נאמר בתורה לעניין עבד עברי "לא תרדה בו בפרך" (ויקרא כה, מג)  וכן "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך" (שם, מו).

הגדרת פרך

מצינו ד' שיטות מהו גדר 'פרך':

כתוב בתורת כהנים [ומובא ברש"י (פס' מג) על הפסוק "לא תרדה בו בפרך"] "מלאכה שלא לצורך, כדי לענותו, אלא תאמר לו החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא".

ונחלקו הרמב"ם והראב"ד (הל' עבדים פ"א ה"ו) בביאור דברי התורת כהנים, "החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך עדור תחת הגפן עד שאבוא".

א. הרמב"ם סובר ששני סוגי עבודות נאסרו: א - שמבקש ממנו לעשות מלאכה שאין לו בה צורך, ורק בשביל לייסר את העובד, וזהו "החם לי את הכוס הזה והוא אינו צריך". ב - עבודה שאין לזה קצבה, אף שלא מתכוין לצער אותו, וזהו "עדור תחת הגפן עד שאבוא".

ב. דעת הראב"ד ש'לא תרדה בו בפרך', זהו רק כשהוא מתכון לענות אותו, ושתי הדוגמאות 'החם לי הכוס... עדור תחת הגפן...' הם שתי דוגמאות לבקשת מלאכה שאין בה צורך, וכל כוונתו היא לענות את העובד כדי שיצטער.

ג. דעת היראים (סימן רפ"ד, השלם סימן קצט) והסמ"ג (לאו קע"ד) וההגהות מיימוניות (פ"א מעבדים ה"ב), שהאיסור הוא על החלפת עבודת הנשים לאנשים, ועבודת אנשים לנשים, כמו שהיה במצרים, כמבואר בסוטה דף יא.

ד. דעת הרבינו יונה בשערי תשובה (שער השלישי אות ס') וז"ל: 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך' - לא ישתעבד אדם בחבריו, ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו, לא יצווה אותם לעשות קטנה או גדולה אלא לרצונם ותועלתם ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם, אבל אדם שאינו נוהג כשורה מותר לצוותו לכל אשר יחפוץ (ב"מ עג ע"ב). עכ"ל.

האם האיסור נוהג בכל ישראל או רק בעבד עברי

בחינוך (מצוה שמו) כתב וז"ל: ואע"פ שאינה נוהגת בזמן הזה לפי שאין קנין עבד עברי נוהג, מ"מ ראוי לו לאדם

להיזהר בענין מצוה זו גם היום בהיות עניים בני ביתו ולהזהר בה הרבה. ויתן אל לבו כי העושר והעניות גלגל הוא שחוזר בעולם, ומהשם הוא וכו' עכ"ל.

ובמנ"ח (אות ג) כתב שנראה ממש"כ "ראוי לו לאדם" שזה רק מדרך מוסר, אבל על הלאו אינו עובר רק בעבד עברי כמבואר בספרא... ומה שלא כתב הר"מ דין זה כאן, סמך עצמו אמה שכתב אחר זה דמותר לעבוד בפועל כעבד והיינו עבד כנעני, אם כן הוא הדין בפרך, דעל עבד כנעני אין אנחנו מצווים בזה, ופשוט. ונוהגות בזכרים ובנקבות עכ"ד. ועיי' תוס' סוטה ג: ד"ה כתיב.

אמנם מדברי הרבינו יונה (דלעיל) נראה שאיסור זה הוא בכל ישראל, וכן מוכח מדברי הגמ' ב"מ (עג:) "רב סעורם אחוה דרבא הוה תקיף אינשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא דרבא, אמר ליה רבא שפיר קא עבדת דתנינא ראית שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו תלמוד לומר לעולם בהם תעבודו ובאחיכם, יכול אפילו נוהג כשורה ת"ל ובאחיכם בני ישראל איש באחיו וגו'".

ואמנם בספרא (פרשת בהר סיני פרשתא ו', צויין במנ"ח שהובא לעיל) איתא בזה"ל: ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך, בו אין אתה רודה בפרך, רודה את בבן חורין בפרך עכ"ל.

ומבואר מהספרא שהאיסור 'לא תרדה בו בפרך' נוהג רק בעבד עברי, ובגמ' מבואר שהאיסור הוא בכל ישראל.

ישוב דברי הגמ' והספרא

כתב הרמב"ם (הל' עבדים פ"א ה"ז) וז"ל: כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בזויים... בד"א בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה, אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו עכ"ל.

וכתב בכס"מ שיסוד דברי הרמב"ם ע"פ מש"כ במכילתא שבבנו ובתלמידו רשאי, וכתב שה"ה לשאר כל אדם שאינו עבד ונתן טעם לדבר, עכ"ל.

ודברי הכס"מ צריכים עיון, שהרי מקורו של הרמב"ם הוא בספרא (פרשת בהר פרשתא ו') "לעולם בהם תעבודו וכו' בו אין אתה רודה בפרך, רודה את בבן חורים בפרך" עכ"ל.

ומבואר ברמב"ם שהטעם שבישראל רגיל אין איסור, כי הרי הוא עושה את זה רק מרצונו ומדעת עצמו, ורק בעבד עברי שחייב לעבוד, יש את האיסור הזה.

ולפי"ז נראה שאם הישראל חייב לעשות את זה, גם לשיטת הרמב"ם הוא עובר על איסור.

ולפי"ז יש לבאר את דברי הספרא והגמ', שהספרא מדבר כשעושה מדעתו, ולכן אינו עובר איסור, אך בגמ' בב"מ מדובר שעושה את זה בעל כרחו, ולכן עובר איסור (ועיין מהר"ם שיק על ספר המצוות מצוה שמח).

