הלכות קדושת בית הכנסת

נאמר בתורה: "ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם" (ויקרא כ, לא), ודרשה המשנה (מגילה כח.) לעניין בית כנסת שחרב "קדושתן אף כשהן שוממין".

דין בתי כנסיות בזמננו שנעשים על תנאי

בגמ' במגילה (כח:) נאמר "בתי כנסיות שבבל על תנאי הן עשויין, ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש ומאי ניהו חשבונות".

ומצינו ג' שיטות בראשונים באלו בתי כנסיות מועיל תנאי.

א. תנאי מועיל רק לבית כנסת שבבל (אך לא בא"י), ורק לאחר שחרב (אך לא בעודו בנוי) [תוס' (מגילה שם) והרא"ש (מגילה פ"ד סימן ז)].

ב. תנאי מועיל להשתמש בבית הכנסת אף כשהוא בנוי, והתנאי מתיר להשתמש רק בשעת הדחק [רמב"ן (מגילה דף כ"ו ב), ר"ן (דף ט' מדפי הרי"ף), רשב"א (שו"ת ח"ד סימן רעח)].

ג. תנאי מועיל להשתמש בבית הכנסת גם בשעה שהוא בנוי, ואפילו שלא בשעת הדחק [רש"י (מגילה שם), אור זרוע (ח"ב סימן שפ"ח)].

ונחלקו האחרונים (עי' משנ"ב סי' קנא סקל"ב) האם צריך לעשות תנאי מפורש או אפילו אם לא עשו תנאי מפורש, מסתמא נחשב כמו שעשוהו על תנאי, ולהלכה נראה שמקילים בזה.

ולעניין בתי כנסיות שבארץ ישראל - צידד בביה"ל (שם בד"ה אבל בבתי כנסיות) להקל אם התנה להדיא.

ולמעשה בזמננו רבים נהגו להתנות בשעת בניית בית הכנסת [ואולי מהני התנאי אף לאחר גמר הבנייה, לפני תחילת השימוש בבית הכנסת], שיהיה אפשר להשתמש בו תשמישי חול.

אם לא התנו להדיא - אף שבפשוטו נראה שיש קדושת בית הכנסת, אך כיון שנוהגים בזמננו לעשות סעודות בבית הכנסת יש לצדד להקל דהוי כאילו התנו להדיא, ולב בי"ד מתנה עליהם, (וראה להלן מה שנתבאר בשם שו"ת דברי חיים).

ואף שיש מעלה להתפלל בבית הכנסת (ברכות ח. ואו"ח סימן צ' ס"ט) וע"י התנאי קדושת ביהכנ"ס קלה יותר, אעפ"כ עושים תנאי כדי שלא להיכשל באיסור אכילה ושתיה ודברים שיש בהם קצת קלות ראש.

השו"ע (סי' קנא סע' יא) פסק שלא מועיל תנאי בביהכנ"ס בנוי, ואף לא בא"י [כשיטה הראשונה,] והביה"ל כתב שיש לסמוך להקל כשיטת הרמב"ן שמועיל תנאי בשעת הדחק.

אלו שימושים מותרים בבית הכנסת שנבנה על תנאי:

א. לתשמישי חול שאין בהם קלות ראש כלל, כגון לקרוא לחברו, לנוח וכד' - מועיל תנאי בכל מקום, אף באר"י (ועי' בביה"ל ד"ה אבל בישובו שפקפק בזה).

ב. אכילה ושתיה - שיש בזה קצת קלות ראש, ובהם נאמרו ג' השיטות דלעיל.

ג. קלות ראש גדולה - כגון לעשות מרחץ בביהכנ"ס, או בית הכסא, וחשבונות שאינם של מצוה, וצחוק וקלות ראש, ושיחה בטילה – כל אלו אסורים אף בבית הכנסת שעשוי על תנאי, ואף בחורבנו, (ביה"ל ד"ה אבל בבתי כנסיות באר"י, ושער הציון סק"כ).

אכילה ושתיה בבית הכנסת

א. אסור לאכול ולשתות בבית הכנסת, ואף לשתות מים אסור.

ב. הלומדים כל היום בבית המדרש: לדעת השו"ע מותר להם לאכול ולשתות בשעת הדחק או באופן שאם יאכלו בחוץ יפריע ללימודם, ולדעת הרמ"א מותר אף שלא בשעת הדחק כי בית המדרש הוא ביתם.

