בשר בחלב - דיני ניצוק וזעה

דין אדים העולים מן התבשיל

מצוי הדבר שבשעת הבישול שופכים מתוך בקבוק שמן או צנצנת תבלין אל תוך סיר תבשיל העומד על האש, ובדרך כלל מתוך רתיחתו עולים ממנו אדים, ויש לדון באופן שבסיר יש דבר איסור, האם השמן או התבלינים יאסרו מחמת האדים.

ויש לדון בזה בשני נידונים –

א' - דין ניצוק.

ב' - דין זיעה.

הנה כתב הרמ"א (יו"ד סי' קה' סע' ג'): 'אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור, ובדיעבד אין לחוש'.

וביאר הט"ז שם ס"ק ו' בטעם הדבר 'דתתאה גבר ומחברו בניצוק', והש"ך שם (ס"ק יא') כתב שהוא משום ההבל העולה מהנר, ובאר הפמ"ג (משב"ז סי' קה' ס"ק ו') 'דאסור לכתחלה מטעם נצוק, ר"ל דע"י נצוק ההבל עולה למעלה וכו', ופירוש הט"ז והש"ך אחד היא', עיי"ש. ומבואר ברמ"א שאין לשפוך מכלי שיש בו מאכל כשר לכלי שיש בו מאכל חם של איסור מדין ניצוק.

ודין זה הוא רק לכתחילה, אך בדיעבד אם עשה כן - אין ניצוק אוסר. וביאר הגר"א בטעם הדבר, שדוקא ביין נסך וטומאה ניצוק אוסר בדיעבד כיון שהדבר תלוי בנגיעה בעלמא, אך באיסור והתר אין הדבר כן כיון שאין טעם האיסור עובר בניצוק.

ומבואר ברמ"א שבשפיכת שומן כשר קר לכלי שיש בו שומן איסור חם, אינו נאסר משום ניצוק.

וצריך לבאר מדוע אין השומן הכשר נאסר מחמת האדים העולים, הרי כתב בשו"ת הרא"ש (כלל כ' סימן כו') - "מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר, נמצאת זיעת האלפס חולבת - היא כחלב, והוה ליה כטיפת חלב שנפלה על קדרה מבחוץ שאוסר הקדרה".

ומבואר בדבריו (וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' צב' סע' ח') שאדים (זיעה) של אוכל נחשבים כאוכל עצמו, א"כ צ"ע דברי הרמ"א שבדיעבד אין המאכל העליון נאסר משום ניצוק, ומדוע לא יאסר משום האדים העולים.

ואפשר ליישב שבנר של חלב יש זעה מועטת משא"כ בתבשיל רותח עולה כמות גדולה של אדים.

כמו כן אפשר לומר שמדובר שחום האדים אין היד סולדת בהם, ומבואר (בסימן צב' סעיף ח') שאדים אוסרים רק אם הם חמים באופן שיד סולדת בהם.

עוד אפשר ליישב שהרמ"א מדבר באופן ששופך מן הצד אל תוך הסיר, ומה שאדים אוסרים הם רק כשעולים למעלה, אבל כאשר הם מתפשטים לצדדים - אינם אוסרים (כמבואר בשו"ת הב"ח החדשות חלק ב' סימן כד', ובשו"ת מהרש"ם חלק ד' סימן פה', קיט').

למדנו מדברי הרמ"א שלכתחילה אין לשפוך מבקבוק שמן או מצנצנת תבלין לתוך סיר שמתבשל בו איסור מדין ניצוק, אבל בדיעבד אם שפך אינו נאסר, והאדים אינם אוסרים אם אינם חמים עד שהיד סולדת בהם וכגון ששופך מגבוה או מן הצד.

