הלכות תענית עשרה בטבת

החייבים והפטורים מהצום

א. הכל חייבים בתענית ואסור לפרוץ גדר.

ב. קטנים עד גיל מצוות פטורים מהצום, ואף בתענית שעות אינם חייבים.

ג. חולה, אף שאין בו סכנה פטור מהצום, ואוכל ושותה כרגיל ללא שיעורים, שבמקום חולי לא גזרו רבנן, ואסור לו להחמיר על עצמו.

ד. הגדרת חולה היא כחולה שמותר לו לקחת תרופות בשבת, והוא באופן שנפל למשכב, או שחולה כל גופו והיינו שהוא במצב שאינו יכול לתפקד.

ה. מי שיש לו רק מיחושים - כל עוד שיכול לתפקד כרגיל, חייב להתענות.

ו. מעוברות ומניקות אינן צמות. הגדרת מעוברת היא מעת שיודעת שהיא מעוברת [בכל אופן שהוא], ואף בתוך ארבעים יום ליצירת הוולד. והגדרת מינקת היא כל עוד שמניקה בפועל, ואף הנקה חלקית. אבל אם אינה מניקה בפועל כלל, אף שהיא תוך כ"ד חודש מהלידה, צריכה לצום.

ז. יולדת [אפי' אינה מניקה] תוך ל' יום ללידתה אינה צמה. את הל' יום מקלים למנות מעת לעת.

ח. מפלת, אם הפילה אחר ארבעים יום מתחילת עיבורה, דינה כיולדת שאינה צמה תוך ל' יום ללידה ולהפלה.

ט. צריך לדאוג לאפשרות שיוכל לצום. ומי שיודע שאם לא יתאמץ במהלך הצום לא יהיה בגדר חולה, עליו לעשות כן [-לנוח] בכדי שיוכל לצום.

י. אף אלו שמותרים באכילה, אין להם לאכול בשר ויין ומיני מעדנים. אולם קטנים שאינם יודעים להתאבל, מותרים.

ההנהגה בלילה שלפני הצום

דיני ליל הצום

יא. התענית מתחילה בעלות השחר ומסתיימת בצאת הכוכבים.

יב. הדעות העיקריות בזמן עלות השחר הן: [א] תשעים דקות במע' קודם הנץ. [ב] שבעים ושתים דקות במע' קודם הנץ. להלכה אפשר לאכול עד זמן עלות השחר השני [המאוחר].

יג. להלן יתבאר שאכילה בלילה שלפני הצום מותרת, אלא שבעל נפש יפסיק לאכול מבעוד יום [כמו בצום ת"ב], אך למעשה לא נהוג כן ואף בעלי נפש מקילים בזה.

יד. מעיקר הדין אף אכילת בשר ושתיית יין מותרת בליל התענית, ויש מחמירים (עי' סי' תקנ, תוה"ש יו"ד סי' קפה ס"ק י, סדה"י ענין יז בתמוז).

טו. יש להימנע מלערוך אירועים בליל התענית, חוץ מסעודות מצוה שזמנם אז (עי' הגהות חת"ס סי' תקסח) ובהן אין להחמיר בשמיעת כליזמר. נישואין בליל התענית מותרים (עי' תוס' עירובין מ: ד"ה דלמא, שו"ע סי' תקנ ס"ג), אמנם מסעודת שבע ברכות יש להימנע [אם אין צורך בכך].

שינה כקבלת התענית

טז. אף שנתבאר שהתענית מתחילה בזמן עלות השחר, אם ישן שנת קבע, השינה נחשבת כקבלת תענית, ואסור לאכול לאחר שקם מהשינה אף אם קם באמצע הלילה. אך שנת עראי אינה נחשבת כקבלת תענית, ואם התעורר קודם עלות השחר לאחר שנת עראי, מותר לו לאכול.

יז. אם התנה קודם השינה שיוכל לאכול לאחר שיקום משנתו, מותר לו לאכול עד עלות השחר, אך עפ"י הזוהר אין לאכול [אף בכל לילה] לאחר שקם משנתו באמצע הלילה [לאחר חצות]. אך מי שללא האכילה יהיה קשה לו לצום, או שלא יוכל ללמוד טוב, מותר לו לאכול כעיקר הדין עד עלות השחר. שתיה מותרת גם לפי הזוהר.

יח. אם דרכו לישון בתחילת הלילה, ואח"כ לקום ולאכול, אין השינה נחשבת כקבלת תענית, ומותר לו לאכול לאחר שקם משנתו.

