הדינים המיוחדים לצום בערב שבת

רחיצה במים חמים

א. אף בעל נפש מותר לרחוץ ולטבול במים חמים לכבוד שבת.

כיבוס, תספורת וגילוח

ב. אף המחמירים שלא לכבס, או להסתפר ולהתגלח בתענית, השנה מותרים לכבוד שבת [ולקצוץ ציפורניים מותר בכל אופן].

טעימת התבשילים בערב שבת

ג. בני אשכנז הנוהגים לטעום את התבשילים בכל ערב שבת לכבוד שבת, מותרים לטעום מעט ולפלוט בתענית [ללא ברכה], משום שזהו נחשב צורך מצוה (סי' תקס"ז ס"ק ו). בני ספרד מותרים לטעום ולפלוט לכתחילה אף שלא לצורך מצוה.

תפילת מנחה

ד. מתפללים מנחה של תענית [קוראים 'ויחל', והכהנים נושאים כפיהם כבכל תענית], אך אין אומרים 'אבינו מלכנו' במנחה.

סיום התענית

ה. כל התעניות מסתיימות בצאת הכוכבים. ובשנה זו, מאחר ואסור לאכול ולשתות ללא קידוש, זמן סיום התענית למעשה הוא בקידוש בליל שבת.

קבלת שבת מוקדמת:

ו. לדעת השו"ע מותר להתפלל ערבית לאחר פלג המנחה, לקדש ולאכול, אף שהוא לפני השקיעה [ולכתחילה צריך להתפלל מנחה לפני פלג המנחה]. ולדעת הרמ"א אין לקדש ולאכול לפני צאת הכוכבים.

למעשה גם בני ספרד נהגו לקדש ולאכול רק לאחר צאת הכוכבים (בן איש חי שנה שניה פרשת לך לך, כף החיים סי' רמט).

צום עד זמן ר"ת:

ז. הנוהג לצום בכל צום עד זמן ר"ת, לא צריך להמתין בצום שחל בערב שבת עד זמן ר"ת [משום שדעת רבים מהראשונים שלא צריך לצום עד צאת הכוכבים אלא רק עד פלג המנחה (מרדכי עירובין תצ"ד, אור זרוע ח"ב סי' יז), ויש הסוברים שהצום נגמר בשקיעה (ראב"ד, מובא ברשב"א ובריטב"א בעירובין מא)].

אמנם אינו חייב להפסיק את הצום מיד בצאת הכוכבים המוקדם, אלא יכול להתפלל במניין קבוע שמתפללים בו כזמן ר"ת [ואינו עובר איסור תענית בשבת במה שאינו אוכל, כיון שאינו עושה כן בכוונה לצום (שו"ע הרב סי' רמ"ט סי"ב)].

אמירת שלום עליכם ואשת חיל לאחר הקידוש:

ח. אם בני ביתו רעבים, נכון לקדש ולאכול ואח"כ לומר שלום עליכם ואשת חיל (עי' משנ"ב סי' רע"א סק"א, שעה"צ סי' תרל"ט ס"ק ס"ז).

עשיית קידוש קודם חזרת הבעל מבית הכנסת:

ט. אשה שקשה לה להמתין עד שבעלה יחזור מבית הכנסת, יכולה לקדש בעצמה מיד בצאת הכוכבים, ואחר הקידוש תאכל לפחות כזית פת [עם לחם משנה], לקיים דין 'קידוש במקום סעודה' (עי' בה"ל סי' רמט ס"ב). אם קשה לה לאכול פת, תאכל כזית [-נפח קופסת גפרורים רגילה] מיני מזונות [ולא תברך 'על המחיה', אלא תכוון בברכת המזון לפטור את המזונות]. ואם גם זה קשה לה, תשתה לכל הפחות רביעית יין [מלבד שתיית מלוא לוגמיו מכוס הקידוש].