ג. בזמנינו נהגו להקל אף אלו שאינם לומדים כל היום, אלא רק מגיעים לשיעורי תורה ואוכלים קצת ושותים, והטעם הוא משום שסומכים על שיטת הרמב"ן (שהובאה לעיל) שמועיל תנאי אף בבית הכנסת מיושב בשעת הדחק, ובתי כנסיות בזמננו עשויים על תנאי [כמו שנתבאר לעיל], וגם מפני שהוא צורך מצוה כדי שלא יתבטלו מלימודם (ביה"ל שם ד"ה ואין אוכלין).

ד. אכילה ושינה בבית הכנסת לצורך בית הכנסת - מותרים, ולכן מותר לישן בבית הכנסת בליל יום כיפור כדי לשמור על הנרות, וכן מותר לאכול בשמחת תורה, ובהכנסת ספר תורה, ובחנוכת בית הכנסת (שו"ע שם ס"ד, ועיין ערוך השולחן שם ס"ו).

אכילה בסעודת מצווה בבית הכנסת

סעודת מצוה מותרת בבית הכנסת ובבית המדרש, (ירושלמי פסחים פרק א' הלכה א', תוס' בפסחים קא ע"א, שו"ע סי' קנא ס"ד).

נחלקו הראשונים האם מותר רק סעודת מצוה קטנה כמו סעודת עיבור החודש שהייתה רק בלחם וקיטנית בלבד, אבל בסעודות גדולות כגון סיום מסכת, וסעודת ברית מילה, ופדיון הבן, ובר מצוה אסור. (הגהות סמ"ק מצוה ו', מג"א שם סק"ה, משנ"ב שם סק"כ).

ישנם ראשונים המתירים אף סעודות גדולות ואף סעודות שבת (תלוי בגירסא ירושלמי פסחים שם, או"ז, וספר המנהיג, והובא בגליון אזמרה לשמך מס' 155 עיי"ש מה שנתבאר).

כתב במשנ"ב (שם סק"כ) שנוהגים להקל לעשות סעודת סיום הש"ס בבית המדרש, כשאין לו מקום אחר, אין למחות בידם, כי יש להם על מה לסמוך.

והטעם בזה כיון שלשיטת הרמב"ן והר"ן והרשב"א מועיל תנאי אף ביישובן בשעת הדחק, ולדעת רש"י והאור זרוע אף שלא בשעת הדחק (כמובא לעיל), וגם שיש שיטות שאף סעודת מצוה גדולה מותר, וכמו שנתבאר (שער הציון שם סקי"ד).

סעודת 'שלום זכר' - יש נוהגים לעשותה בבית הכנסת כיון שהיא סעודת מצווה שאין בה שכרות, ולפיכך היא מותרת בבית הכנסת.

אמנם יש לדון שכיון שאין התינוק נמצא שם, אין זה פשוט שזוהי סעודת מצווה, וגם יש לדון ש'שלום זכר' היא סעודת מצווה שאינה קשורה לבית הכנסת.

אמנם כיון שנתבאר שסומכים על שיטת הרמב"ן שהתנאי מועיל לבתי כנסיות אף בישובן בשעת הדחק, לפיכך יש להקל בזה אם אין מקום אחר, ונכון לעשותה בעזרת נשים, ויזהרו לא לדבר דברים בטלים.

ולגבי שאר סעודות מצווה [ברית, פדיון הבן, בר מצוה, שבע ברכות וסעודות שבת] - אין להקל בזה, אלא אם כן אין אפשרות אחרת, ונכון לעשות בעזרת נשים וייזהרו מדברים בטלים. [בסעודה שלישית יותר נהגו להקל, כיון שהיא סעודה קטנה ואין בה כ"כ חשש שכרות].

בשו"ת דברי חיים (חו"מ ח"ב סי' ל"ב) כתב שבית המדרש של צדיקים מתנים שלא יחול בו קדושת בית הכנסת כלל [וזה שונה מתנאי שעושים בבתי כנסיות, שנתבאר לעיל שמועיל לעניין שיוכלו להשתמש בו שימושי חול, אך כאן התנאי הוא שלא יחול עליו קדושה כלל], ולכן הוא נקרא "שטיבלאך", שזה בית פרטי שמשתמשים בו גם לתורה ולתפילה, ואין בו קדושה כלל ואפשר לאכול ולשתות בו כרגיל. ויל"ע לדינא.

דיבורי חול בבית הכנסת

פסק השו"ע (סימן קנא סעיף א) "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטלה" (מגילה כח.).