יט. אם נרדם וישן, אפילו שישן שנת קבע באמצע סעודתו, מותר לו להמשיך לאכול [והמחמיר על עצמו בזה קדוש יאמר לו].

כ. דין שתיה לאחר שינה בליל הצום - מותר לשתות את כל המשקים אף אם לא התנה לפני השינה, אך לכתחילה יש להתנות לפני השינה [ולספרדים הנוהגים כדעת השו"ע אסור לשתות אם לא התנה].

כא. כאשר אדם קם באמצע הלילה, באופן שמותר לו לאכול, יכול לאכול ולשתות ללא הגבלה עד עלות השחר.

בשונה מיום רגיל , שבו הדין שבחצי שעה שלפני עלות השחר אסור להתחיל לאכול יותר מכביצה פת או מזונות [אבל מותרת אכילת פירות וירקות וחטיפים למיניהם ללא הגבלה], ואסור להתחיל לשתות משקה המשכר יותר מכביצה [אבל מותרת שתיית שאר משקין ללא הגבלה עד עלות השחר], וכשהגיע עלות השחר צריך להפסיק (כמבואר בסי' פט סעיף ה ובמשנ"ב שם ס"ק כז). ויש לדון האם גם ביום צום קיים דין זה שאינו יכול להתחיל לאכול יותר מכביצה פת או מזונות בחצי השעה שלפני עלות השחר, משום שיש מקום לומר שרק ביום רגיל גזרו שמא ימשך בסעודתו, ויתבטל מקריאת שמע, אבל בצום שאסור לו להמשיך לאכול מפני הצום, אין חשש שימשך.

והנה מבואר בדברי הגמ' (תענית יב) והטור והשו"ע (סי' תקסד) שאוכלין ושותין עד שיעלה עמוד השחר , ומכך שלא נזכרו בפוסקים הגבלות, משמע דבצום מותר לאכול ולשתות עד עלות השחר ללא הגבלה [עכ"פ כשלא ישן בלילה. ואם ישן והתנה לפני שנתו אז עפ"י דין מותר ועפ"י הזוהר אסור, כפי שנתבאר לעיל].

דיני התענית

שטיפת הפה

כב. שטיפת הפה מותרת רק אם יהיה לו צער אם לא ישטפנו, ואז צריך לכפוף ראשו ופיו שלא יבלע.

צחצוח שינים

כג. כיון שלאחר הצחצוח שוטפים את הפה, ושטיפת הפה מותרת רק במקום צער, על כן אין לצחצח שינים בצום אלא במקום צער [או במקום כבוד הבריות].

תרופות

כד. כאמור חולה שאין בו סכנה פטור לגמרי מהצום. אך בריא או מי שיש לו מיחושים הנזקק ליטול תרופות, מותר לו ליטלן ללא מים אם אין בהם טעם.

אם אינו יכול לבלוע ללא מים, או שהיא תרופה ממותקת – ימרר את המים על ידי מלח או כמה שקיות תה ללא סוכר.

עישון

כה. עישון סיגריה אלקטרונית – אסור (טעם הדבר התבאר במק"א). עישון סיגריות רגילות הותר בצנעה למי שהדבר קשה לו ביותר [אולם יש להיזהר בסיגריות אף בכל השנה].

שמיעת שירים

כו. י"א שאין לשמוע מוזיקה בתענית (קיצור שו"ע סי' קכב, וע"ע סי' תקסח סע' יב) , ויש מחמירים כבר מליל התענית (עי' משנ"ב סי' תקנ סק"ו, וע"ע בא"ח שנה א פרשת דברים אות ה) [וראה לעיל, דיני ליל התענית, בדין מוזיקה בסעודות מצווה בליל התענית].

רחיצה

כז. בליל התענית - מעיקר הדין מותר לרחוץ במים חמים כרגיל [להלן יתבאר שבעל נפש מחמיר שלא לרחוץ כלל, אף לא במים קרים, ואף לא בליל התענית].

ביום התענית – לספרדים מותר לרחוץ במים חמים כרגיל, אך לאשכנזים יש להימנע מרחיצת כל הגוף במים חמים (שעה"צ סי' תקנ ס"ק ח) , אך רחיצת כל הגוף במים שלא נהנים מחמימותם, וכן רחיצת פניו, ידיו ורגליו בחמים - מותרת [להלן יתבאר שבעל נפש מחמיר שלא לרחוץ כלל, ואפי' בקרים].