שתייה קפה לאחר הצום בליל שבת:

י. אדם המעוניין לשתות קפה בסוף הצום - יקדש ויאכל כזית פת, ואז ישתה את הקפה. לפני אכילת מאכלים בשריים צריך לאכול ולשתות דבר פרווה [ואף שיש המקפידים שלא לאכול בשר אחרי חלב באותה סעודה (עפ"י דברי הזוהר), להלכה הדבר מותר (סי' תצ"ד סקט"ז). ורבים נוהגים להמתין חצי שעה בנוסף לאכילת ושתיית הפרווה].

וצריך להקפיד לאכול את הכזית פת מיד לאחר הקידוש ורק לאחמ"כ את הקפה, כדי שלא להפסיק בין הקידוש לסעודה [כי אם יפסיק הפסק גדול בין הקידוש לפת, אינו יוצא ידי חובת קידוש (סי' רע"ג). ומלבד כן, תמיד יש לאכול לכתחילה את הכזית פת לאחר ברכת המוציא מבלי להפסיק בדיבור (סי' קס"ז ס"ק לה)].

עוד יש להקפיד לאכול במהלך הסעודה כביצה פת [מפני שיש לאכול לפחות כביצה בסעודת שבת (סי' רצ"א) [ומבואר בבה"ל (סי' רס"ג ס"ב ד"ה אין לו) שלכתחילה יש לאכול פת כדי שביעה בסעודת שבת], וכן כדי שברכת על נטילת ידיים לא תהא לבטלה (שו"ע הרב סי' קנח)]. ולהלכה לא צריך לאכול את כל הכביצה תוך כדי אכילת פרס (ויתבאר בס"ד במק"א).

ונראה שאפשרות זו עדיפה על האפשרות שיאכל עוגה וקפה מיד לאחר הקידוש, דאף שהעושה כן מרוויח את דעת הזוהר (דלעיל), אך יש לחוש מצד דין 'קידוש במקום סעודה', דישנם ראשונים הסוברים שאין עוגה נחשבת סעודה לעניין זה [רבינו יונה (ברכות מט), וכן נראה בתוספות וברא"ש (פסחים ק"א), רבינו דוד ומהר"ם חלאווה (פסחים ק"ה). וכן דעת הגר"א (כמבואר בבה"ל סי' רע"ג ס"ה), ובקידוש בליל שבת שהוא דאורייתא יש לחוש לכך].

החייבים ופטורים מהתענית

יא. הכל חייבים בתענית ואסור לפרוץ גדר.

יב. קטנים עד גיל מצוות פטורים מהצום, ואף בתענית שעות אינם חייבים.

יג. חולה אף שאין בו סכנה פטור מהצום, ואוכל ושותה כרגיל ללא שיעורים, שבמקום חולי לא גזרו רבנן, ואסור לו להחמיר על עצמו.

יד. הגדרת חולה היא כחולה שמותר לו לקחת תרופות בשבת, והוא או באופן שנפל למשכב או שחולה כל גופו והיינו שהוא במצב שאינו יכול לתפקד.

טו. מי שיש לו רק מיחושים - כל עוד שיכול לתפקד כרגיל, חייב להתענות.

טז. מעוברות ומניקות אינן צמות. הגדרת מעוברת היא מעת שיודעת שהיא מעוברת [בכל אופן שהוא], ואף בתוך ארבעים יום ליצירת הוולד. והגדרת מינקת היא כל עוד שמניקה בפועל, ואף הנקה חלקית, אבל אם אינה מניקה בפועל כלל, אף שהיא תוך כ"ד חודש מהלידה, צריכה לצום.

יז. יולדת [אפי' אם אינה מניקה] תוך ל' יום ללידתה אינה צמה. את הל' יום מקלים למנות מעת לעת.

יח. מפלת, אם הפילה אחר ארבעים יום מתחילת עיבורה, דינה כיולדת שאינה צמה תוך ל' יום ללידה והפלה.

יט. צריך לדאוג לאפשרות שיוכל לצום. ומי שיודע שאם לא יתאמץ במהלך הצום לא יהיה בגדר חולה, עליו לעשות כן [-לנוח] בכדי שיוכל לצום.

