שו"ת בהלכות בשר בחלב

בדיני טיפת חלב שנפלה לבשר

בגמ' (חולין קח.) 'טיפת חלב על חתיכה אם בה בנותן טעם באותה חתיכה, אסור'.

ויש לתמוה מדוע כל החתיכה אסורה והרי צלי אוסר רק כדי נטילה, ואם יש סיבה שבגללה טיפה מתפשטת בכל החתיכה אז למה זה לא יתפשט בכל הקדירה וכל הקדירה תצטרף לבטל את החתיכה.

ונאמרו בדבר כמה דרכים -

א. דעת התוס' (חולין שם ד"ה טיפת) שחלב הוא שמן ולכן מפעפע בכל החתיכה, אך אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה.

ובתוס' (בדף ק. ד"ה שקדם) הסתפקו האם חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה וכאן נקטו בפשיטות שחלב אינו מפעפע, ובביאור הגר"א (יו"ד סי' קה ס"ק מב) נקט שדעת התוס' כדעת המרדכי בשם המהר"ם שגם חלב אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה.

ב. חלב הוא חצי שמן, דהיינו שיש לו פעפוע קצת להתפשט באותו חתיכה אבל אינו שמן לגמרי שיפעפע מחתיכה לחתיכה, וכן הוא בגר"א (שם) בדעת הרשב"א,

ג. דעת הר"ן שחלב הוא כחוש אך הבל הקדירה מפשט אותו על כל החתיכה אבל לא בכל הקדירה, והוכיח זאת הש"ך מדברי הטור (בסי' קה) שהבל הקדירה מועיל רק לפשט דבר צלול אבל לא דבר גוש, ולכן בחתיכת איסור שנפלה על חתיכת היתר בתוך הקדירה מחוץ לרוטב אוסרת רק כדי נטילה.

ובהמשך המשנה 'ניער את הקדירה, אם יש בה בנותן טעם באותה קדירה - אסור'.

ונחלקו הראשונים מה הדין בלא ניער ולא כיסה האם הכל נאסר או שרק בניער וכיסה נאסר, דעת הרשב"א והר"ן בשם בעלי התוס' ששאר הקדירה מותרת, דעת הר"ן עצמו שכל הקדירה נאסרה אף בלא ניעור.

ובגמרא (דף קח.) 'אמר רב: כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת את כל החתיכות כולן מפני שהם מינה', ונראה מדברי הגמ' שאף בלא ניעור הכל נאסר, וכדברי הר"ן.

ובגמ' (דף קח:) אילימא לא ניער ולא כיסה כלל, מיבלע בלע מיפלט לא פלט, נראה מדברי הגמ' שבלי ניעור לא נאסר, וכדברי הרשב"א והר"ן בשם בעלי התוס'.

ומובא לעיל המשך המשנה שניער את הקדירה אם יש בה בנותן טעם באותה קדירה אסור, לפי שיטת בעלי התוס' הכוונה היא שהקדירה נאסרת מהחתיכה רק אם ניערו אבל אם לא ניערו שאר הקדירה מותרת, אבל לפי דעת הר"ן הכוונה במשנה שאם ניערו מיד מספיק שיהיה שישים נגד הטיפה ולא צריך שישים כנגד כל החתיכה וזה מה שהמשנה באה להשמיע לנו קולא, אבל באמת החתיכה האוסרת את הקדירה אף בלא ניעור.

ויסוד המח' בזה היא שדעת הר"ן שהבשר עצמו נהפך להיות איסור, וגם אם החלב לא הולך איתו הבשר אוסר, ולכן גם בלי ניעור הכל אסור, ומה שמבואר בגמ' דף קח ע"ב שבלי ניעור הכל מותר, זה רק למ"ד אפשר לסוחטו מותר, אבל למ"ד אפשר לסוחטו אסור, הבשר אוסר גם בלי החלב.

וכן הוא דעת הש"ך (סי' ק"ה ס"ק יז) שנקט לדינא כדעת הר"ן, [ואולם דעת הר"ן עצמו שגם בחנ"נ של שאר איסורים כך הדין, אבל דעת הש"ך שבשאר איסורים אין הנאסר אוסר אלא א"כ האיסור הולך עמו אבל בחנ"נ של בב"ח נקטינן כהר"ן שהבשר אוסר גם בלי החלב].

וכן דעת הט"ז (סי' צב ס"ק ז ובסי' קה ס"ק יג) כבעלי התוס' שבשר לבד אינו אוסר, ונפק"מ גדולה ביסוד הזה של הנידון האם בשר אוסר גם כשאין החלב הולך איתו, לגבי נידון שכתב במקום אחר, ויתבאר להלן.

לחם עם גבינה שהגיעו עליו אדים של יד סולדת מסיר בשרי

שאלה: אדם שהוציא מהמקרר שתי פרוסות לחם ובין שתי הפרוסות מרוחה גבינה, והניחם בטעות על מכסה של סיר ובו בשר רותח שעומד על האש והלחם הגיע לחום היד סולדת [ולא יצא מהגבינה עצמה על המכסה], ויל"ע מה דין הלחם ומה דין כסוי הקדרה והקדרה.

תשובה: בדין כיסוי הקדירה והקדירה, הנה בעלמא כשנפל טיפת חלב על כסוי סיר רותח כתב הרמ"א (בסי' צב ס"ז) דאם התחיל הקדרה להרתיח הוי כנפל נגד הרוטב וסגי בששים נגד הטיפה [ול"ה כנפל נגד הריקן דצריך ס' פעמים ס'], ובט"ז (ס"ק כח) הביא ממהרש"ל דחולק ע"ז דזיעה לא מהני להחשיבה לכנגד הרוטב ובט"ז חולק על הרמ"א מטעם דשמא באותו פעם שנפלה הטיפה לא עלתה הרתיחה עד הכסוי ממש וספיקא דאורייתא לחומרא ורק באיסור דרבנן יש להקל עכ"ד. ואמנם בפר"ח (ס"ק לג) כתב דדברי הרמ"א עיקר דמדין ניער וכיסה (דסי' צב ס"ב) מוכח דהבל הקדירה עולה עד הכסוי ומערב ומשליך הטיפה בכל הקדירה ולא חיישינן אולי לא עלתה הרתיחה באותו פעם עכ"ד. וכן פוסק החכ"א (כלל מה ס"ט).

ויל"ד אם הכא הוי כטיפת חלב שנפלה על המכסה של קדירה בשרית בת יומה שהתחיל התבשיל להרתיח דקיי"ל לדינא דאם יש שישים בתבשיל שבקדירה נגד הגבינה המאכל והקדירה מותרים ורק הכיסוי אסור כמבואר באו"ה (כלל לא אות יא) וכנה"ג (בהגהות ב"י ס"ק עח), ואם אין ס' הכל אסור.

והנה הלחם כולו בולע מהגבינה דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן כמבואר ברמ"א (בסי' קה ס"ה) ועוד דוכתי וכ"כ הכף החיים (סי' קה ס"ק נו וסח) דאף הספרדים צריכים להחמיר בזה כהרמ"א, אמנם לגבי להוציא טעם מן הלחם למכסה הוי הגבינה בלוע בלחם וכתב הש"ך (סי' קה ס"ק יז) דלגבי הבלוע אנו בקיאים בין כחוש לשמן וחלב הוי בסתמא כחוש, וא"כ לפי"ז כ"ש גבינה דמבואר (בסי' צד ס"ח) לפי' הש"ך (ס"ק לב) בשם רבינו ירוחם דאף דבעלמא צלי כחוש אוסר כדי נטילה (כמבואר בסי' קה ס"ה) מ"מ בגבינה אינה אוסרת יותר מכדי קליפה שאין דרך גבינה להכנס כ"כ עכ"ד, וא"כ אף שלדידן מבואר בחוו"ד (סי' צד ס"ק יז) דכיון שאין בקיאים בין כחוש לשמן אוסר הכל וכדמוכח (בסי' צא ס"ה) דאפילו במליחה אוסר הגבינה עד שישים והא דלא הגיה הרמ"א בסי' צד דסמך אמ"ש בסי' קה עכ"ד, ועי' פמ"ג (סי' צד משב"ז ס"ק טו) דלא ראיתי ממורי הוראות שחילקו בכך וכ"ת דאה"נ המעין בסי' צא [ס"ה] ל"מ כן וצ"ע. (ועי' ש"ד ס"ק לב. ועי' דגול מרבבה סו"ס צד, ועי' רעק"א סי' קה ס"ד דאם הניח גבינה חמה על בשר חם אינו אוסר רק כדי קליפה).

מ"מ אף להחו"ד הנ"ל, הא בעיקר הדין מבואר בש"ך דגבינה פחות נבלעת מחלב דחלב אוסר כדי נטילה או בכולו עי' ט"ז סי' פז ס"ק י, וש"ך וט"ז סי' צב ס"ק ג, וט"ז סי' קה ס"ק טו, וש"ך סי' קה ס"ק יז, וגבינה רק כדי קליפה מעיקר הדין. [ואמנם לדעת הט"ז (ס"ק טו) וחזו"א (סי' כב) אין חילוק בין גבינה לחלב עש"ה].

וא"כ הכא ודאי דאם לא ידוע לנו דהגבינה הוי שמן הוי בכלל מש"כ הש"ך דלגבי בלוע אנו בקיאים וחלב הוי כחוש ואינו נבלע בקדירה כמבואר בסי' ק"ה ס"ד דבלוע כחוש אינו יוצא מחתיכה בלא רוטב, [ואף אם יש רטיבות מועטת שאוסרת את הלחם לגמרי מ"מ לגבי לאסור את המכסה רטיבות מועטת לא נחשבת רוטב כמבואר בחו"ד (סי' צב ס"ק כ)], ואף אם נחוש דהוי שמן הא דעת החו"ד (בסי' צד ס"ק טו וסי' צז ס"ק ה וסי' קה ס"ק טו) דהבלוע באוכל אף אם הוא שמן אינו נבלע בכלי, ולפי"ז בנדו"ד נראה דהמכסה מותר. אמנם בט"ז (סי' קה ס"ק טז) מוכח דבלוע שמן יוצא מאוכל לכלי, אמנם להש"ך הנ"ל דבבלוע אנו בקיאים יש להתיר המכסה אף להט"ז. ועי' חו"ד( סי' צו ס"ק ו) ושו"ת מהרש"ם (ח"ה סי' ו), ועי' שו"ת בית שלמה (יו"ד סי' קס וקסח).

