אינה נחשבת הכרעה וודאית אך כיון שמספק א"א להוציא מתחת ידי השני מתייאש ואז זה שזה ברשותו נחשב כבעלים וודאי ולכן לגבי ספקות (ב"מ ו') הכהנים מתייאשים מזה ושוב זכה בו הישראל מדין יאוש בתורת ודאי ולכן הוא מצטרף למנין לגבי מעשר בהמה ונחשב ודאי אך לגבי ביכורים לא מועיל יאוש של הקונה כי אין יאוש בקרקע ולכן מביא הקונה ביכורים כי הדבר בספק (שו"ת חמד"ש או"ח סי' ב') ולכל הדרכים הנ"ל במצה ואתרוג יוצאים ידי חובה אף אם לא הוציאו את המעשר ראשון.
ושוב אחזור בשבח החיבור הנפלא יה"ר שיזכה להתמיד ולהמשיך לעמול בתורה בכל כחו מתוך נחת ושלווה.