בענין איסור מכירת קרקע לנכרי בא"י

חלק א'

איסור מכירת קרקע בארץ ישראל לגוי נאמר בכמה פסוקים בתורה.

פסוק ראשון נאמר בפרשת משפטים (פרק כג פסוק לג) "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש"[1]. פסוק נוסף מצינו בפרשת ואתחנן (פרק ז פסוק ב) "ולא תחנם" וכפי שדורשת הגמ' בע"ז (כ ע"א) מפסוק זה ג' דרשות:

א. לא תתן להם חן, שאסור לשבח גוי ולומר כמה נאה גוי זה כמה נאים מעשיו, ואיסור זה כדי שלא נלמד ממעשיו הרעים.

ב. אסור ליתן מתנת חינם לגוי.

ג. אסור למכור לגוי קרקע בא"י ודורשים זאת "לא תחנם" - לא תתן להם חניה בקרקע.

ובאיסור הראשון ד"לא ישבו בארצך" וכו' נחלקו הראשונים אם האיסור הוא דוקא בז' עמים או אף בכל האומות, דעת רש"י בגיטין (מה ע"א) והסמ"ג (מצוה מט) והרמב"ן (דברים פרק כ' פסוק י') והראב"ד (הל' ע"ז פ"י ה"ו) דהלאו קאי על ז' אומות. והק' האחרונים לשיטתם, דאם קאי אז' אומות, הא כתיב לא תחיה כל נשמה. ותי' החזו"א (אבה"ז סי' קמו) דקרא קאי באופן דא"א להרגן.

אכן דעת הרמב"ם (פ"י מהל' ע"ז ה"ו) דקאי אף על שאר אומות, וכל זמן שלא קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח נחשב גוי ואסור שישב בארצנו, אבל אם קיבל שבע מצוות בני נח אז דינו כגר תושב [עיין ע"ז סד ע"ב]. וז"ל הרמב"ם, "אסור לנו להניח גוי עובד עבודה זרה בינינו אפילו יושב ישיבת ארעי או עובר ממקום למקום לסחורה לא יעבור בארצנו עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה, ואם קיבל עליו שבע מצוות הרי"ז גר

תושב. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג" וכו'. והראב"ד השיג עליו דקאי רק אז' אומות, ואפילו לדבריו ישיבה כתיב בהו ולא העברה, עכ"ד הראב"ד. והיינו דלדעת הראב"ד האיסור הוא רק בישיבה [ואולי אפילו ישיבת ארעי], אבל לא בעובר ממקום למקום. וכתב הכ"מ וז"ל, "ורבינו משמע ליה דכיון דטעמא משום פן יחטיאו אותך לי אפילו בישיבת עראי או בעובר ממקום למקום איכא למיחש להכי הלכך על כרחך לומר דישיבה דכתיבה בהו אפילו כל דהוא קאמר ומשבע אומות ילפינן לשאר אומות דהא בהו נמי שייך פן יחטיאו", עכ"ל.

והנה הרמב"ם בתחילת ההלכה הנ"ל כתב, שכל זה בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם שאז אסור כל הנ"ל, אבל אם יד הגויים תקיפה או בזמן שגלו ישראל לבין האומות אין את הדינים הנ"ל.

ואף דכתב הרמב"ם דאם יד הגוים תקיפה או בזמן שגלו ישראל אין את הדינים הנ"ל, נראה לכאורה דכל זה רק כשיש סכנה לסלק הגויים מחמת שידם תקיפה וישראל בגלות, אבל אין כוונת הרמב"ם דבטל האיסור ד"לא ישבו בארצך" לגמרי בכל האופנים, אלא עדיין אף בזמן שיד הגוים תקיפה וישראל בגלות, מה שיש ביכולתנו למנוע מהם להגיע או לעזוב את הארץ יש לעשות כן, דאיך יעקר איסור זה. ולפי זה נראה דיש כמה אופנים שיש ליזהר בהם גם בזמן הזה משום האיסור ד"לא ישבו בארצך", וכגון אם גוי רוצה לעזוב את הארץ אסור לשכנעו להישאר. וענין זה מצוי באנשים שיש להם עובדים זרים שרוצים לחזור לארצם, ופעמים היהודי כבר התרגל להעזר בהם ורוצה שישארו, דלפי הנ"ל אסור לשכנעם להישאר או כל כיוצ"ב. וכמו כן אם אדם מחו"ל רוצה לבוא עם המשרת הגוי שלו לארץ ישראל, יש לחוש שעובר באיסור הנ"ל. וכן אם יש כאלו שמעודדים הגירה של גוים לארץ, שמא עוברים על איסור זה.