אולם  עדיין יל"ע בזה, דהנה נחלקו הפמ"ג בשם המשאת בנימין (בסי' קה ס"ק יח ולח) עם החוו"ד (סי' קה ס"ק יח) וחזו"א (סי' כב ס"ק ח) במקום שאיסור כחוש נוגע בהיתר ובהיתר נבלע עכשיו איסור כחוש, וקיי"ל דאין בלוע כחוש יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, וההיתר השני נוגע בהיתר שלישי, האם כיון שהאיסור נוגע בחתיכת היתר ואין בקיאים בין כחוש לשמן ומבליע בכל ההיתר השני מ"מ יש לדון דלא יבליע להיתר השלישי משום דלגבי בלוע אנו בקיאים ונראה לנו שהוא כחוש וא"כ היה מן הדין שלא יצא מחתיכת ההיתר שנבלע בו האיסור לחתיכה שלידו בלא רוטב ואכן כן דעת המשאת בנימין והפמ"ג.

אמנם דעת החוו"ד והחזו"א דכיון דהאיסור עדין נוגע בחתיכת ההיתר הסמוכה ועכשיו נפלט מהאיסור הולך ומתפשט מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואף מבליע בחתיכה השלישית והרביעית בכולו ועי' מג"א (סי' תמז ס"ק ב וסי' תסא ס"ק יב) וח"ד (סי' צב ס"ק כא) ורעק"א (סי' צב ס"ב וסי' סו) ושו"ת בית שלמה (יו"ד סי' קס).

וא"כ בנדון דידן דהגבינה נוגעת בלחם נראה דלדעת החוו"ד והחזו"א הוי כטיפת חלב שנפלה על המכסה, אכן לדעת המשאת בנימין והפמ"ג המכסה מותר וכהש"ך הנ"ל דבבלוע אנו בקיאים בין כחוש לשמן, ואין לחלק בין אם האיסור נוגע בהיתר.

ועוד יל"ד בזה דהנה כתב המהרש"ל מובא בט"ז (סי' צד ס"ק יד) שאורז ודוחן שבלוע מחלב ותחבו בו כף בלוע מבשר בן יומו נאסר המאכל משום בב"ח וגם נאסר הכף אבל אם הדוחן נאסר מבליעת איסור לא אוסר את הכף מאחר שאין הבלוע יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב, והק' החוות דעת (סי' צד ס"ק טו) דא"כ אף בבב"ח אמאי אוסר הכף נימא דאין הבלוע יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב, ותי' החו"ד דלפי שיטת הב"י דאף אם לא אמרינן חנ"ן בשאר איסורים אפ"ה בבלוע מבב"ח אמרינן ביה חנ"ן, [עי' ש"ך סי' צד ס"ק כב וסי' קג ס"ק יח] וא"כ כיון שהאורז בלוע בו חלב וגם נבלע בו בשר מהכף הוי בלוע מבב"ח ואמרינן ביה באורז חנ"ן והנה נחלקו הש"ך (סי' קה ס"ק יז) עם הט"ז (סי' קה ס"ק יג) אם אמרינן בבב"ח אין הנאסר אוסר אלא א"כ האיסור הולך עימו דלדעת הט"ז הוי כמו בעלמא דאמרינן אין הנאסר אוסר אלא א"כ האיסור הולך עימו וה"נ בבב"ח, אמנם דעת הש"ך דבבב"ח הנאסר אוסר אף דאין האיסור הולך עימו, וא"כ כתב החוו"ד דהאורז שלדעת הב"י אמרינן ביה חנ"ן ולדעת הש"ך אמרינן ביה באורז דהנאסר אוסר אף שאין האיסור בב"ח יוצא עימו ואוסר הכף עכ"ד החו"ד. אמנם הפמ"ג (ס' צד במשב"ז ס"ק יד) פירש דברי המהרש"ל באופן אחר ועי' ב"מ שם מה שכתב בזה.

והשתא לפירוש החו"ד א"כ ה"נ הלחם דבלוע מחלב וגם בלוע בו בשר דנבלע בו בשר מהמכסה דבלוע מכלי יוצא לאוכל בלא רוטב וכמו שכתב הרמ"א (סי' קה ס"ז ועי' ש"ך סי' ק"ה ס"ק כג) א"כ אמרינן ביה לדעת הב"י חנ"ן ולדעת הש"ך אוסר הלחם את המכסה דהנאסר אוסר אף דאין האיסור הולך עימו, וכה"ג כתב הגרע"א בגליון השו"ע (סי' צ) דהנה בפשוטו בשר הנוגע בגבינה לדעת הש"ך יהיה אסור בשיעור של ב' כדי נטילות דהגבינה נכנסת בבשר כדי נטילה ואוסרתה משום בב"ח ולאחמ"כ הבשר שנאסר אוסר עוד כדי נטילה אף שאין הגבינה הולכת עימו, אבל הנטילה השניה לא תאסור את הנטילה השלישית דהיא רק בלועה מאיסור בב"ח ודינה כשאר איסורים שדינו שאין הנאסר אוסר אלא א"כ האיסור הולך עימו, אמנם הרע"א הנ"ל כתב דלפירוש הב"י הנ"ל דהבלוע מבב"ח אמרינן ביה חנ"ן א"כ כדי נטילה השניה תאסור את כדי נטילה השלישית לדעת הש"ך דבב"ח הנאסר אוסר אף שאין האיסור הולך עימו, וא"כ ה"נ בנדון דידן הלחם שנאסר משום בליעות בב"ח אף דהבב"ח הוי בלוע בלחם ואינו יוצא לכלי מ"מ הלחם עצמו דנאסר מבב"ח והוי חנ"ן לדעת הב"י אוסר את הכיסוי לדעת הש"ך, אמנם להילכתא לא קי"ל הכי ובפרט שדעת הגר"א (סי' קה ס"ק מ) והחזו"א (סי' טז ס"ק ד וסי' לד ס"ק ה) כהט"ז דגם בבב"ח אמרינן אין הנאסר אוסר אלא א"כ האיסור הולך עימו.

ולגבי הלחם יל"ע בזה, דהנה אם הלחם הגיע לחום יד סולדת, אזי נבלע בפרוסה התחתונה מהבשר, ולגבי שיעור הבליעה זהו תלוי, דאם יש רטיבות בין הסיר ללחם או שיש רטיבות בלחם, הפרוסה התחתונה נבלעת כולה מבשר, משום דהבלוע מכלי יוצא לאוכל בלא רוטב כמבואר ברמ"א (סי' קה ס"ז) ובש"ך (סי' קה ס"ק כג), וכן נבלעת כולה מחלב כיון שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, והגבינה בלועה כולה מבשר, והפרוסה העליונה נבלע כולו מחלב, ולדעת החו"ד והחזו"א הנ"ל נבלע כולו גם מבשר.

ולדעת המשאת בנימין והפמ"ג הנ"ל הפרוסה העליונה נבלעת כולה רק מחלב, אולם מהבשר- אם ננקוט שסתם בשר כחוש הוא אם לא ידוע שיש בו שמנונית, א"כ רק הפרוסה התחתונה נבלעת כולה מבשר, אולם בגבינה ובפרוסה העליונה לא נבלע בשר משום דבבלוע אנו בקיאין כמו"ש הש"ך (סי' קה ס"ק יז הנ"ל).

ואם אין רטיבות בין הלחם לקדירה אזי נבלע מהבשר ללחם רק כדי קליפה של תחתית הפרוסה התחתונה. ואף אם בלוע בשר שמן במכסה נאסר רק כדי קליפה כמבואר במג"א (סי' תנא ס"ק לז), ואף דהש"ך (סי' קה) הנ"ל נסתפק בזה אם אוסר בכולו למעשה קי"ל כמג"א כמבואר בשו"ת נוב"ק (יו"ד סי' ל) [ומובא בפתחי תשובה סי' קה ס"ק יג], וכן פסק בחכ"א (כלל נז ס"ג) והפמ"ג (סי' צה ש"ד ס"ק ד ובסי' קה ש"ד ס"ק כג) ועי' משנ"ב (סי' תנא ס"ק קיא), ונבלע הלחם כולו מהגבינה בין הפרוסה התחתונה ובין הפרוסה העליונה.

ואם הפרוסה התחתונה לא הגיע לחום שהיד סולדת בו [ומבואר בחו"ד (סי' צא ס"ק ה) דאף דאמרינן תתאי גבר הוא רק ביחס לתחתון החם אולם האמצעי ביחס למה שעליו אם הוא צונן לא נבלע בו ולא אמרינן תתאי גבר] אזי נבלע מהפרוסה התחתונה מהבשר, ולגבי שיעור הבליעה זהו תלוי, דאם יש רטיבות כל הפרוסה התחתונה בולעת מהבשר, ואם אין רטיבות נבלע רק כדי קליפה מהבשר בתחתית הפרוסה ומהגבינה נבלע בקצה העליון של הפרוסה התחתונה רק בשיעור גרידא (כמבואר בסי' צא ס"ד ובפ"ת ס"ק ד) והגבינה והפרוסה העליונה מותרים בכל גווני ורק בלוע מהגבינה בפרוסה העליונה בשיעור גרידא, וכנ"ל.

העולה לדינא: לגבי הלחם אם הגיע לחום שהיד סולדת, הפרוסה התחתונה אם יש רטיבות בין הכלי לאוכל כל הפרוסה התחתונה אסורה, אולם הגבינה והפרוסה העליונה לדעת החו"ד והחזו"א אסורים, ולדעת המשאת בנימין והפמ"ג יש לדון דסתם בשר כחוש הוא ובבלוע אנו בקיאים, וא"כ הגבינה והפרוסה העליונה לא נאסרים ונבלע בפרוסה העליונה גבינה בכולו. ולגבי המכסה והקדירה לדעת המשאת בנימין והפמ"ג המכסה והקדירה מותרים. לדעת החוו"ד והחזו"א אם יש ס' נגד הגבינה המכסה אסור והקדירה מותרת ואם אין ס' הכל אסור.