בקבוקי שמן ותבלינים נפרדים לבשר ולחלב

ולפי דברי הרמ"א הנ"ל יש לדון האם יצטרכו שני בקבוקי שמן בבית - א' לחלבי וא' לבשרי, וכן האם צריך ליחד צנצנות תבלינים נפרדות לבשרי ולחלבי, שהרי כתב הרמ"א שלכתחילה אין לשפוך מהם אל תוך דבר איסור, וא"כ ה"ה לבשר ולחלב, הן מצד ניצוק והן מצד האדים. ולגבי ניצוק יש לחלק שדברי הרמ"א שאוסר לכתחילה משום ניצוק הם רק כששופך לתוך מאכל או משקה של איסור, אבל אם שופך לתוך היתר, לכאורה לא מצאנו בזה דין ניצוק (אמנם עי' בסי' צה' בט"ז ופמ"ג שם).

אולם עדיין יש לדון לגבי האדים, כששופך מבקבוק שמן או מקופסאות תבלינים לתוך סיר רותח של בשר או חלב ועולים ממנו אדים האם השמן או התבלינים נהפכים בשרי או חלבי.

אכן כמו שנתבאר לעיל שהאדים אינם אוסרים אם אינם חמים שהיד סולדת בהם כגון ששופך מגבוה, או באופן ששופך מהצד.

ולמדנו שמעיקר הדין לא מצינו שיצטרכו שני בקבוקי שמן לבשרי וחלבי כששופכים מתוכם ישירות אל הסיר, וכן בשתי קופסאות תבלינים, כיון שבד"כ שופכים מהצד או שאף אם שופכים מעל הסיר, אין באדים חום שהיד סולדת בו.

קומקום נפרד לבשר ולחלב

לעיל נתבאר מדברי הרמ"א (יו"ד סי קה' סעי' ג') שמחמת דין ניצוק אין לשפוך אוכל כשר קר לתוך אוכל טרף חם. ומקור הדין הוא ממשנה במכשירין פרק ה' משנה י' שהמערה מצונן טהור לחם טמא – נטמא העליון, והחמירו לכתחילה לנהוג דין זה גם באיסורין, אולם בדיעבד אינו אוסר רק ביין נסך וטומאה וכנ"ל.

אך יש להסתפק באופן הפוך, אם המשקה העליון חם והתבשיל התחתון קר, ומצוי הדבר כששופכים מקומקום לתוך כוס חלב או על בשר קפוא להפשירו, האם הקומקום נהיה חלבי או בשרי.

ומבואר בגר"ז (סימן תנא' סעי' נט') וכן בחוק יעקב (סימן תנא' ס"ק נז') שאף בחם לתוך צונן יש לכתחילה להחמיר בדין ניצוק, ואכמ"ל.

ולפי זה לכאורה יש לאסור לכתחילה לשפוך ישירות מקומקום לתוך כוס חלב או על בשר קפוא.

אמנם כאמור יש לדון שכל מה שמצינו דין ניצוק הוא רק בדבר איסור ולא בהיתר, ולכן מותר לשפוך מקומקום חם לתוך כוס חלב שאינו חם, או על בשר קפוא. ולגבי האדים אין לחוש כיון שהקומקום רותח וכמבואר להלן.

לשפוך מקומקום חם אל תוך סיר טשולנט העומד על האש

לעיל נתבאר מדברי הרמ"א (יו"ד סי קה' סעי' ג') שמחמת דין ניצוק אין לשפוך אוכל כשר קר לתוך אוכל טרף חם.

ויש להסתפק באופן שגם העליון וגם התחתון חמים, האם יש בזה דין ניצוק.

ונחלקו בזה החכמת אדם והיד יהודה. בחכמת אדם (כלל נט' סע' ה') פסק שרק מקר לחם אין לשפוך לכתחילה, אבל מחם לחם מותר לשפוך לכתחילה, ולפי דבריו יהיה מותר לשפוך לכתחילה מקומקום מים חמים אל תוך סיר בשר רותח, והקומקום לא יהפוך לבשרי. אך ביד יהודה (סי' קה' אות לא') סובר שגם מחם לחם יש להזהר לכתחילה, ובפמ"ג (סי' קה' משב"ז ס"ק ו') מסתפק בזה.