חלק ב'

ובאיסור השני ד"לא תחנם" כתבו תוס' בע"ז (שם ד"ה דאמר) דאף דהפסוק איירי בז' עמים, מ"מ קאי אף אשאר אומות דאין סברא לחלק בין ז' אומות לשאר אומות.

ולענין אם איסור זה קאי דוקא בעובדי ע"ז, נחלקו בזה הראשונים, דבשו"ת הרשב"א (ח"א סי' ח) והמאירי בע"ז (שם) מבואר [לגבי איסור מתנת חינם], דבישמעלים שאין עובדים ע"ז מותר. אכן בטור (חו"מ סי' רמט לגירסת דפוס ישן) מבואר דקאי אף בישמעלים, ורק לגר תושב מותר. וכ"כ הב"י (חו"מ שם). וכ"כ הסמ"ע (שם סק"ב). וכ"כ הש"ך (יו"ד סי' קנא סקי"ח).

והנה יל"ע איך לוקחים הלואה בהיתר עיסקא מהבנק וכגון שלוקח הלואה לצורך קנייית דירה, והרי לפעמים צריך להקנות לבנק את העיסקא כמבואר בראשונים [עי' ב"י יו"ד סי' קעז ס"ה בשם תשובת מיימוניות וכן הוא בראב"ד בתמים דעים תשובה ס והארכנו בזה במקום אחר ואכמ"ל] והרי יתכן שיש בבנק בעלי מניות גוים ונמצא שמקנה לגוי חלק ועובר על איסור לא תחנם. וכידוע שיש שהקלו באופן שבעלי המניות הם מועטים ואינם יכולים לקבוע דברים ]עיין שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' א] מ"מ יל"ע בזה בנדון דידן, וגם הרי יש שהחמירו בזה ובפרט במניות דידן שהמציאות השתנתה מזמן העבר.

וגם באופנים שאין צריך להקנות לבנק להדיא על ידי קנין סודר וכדו' וכגון שהכסף עובר ישירות מהבנק למוכר הדירה, מ"מ כיון שמיירי בהיתר עיסקא, ועיסקא פירושו שותפות של הבנק והקונה בדירה, נמצא שהבנק קונה מהמוכר חלק מהדירה ושוב נמצא שיש שותפות של בעלי מניות גוים בדירה, ומוכר הדירה עובר על איסור לא תחנם, ולפי זה הקונה יעבור על איסור לפני עור משום שמכשיל את המוכר באיסור לא תחנם, וכפי שיתבאר להלן. [ולדעת החכמת שלמה שיובא להלן אף הקונה עובר על איסור לא תחנם כיון שהוא מסייע לבעלי המניות הגויים לקנות חלק מהדירה].

ועיין בחזו"א (שביעית סי' כד) שכתב דיש איסור לא תחנם במכירת קרקע לגוי אף אם הנכרי לא יגור שם בפועל. [והוא דלא כמו שכתבו בשו"ת הר צבי יו"ד סי' קכג ובשו"ת תורת חסד סי' רטו].

עוד כתב החזו"א (שם), דבמכירה לזמן יש איסור לא תחנם, וכן הוא במנחת חינוך (מצוה שלט ובשו"ת משיב דבר יו"ד סי' ט בקונטרס דבר השמיטה. [דלא כמו שכתב בשמן המור יו"ד סי' צ]. אמנם יש לעיין האם איסור מכירה לזמן הוא רק באופן שאינו יכול לקנות מהגוי מתי שירצה, אבל אם יכול לקנות מהגוי מתי שירצה לכו"ע מותר ולפי זה בנדון דידן כיון שיכול לקנות מהבנק בכל עת את חלקם בדירה ע"י פרעון שמא אין זה בכלל מכירה לזמן, וצ"ע. [ולכאורה מהסוגיא דע"ז יד ע"ה "הא דקל ביש מזבנינן והתנן אין מוכרין להם במחובר לקרקע" וכו', יש להוכיח משם דגם בנדון דידן אסור, ועיין בחזו"א שם, ויל"ע בזה].