חיממו בורקס חלבי בתבנית בשרית בת יומה

שאלה: אם חיממו בורקס חלבי בתבנית בשרית בת יומה [ולא נפל מהחלב עצמו על התבנית], מה דין הבורקס ומה דין התבנית.

תשובה: הבורקס אסור, אם יש רטיבות בין התבנית לבורקס נאסר כולו ואם אין רטיבות נאסר רק כדי קליפה, ושאר הבורקס חלבי כמו שנתבאר לעיל כיוצ"ב.

ולענין התבנית הוי כמו שנתבאר לעיל דהבורקס כולו בלוע מהחלב משום דאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן, ובלוע מהתבנית הבשרית כנתבאר לעיל דבלוע מכלי יוצא לאוכל בלא רוטב.

אמנם לגבי שהבורקס יאסור את התבנית אמרינן דאנו בקיאים בבלוע והחלב שבלוע בבורקס הוי כחוש כמבואר בש"ך (סי' קה ס"ק יז הנ"ל) ובלוע כחוש אינו יוצא בלא רוטב (כמבואר בסי' קה ס"ז). [ואף אם יש רטיבות מועטת בין הבורקס לתבנית לא נחשב רוטב לגבי הדין שבלוע מחתיכה לא יוצא בלא רוטב כמבואר בחו"ד (סי' צב ס"ק כ) ורק לגבי הבורקס עצמו אם יש רטיבות מועטת נאסר כולו. אמנם היד יהודה (סי' צב) ס"ל דאף רטיבות מועטת נחשבת רוטב]. ולכן אינו יוצא מהבורקס כלום להתבנית.

אמנם להחו"ד ולהחזו"א הנ"ל נראה דכיון שהחלב נמצא כעת בבורקס, כמו שמבליע בכל הבורקס הרי הוא מבליע גם בתבנית ולא נחשב כבלוע שאנו בקיאים בו לומר שהוא כחוש, דכיון שכעת יוצא טעם מהחלב לבורקס הרי הוא מבליע באותו פעם גם לתבנית ולכן נראה דהתבנית אסורה. אולם להמשאת בנימין ולהפמ"ג הנ"ל אף בכה"ג שהחלב נוגע בבורקס בכ"ז החלב שנבלע בבורקס חשיב בלוע שאנו בקיאים בו לומר שהוא כחוש ואינו יוצא בלא רוטב. [ולפי החו"ד (שהובא בענין הקודם) אף אם החלב נחשב שמן אינו יוצא הבלוע בלא רוטב לכלי].

אולם עוד יש לדון בזה, דמכיון שהבורקס שמן דהרי יש בו שמן (עי' חזו"א סי' כב ס"ק ז ד"ה ובנגוב לגמרי דנסתפק בזה אם שמן חשיב לדבר שמן), אמרינן ביה דין פיטום, דהנה הטור (סי' קה) חידש והכי פסק בשו"ע (סי' קה ס"ה וסט וסי' ע ס"ד וסי' צא ס"ה) דאם איסור כחוש נוגע בהיתר שמן אף דבעלמא איסור כחוש מבליע כדי נטילה [מעיקר הדין אמנם לדידן אין אנו בקיאים], אם נוגע איסור כחוש בהיתר שמן הרי הוא מבליע בכולו, משום דאזיל ההיתר השמן ומפטם ליה לאיסור הכחוש. והנה קיי"ל (סי' קה ס"ז) דבלוע שמן יוצא מחתיכה בלא רוטב, ויל"ד כשההיתר שמן בולע מאיסור כחוש האם הוי כמו בלוע שמן דיוצא מחתיכה בלא רוטב ואז אי נימא דלא כהחו"ד דס"ל דאף בלוע שמן לא יוצא מאוכל לכלי, אלא נימא כמו"ש הט"ז (סי' קה ס"ק טז הנ"ל) דבלוע שמן יוצא מאוכל לכלי וא"כ החלב יוצא לכלי, וא"כ בנדו"ד התבנית הבשרית תבלע חלב ותאסר.

והנה הטור (סי' קה ס"ז) כתב ומקורו מהרשב"א כמבואר בב"י דאם ההיתר השמן בלע מאיסור כחוש, כיון שהאיסור בעצמו כחוש הוי בלוע כחוש אינו יוצא מחתיכת ההיתר השמן. והקשה ע"ז הב"י דלפי"מ שחידש הטור דין פיטום היה לנו לומר דאף דהאיסור בעצמו כחוש הוא כיון שההיתר שמן אזיל ההיתר השמן ומפטם ליה לאיסור הכחוש ויהיה דינו כבלוע שמן שיוצא מחתיכה, והניח הב"י בקושיא. ומשום הכי בשו"ע השמיט דין זה דבלוע כחוש בהיתר שמן אין יוצא מחתיכה. והט"ז (ס"ק י) והפר"ח (ס"ק יט) והגר"א (ס"ק נה) מכח קושיא זו הוכיחו דלא כהטור דס"ל לדין פיטום.

אמנם יש ב' דרכים ליישב קושית הב"י, עי' ש"ך (ס"ק יט) ונקודות הכסף (על הט"ז ס"ק י) ופרמ"ג (ש"ד ס"ק יד). הדרך א' יש לומר דדין פיטום אינו עושה את האיסור הכחוש לשמן אלא כיון שנכנס האיסור הכחוש בהיתר השמן לאסור כדי נטילה, ההיתר השמן מושך אליו את הטעם ונבלע בכולו, אבל האיסור בעצמו כחוש הוא ולכן הוי האיסור בלוע כחוש ואינו יוצא מההיתר השמן לחתיכה או לכלי אחר. ודרך ב' יש לומר, דבאמת דין פיטום הוא דהאיסור הכחוש נהפך להיות כשמן, עי' ש"ך (ס"ק יד), אכן כיון שהאיסור בלוע בהיתר השמן בכולו, בלוע אינו עושה פיטום, ואין לו כח לצאת מהחתיכה לחתיכה אחרת והוי כעין מש"כ הפר"ח (סי' צב ס"ק ג) והגר"א (סי' קה ס"ק מב) דחלב הוי חצי שמן דמפעפע בכל החתיכה אבל לא מחתיכה לחתיכה, וא"כ מבואר דאף דאמרינן פיטום אינו יוצא לתבנית דהוי בלוע כחוש דאינו יוצא מהחתיכה.

ויש לדון בדין פיטום כשהאיסור נוגע עדיין בהיתר האם זה עובר מההיתר שנבלע בו האיסור להיתר שלידו. [באיסור כחוש והיתר כחוש ולידו עוד היתר נחלקו בזה הפמ"ג בשם המשאת בנימין עם החו"ד והחזו"א כנ"ל, והשאלה היא האם כשאמרינן פיטום באיסור כחוש והיתר שמן ולידו היתר דאמרינן דלא יוצא מההיתר השמן לחתיכה שלידו והנדון האם כשהאיסור עדיין נמצא כאן האם אמרינן פיטום לאסור אף את ההיתר השני והשלישי]. ונחלקו בזה הפמ"ג (סי' קה ש"ד ס"ק יד) והחזו"א (סי' כב ס"ק ח), דהפמ"ג ס"ל דההיתר השמן לא אוסר את חתיכת ההיתר שלידו, והחזו"א ס"ל דאוסר משום דלא נחשב בלוע כל זמן שהאיסור עדיין הולך, ולכן כשהאיסור מבליע בחתיכת ההיתר השמן שלידו בכולו, אף מבליע בחתיכה השלישית והרביעית.

העולה לדינא: שהבורקס אסור, ואם יש רטיבות בין התבנית לבורקס נאסר כולו, ואם אין רטיבות נאסר רק כדי קליפה ושאר הבורקס חלבי. ולענין התבנית לדעת החו"ד והחזו"א התבנית אסורה, ולדעת המשאת בנימין והפמ"ג התבנית מותרת.

שניצל בשרי שחומם בתבנית חלבית בת יומה

שאלה: הוציאו מהמקרר שניצל בשרי וחיממו אותו בתוך תבנית חלבית בת יומה בלא רטיבות כלל ביניהם ולא היה נייר אפיה ביניהם, מה דין השניצל, ומה דין התבנית [ואין שמן דאם טגנו בשמן שניצל בשרי במחבת חלבית בת יומה הכל אסור].

תשובה: הציפוי התחתון של השניצל נבלע בו חלב ובשר והוא ודאי אסור, שאר השניצל כיון שהבלוע בכלי יוצא רק כדי קליפה אף אם הבלוע שמן וכנ"ל א"כ שאר השניצל בשרי ומותר לאכלו, ודין התבנית אם נימא דסתם בשר כחוש הוא אם לא ידוע שיש בו שמנונית א"כ בצפוי בלוע בשר ובבלוע אנו בקיאים בין כחוש לשמן וכמבואר בש"ך (סי' קה ס"ק יז) וכנ"ל ואין עובר מהצפוי לתבנית וכ"ז לפמ"ג ומשאת בנימין הנ"ל דאף אם האוכל הבעין נוגע בבלוע אמרי' דבבלוע אנו בקיאים, אכן לחוו"ד והחזו"א דאם הבעין נוגע בבלוע אמרי' דאין בקיאים בין כחוש לשמן התבנית אסורה, ולדעת התחוו"ד דאף בלוע שמן אין יוצא מאוכל לכלי התבנית מותרת, אכן אם יש רטיבות קצת בין השניצל לתבנית הכל אסור וכמבואר בש"ך (סי' קה ס"ק כג).

קומקום חשמלי פרווה קר שניתז עליו טיפות מרק בשרי מסיר עם בשר רותח

שאלה: מיחם או קומקום חשמלי פרווה קר שניתז עליו טיפות מרק בשרי מסיר עם בשר שעמד על האש לידם האם צריך להגעיל את המיחם.