להלכה קיי"ל כהחכמת אדם שמחם לחם מותר לשפוך לכתחילה אף לתוך איסור וכל שכן בשופך לתוך היתר שיש לדון שאין בזה כלל דין ניצוק, ואף לדעת האוסרים הדבר מותר.

אך צריך בירור מדוע האדים העולים מן הסיר אינם אוסרים את הקומקום מדין זיעה (יו"ד סי' צב' סע' ח'),

ואין לומר שמדובר באדים שאין היד סולדת בהם, שהרי כתב התרומת הדשן (חלק ב' סימן קג') ומובא בפרי מגדים וברעק"א (שם) שאם הכלי שנבלע בו האדים הוא רותח, נאסר אף אם אין באדים חום שהיד סולדת בהם. אולם כתב הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל כ' סימן כו') "אמנם צריך לידע אם קדרה רותחת מקבלת זיעה דשמא חום הרתיחה שבה מעכבתה מלקבל הזיעה", והכא נמי הקומקום מתוך שהוא רותח אינו בולע את האדים העולים אליו מן הסיר.

אכן בתרומת הדשן הנ"ל מבואר להיפך שאם הכלי שמקבל את האדים הוא רותח נאסר אף אם אין באדים חום שהיד סולדת בהם וצ"ע.

ולמעשה נראה כדברי הרא"ש כמבואר מהרש"ם (בשו"ת חלק ד' סימן פה') וז"ל: 'אך באם הקדרה העליון היתה מרותחת יש לצרף סברת תשו' הרא"ש שהובא בהגהת מהרל"ח על הטיו"ד ע"ש ובפרט שכבר כתב בתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ד דכל איסור זיעה הוא רק חומרא ובכל ספק יש להקל וכו', עיי"ש עוד. ועי' שו"ת משכנות יעקב יו"ד סי' לד'. ועי' יד יהודה פירוש הארוך סי' צב' אות נה', ומג"א תנא' ס"ק נד'.

חידוש הב"ח באדים העולים בנחת שאינם אוסרים

הנה מבואר בשו"ת הב"ח החדשות (חלק ב' סימן כד') שהיה מקום לומר שכל מה שמבואר בשו"ת הרא"ש כלל כ' ונפסק ביו"ד סי' צב סע' ח' שאדים אוסרים כל זה רק כשהאדים מגיעים בלחץ חזק, ובמקום צר ודחוק שאין האדים יכולים להתפשט לצדדים.

אבל באופן רגיל שהאדים עולים בנחת ויש להם מקום להתפשט לצדדים אינם אוסרים.

אמנם כתב הב"ח שם שאף שכן היה נראה לו להלכה, מ"מ בתרומת הדשן ח"ב סי' קג' שמובא ברמ"א יו"ד הנ"ל משמע שאף במקום שהאדים מתפשטים לצדדים הם אוסרים, ולכן כתב שאם ודאי האדים חמים שיד סולדת בהם יש להחמיר בדבר. אבל בספק אם היד סולדת בהם – מותר.

אמנם כל מה שאמרנו שאדים אף באופן שהם עולים בנחת אוסרים, זה רק כלפי מאכל שנמצא מעל האדים, אבל אם הוא מן הצד, אף שהאדים מגיעים אליו – אינו נאסר, כמבואר בשו"ת מהרש"ם (חלק ד' סימן קיט', ודייק כן מדברי הב"ח הנ"ל) וכן כתב עוד שם המהרש"ם בסי' פה' - 'ובפרט שכבר כתב בתשו' ב"ח החדשות דכל איסור זיעה הוא רק חומרא ובכל ספק יש להקל ומה"ט אם הזיעה באה מן הצד יש להתיר, ע"ש'.