דיני כיבוד אחיו הגדול וזקניו

כבוד האח הגדול – באח הגדול ביותר או בכל אחיו הגדולים

שאלה: האם אדם חייב לכבד רק אחיו הגדול [-הבכור] או את כל אחיו הגדולים ממנו.

תשובה: חייב לכבד את כל אחיו הגדולים ממנו.

מקור: החובה לכבד את אחיו הגדול מובאת בגמ' בכתובות (קג.) ונפסקה להלכה בשו"ע (יו"ד סי' רמ סע' כב).

וכתב בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' קכג) וז"ל "מסתברא גדול האחים שנכנס במקום האב, שהוא אב לכולם". ומבואר מדבריו שיש לכבד רק את האח הכי גדול.

אך בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' עו) כתב שלכאורה יש להביא ראיה שחובה לכבד את כל אחיו הגדולים ממנו מדברי רש"י בפרשתנו [פרשת ויחי] עה"פ "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם" (מט, ה), ופירש"י "יששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם, ע"כ שמעון ולוי הם שקראם אביהם אחים" עכ"ד. ומוכח שיש לכבד את כל האחים הגדולים. אך דחה השבו"י ראיה זו, וביאר שמה שהם לא דיברו בפני אחיהם הגדולים הוא רק מדין דרך ארץ, שאין קטן מדבר בפני גדול ממנו, אך אין בהם חיוב כיבוד.

ולמעשה אף השבות יעקב נקט כהלכות קטנות, שחובת כיבוד קיימת רק באח הכי גדול. אמנם דעת הברכי יוסף (סי' רמ סקי"ז) שיש חיוב לכבד את כל אחיו הגדולים [וכתב שכן דעת האריז"ל], וכ"כ הבן איש חי (שנה ב פרשת שופטים, כט), וכן משמע מלשון הלבוש (יו"ד רמ, כב) והקיצור שו"ע (סי' קמג, כ) שכתבו שיש לכבד 'אחיו הגדול ממנו', וכך נקטינן להלכה.

כבוד אחותו הגדולה

שאלה: האם חייב אדם לכבד את אחותו הגדולה.

תשובה: יש חיוב כיבוד גם באחותו הגדולה.

מקור: בשו"ת שבות יעקב (הנ"ל, הו"ד בפ"ת יו"ד רמ ס"ק יט) כתב שאין חיוב כיבוד באחותו הגדולה [אלא רק מידת דרך ארץ שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו].

אולם הברכי יוסף (הנ"ל) וכן הבא"ח (הנ"ל) חלקו וכתבו שיש חיוב לכבד גם את אחותו הגדולה וכן נקטינן להלכה [וישנן ראיות לנידון זה מהסוגיא בבא בתרא (קכ.) בענין בנות צלפחד, וכן מדברי הרשב"ם (ב"ב קלא: ד"ה בת אצל בנים), וכן מכך שעולא נישק ידי אחותו (שבת יג., ע"ז יז.), וכן מדברי המדרש רבה (בראשית פרשה עד) שרחל מתה תחילה מפני שדברה בפני אחותה].

גדרי חיוב כבוד אחיו הגדול

שאלה: האם גדר החיוב הכיבוד באחיו הגדול הוא כגדרי הכיבוד בהוריו, או שהוא כגדרי הכיבוד בחמיו [-כשאר זקנים חשובים].

תשובה: יש לכבד אחיו הגדול ככל גדרי הכיבוד בהורים, אך יש רק דין כיבוד ולא דין מורא.

מקור: כתב הטור (יו"ד סוס"י רמ) "חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו". וכן הוא לשון הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ו הט"ו) "ומדברי סופרים שיהיה אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו", אך השו"ע השמיט מילים אלו.

וכתב המנחת חינוך (מצווה לג אות א) "והנה נראה דכל הכבוד שמחויב לאביו ולאמו חייב ג"כ באישים הנ"ל, אך מצד הסברא כיון דכיבוד מסרו הכתוב לחכמים, א"כ באביו ואמו שייך בכבוד שלא לקרותו אותו בשמו וכדומה... אבל אחיו אפשר דאין זה בכלל הכבוד, ולא מצינו שיהיו נזהרים בזה כמו שמוזהרים באביו ובאמו" עכ"ל.