תשובה: א"צ להגעיל את הכלי, יל"ד בזה מכמה טעמים דא"צ הגעלה חדא דהוי עירוי שנפסק הקילוח ונחלקו בו רבוותא אם אוסר  דדעת הש"ך (סי' צא ס"ק ז וסי' קה ס"ק ה) דאוסר כדי קליפה וכן פוסק החכ"א (כלל נט דין ב).

אמנם דעת הפר"ח (סי' סח) וחזו"א (יו"ד סי' ט) דעירוי שנפסק הקילוח אינו אוסר כלל ואף לדעת הש"ך שעירוי שנפסק הקילוח אוסר ה"מ אם ניתז על אוכל אבל אם ניתז על כלי אינו אוסר וכמו שמבואר בש"ך (סי' צב ס"ק לח) וכמש"כ החו"ד שם (סי' צב ס"ק כח) ובפמ"ג שם (ש"ד ס"ק לח) ובפמ"ג (סי' סח) וכן מבואר בש"ך (סי' צד ס"ק לד) וכמש"כ החו"ד שם (סי' צד ס"ק יח) דכמו שמבואר בסי' צא ס"ד ע"ש בש"ך ס"ק ח דהיכא דא"א בקליפה שרי ה"נ בכלי דא"א בקליפה שרי [ולכאורה אף דאפשר בהגעלה שרי] כן ביאר החו"ד שם אמנם להלכתא דקיי"ל דאף דא"א בקליפה אסור וכדעת הט"ז (סי' צא ס"ק ז) שפסק כריב"א בתוס' (פסחים עו) וכמו שפסק החכ"א (כלל מב דין י) אם לא במקום הפסד מרובה, א"כ לסברת החו"ד אף דכתב כן בדעת הש"ך דס"ל דעירוי שנפסק הקילוח אוסר ה"מ באוכל אבל אם ניתז על כלי אינו אוסר מטעם דא"א בקליפה כ"ז הוא הש"ך לשי' שפסק (בסי' צא ס"ק ח) כהר"י בתוס' (פסחים שם) וכהרמ"א (שם) דהיכא דא"א בקליפה שרי.

אבל לדידן דרק במקום הפסד מרובה שרי א"א בקליפה א"כ אין לנו להתיר עירוי שנפסק הקילוח על כלי רק במקום הפסד מרובה, אמנם בתפארת למשה (בסי' צב על הש"ך בס"ק לח) כתב בדעת הש"ך דעירוי שנפסק הקילוח אינו אוסר על כלי מטעם שכתב הש"ך (סי' צה ס"ק כ) דכלי קשה לבלוע וכן כתב הפמ"ג הנ"ל וא"כ יש לקיים הדברים אף לדידן דעירוי שנפסק הקילוח על כלי אינו אוסר ועוד יש לדון בזה דהנה בחכ"א (כלל נט דין ב) מבואר שפי' ד' הש"ך (סי' צב ס"ק לח) דלא כמו שפי' החו"ד שם דעירוי שנפסק על כלי אינו אוסר [ועי' ש"ך (סי' צד ס"ק לד) וחו"ד שם כנ"ל] אלא דאף דעירוי שנפסק הקילוח אוסר אף על כלי אבל טיפה אחת כח חמימותה פוסק וכמש"כ הד"מ (סי' צג), ועי' ש"ך (סי' צג ס"ק ו) ועי' חכ"א (כלל מה ס"כ וכלל מו ס"ה) וא"כ ה"נ שניתז על המיחם הקר טיפות אינו אוסר דכח חמימותה פוסק אף להש"ך (סי' צג ס"ק ו) וכמבואר בחכמת אדם בכל המקומות הנ"ל ואף להש"ך דעירוי שנפסק הקילוח אוסר אף אם נימא דאף בכלי אוסר.

ועוד יש לדון להקל דהרי המים שיחממו במיחם יהיה נ"ט בר נ"ט ובאינו בן יומו כתב הרמ"א (סי' צה ס"ב) דנוהגים היתר לכתחילה לאוכלן עם המין השני ואף שבחכ"א (כלל מח ס"ב) הביא בשם האו"ה דלכתחילה אין לחמם על דעת לאכול עם המין השני ורק אם כבר חיממו מותר לכתחילה לאכול עם המין השני [ועיין היטב ביאור הגר"א סי' צה ס"ק י] מ"מ הכא שהמיחם או הקומקום אינו מיועד רק לשתית קפה עם חלב יל"ד אם גם בזה אסור לחמם לכתחילה, ועוד דהוי כלי שדרכו להשתמש בשפע שכתב בשו"ע סו"ס צט' ובסי' קכב' והוא מהרשב"א דשרי ואף דהט"ז (סו"ס צט ס"ק טו) והש"ך (סי' קכב ס"ק ג) פליגי מ"מ הא מבואר בט"ז שם ובחכ"א (כלל נב ס"י) דבאיסור פגום יש להקל ובאינו בן יומו כתב בחידושי רע"א פסחים עו דלפי"ד הט"ז הנ"ל דמיקל בפגום יש להקל וכן כתב הפתחי תשובה (סי' סט ס"ק לח) דבאינו בן יומו אף הט"ז מודה וכן כתב היד אברהם (בגליון השו"ע בסי' צט) דיש להקל במשהו ואינו בן יומו, אמנם בפמ"ג (בש"ד בסו"ס צט ס"ק כג) כתב להחמיר אף באינו בן יומו ובגליון מהרש"א (סו"ס צט) נסתפק בזה, ועי' חכ"א (כלל מה בבינת אדם שם) ועי' עוד בחכמת אדם (שם ס"ג) דיש להקל בכלי שדרכו להשתמש בשפע דשמא הטיפה אינו מפעפעת.

קומקום חשמלי פרווה חם שניתז עליו טיפות מרק בשרי מסיר עם בשר רותח

שאלה: מיחם או קומקום חשמלי פרווה חם שניתז עליו טיפות מרק בשרי מסיר עם בשר שעמד על האש החם האם צריך להגעיל את הכלי כמבואר ברמ"א (סי' צב ס"ו) דאף שיש שישים נגד הטיפה צריך להגעיל את הכלי בטיפת בשר שנפלה על סיר חלב.

תשובה: כתב החכ"א [בינת אדם מא (נח)] דאי"צ להגעיל את הכלי [נמוקו הוא דכיון שאף פעם לא שמים חלב בתוכו והמים שבתוכו יהיה' נ"ט בר נ"ט ואף דלכתחילה אסור מ"מ כיון שיש ספק שמא אינו מפעפע לכן בזה אפשר לסמוך על הרשב"א שפסק בשו"ע (סו"ס צט ובסי' קכב) כוותיה דכלי שדרכו להשתמש בשפע מותר וימתין עוד מעת לעת ואז יש להקל ויש להעיר בדברי החכ"א דהכא כתב להמתין מעל"ע (ובכלל מה ס"ג) כתב לענין טיפת חלב שנפלה על סיר בשרי דאם דרכו להשתמש בשפע יש להקל ולא הזכיר שרק באינו בן יומו ומשמע דהקל אף בבן יומו כיון שא"א לבוא לידי איסור דאורייתא [כנראה טעמו דלא הוה דרך בישול עם טיפות] ועי' פר"ח (ס"ק יט) וכרתי (ס"ק יט) ומנח"י (כלל נה ס"ק ה).

סיר בשרי חם שניתז עליו טיפות מסיר חלבי שהיה לידו

שאלה: סיר בשרי חם שניתז עליו טיפות מסיר חלבי שעמד על האש לידו דין התבשיל והקדרה מבוארים (בסי' צב ס"ה-ז) מתי סגי בס' ומתי בעינן ס' פעמים ס' ובכ"ג הקדירה אסורה האם כשדרך הקדרה להשתמש בהם בד"כ בס' נגד הטיפה או באופנים דבעינן ס' פעמים ס' ובדרך כלל משתמשים בקדרה בס' פעמים ס' האם צריך להגעיל את הכלי.

תשובה: כתב החכ"א (כלל מה ס"ג) [וכ"כ הפר"ח (ס"ק יט) והכרתי (ס"ק יט) מנח"י (כלל נה ס"ק ה)] שאם דרכו להשתמש בשפע דיש להקל דאי"צ להגעיל את הכלי, עכ"ד, ולכתחילה אם אפשר ימתין שיהא אינו בן יומו, והרוצה להחמיר ימלא מים את הסיר בפנים ויחממם עד שיעלה רתיחה [נמוקו דהחכ"א הוא, דכיון דיש ספק שמא אינו מפעפע ואי אפשר לבוא לידי איסור מן התורה [כנראה טעמו דל"ה דרך בישול כה"ג ע"י טיפות שנתזו על כלי עם האוכל שמתבשל בפנים] סמכינן על המתירין בשו"ע (סוסי' צט ובסי' קכב) ואף שהש"ך והט"ז חולקין, ומותר לכתחילה לבשל באותה הקדירה.

אמנם הפמ"ג (בסי' צב ש"ד ס"ק יט ומשב"ז ס"ק יז) פליג ודעתו דאף בכלי שדרכו להשתמש בשפע הקדירה אסורה כיון דקיי"ל כהט"ז והש"ך וצריך להגעיל את הכלי ומשמע דהחכ"א מתיר אף בבן יומו, וצ"ע דבטיפה שנפלה על מיחם פרווה התיר גם מטעם דרכו להשתמש בשפע עי"ש עוד וכתב דימתין שיהא אינו בן יומו וכאן לא כתב כן וצ"ע. והנה בבינת אדם שם מא (נח) מבואר דיש לצרף להקל באינו בן יומו ועי' ט"ז (סוסי' צט ס"ק טו) ובחכ"א (כלל נב ס"י) דבאיסור פגום יש להקל כדעת השו"ע וברע"א פסחים עו מבואר דלא רק באיסור פגום ממש יש להקל אלא אף באינו בן יומו יש להקל ולא גזרינן אטו בן יומו וכן הביא הפתחי תשובה (סי' סט ס"ק לח) להקל בזה וכן ביד אברהם (בסוסי' צט) כתב דיש להקל במשהו ואינו בן יומו כדעת השו"ע ורק בבן יומו צריך להחמיר אמנם בפמ"ג (בסוס' צט בש"ד ס"ק כג) כתב להחמיר אף באינו בן יומו. ובגליון מהרש"א (סו"ס צט) נסתפק בזה.