עוד כתב החזו"א (שם) שגם מכירת קרקע לגוי לצורך ולתועלת הישראל אסור, [והוא דלא כמו שכתב שו"ת ישועות מלכו יו"ד סי' נה. ועיין עוד בשו"ת שמן המור יו"ד סי' צ שכתב עוד צדדים להקל בזה].

ועיין בכפתור ופרח (פ"י) דכתב שכל שהוא אנוס למעות לא אסרה תורה. אמנם עיין בפאת השולחן (סי' א) ובמכתבי החזו"א שהובאו בספר דרך אמונה (סוף חלק ג) שכתבו שאין להקל בזה ורק לצורך פיקוח נפש מותר.

עוד כתב החזו"א (שם) שאף אם יש לגוי קרקע בארץ ישראל אסור למכור לו עוד קרקע, שהרי מוסיף לו חניה בארץ ישראל, וח"ו לנהוג קלות ראש בל"ת דאורייתא, וא"כ אין להתיר בנידון דידן משום מה שיש לבנק בעלות בעוד קרקעות באר"י.

אך ההיתר בזה כיון שכתוב בהיתר עיסקא שאם יש חשש ריבית אז יש את ההיתר עסקא, אבל כיון שבגוים אין איסור ריבית אז אין את תנאי ההיתר עיסקא.

חלק ג'

והנה יל"ע אם מותר ליקח הלואה מגוי באופן שיש ללוה ספק אם יהיה לו להחזיר את ההלואה, ואם לא יהיה לו להחזיר יבוא הגוי ויגבה ממנו את קרקעו, האם יש בזה איסור לא תחנם.

וכן יש לדון במעשה דלהלן, ביהודי שומר תו"מ שרצה למכור נכס, ובאו אליו שני קונים, האחד יהודי שאינו שומר תו"מ שאין לו לשלם את הכסף וצריך לקחת הלואה בשביל כך, ורוצה לקנותו להשקעה, והקונה השני הוא גוי שמוכן לשלם פחות ממה שדורש המוכר. ואותו גוי אמר ליהודי שאינו שומר תו"מ שמוכן להלוות לו כסף בריבית בשביל לקנות את הקרקע במחיר שדורש המוכר, אלא שמתנה עמו שאם לא יחזיר לו את ההלואה יגבה ממנו את הקרקע [שקנה היהודי שאינו שומר תו"מ], והיהודי שאינו שומר תו"מ חשב שיוכל לעשות עסקים בקרקע ולשלם את ההלואה בריבית לגוי וישאר לו עוד רווח, וכעת יש לדון האם במכירה ליהודי שאינו שומר תו"מ יש משום איסור "לא תחנם", כיון שכל המכירה נעשית בצורה שהגוי יכול לגבות את הקרקע ממנו. כמו כן יש לדון האם מותר למתווך לתווך דירה באופן הנ"ל כשהקונה עושה עיסקא עם הגוי.

והנה מצינו בגמ׳ גיטין (מד ע"א) שעכו"ם שאנס ביתו של ישראל ואינו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני עכו"ם, מותר ליטול את דמיו, ומשמע דאם יכול להוציא ממנו בדיינים צריך להוציא ממנו ואין היתר ליטול ממנו דמים ומחוייב לטרוח לילך עמו בדינא ודיינא, ואף שהוא לא מכר לגוי את ביתו אלא גוי אנס את ביתו. ומשמע קצת דהיינו משום איסור "לא תחנם" דהאיסור אינו רק למכור אלא נכלל בזה אף לדאוג להוציא מגוי את הקרקע. [ועיין עוד להלן דהבאנו מהגמ' בגיטין ח ע"ב וכן בדף מז ע"א דיש ענין להוציא קרקע מהגוי], וא"כ לפי זה יש לומר באופנים דלוקח הלואה על ספק שיגבה הגוי מקרקע הישראל, או באופן של המעשה הנ"ל שסוכם מראש שיתכן שהגוי יגבה את קרקע הישראל, לכאורה יש בכך חשש ד"לא תחנם" משום שנכלל באיסור לא תחנם שהישראל צריך לדאוג שהקרקע לא תגיע לגוי.