וכתב המשנ"ב (סק"ב) בשם הפרי מגדים, שאפילו שיחת חולין לצורך פרנסה אסורה בבית הכנסת [ואין אומרים שפרנסה היא מצווה ומותר לדבר בבית הכנסת, ויל"ע מסי' רמ"ח ותקל"א].

וכתב בשער הציון (סק"כ) שתנאי לא מועיל לשחוק והיתול ראש ושיחה בטילה.

וכתב המשנ"ב (סק"ו) שגם תלמיד חכם אסור בשחוק והיתול ושיחה בטילה, משום שאף תלמיד חכם מוזהר על מורא מקדש.

ויש לברר לפי"ז האם מותר לדבר על פריטת כסף וכדו' בבית המדרש, שהרי גם לתלמיד חכם אסור לדבר אף לצורך פרנסה, ואף בבתי כנסת שעשויים על תנאי.

ונראה שדברים קצרים [שאם יצאו החוצה לעשותם, ייגרם ביטול תורה] - מותר להתעסק ולדבר בהם בבית המדרש לתלמיד חכם, אבל דברים ארוכים אסור אף לצורך פרנסה.

ואולם בערוך השולחן (סימן קנא ס"ה) כתב בזה"ל: ויש לתמוה על מה שעכשיו מקילים לדבר בבית הכנסת ובבית המדרש אחר התפילה כמה דברים של חול ונעשה כהיתר, ונ"ל דס"ל כשיטת הרמב"ן שיתבאר דבתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשויות אפילו בישובן לדבר שמוכרחין לכך, ואנחנו חושבים זה להכרח כל אחד לפי עניינו עכ"ל.

ומבואר בדבריו שדברים שאינם בטלים ממש, מותר לתלמיד חכם לדבר בהם בבית המדרש, אמנם מדברי המשנ"ב הנ"ל מבואר לא כן.

דיבורי מצוה מותר לדבר בבית הכנסת [אף בלא תנאי].

מותר לדבר דברים שיש בהם חסד וכן מותר לאסוף צדקה, ולעסוק בהשבת אבידה, וכל דבר שיש בו חסד ועזרה לשני [כגון לענות לחברו מה השעה] (קנא ס"א).

מותר לומר שלום (סי' סו, אליה רבה שם ס"ק ב, וסי' פט) וכן מותר לומר 'יישר כח' (משנ"ב סי' קכח ס"ק ס).

דיני קפנדריא (מגילה כט, ואו"ח קנ"א ס"ה)

אסור להיכנס לבית הכנסת בשביל לקצר את הדרך.

אם יש שני בתי כנסיות צמודים - מותר לעבור בראשון כדי להיכנס לשני.

אם אומר פסוק מותר לקצר את הדרך (כל בו ואורחות חיים הלכות בית הכנסת ובה"ל סי קנא', ועיין אור שמח הל' תפילה פרק יא שאוסר).

גם אם מטרתו בקיצור הדרך היא כדי לקיים מצוה, אם קיום המצוה הוא לא בתוך בית הכנסת - אסור (בה"ל שם ד"ה לקצר).

מותר להיכנס לבית הכנסת לצורך מצוה אף בלא אמירת פסוק.

מבואר בגמ' (מגילה שם) ובשו"ע (שם), שאם הדרך הייתה לפני בניית בית הכנסת - מותר לקצר דרך הבית כנסת, ומזה נלמד את הדינים דלהלן:

אם יש חדר פנימי בבית הכנסת שנבנה בשעת בניית בית הכנסת, מותר להיכנס אליו דרך הבית הכנסת. ולכן אם יש מטבח או בית הכיסא שהכניסה היחידה אליו רק דרך בית הכנסת, מותר להיכנס לשם דרך בית הכנסת.

אם הוסיפו את השירותים או את המטבח אחרי בניית בית הכנסת, והכניסה היא רק דרך בית הכנסת, אזי בכדי להיכנס אליהם צריך לומר פסוק, אך אם מגיע לבית הכנסת בשביל להתפלל או ללמוד, כיון שצריך להתפנות לפני התפילה והלימוד, מותר אף בלי לומר פסוק.

מצווה לצאת מבית הכנסת מהפתח השני

מבואר בגמ' (מגילה כט) ובשו"ע (שם) שאם יש שני פתחים לבית הכנסת, מצוה להיכנס בפתח אחד ולצאת בפתח שני. דין זה נאמר רק כשנכנס להתפלל, אבל אם נכנס בשביל ללמוד וכדו' - אין מצוה זו.