והנה עיקר טעמו של החכמ"א להקל כאן בדרכו להשתמש בשפע הוא משום ספק שמא אינו מפעפע ולכאו' הוא כדעת הט"ז (ס"ק יט) שיש צד דאינו מפעפע ועיין או"ה כלל לא וא"כ אף שהחכ"א נקט קולתו בכנגד הרוטב לכאו' ה"ה בשלא נגד הרוטב יש להקל אף בגונא דצריך ס' פעמים ס' אם דרך הכלי להשתמש בס' פעמים ס' דגם בזה אפשר לצרף הספק שמא אינו מפעפע, ויש להעיר על החכ"א דנקט ספק שמא אינו מפעפע כלל כהט"ז, ואפשר גם לנקוט כהב"י והש"ך סקי"ח דלדעתם להצד שבישול מפעפע, מפעפע בכל דפנות הכלי ובטל בס' בין בנפל כנגד הרוטב ובין בנפל נגד הריקן, ואז ודאי דא"צ להגעיל הכלי ורק להצד דבישול אינו מפעפע חישינן שמא לא יצאה כל הטיפה כמבואר בש"ך (ס"ק כז) וא"כ יש צד דאין צריך להגעיל הקדרה וא"כ דין החכ"א [דיש להקל בדרכו להשתמש בשפע כשיש עוד צד שא"צ להגעיל הכלי] הוא לא רק להט"ז אלא אף לב"י והש"ך וגם יש לצרף דעת רבינו שמשון להבנת הגר"א (ס"ק כו) וחזו"א (סי' יז ס"ק ד) דהטיפה נשארת במקומה ואינה מתפשטת כלל והיה סומך ע"ז במקום הפסד ושעת הדחק.

וכשנפלה הטיפה נגד הרוטב יש גם לצרף את דעת המהרש"ל (עי' ט"ז ס"ק יז ויט) דמדינא הקדירה מותרת ואי"צ הגעלה ורק לחומרא מצריכים הגעלה וכן דעת היד יהודה (בפיה"א ס"ק ל) [ודעתו דלהב"י אי"צ הגעלה] והחזו"א (יו"ד סי' יז ס"ק ו). ומש"כ החכ"א דא"א לבוא לידי איסור מן התורה צ"ע מדברי הט"ז (סי' צב ס"ק כח) ובפמ"ג במשב"ז שם לגבי נפילת טיפה על הכסוי דחשיב לה ספק דאוריתא וצ"ע בזה ועי' פמ"ג (סי' צב ש"ד ס"ק כ) דהוי הבלוע חנ"ן מדרבנן ועי' פמ"ג (סי' פז ש"ד ס"ק יח) וחכ"א (כלל מח סי"ב) וצ"ע ובירור בכ"ז.

ומה שכתבנו דהרוצה להחמיר ימלא מים מבפנים הוא כדרכי תשובה (סי' קכ"א ס"ק כז) וחזו"א (או"ח סי' קכ ויו"ד סי' יט) אמנם דעת הפתחי תשובה (סי' צב ס"ק ג) דצריך להכניסו בתוך יורה רותחת אכן באו"ה (כלל נח דין סא) מפורש לא כן אלא דסגי בהגעלה מבפנים והכא ודאי יש להורות כהדרכי תשובה והחזו"א דסגי בהגעלה מבפנים, ואם נפל כנגד הרוטב יגעיל עד מקום נפילת הטיפה דהא כל מה שמגעילין הקדרה שנפל נגד הרוטב כמש"כ הש"ך (ס"ק כז) דחישינן שמא נשארה הטיפה במקומה, ואם נפל שלא כנגד הרוטב ימלא מים מבפנים עד למעלה וישליך לתוכו אבן מלובנת או ברזל מלובן או ישפוך לתוכו מקומקום רותח כמבואר (בסי' תנב ס"ו) כהדרכי תשובה והחזו"א הנ"ל ואם יש לו כלי גדול ויכול להכניס הסיר הצריך הגעלה בתוכו זה ודאי שפיר דמי והוי הגעלה לכו"ע אף לפת"ש הנ"ל אכן אין צריך להחמיר בזה וסגי שיגעיל מבפנים וכנ"ל

האם מועיל הגעלה למחבת טפלון חלבית קרה שניתז עליה מסיר בשרי

שאלה: מחבת טפלון קרה חלבית שעמדה ליד סיר בשרי רותח וניתז טיפות מרק מסיר הבשרי שבו בשר על המחבת האם צריך להגעיל את הכלי ואם לא מהני הגעלה האם צריך לזורקו.

תשובה: אי"צ להגעיל את הכלי [חדא שייך בזה כל מש"כ לעיל לענין עירוי שנפסק הקילוח בכלי שלדעת הש"ך אף שדעתו בעלמא דעירוי שנפסק הקילוח אוסר ה"מ בניתז על אוכל אבל לא בניתז על כלי וגם דעת הפר"ח וחזו"א דאף בעירוי שנפסק הקילוח הניתז על אוכל אינו אוסר וגם דבטיפות אמרי' כח חמימותו פוסק וכמו שמבואר בחכ"א (כלל נט) וכמו שהארכנו לעיל וגם הוי לפעמים דרכו להשתמש בשפע וצריך בזה זהירות יתירה דיש פעמים שמחממים במחבת שמן בתחילה ולפעמים אין ס'.

וא"א לבוא לידי איסור מן התורה וכמו שכתב כה"ג החכ"א (כלל מה ס"ג ובינת אדם מא (נח)), ויש לדון האם החכ"א מיירי רק בטיפות שניתזו על כלי מבחוץ או גם על טיפות שניתזו על כלי מבפנים ויל"ע בזה. וגם הא כתב המג"א( סי' תסז ס"ק לג) דעירוי מחם על צונן הא דאוסר כדי קליפה דתתאה גבר הוא חומרא בעלמא ומובא ברעק"א ופמ"ג (סי' צא ס"ד) ובחכ"א (כלל מב). ובזה בודאי יש להקל מטעמים הנ"ל וגם הא כתב הפתחי תשובה (סי' צא ס"ק ט) בשם החמודי דניאל דשייך בזה ביטול ברוב בכלי כשלא ידוע מקום נפילת הטיפה אמנם אם אפשר להגעיל צריך להגעיל אבל הכא בטפלון דחישינן דהציפוי הוא חרס וא"א בהגעלה יש להקל ואף שיש מקום לומר דהכא ניחוש דמהני הגעלה לזה וגם עיקר הכלי ממתכת וגם יש דסברי דמהני הגעלה ג' פעמים כבעל העיטור עי' דרכי תשובה (סי' קכא ס"ק עד), מ"מ הכא כיון שדעת הרשב"א נפסק בשו"ע (סי' קב ס"ג) דכלי איסור שנתערב בכלים אחרים בטל ברוב ואי"צ להגעיל ואף דאנן מחמירים וכמו שכתב הש"ך (סק"ח) מהמהרי"ל וכן פסק החכ"א (כלל נג) מ"מ הכא ודאי יש להקל בצירוף כל הנ"ל ואף דהוי בכלי אחד שייך בזה ביטול ברוב וכמוש"כ החמודי דניאל הנ"ל ועי' במשנ"ב (סי' תנא בשעה"צ ס"ק רי) עיש"ה בזה [ועי' רע"א סי' קה ס"ה].

האם אפשר לסמוך שאין טעם איסור על פי סברא או שצריך ידיעה בפועל והמסתעף

א. יל"ע בתחב כף חלבית בת יומה לכמה סירים פרווה וברור שאין החלב נכנס לכל הסירים וכגון שבכל סיר יש שלושים נגד חלק הכף שנכנס לתוך התבשיל ויש שלש סירים דאז וודאי דרק התבשיל שבסיר אחד נהיה חלבי לכתחילה לשיטת הרמ"א שמחמירים לכתחילה בנ"ט בר נ"ט לא לאכול עם בשר אם מהני ביטול ברוב ומותר לאכול אף לכתחילה התבשיל שבסירים עם בשר.

ב. יל"ע בתחב חתיכת גבינה צהובה בכמה סירים פרווה כדי לתת טעם ויש בכל סיר שלושים נגד הגבינה הצהובה ויש שלוש סירים וברור שאין טעם חלב בכל הסירים אלא רק בסיר אחד אם מהני בזה ביטול ברוב.

ג. יל"ע באפו עוגות פרווה בתוך התנור והיה באותו תא חתיכת גבינה שהיתה בכל שלושת התבניות שאפו בזה אחר זה ובתבנית אחת יש שלושים נגד הגבינה וא"כ נכנס טעם חלב רק לתבנית אחת האם בטילה העוגה שבתבנית זו ברוב העוגות [דהתבניות ודאי נעשו חלביות וכן התנור].

ד. יל"ע בחתכו בצלים בסכין חלבי ופרסו אותם לפרוסות ונניח שבארבע בצלים בכל הפרוסות שפורסים שבולעים כדי נטילה [גם לשי' הרמ"א לכתחילה הכל אסור, בדיעבד בולע כ"נ ויל"ע אם כ"נ הוא רק לחומרא ובעינן לחוש לשיטות לחומרא שבולע כ"ק] יש ס' נגד הסכין וחתכו תשע בצלים אם מותר לאכול או לבשל הבצלים ביחד עם בשר.