ונראה דבאופן של המעשה הנ"ל כשמוכרו ליהודי שאינו שומר תו"מ, המוכר עובר על לאו דלפני עור, משום שהקונה חשוד למכור לגוי. וכן הוא באגרות חזו"א (הודפס בספר דרך אמונה סוף חלק ג') דאף דספק אם ימכור לישראל או לגוי, מ"מ כיון דחשוד על הדבר מבואר בע"ז(טו ע"ב) דיש בזה לאו דלפני עור, וביארו תוס' שם (ד"ה רהיט) ובר"ן שם "דהכא לא תלינן דלישראל מזבן לה שכך ימכור לזה כמו לזה", וביאר הר"ן וז"ל, "דבשעת המקח הוברר הדבר דלהתירא בעי ליה ומקפיד בכך כגון הרוצה בהמה לשחיטה שמקפיד בה שלא תעשה מלאכה אבל ישראל חשוד אין לו בין ישראל לנכרי כה"ג לא תלינן", עכ"ל. וא"כ מבואר דאסור למתווך לתווך למוכר קונה חשוד שקונה לצורך עסקים ויתכן מאוד שגם ימכור לגוי וכגון באזורים שמצוי שגוים קונים שם דירות, דאז אסור למכור ליהודי שאינו שומר תו"מ מדין לפני עיור כיון דהוא חשוד וכנ"ל בגט' בע"ז ובחזו"א.

ולענין אם צריך להוציא ממון בכדי להוציא את הקרקע מהגוי לא מצינו שיש חיוב גמור בזה, ואף למוכר עצמו לא מצינו שחייב לפדותו, אלא אדרבה מבואר בגמ' גיטין (מד ע"א) דרק לגבי מוכר עבדו קנסו אותו לפדות אותו פי עשרה בדמיו, ואילו לגבי מוכר ביתו לגוי לא קנסוהו, והק' הרש"ש והחת"ס דמ"ש ממוכר עבדו, ותי' החת"ס דכיון דאין דרך למכור ביתו לכן לא קנסוהו.

אמנם נראה דאף דמדינא אין צריך לקנותו מן הגוי, מ"מ יש ענין לקנותו מהגוי, וכפי שמצינו בגיטין (מז ע"א) דהמוכר שדהו לעכו"ם לוקח ומביא ביכורים מפני תיקון העולם, ופירש רש"י וז"ל, 'לוקח ומביא ביכורים' ־ "בכל שנה צריך ליקח מן העכו"ם ביכורי פירותיה בדמים יקרים ומביאם לירושלים". 'מפני תיקון העולם' - "שלא יהא רגיל למכור קרקע בא"י לעובד כוכבים וגם אם מכר יטריח לחזור אחריה ולפדותה". וכן מצינו בגיטין (ח ע"ב) ובאו"ח (סי' שו) דהתירו איסור דרבנן של אמירה לנכרי בשביל מצות ישוב ארץ ישראל ומבואר במג"א (שם סק"ב) דה"ט משום דכתיב לא תחנם, וא"כ חזינן שיש ענין להוציא הקרקעות מהעכו"ם.

ובגמ' בגיטין (מד ע"א) מבואר, שהמוכר קרקע לעובד כוכבים דמיו אסורין. ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמ', דרש"י כתב דמשום דעבר אלאו דלא תחנם, ומבואר דסבר דמיירי במוכר קרקע. ובמאירי שם מבואר דהוא קנס חכמים. אכן הרמב"ם (פ"י מהל' ע"ז) סבר דקאי אמוכר ביתו לע"ז ואף בחו"ל.

חלק ד'

ויש לדון במתווך דירות שפונה אליו יהודי שאינו שומר תו"מ שיש לו דירה במקום שכל האזור שם כולם שם גוים, ומבקש שישיג לו קונה גוי, באופן שברור שהדירה תיקנה ע"י גוי ע"י למתווך אחר או שהמוכר בעצמו ימצא גוי למכור לו. ויש בזה צדדים לומר שאין בזה לפני עור ומסייע, דהנה מבואר בגט' ע"ז (ו ע"ב) דבתרי עברי דנהרא יש לפני עור אבל בחד עברא דנהרא אין לפני עור, וכתבו תוס' בשבת (ג ע"א ד"ה בבא) דאף דמבואר בגמ' דאין איסור לפני עור בחד עברא דנהרא, מ"מ יש איסור דרבנן דמסייע. אמנם בתוס' בע"ז (ו ע"ב ד"ה מנין) משמע דאין אף איסור מסייע דרבנן, דכתבו תוס' וז"ל, "ולפי"ז אסור להושיט למומרים לעבודת כוכבים דבר איסור אע"פ שהוא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם דכישראל גמור חשבינן ליה ומיירי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה וכדמסיק דקאי בתרי עברי דנהרא" עכ"ל תוס', ומשמע בתוס' הלכה למעשה דאם זה עומד בחד עברא דנהרא מותר לכתחילה להושיט למומר דבר איסור, וזה דלא כמו שכתבו בתום' בשבת הנ"ל דאף בחד עברא דנהרא יש איסור מסייע. והוכיח מזה הרמ"א (עיין בדרכי משה יו"ד סי' קנא) דנחלקו בזה בעלי התוס' אם יש כלל איסור מסייע בחד עברא דנהרא. אכן הש"ך (סק"ו) כתב לישב הסתירה בתוס', דמ"ש תוס' והרא"ש בשבת (ג ע"א) דיש איסור מסייע, איירי בישראל כשר, ומה דמשמע בתוס' בע"ז דאין איסור מסייע, איירי במומר דאין בו איסור מסייע.

