בס"ד סיון תשפ"ה
ראיתי את החיבור על הלכות לשון הרע שחיברו הרה"ג יהודה קופרמן שליט"א, ובו נתבארו פרטי הלכות לשון הרע אשר עוונו חמור ביותר, ונכתב בשפה ברורה המתאימה לילדים שילמדו הלכות אלו.
והנה שמירת הלשון היא מצווה שיש בה סגולות רבות, ניצלים מצרות (משלי כא כג), וזוכים לאריכות ימים בטוב ובנעימים (תהלים לד, ע"ז יט:, ויקרא רבה טז)
ומאידך עונש האדם שאינו נזהר בזה חמור, והוא נחשב כאחד משלושת העבירות החמורות בתורה (ערכין טז), ואין לו חלק לעולם הבא (פרקי דר"א פנ"ג ועי' סוטה מב).
והטעם בזה, כי האדם על ידי פיו יכול לעשות מעשים רוחניים גדולים מאוד, ומאידך יכול על ידי פיו לעשות נזקים גדולים מאוד, ואדם על ידי דיבורו יכול להרוג נפשית וגופנית את זולתו, ולכן הזהירה התורה מאוד על עוון חמור זה.
וכדי שנדע איך להשתמש בפינו, חובה עלינו לדעת הלכות אלו, כדי שלא ניכשל חלילה בהוצאת דברים מפינו, אשר יכולים לגרום נזקים שאין להם תיקון.
והעצה להנצל מאיסור סיפור ושמיעת לשון הרע היא ע"י שירגיל עצמו תמיד לדון את חבירו לכף זכות, ונמצא שאינו מספר ושומע דברים רעים.
ודרך התשובה לשומע לשון הרע היא ע"י שיחליט להוציא את הדברים מליבו ולא יאמין להם [כגון שיחפש עליו זכות]. ויעשה תשובה בין אדם למקום ע''י שיתוודה ויקבל על עצמו לא להאמין לשום לשון הרע.
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב באופן נפלא שכולם ידעו בצורה ברורה את המותר והאסור בהלכות אלו.