ה. יל"ע בחתכו בצלים בסכין חלבי ונניח כנ"ל שבארבע בצלים שפורסים לפרוסות דקות יש בכ"נ שבהם ס' נגד הסכין ובשלו אותם הכל ביחד בסיר עם כמות שמן שנחשב טיגון אם הסיר נהיה חלבי או נשאר פרווה והאם מותר לאכול הבצלים עם בשר, ואם שמו קצת שמן באופן שנחשב לצלי. לדעת השו"ע סי' קה ס"ט וודאי בעינן שיהא בכל חתיכה ס' נגד הסכין ואם אין בכל חתיכה ס' נגד הסכין דין הבצל כחלבי והכלי נהיה חלבי לדעת המג"א (סי' תנא ס"ק לא) ומ"ב (שם ס"ק צ) אכן לדעת הרמ"א (סי' קה ס"ט) לדעת הפמ"ג שם (סי' קה ש"ד ס"ק לח) ורעק"א (סי' צב ס"ב) דגם בצלי [ולא רק במליחה] מצרפים את כל החתיכות לשישים. א"כ אם כל החתיכות נוגעים זב"ז מצטרף לשישים, יבטל טעם החלב ואם אין כל החתיכות נוגעות זב"ז נשאר חלבי והכלי נהיה חלבי לדעת המג"א הנ"ל.

ו. חתכו עשרים לימונים בסכין חלבית ונניח שבכ"נ של עשרים לימונים יש ס' נגד הסכין וסחטו את הלימונים ואולי גם בפחות מזה שמצרפים את כל הלימון חוץ מהכ"נ שאין בו טעם חלב ומצטרף לס' אם מותר לשתות את המיץ עם בשר.

ז. בכל הדוגמאות הנ"ל בחלבי ובפרווה מה הדין אם קרה בחלבי בבשרי.

והנה בלימונים שנחתכו בסכין של גויים מבואר (בסי' צו ס"ד) דמותר ונחלקו האחרונים בביאור הדבר בדעת הש"ך (שם ס"ק כ) בבאור ד' השבלי הלקט שהוא מקור דין זה דודאי נתקנח הסכין בלימון הראשון והשני ואח"כ שני הלימונים בטלים ברוב הלימונים המותרים כדין יבש ביבש שחד בתרי בטל ואם יש חמש לימונים מותר ודוקא בלימונים יש דין זה שנתקנח הסכין אבל לא בצנון וזיתים שבהם אסור כמבואר (בסי' צו ס"א) בצנון ובזיתים (באו"ח סי' תמז ס"ח).

אכן ההפלאה והיד יהודה שם פרשו דהוא משום דבהרבה לימונים וודאי יש ס' נגד הסכין כגון שבעשר לימונים יש ס' נגד הסכין א"כ אם סוחטים הלימונים והכל ביחד יש ס' ביחד זה מותר אף שלפני"ז כל אחד בפני עצמו אסור באכילה, אכן ע"י הסחיטה יש כאן שישים ביחד וזה ניתר וכתב הפמ"ג (שם משב"ז ס"ק יב) דאף דהלימונים נאסרו לשי' הרמ"א שפוסק דיש חנ"ן בשאר איסורים וא"כ איך ע"י הסחיטה זה נהיה מותר הרי הלימונים נאסרו בעצמם מדין חנ"ן וא"כ לא סגי בס' נגד הסכין ואף דע"י הסחיטה יש ביחד בכל המשקה ס' נגד הסכין לא סגי בהכי אם אמרי' חנ"ן דבעינן ס' נגד כל הלימונים דנאסרו מדין חנ"ן וע"ז תי' הפמ"ג דכיון דנעשה לח פקע מינה דין חנ"ן כדין לח בלח ואף דרק בהפ"מ מקילינן בלח בלח דל"א חנ"ן כמבואר (בסי' צב ס"ד) תי' הפמ"ג דכיון דיש עוד צירופים הקולות שיש בכל דבר חריף וגם דאולי נעשה בכלים חדשים א"כ יש להקל ועי' רעק"א (בסי' צב ס"ד) וחוו"ד (סי' צא ס"ק) בענין זה דחנ"ן ביבש שנהפך ללח.

והק' הפמ"ג שם (בסי' צו ש"ד ס"ק כ) ובחוו"ד (שם סי' צו ס"ק ז) דנימא דנאסרו הלימונים מדין חנ"ן ואח"כ חוזר ואוסר הסכין [קו זו קשה לפי שני הביאורים הן לפי הש"ך שפי' ד' השבלי הלקט שהלימון השלישי כבר מותר כיון שהסכין נתקנח בלימון הראשון והשני דאף דנתקנח מ"מ כיון דהלימון נעשה חנ"ן חוזר ומבליע בסכין וא"כ בלימון השלישי נבלע מסכין אסור כיון דהלימון השני נאסר וחוזר ומבליע בסכין וא"כ לעולם כל הלימונים נחתכים בסכין של איסור, והן לפי ביאור היד יהודה וההפלאה זה קשה דהם פרשו דבכל הלימונים ביחד יש ס' נגד הסכין דכיון דכל לימון נאסר וחוזר ואוסר את הסכין א"כ בעינן בכל לימון ס' נגד הסכין ולא סגי בזה שבמספר לימונים מסוים יש ס' נגד הסכין דכיון דנעשה הלימון חנ"ן וחוזר ואוסר את הסכין א"כ נחשב כאילו חתך את הלימון הנוסף בסכין חדש של איסור דבעינן בכל לימון ס' נגד הסכין החדש של האיסור שבו חתכו דע"י דהלימון אוסר את הסכין הוי כל סכין כסכין חדשה של איסור. וע"ז תי' הפמ"ג דאין חריף מועיל להפליט ולהבליע כאחד ועיי"ש בפמ"ג מש"כ בזה וא"כ אין כח בלימון להאסר ולחזור ולאסור את הסכין כאחד, והחוו"ד שם תי' דהוי בלוע ואין בלוע יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב ואף דניחוש לבלוע שמן דיוצא מאוכל לכלי בלא רוטב [כמש"כ החוו"ד לעיל מינה בסק"ו דבלוע שמן יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב בחריף, אכן לענין צלי כתב החוו"ד (סי' צד ס"ק טו וסי' צז ס"ק ה וסי' קה ס"ק טו) דאין בלוע שמן יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב ועין ט"ז (סי' קה ס"ק טז) ושו"ת בית שלמה (יו"ד סי' קסח) בזה] תי' החוו"ד דכיון דרוב תשמיש הסכין אינו בשמן וגם דהוי חנ"ן בשאר איסורין דהוא פלוגתא וגם הוי חנ"ן לא דרך בישול דהוא פלוגתא אי"צ להחמיר כ"כ עיי"ש והק' עוד החוו"ד דנימא דהפליטה המותרת שמבליע בכלי נעשה חנ"ן ע"י מקצת האיסור שבלוע בסכין [ועי' סי' צד ס"ב ושם כתב התרוה"ד ב' טעמים] תי' החוו"ד דכיון דהוי בשאר איסורים וגם לא הוי דרך בישול וגם הוי בלוע בכלי דיש פוסקים דמקילים בכל הנ"ל לכן מקילינן בזה.

והנה לגבי זיתים מבואר באו"ח (סי' תמז ס"ח) לגבי זיתים שנחתכו בסכין של חמץ וביו"ד (סי' קיד ס"ח) לגבי זיתים שנחתכים בסכין של גויים דכל הזיתים אסורים ובש"ך (בסי' צו ס"ק כ) נתקשה דאמאי כל הזיתים אסורים ואמאי לא אמרי' כמו בלימונים (בסי' צו) דנתקנח הסכין ע"י השניים הראשונים וזה בטל ברוב הנשאר כדין יבש ביבש דחד בתרי בטל עי"ש בש"ך מש"כ ליישב בזה, והק' החוו"ד (בסי' צו ס"ק ז) דעכ"פ ביותר מקכ"א זיתים אמאי אסור דהא לפני פסח עדין הוי התירא ואין שייך לומר חנ"ן וא"כ אמאי כל הזיתים אסורים ותי' החוו"ד דהוי חוזר וניעור וגם בטעם שייך חוזר וניעור [והיא פלוגתת אחרונים בסי' תמז ואכמ"ל].

והחזו"א (באו"ח סי' קיט) כתב דאכן אם יש קכ"א זיתים [הכונה דיש כמות זיתים דיש בכדי נטילה שבהם ס' נגד הסכין ויתכן דהוי יותר מס' זיתים ואח"כ צריך שזה יתבטל ברוב כדין יבש ביבש דחד בתרי בטל וצריך עוד ס"א זיתים עם בס' זיתים יש בכ"נ ס' נגד הסכין, ואם בעינן למיחש לשיטות דד"ח אוסר רק כ"ק ומה שהשו"ע פוסק להחמיר כ"נ כדעת הראב"ד זה רק לחומרא אבל כאן שלחומרא זה הכ"ק כדעת הרא"ש אולי בעינן שבכל הקליפות של הזיתים יהא ס' נגד הסכין וא"כ זה הרבה מאוד זיתים עי' ביד יהודה (סי' צו ס"ק לא) בזה] אז מותר דלא אמרינן בזה חוזר וניעור וכבר העיר ביד יהודה דהחוו"ד מישב הא דאו"ח (סי' תמז ס"ח) בזיתים שנחתכו בסכין של חמץ דכל הזיתים אסורים דאף דלפני פסח בטל, בפסח זה חוזר וניעור, אכן מה יענה בהא דיו"ד (סי' קיד ס"ח) דאמאי כל הזיתים אסורים ומה נאמר דהתם שייך לומר חנ"ן הא החוו"ד ביאר דאף דאמרי חנ"ן בד"ח אין חוזר ומבליע בסכין דבלוע כחוש אין יוצא בלא רוטב מהדבר החריף לסכין וכנ"ל והפמ"ג (ש"ד ס"ק כ) כתב לישב דאין מפליט ומבליע כאחד וכנ"ל וא"כ אמאי בזיתים (בסי' קיד) הכל אסור וצ"ע וביד יהודה מבואר דאכן בכמות גדולה כזו של זיתים יהא מותר אם בכ"נ שבהם יהא ס' נגד הסכין וזה יתבטל ברוב כדין יבש ביבש [אכן לטור שפסק (בסי' צו) כהרא"ש דדבר חריף אוסר רק כ"ק בעינן שבכל הקליפות יהא ס' נגד הסכין וזה הרבה מאוד זיתים עי"ש] והתם בזיתים צ"ל דלא היו עושים כמות גדולה כזו.