כיבוס, תספורת וגילוח

כח. מעיקר הדין מותר לכבס, להסתפר ולהתגלח בתענית [ואף שהבה"ל (ריש סי' תקנא) כתב בשם הא"ר והפמ"ג (שם א"א ס"ק י) "ואפשר דיש להחמיר בי"ז בתמוז ועשרה בטבת כמו מר"ח עד התענית", וכ"ה בדרך החיים (דיני בין המצרים) ובקיצוש"ע (סי' קכב) ובבא"ח (פרשת דברים), אך למעשה הוא טעות סופר בא"ר, ובטעות נכנס שם שורה מהסימן הקודם, ולכך מעיקר הדין א"צ להחמיר, ועיין דע"ת (שם), ועי' תוס' (עירובין מ: ד"ה דלמא) ושו"ע (סי' תקנ ס"ג) בענין חופה בתענית. עוד יש להוסיף שהפוסקים הנ"ל כתבו דבריהם על האמור בשו"ע (שם ס"ב, והוא דינא דגמ' יבמות מג) שיש למעט מר"ח אב עד התענית במשא ומתן ובבניין של שמחה, וע"ז כתבו שאפשר שיש להחמיר כן גם בשאר צומות, אבל בדינים שאיסורם עד שבוע שחל בו הוא רק מחמת מנהג, כגון כיבוס ותספורת, לא מצינו בזה חומרא כלל, וכדמוכח מהמבואר לעיל שמותר לרחוץ בתענית בצונן, אע"פ שאסור בתשעת הימים, דכיון שהוא רק מחמת מנהג, לא החמירו בזה] .

שכח ואכל

כט. שכח ואכל, אפילו אם אכל כזית או שתה משקין כמלא לוגמיו, מחויב להמשיך לצום, ואינו צריך לצום ביום אחר, אך ילמד הלכות תענית לכפרה על חטאו.

אמירת עננו לשכח ואכל או לחולה

ל. שכח ואכל - אם אכל פחות מכזית, או שתה פחות ממלא לוגמיו - אומר עננו כרגיל.

אך אם אכל יותר מכזית [וי"א יותר משיעור ככותבת] או שתה יותר ממלא לוגמיו - כיון שדינו שצריך להמשיך לצום, אומר "עננו" אך יאמר "ביום צום התענית הזה" במקום "ביום צום תעניתנו" [והספרדים אומרים בכל מקרה "ביום צום התענית הזה"].

חולה שמותר לו לאכול, אינו אומר עננו, וכן קטן שאינו צם אינו אומר עננו.

ניהוג דיני ט' באב בשאר הצומות (להרחבה, ראה גיליון י"ז תמוז)

לא. כתב המשנ"ב (סי' תקנ ס"ק ו) "ובעל נפש יחמיר בכולן [בכל ג' התעניות] כמו בט' באב", ולפיכך:

רחיצה וסיכה: בעל נפש יחמיר שלא לרחוץ כלל בליל התענית וביומו, אף לא בצונן, וכן יחמיר בסיכה.

אכילה בליל הצום: נתבאר לעיל שלמעשה אף בעלי נפש מקלים בזה.

נעילת הסנדל: כשהולך ברחוב - אף בעל נפש אין לו להחמיר בזה, משום שזהו דבר שבפרהסיא והוי יוהרא ויראה כחוכא ואיטלולא, אך בבית - יש לבעל נפש להחמיר שלא לנעול נעלי עור [בליל התענית וביומו] כמו בתשעה באב.

מוצאי הצום

בשר ויין

לב. מותר לאכול בשר ויין במוצאי הצום (סי' תקנח ס"ק ה, ועי' סי' שלד ס"ק עט).

אכילה לפני תפילת ערבית

לג. לאחר צאת הצום מותר לאכול, אף לפני תפילת ערבית. אך מאחר ואין את ההיתר של "מנין קבוע" הקיים בימים רגילים [מפני שברוב המקומות אין מניין קבוע לתפילת ערבית בצאת הצום] - לפיכך יש להקפיד שלא לאכול פת ומזונות יותר מכביצה, וכן לא לשתות משקאות אלכוהוליים יותר מכביצה, אך שאר הדברים מותר לאכול אפי' הרבה.

אם רוצה לאכול לחם ועוגות יותר מכביצה, צריך להעמיד שומר שאינו אוכל, או להגדיר שעון מעורר שיהא מופיע בו במפורש 'קריאת שמע וערבית'.