כ. אף אלו שמותרים באכילה אין להם לאכול בשר ויין ומיני מעדנים, אולם קטנים שאינם יודעים להתאבל, מותרים.

ההנהגה בלילה שלפני הצום

דיני ליל הצום

כא. התענית מתחילה בעלות השחר עד צאת הכוכבים.

כב. הדעות העיקריות בזמן עלות השחר הן: [א] תשעים דקות במע' קודם הנץ. [ב] שבעים ושתים דקות במע' קודם הנץ. להלכה אפשר לאכול עד זמן עלות השחר השני [המאוחר].

כג. להלן יתבאר שאכילה בלילה שלפני הצום מותרת, אלא שבעל נפש יפסיק לאכול מבעוד יום [כמו בצום ת"ב], אך למעשה לא נהוג כן ואף בעלי נפש מקילים בזה.

כד. מעיקר הדין אף אכילת בשר ושתיית יין מותרת בליל התענית, ויש מחמירים (עי' סי' תק"נ, תוה"ש יו"ד סי' קפה ס"ק י).

כה. יש להימנע מלערוך אירועים בליל התענית, חוץ מסעודות מצוה שזמנם אז (עי' הגהות חת"ס סי' תקסח), ובהם אין להחמיר בשמיעת כלי זמר. נישואין בליל התענית מותרים (עי' תוס' עירובין מ: ד"ה דלמא, ושו"ע סי' תק"נ ס"ג), אך מסעודת שבע ברכות יש להימנע [אם אין צורך בכך].

שינה כקבלת התענית

כו. אף שנתבאר שהתענית מתחילה בזמן עלות השחר, אם ישן שנת קבע, השינה נחשבת כקבלת תענית ואסור לאכול לאחר שקם מהשינה אף אם קם באמצע הלילה. אך שנת עראי אינה נחשבת כקבלת תענית, ואם התעורר קודם עלות השחר לאחר שנת עראי, מותר לו לאכול.

כז. אם התנה קודם השינה שיוכל לאכול לאחר שיקום משנתו, מותר לו לאכול עד עלות השחר, אך עפ"י הזוהר אף בכל לילה לאחר שקם משנתו באמצע הלילה [לאחר חצות] אין לאכול. אך מי שאם לא יאכל יהיה קשה לו הצום, או שלא יוכל ללמוד טוב, מותר לו לאכול כעיקר הדין עד עלות השחר, שתיה מותרת גם לפי הזוהר.

כח. אם דרכו לישון בתחילת הלילה, ואח"כ לקום ולאכול, אין השינה נחשבת כקבלת תענית, ומותר לו לאכול לאחר שקם משנתו.

כט. אם נרדם וישן אפילו שישן שנת קבע באמצע סעודתו, מותר לו להמשיך לאכול [והמחמיר על עצמו בזה קדוש יאמר לו].

ל. לגבי שתיה לאחר שינה בליל הצום - מותר לשתות את כל המשקים אף אם לא התנה לפני השינה, אך לכתחילה יש להתנות לפני השינה [ולספרדים הנוהגים כדעת השו"ע אסור לשתות אם לא התנה].

לא. כאשר אדם קם באמצע הלילה, באופן שמותר לו לאכול, יכול לאכול ולשתות ללא הגבלה עד עלות השחר.

בשונה מיום רגיל, שבו הדין שבחצי שעה שלפני עלות השחר אסור להתחיל לאכול יותר מכביצה פת או מזונות [אבל מותרת אכילת פירות וירקות וחטיפים למיניהם ללא הגבלה], ואסור להתחיל לשתות משקה המשכר יותר מכביצה [אבל מותרת שתיית שאר משקין ללא הגבלה עד עלות השחר], וכשהגיע עלות השחר צריך להפסיק (כמבואר בסי' פט סעיף ה ובמשנ"ב שם ס"ק כז). ויש לדון האם גם ביום צום קיים דין זה שאינו יכול להתחיל לאכול יותר מכביצה פת או מזונות בחצי השעה שלפני עלות השחר, משום שיש מקום לומר שרק ביום רגיל גזרו שמא ימשך בסעודתו, ויתבטל מקריאת שמע, אבל בצום שאסור לו להמשיך לאכול מפני הצום, אין חשש שימשך.