והנה (בסי' צח ס"ד) כתב הרמ"א בשם האו"ה (כלל כד) דאיסור שנפל לכמה קדירות בזה אחר זה אוסר כולם והנה משמע שמירי אף ביש נ"ט נגד האיסור בקדרה אחת ובכ"ז בג' קדירות זה אסור ואמאי לא נימא דבטל הקדירה של האיסור ברוב היתר דהרי וודאי אין שני קדירות אסורות ובפשוטו הישוב לזה כמו שנתבאר (בסי' קה ס"ט) לגבי איסור חלב שצלו אותו עם כמה חתיכות מותרות דכל החתיכות אסורות ומשמע דמירי אף דבכל חתיכת היתר יש נ"ט כנגד החלב וא"כ בג' חתיכות בטל חד בתרי ואמאי כל החתיכות אסורות.

ותי' הש"ך (בסי' קה ס"ק ל) דכיון דאמרי חנ"ן א"כ נאסר החתיכה וחוזרת ואוסרת את האיסור אכן הק' הש"ך דלהמחבר דל"א חנ"ן בשאר איסורין קשיא ונשאר בצ"ע וה"נ (בסי' צח ס"ד) יש ליישב כן [ובסי' צח דמקור ד' הרמ"א מהאו"ה צ"ע בש"ך (סי' צט ס"ק טו) בדעת האו"ה אם גם בלא נודע אמרי חנ"ן ובפשוטו (בסי' צח) משמע דמירי אף בלא נודע] דכיון דנעשה חנ"ן חוזר ואוסר ע"י התבשיל שיש בו רוטב, ובסי' קה חוזר הצלי ואוסר ע"י שבלוע בו שמן ויוצא בלא רוטב אכן כנ"ל הק' הש"ך דבדעת השו"ע בסי' קה א"א לומר כן דהא השו"ע ס"ל דלא אמרי חנ"ן בשאר איסורים והנה בחזו"א (יו"ד סי' לג) יסד בזה יסוד חדש דכיון דעל החתיכה או הקדירה הראשונה פסקנו שהיא אסורה וכן על כל החתיכות והקדירות אף דהשתא ידעינן וודאי דאין בכל החתיכות טעם איסור והוי כטעימת קפילא שטעמו שאין בו איסור מ"מ כ"ז שלא טעמנו את הקדירה בעצמה וראינו שאין בו טעם איסור זה אסור דחז"ל קבעו לנו גדרים איך להתיר ורק אם קפילא טעם ויאמר שאין בו טעם שרי אבל מסברות דידעינן שאין בו טעם לא מקילינן עיש"ה בחזו"א.

והנה יסוד זה יישב הא דסי' צח ס"ד והא דסי' קה ס"ט וע"ש בחזו"א שהוכיח כן מהגמ' (חולין צז) עי"ש וכן הא דזיתים (ביו"ד סי' קיד ס"ח), אכן בלימונים מבואר (בסי' צו ס"ד) להיתירא ולביאור ההפלאה והיד יהודה שם הוא מסברא דאין יכול להיות טעם איסור בכל הלימונים וכגון אם סחט את הלימונים וע"י הסחיטה יש במשקה ס' נגד הסכין אף דהלימונים בשלימותם היו אסורים דנבלע בהם איסור אכן ע"י הסחיטה של כל הלימונים ביחד נהיה ס' נגד הסכין או ביבש ביבש דבטל ברוב וא"כ הוא דלא כביאור החזו"א הנ"ל דסברא כזו דיש ביטול ברוב אין להקל כ"ז שלא בא קפילא ואומר שאין בו טעם והחזו"א צ"ל דיפרש בהא (דסי' צו ס"ד) בלימונים כמו שכתב הש"ך (שם ס"ק כ) דנתקנח האיסור שבסכין בלימון הראשון והשני ורק הם אסורים ובטלים ברוב הלימונים המותרים כדין יבש ביבש, ואכן בזיתים (ביו"ד סי' קיד ס"ח) יהא אסור הכל אף בקכ"א זיתים לסברת החזו"א הנ"ל ובזיתים באו"ח (סי' תמז ס"ח) בהל' פסח אכן כתב החזו"א (באו"ח סי' קיט) דבקכ"א זיתים שרי וכנ"ל דבהיתר אין את סברתו הנ"ל דבזה לא פסקנו לאיסור וא"כ בהיתר יש את סברת ביטול ברוב.

ובחוו"ד (סי' קה ס"ק טז) ביאר הא דסי' צח ס"ד והא דסי' קה ס"ט ובש"ך (ס"ק ל) דאיסור עצמו יכול להטעים אף כמה קדירות ורק אם נבלע איסור בחתיכה אין יכולה להטעים יותר מס' עייש"ה בכל דבריו ומחודשים הם מאוד וכבר תמהו על דבריו ביד יהודה (סי' צו ס"ק לא). ועכ"פ לפי דבריו יתבאר החילוק בין הא דלימונים (בסי' צו) דמותר דמירי בלימונים שנבלעו בסכין של נכרי דבטל ברוב משא"כ בסי' צח וסי' קה דמיירי באיסור עצמו אכן עדיין קשה מהא דזיתים (באו"ח סי' תמז ס"ח וביו"ד סי' קיד ס"ח) דמיירי אף בסכין של נכרי ואמאי הכל אסור ואולי אכן בקכ"א זיתים באמת שרי וכנ"ל או דפסח חוזר וניעור וכנ"ל.

והנה בחוו"ד (סי' קא ס"ק ה) חידש דביטול ברוב שייך רק אם התערב חתיכות הידועות לנו כאיסור שנתערבו בחתיכות הידועות לנו כהיתר אבל אם הספק היה גם בלי התערובות דגם אם היה רק אחד גם היה לנו ספק אם זה אסור או מותר ל"ש בזה ביטול ברוב ותמה בשו"ת בית אפרים (יו"ד סי' ע) דא"כ לפי דבריו מבואר היטב הא דסי' צח ס"ד וסי' קה ס"ט ובש"ך ס"ק ל דכל החתיכות והקדירות אסורות כיון דעל כל קדירה וחתיכה גם אם היא היתה בפני עצמה בלי תערובת, יש לנו ספק אם היא קבלה טעם מהאיסור או לאו וא"כ אף דבסוף יש לנו תערובת כיון דאף בלא התערובת יש לנו ספק אם הקדירה או החתיכה אסורה ואין הספק ע"י התערובת ולא דמי לכל תערובת שהספק בהיתר נולד ע"י שנתערב בו איסור וא"כ לחוו"ד הנ"ל לא מהני בזה ביטול ואמאי נדחק (בסי' קה ס"ק טז) לבאר אמאי אין ביטול (בסי' קה ס"ק ל) וכנ"ל הרי היה יכול לבאר כנ"ל (בסי' קא ס"ק ה) עי"ש.

וכן לכאו' קשה על דבריו (בסי' צו ס"ק ז) הנ"ל דה"ק דבזיתים יתבטלו בקכ"א זיתים של היתר והרי גם שם לא ידוע היכן הזיתים שמעורב בהם החמץ שנבלע בהם ע"י הסכין וא"כ אין הספק ע"י התערובת וגם בלא התערובת יש לנו להסתפק על כל זית בפני עצמו אם יש בו טעם חמץ וא"כ ל"ש בזה ביטול ברוב ואמאי הק' (בסי' צו) הנ"ל דיתבטל ברוב וצ"ע דסותר דבריו בסי' צו ס"ק ז וסי' קה ס"ק טז לדבריו בסי' קא ס"ק ה, ולביאור החוו"ד בסי' קא הנ"ל בהכרח דיפרש הא דלימונים כביאור הש"ך הנ"ל ולא כהפלאה ויד יהודה הנ"ל וכמו שמוכרח גם לחזו"א וכנ"ל העולה מכל הנ"ל דבהיתר יש את סברת ביטול ברוב לכל הפוסקים אף לשי' החזו"א חוץ מלשי' החוו"ד במקום אחד (בסי' קא ס"ק ה) דלסברתו שבספק שלא נוצר ע"י תערובת אין ביטול, אף בהיתר אין ביטול.

שימוש בשיש / גז / חצובה / פלטה חשמלית / כיריים חשמליות / קרמיות / אינדוקציה / מיקרוגל - במקומות נופש

הנה מדינא וודאי שבדיעבד אם הניחו כלי על שיש/כיריים/פלטה וכד' בעוד שהם היו נקיים לגמרי, אין הכלי נאסר, דהלכה פסוקה היא (יו"ד סי' צב ס"ח) דאין יוצא מכלי לכלי בלא רוטב. אלא דיש לדון האם אף לכתחילה מותר להניח סירים חמים על השיש או על הגז או על הפלטה (כשהם נקיים), ושורש הספק יתבאר להלן.

והנה אם לא נגע איסור ממש בשיש וכד' בעשרים וארבע שעות האחרונות, יהא מותר אף לכתחילה להניח עליו את הכלי, ואין לדמות זאת לבישול בכלי שאינו בן יומו האסור לכתחילה, כיוון שכל הטעם שאסור לבשל לכתחילה בכלי שאינו ב"י הוא ממה דמבואר בגמ' (עבודה זרה עו) ונפסק בשו"ע (יו"ד סי' קכב ס"ב) שחכמים גזרו שלא לבשל לכתחילה בכלי שאינו בן יומו שמא יבואו להתיר לבשל אף בכלי בן יומו, ומעתה נראה שכל זה שייך רק בסיר בישול, שכיוון שבאופן שיבשלו בכלי ב"י האוכל ייאסר אסרו אף לבשל בכלי שאינו ב"י, אבל בנידון דידן שאף אם השיש יהיה ב"י אין האוכל ייאסר (וכמו שנתבאר דמכלי לכלי אינו יוצא בלא רוטב) נראה שאין את הגזירה הזו ומותר להניח כלי על שיש שאינו ב"י.

[ונראה שאין לגזור לא להניח כלי על שיש שאינו ב"י מחשש שמא יבוא להניח על שיש ב"י ויישפך רוטב והמאכל ייאסר, דלא מצאנו שחז"ל אסרו אטו בן יומו בדבר כגון זה, שאם יקרה מקרה פלוני האוכל ייאסר].