ובטעם הדבר דאין איסור מסייע במומר יש כמה דרכים, באבנ"ז (יו"ד סי' קכו) ביאר ע"פ הריטב"א בע"ז (שם) דאיסור מסייע הוא משום ערבות, וערבות הוא מקרא "וכשלו איש באחיו" - איש בעון אחיו [עיין שבועות לט ע"א], ואילו מומר קיי"ל (יו"ד סי' קנט) דמותר להלוות בריבית משום דמומר לא מקרי "אחיך", וא"כ אין דין ערבות במומר. אך בתוס' ורא"ש שבת (שם) מבואר דאיסור מסייע הוא משום אפרושי מאיסורא. ובתנא דבי אליהו מבואר ד"הוכח תוכיח" הוא בעמיתך ורשע ל"ה עמיתך [וכן הוא בביאוה"ל סי' תרח ובקובץ שיעורים ביצה דף ל], וא"כ אין גם חיוב אפרושי מאיסורא במומר. ובדגול מרבבה מבואר דה"ט דאין איסור מסייע במומר הוא משום דעובר עבירה במזיד אין בו איסור מסייע.

ולפי כל זה, היה מקום להתיר למתווך לתווך ליהודי שאינו שומר תו"מ קונה גוי, משום דהוי חד עברא דנהרא ואין בזה איסור דלפני עור ואף לא איסור מסייע כמבואר בתוס' בע"ז, מ"מ כתב הש"ך דבמומר אין איסור מסייע, ואף אי נימא דיהודי שאינו שומר תו"מ לא חשיב מומר, מ"מ לפי ביאור הדגול מרבבה הנ"ל בדברי הש"ך, בכל עובר עבירה שיעבור על האיסור בכל אופן, אין בו איסור מסייע.

כן המג"א (סי' שמז סק"ד) וכן פסק המשנ"ב (שם סק"ז) דיש איסור מסייע במומר, וא"כ לפי זה יש לצדד לאסור באופן הנ"ל לתווך קונה גוי.

עוד נראה דיש לצדד לאסור באופן הנ"ל לתווך קונה גוי, דבדרכי תשובה (יו"ד סי' קנא) הביא בשם הגהות חכמת שלמה [וכ"ה בספרו עבודת עבודה ע"ז דף יד] דבתיווך יש משום איסור לא תחנם, ואפי' בתיווך בין גוי לגוי יש איסור לא תחנם.

וכל הנדון הנ"ל הוא כשכל האזור כולם גוים, אכן אם מדובר באזור שיש שם יהודים וגוים, ודאי שאסור לתווך דירה לקונה גוי, ואם מתווך לגוי עובר על לאו דלפני עור [מלבד איסור לא תחנם כנ"ל לדעת החכמת שלמה].

ועו"ד שבאים אליו יהודי שאינו שומר תו"מ וגוי שיכתוב להם חוזה מכירה וקניה והעברה בטאבו, נראה דאף דמצד איסור לפנ"ע ומסייע יש צדדי קולא כנ"ל, מ"מ נראה דלדעת החכמת שלמה הנ"ל יהיה בזה משום איסור לא תחנם.

---

[1] ולדעת הרמב"ן נלמד זאת ממה שנאמר בפרשת בהר "והארץ לא תמכר לצמיתות" הובא דבריו בחינוך סי׳ שלט עיי"ש ואכמ"ל.