ומבואר בדבריו שגדרי החיוב הכיבוד באחיו הגדול שווים לכיבוד אביו, ואעפ"כ מותר לאדם לקרוא לאחיו הגדול בשמו, כיון שחיוב הכיבוד מסרו הכתוב לחכמים, ודבר משונה שאדם לא יקרא לאחיו בשמו, ולכן אין בזה חיוב כיבוד.

אמנם נראה להתיר מטעם אחר לקרוא לאחיו בשמו, שכיון שהדין שלא לקרוא לאביו בשמו הוא מדיני מורא, ומכיוון שכל מה שמצינו באח הגדול הוא דווקא חיוב כיבוד, [וכמב' בגמ' (כתובות קג.) "כבד את אביך ואת אמך, וא"ו יתירה, לרבות את אחיך הגדול"], אך אין חיוב מורא לאחיו הגדול [וכמש"כ הבית מאיר (יו"ד סי' רמ)], ומטעם זה יש להתיר לקרוא לאחיו בשמו.

ולכן נראה שאף שחייב אדם לקום בפני אחיו הגדול, וכן צריך להאכילו ולהשקותו, להלבישו ולכסותו [כדיני כיבוד אב], אעפ"כ אין איסור לסתור את דבריו [עכ"פ היכא שאין בזה חוסר כבוד], ולשבת ולעמוד במקומו, ולקרוא לו בשמו, שכל זה הוא מדיני מורא [כמב' בקידושין (לא:) ובשו"ע (שם ס"ב)] ולא נוהג באחיו [ומדברי המנ"ח הנ"ל נראה שיש גם חיוב מורא באחיו הגדול, והדברים מחודשים, וי"ל].

אמנם החיד"א (יו"ד שם שיורי ברכה סוף סקי"ב) כתב וז"ל "אינו חייב לכבד אחיו הגדול בכל מיני כבוד שחייב לאביו, וכל שכן שלא בפניו", והוכיח כן מדברי רמי בר יחזקאל (כתובות כא.) "לא תציתינהו להני כללי דכייל להו יהודה אחי משמיה דשמואל". וכ"כ (בספרו כיכר לאדן) להוכיח ממה שאמר אבימי לעיפא אחיו הגדול "אישתבשת" (שבועות כח:), ומוכח שכבוד האח קל מכבוד האב [אך יש לדחות הראיה, ששם זהו חיסרון במורא שלא נוהג באחיו. אמנם יל"ד דהוי גם חיסרון בכבוד], ועי' ערוך השולחן (חו"מ סי' יד, ד).

למעשה נקטינן לדינא שאין חיוב מורא נוהג באחיו הגדולים כבאביו, אך חיוב כיבוד כן נוהג באחיו הגדולים כבאביו, ומקיים מצוות כיבוד במה שמאכילם ומשקם, וכן יש מצווה לקום בפני אחיו הגדולים [ומה שלא נוהגים כן הוא משום שהם מוחלים על כבודם, וכמו שרבים אינם מקיימים את הדין לקום בפני הוריהם מטעם זה, ואכמ"ל].

כבוד אחיו הגדול לאחר מות אביו

שאלה: האם יש לכבד את אחיו הגדול אף לאחר מות אביו.

תשובה: אף לאחר מות אביו יש חיוב כיבוד באחיו הגדול.

מקור: כתב הרמב"ן (בהשגותיו על ספר המצוות של הרמב"ם, ריש שורש ב) שדין כיבוד אח גדול הוא רק מדין כבוד אביו, ולכן שאביו נפטר אין חיוב.

אולם ברמב"ם (הלכות ממרים פ"ו הט"ו) מדויק שחובה לכבד את האח הגדול אף לאחר פטירת ההורים [בשונה מבעל אמו ואשת אביו, שחובה לכבדם רק בימים אביו ואמו]. ונראה דסבר דכבוד האח הגדול הוא חיוב עצמי [וכ"כ להדיא השיטמ"ק (כתובות קג.)].

והסתפק הדרכי משה (ס"ק ו) האם האבא יכול למחול על כבוד בנו, ואז לא יצטרכו בניו לכבד את אחיהם הגדולים.