דברי המג"א והחת"ס

וכתב המג"א (סי' קסט ס"ק א') וז"ל: גם אנו מניחים לעבדים להוליך כלינו אחרינו לבית המרחץ ולנעול מנעלינו דהוי כאילו התנו על כך (של"ה שער האותיות נט ע"א), אבל בספרא (תורת כהנים פרשת בהר סוף פ"ז) דריש בו אי אתה רודה בפרך אבל אתה רודה בבן חורין בפרך עכ"ל, ועבדים שלנו כבני חורין דמי ויכולין לחזור בחצי היום דאין להם דין עבד עכ"ד.

ומבואר מדבריו שפסק את דברי הספרא להלכה, שרק בעבד עברי עוברים על איסור ולא בבן חורין.

ובחת"ס (בהגהותיו על השו"ע שם) כתב להקשות מדברי הגמ' בב"מ הנ"ל שמבו' שאיסור זה נוהג אף בבן חורין, וכתב לחלק בין אם עושה את המלאכה בשכר ועל דעת כן הוא השכיר את עצמו – שאז מותר אפי' בפרך, לבין אם עושה המלאכה בחינם - שאז אסור בע"כ, ומש"כ בגמ' ב"מ שאסור משום ששם איירי בחינם ובעל כרחו.

בדין לא תרדה בפרך בבנו ובתלמידו

איתא במכילתא (פרשת משפטים מסכת נזיקין פרשה א') ובאחיכם בני ישראל וגו' אבל בבנו ובתלמידו רשאי ע"כ.

ויש לבאר טעם הדבר ע"פ הגמ' בכתובות (צו.) "כל המונע תלמידו מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד", וה"ה בבנו.

האם בגוי יש 'לא תרדה בו בפרך'

בעבד כנעני אין את הלאו של "לא תרדה בו בפרך" כמבואר בב"מ (עג:), וכ"ש בגוי.

'לא תרדה בו בפרך' באי החזרת ספרים למקום

התבאר לעיל שנחלקו הראשונים בהגדרת "פרך".

לשיטת הראב"ד שעובר דווקא אם מתכוון לענותו כדי שיצטער, נראה שאדם שלא מחזיר את הספרים למקומם אינו עובר בזה, כיוון שאין כוונתו לצער, ואף לשיטת היראים והסמ"ג (שהובאו לעיל) שעובר על האיסור דווקא

כשנותן עבודת אנשים לנשים ולהיפך, נראה שבאי החזרת ספרים למקום אין איסור, אך לשיטת הרמב"ם, שבדבר שאין לו קצבה יש איסור אף אם לא מתכוון לצערו, יש לדון אם אדם שאינו מחזיר הספרים עובר באיסור, ובפשוטו נראה שנחשב כדבר שיש לו קצבה, ואינו עובר.

כמו"כ נראה שאף אם אי החזרת ספרים מוגדרת 'פרך', אעפ"כ אינו עובר, משום שהתבאר בספרא הנ"ל שבבן חורין הוא רודה, וכן לפי מש"כ הרמב"ם שבבן חורין מותר, נראה שאין איסור של 'לא תרדה בו בפרך' במי שלא מחזיר את הספרים למקום, שכן האוסף הוא בן חורין.

אמנם יש לדון שאף למבואר בספרא וברמב"ם שבבן חורין אין איסור, אעפ"כ התבאר שאם זה בע"כ כן יש איסור, ויש לדון, האם באופן שגורם לעבודה שאין לה קצבה, האם גם בו נאמר האיסור או לא [ולמעשה, אינו עובר, כיוון שבלאו הכי זוהי מלאכה שיש לה קצבה].

אך לפי הרבינו יונה הנ"ל שאף בבן חורין עובר, ולשיטתו העושה מלאכה לחבירו שלא מרצון הוי 'פרך', נראה שאדם שאינו מחזיר הספרים למקומם עובר על איסור רדיה בפרך. אך יש לדון שמאחר ולא הוא בעצמו ביקש מהאוסף שיחזיר את הספרים למקום, אלא הוא גורם לגבאים או לאחראים שיצטרכו להחזיר את הספרים למקום שלא מרצונם, יל"ד שמא אינו עובר בכך על האיסור.

מכל מקום, ודאי שמי שאינו מחזיר ספרים עובר על איסורים אחרים: ביטול תורה, ואהבת לרעך כמוך, והלכת בדרכיו (עי' סוטה יד.), ולפעמים אף נגרם ביזיון לספרים.

[הנידון הנ"ל שייך אף באדם המשליך ניירות וכדו' על הרצפה, וגורם למנקה\גבאי שעובד בהתנדבות לעבוד יותר קשה].

אופנים נוספים שעובר איסור לדעת רבינו יונה

הובא לעיל ארבע שיטות בהגדרת 'פרך', ולפי ג' השיטות הראשונות נראה שאי החזרת ספרים למקומם אינה מוגדרת 'פרך', אך לפי הרבינו יונה המובא לעיל יש לדון שיהיה איסור באופנים דלהלן:

המפצירים באדם שקשה לו לדרוש, וכן המפצירים באדם לכתוב מכתב או לחתום על מכתב והוא לא מעוניין, וכן המפצירים באדם שיבקש מבעלי מוסדות לקבל תלמידים וכדו', וכן המבקש מאשתו או מבניו ובנותיו מלאכות שלא נוח להם לעשותם ולא חייבים לעשותם, ועושים זאת רק מחמת שלא יכולים לסרב – בכל אלו יש לדון שעוברים באיסור 'לא תרדה בו בפרך'.