והנה מבואר בדברי הגמ' (תענית יב) והטור והשו"ע (סי' תקס"ד) שאוכלין ושותין עד שיעלה עמוד השחר, ומכך שלא נזכרו בפוסקים הגבלות, ומשמע דבצום מותר לאכול ולשתות עד עלות השחר ללא הגבלה [עכ"פ כשלא ישן בלילה. ואם ישן והתנה לפני שנתו אז עפ"י דין מותר ועפ"י הזוהר אסור, כפי שנתבאר לעיל].

דיני התענית

שטיפת הפה

לב. שטיפת הפה מותרת רק אם יהיה לו צער אם לא ישטפנו, ואז צריך לכפוף ראשו ופיו שלא יבלע.

צחצוח שינים

לג. כיון שלאחר הצחצוח שוטפים את הפה, ושטיפת הפה מותרת רק במקום צער, על כן אין לצחצח שינים בצום אלא במקום צער [או במקום כבוד הבריות].

תרופות

לד. כאמור חולה שאין בו סכנה פטור לגמרי מהצום. אך בריא או מי שיש לו מיחושים הנזקק ליטול תרופות, מותר לו ליטלן ללא מים אם אין בהם טעם.

אם אינו יכול לבלוע ללא מים, או שהיא תרופה ממותקת – ימרר את המים על ידי מלח או כמה שקיות תה ללא סוכר.

עישון בתענית

לה. עישון סיגריה אלקטרונית – אסור. עישון סיגריות רגילות הותר בצנעה למי שהדבר קשה לו ביותר [אולם יש להיזהר בסיגריות אף בכל השנה].

שמיעת שירים

לו. י"א שאין לשמוע מוזיקה בתענית(קיצור שו"ע סי' קכ"ב, וע"ע סי' תקס"ח סע' יב), ויש מחמירים כבר מליל התענית(עי' משנ"ב סי' תק"נ סק"ו, וע"ע בא"ח שנה א פרשת דברים אות ה) [וראה לעיל, דיני ליל התענית, בדין מוזיקה בסעודות מצווה בליל התענית].

שכח ואכל

לז. שכח ואכל אפילו אם אכל כזית או שתה משקין כמלא לוגמיו מחויב להמשיך לצום, ואינו צריך לצום ביום אחר, אך ילמד הלכות תענית לכפרה על חטאו.

אמירת עננו לשכח ואכל או לחולה

לח. שכח ואכל - אם אכל פחות מכזית, או שתה פחות ממלא לוגמיו - אומר עננו כרגיל.

אך אם אכל יותר מכזית [וי"א יותר משיעור ככותבת] או שתה יותר ממלא לוגמיו - כיון שדינו שצריך להמשיך לצום, אומר 'עננו' אך יאמר "ביום צום התענית הזה" במקום "ביום צום תעניתנו".

לט. חולה שמותר לו לאכול, אינו אומר עננו, וכן קטן שאינו צם אינו אומר עננו.

ניהוג דיני ט' באב בשאר הצומות[ראה בהרחבה בגיליון 254]

מ. כתב המשנ"ב (סי' תק"נ ס"ק ו) "ובעל נפש יחמיר בכולן [בכל ג' התעניות] כמו בט' באב", ולפיכך:

אכילה בליל הצום: נתבאר לעיל שלמעשה אף בעלי נפש מקלים בזה.

נעילת הסנדל: כשהולך ברחוב - אף בעל נפש אין לו להחמיר בזה, משום שזהו דבר שבפרהסיא והוי יוהרא ויראה כחוכא ואיטלולא, אך בבית - יש לבעל נפש להחמיר שלא לנעול נעלי עור [בליל התענית וביומו] כמו בתשעה באב.