חיוב כיבוד סבו וסבתו

שאלה: האם יש חיוב כיבוד ומורא בסבא וסבתא כמו שיש באב ואם.

תשובה: יש חיוב כיבוד ומורא בזקניו כשם שיש בהוריו, אך כיבוד הוריו קודם לכבוד זקניו [שאם אביו וסבו מבקשים ממנו כוס מים, יש להקדים את אביו].

מקור: נחלקו הראשונים האם יש מצוות כיבוד בסבא. דעת המהרי"ק (שורש מד, ובחלק מהדפוסים בשורש ל) שאין מצוות כיבוד בסבא, אולם הרמ"א (יו"ד סי' רמ סע' כד) פסק שאדם חייב בכבוד סביו, אלא שכבוד אביו עדיף על כבוד אבי אביו.

ונראה שגדרי החיוב [כיבוד ומורא] בסבא הם כמו באבא, [ועי' בחרדים (פ"ד מצות עשה מהתורה התלויות בפה) והגהות רעק"א על השו"ע (סי' רמ סע' כד).

כמה הערות בדעת הרמ"א

הדרכי משה (סק"ז) הוכיח שיטתו שחייב אדם בכבוד סבו מדברי המדרש (הובא ברש"י) עה"פ "ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק" (בראשית מו, א), שלא הזכיר את אברהם סבו, מפני שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו.

והקשה בביאור הגר"א (שם ס"ק לג) מהמבואר במכות (יב.) שאב שהרג את בנו אין אחיו של הנרצח [שהוא גם בן הרוצח] נעשה גואל הדם להרוג את אביו [-הרוצח], כיון שמחוייב בכבודו, אך בנו של הנרצח [-נכד הרוצח] נעשה גואל הדם להרוג את סבו. וביאר רש"י שהוא משום שהנכד "אינו מוזהר על כבודו" [של סבו], וקשה על דעת הרמ"א.

ותירץ היד אברהם [עפ"י המבואר בשו"ת רעק"א (קמא סי' סח)] שבאמת יש מצות כיבוד אף בסבו [וכדעת הרמ"א], אך חובה זו היא רק מדין כבוד אביו, ולכן היא רק בחיי אביו, וכיוון שבסוגיא שם איירי שאביו מת, שוב אינו מצווה על כבוד זקנו.

אולם מהמדרש הנ"ל עה"פ "ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק" מוכח שיש חיוב לכבד את זקינו אף לאחר פטירת אביו [שכן מדובר שם לאחר פטירת יצחק], וכן כתב להדיא הרמ"א בשו"ת (סי' קיח).

עוד הקשה הגר"א (שם ס"ק לד) על הרמ"א מהמבואר בסוטה (מט.) שרב יעקב אמר לסבו [רב אחא בר יעקב, שגידל אותו בביתו] 'לאו בריך אנא' [- איני בנך, ואיני מחוייב להשקותך מים] ופירש"י "אין עלי לכבדך כבן". ומוכח שאין הנכד חייב בכבוד סבו.

ויישב הגר"א ששם איירי באבי אמו, וכל החיוב לכבד סבא הוא רק באבי אביו.

עוד יש להקשות מדוע כבוד אביו קודם לכבוד סבו, והרי גם אביו וגם הוא מצווים בכבוד סבו, וכבוד סביו היה אמור להיות קודם [וכשם שמצינו שאם אביו מבקש ממנו כוס מים וגם אמו מבקשת כוס מים, עליו להקדים את אביו, כיוון שגם אמו וגם הוא חייבים בכבוד אביו (קידושין לא, יו"ד שם סע' יד), והכא נמי באביו וסבו].ותירץ בנחלת צבי (יו"ד סי' רמב סע' כא) שרק באביו ואמו שהוא חייב בכבוד שניהם בשווה, עליו להקדים כבוד אביו לכבוד אמו משום סברא זו, אבל באביו וסבו שאין חיוב כבודם שווה [שכבוד אביו מפורש בתורה, וכבוד סבו אינו מפורש ממש] בזה לא אומרים סברא זו, משום שסברא זו היא רק דין קדימה במי שכבודם שווה