אמנם יש להסתפק האם מותר לכתחילה להניח כלי היתר ב"י על כלי איסור ב"י, וכגון שמניח כלי היתר על שיש/פלטה/גז שבלעו איסור בעשרים וארבע השעות האחרונות, דהנה כתב השו"ע (יו"ד סי' צב ס"ח) וז"ל "מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה ואוסרתה", וכתב הרמ"א "וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה, וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה, אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי, ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה. וכן אם המחבת מכוסה הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זא"ז... מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה" עכ"ל הרמ"א.

ויש לדון על מה קאי הרמ"א, האם קאי כפשוטו על שתי קדירות הנוגעות זו בזו, דאף שאין אוסרין זו את זו מיהו לכתחילה יש להיזהר, או דקאי על תליית בשר לייבש על קדירות של חלב המותר מעיקר הדין משום שאין היד סולדת בזיעה, ועל זה כתב הרמ"א שלכתחילה יש להיזהר, אך שתי קדירות הנוגעות זב"ז מותר אף לכתחילה.

עוד יש לדון דאף אי נימא דקאי על שתי קדירות הנוגעות זו בזו, אולי דווקא בנידון שם דקאי על מחבת עם חלב שיש בו מכסה המונחת תחת קדירה של בשר, בזה אמרינן דאף שהמחבת עם החלב מכוסה יש להחמיר לכתחילה, מחשש שמא יזוז המכסה ותעלה הזיעה על הקדירה הבשרית, אבל בנידון דידן שמניח כלי היתר על הגז/הפלטה שבלוע בהם איסור ואין מה שיזוז, אולי בזה אין לחוש אף לכתחילה.

ואכן הנידון האם מותר לחמם אוכל מכוסה במיקרוגל טרף שדפנותיו אינן נקיות, תלוי בנידון דלעיל. אם נימא דמש"כ הרמ"א דלכתחילה יש להיזהר קאי על שתי קדירות, א"כ לכתחילה יהא אסור לחמם במיקרוגל אף אוכל מכוסה, וכן יהא אסור לחמם בשר במיקרוגל חלבי אף כשהבשר מכוסה.

ולמעשה נחלקו בזה המשנ"ב (סי' תנא ס"ק לד) עם החכמת אדם (כלל עד). המשנ"ב כתב להקל בזה בחצובה, שכתב על מש"כ הרמ"א (או"ח סי' תנא ס"ד) שחצובה צריך ליבון בפסח, וכתב המשנ"ב שם דסגי בליבון קל, והוא רק לכתחילה משום חומרא דחמץ, דמן הדין אין לחוש לזה משום דמכלי לכלי אינו יוצא בלא רוטב. והוסיף המשנ"ב שאף אם נשפך מהקדירה על החצובה, זה כבר נשרף מהאש [יש להעיר שיש לדון האם אף בחצובות שלנו אמרינן כן, כי אצלנו האש נמצאת רק במרכז החצובה, וכל הצדדים נמצאים מחוץ לאש, ויל"ד אם מה שנשפך על צדדי החצובה נשרף מהחום], ומטעמים אלו כתב המשנ"ב שמן הדין אין צריך ללבן את החצובה.

ומבואר במשנה ברורה שמה שצריך ללבן את החצובה הוא רק משום חומרא דחמץ, ומשמע שבשאר איסורים אין צריך אף לכתחילה להכשיר את החצובה. והדבר צ"ע דהרי בדברי הרמ"א (הנ"ל) מב' להדיא שלכתחילה יש להיזהר בכל זה. וצריך לומר חד מתרתי, או שהמשנה ברורה סבר שדברי הרמ"א שיש להיזהר קאי רק על תליית בשר לייבש על קדירות של חלב באופן שאין היד סולדת בזיעה (ולא על שתי קדירות), או שהרמ"א איירי דווקא בקדירה עם אוכל ולא בחצובה.

אכן החכמת אדם מחמיר בזה אף בשאר איסורים, וע"ע בט"ז (סי' צז סק"ג) ובפרי מגדים (שם), ובפרי מגדים (סי' קה, שפתי דעת ס"ק כב).

העולה לדינא:

דעת המשנ"ב שמותר להניח במשך השנה [מלבד פסח] כלי היתר על שיש / גז / חצובה/פלטה חשמלית / כיריים חשמליות / קרמיות / אינדוקציה שבלוע בהם איסור [כאשר הם נקיים], ועל כן אדם המתארח במקומות נופש [מלונות, צימרים וכד'] מותר לו לחמם אוכל בכליו על הכיריים המצויים שם [כשהן נקיות], אף אם הן בלעו איסור בעשרים וארבע שעות האחרונות, ואין צורך במשטח הפרדה בין הכיריים לכלי.

ויש המהדרין לכסות את הכיריים / הפלטה בנייר כסף, אך אין חובה לעשות כן.

כמו כן, אפשר להקל לחמם בשר במיקרוגל חלבי [ולהיפך], ובלבד שהאוכל יהא מכוסה בשני כיסויים אטומים [היתר זה אמור במקומות נופש ובמקומות עבודה בלבד, אך במיקרוגל שבבית אין להתיר לחמם אוכל ממין אחר, אף לא בשני כיסויים].

דין אדים העולים מן התבשיל

מצוי הדבר שבשעת הבישול שופכים מתוך בקבוק שמן או צנצנת תבלין אל תוך סיר תבשיל העומד על האש, ובדרך כלל מתוך רתיחתו עולים ממנו אדים, ויש לדון באופן שבסיר יש דבר איסור, האם השמן או התבלינים יאסרו מחמת האדים.

ויש לדון בזה בשני נידונים, א - דין ניצוק, ב- דין זיעה.

הנה כתב הרמ"א (יו"ד סי' קה ס"ג): 'אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור, ובדיעבד אין לחוש'.

וביאר הט"ז (שם ס"ק ו) בטעם הדבר 'דתתאה גבר ומחברו בניצוק', והש"ך שם (ס"ק יא) כתב שהוא משום ההבל העולה מהנר, ובאר הפמ"ג (משב"ז סי' קה ס"ק ו) 'דאסור לכתחלה מטעם נצוק, ר"ל דע"י נצוק ההבל עולה למעלה וכו', ופירוש הט"ז והש"ך אחד היא', עיי"ש.

ומבואר ברמ"א שאין לשפוך מכלי שיש בו מאכל כשר לכלי שיש בו מאכל חם של איסור מדין ניצוק.

ודין זה הוא רק לכתחילה, אך בדיעבד אם עשה כן - אין ניצוק אוסר. וביאר הגר"א בטעם הדבר, שדוקא ביין נסך וטומאה ניצוק אוסר בדיעבד כיון שהדבר תלוי בנגיעה בעלמא, אך באיסור והתר אין הדבר כן כיון שאין טעם האיסור עובר בניצוק.

ומבואר ברמ"א שבשפיכת שומן כשר קר לכלי שיש בו שומן איסור חם, אינו נאסר משום ניצוק.

וצריך לבאר מדוע אין השומן הכשר נאסר מחמת האדים העולים ,הרי כתב בשו"ת הרא"ש (כלל כ סי' כו) - "מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר, נמצאת זיעת האלפס חולבת - היא כחלב, והוה ליה כטיפת חלב שנפלה על קדרה מבחוץ שאוסר הקדרה".

ומבואר בדבריו (וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' צב ס"ח) שאדים (זיעה) של אוכל נחשבים כאוכל עצמו, א"כ צ"ע דברי הרמ"א שבדיעבד אין המאכל העליון נאסר משום ניצוק, ומדוע לא יאסר משום האדים העולים.

ואפשר ליישב שבנר של חלב יש זעה מועטת משא"כ בתבשיל רותח עולה כמות גדולה של אדים כמו כן אפשר לומר שמדובר שחום האדים אין היד סולדת בהם, ומבואר (בסימן צב ס"ח) שאדים אוסרים רק אם הם חמים באופן שיד סולדת בהם.

עוד אפשר ליישב שהרמ"א מדבר באופן ששופך מן הצד אל תוך הסיר, ומה שאדים אוסרים הם רק כשעולים למעלה, אבל כאשר הם מתפשטים לצדדים - אינם אוסרים (כמבואר בשו"ת הב"ח החדשות (ח"ב סי' כד), ובשו"ת מהרש"ם (ח"ד ס' פה , קיט).

למדנו מדברי הרמ"א שלכתחילה אין לשפוך מבקבוק שמן או מצנצנת תבלין לתוך סיר שמתבשל בו איסור מדין ניצוק, אבל בדיעבד אם שפך אינו נאסר, והאדים אינם אוסרים אם אינם חמים עד שהיד סולדת בהם וכגון ששופך מגבוה או מן הצד .

בקבוקי שמן ותבלינים נפרדים לבשר ולחלב ולפי דברי הרמ"א הנ"ל יש לדון האם יצטרכו שני בקבוקי שמן בבית - א' לחלבי וא' לבשרי, וכן האם צריך ליחד צנצנות תבלינים נפרדות לבשרי ולחלבי, שהרי כתב הרמ"א שלכתחילה אין לשפוך מהם אל תוך דבר איסור ,וא"כ ה"ה לבשר ולחלב, הן מצד ניצוק והן מצד האדים.

ולגבי ניצוק יש לחלק שדברי הרמ"א שאוסר לכתחילה משום ניצוק הם רק כששופך לתוך מאכל או משקה של איסור, אבל אם שופך לתוך היתר, לכאורה לא מצאנו בזה דין ניצוק (אמנם עי' בסי' צה בט"ז ופמ"ג שם).

אולם עדיין יש לדון לגבי האדים, כששופך מבקבוק שמן או מקופסאות תבלינים לתוך סיר רותח של בשר או חלב ועולים ממנו אדים האם השמן או התבלינים נהפכים בשרי או חלבי.

אכן כמו שנתבאר לעיל שהאדים אינם אוסרים אם אינם חמים שהיד סולדת בהם כגון ששופך מגבוה, או באופן ששופך מהצד.

ולמדנו שמעיקר הדין לא מצינו שיצטרכו שני בקבוקי שמן לבשרי וחלבי כששופכים מתוכם ישירות אל הסיר, וכן בשתי קופסאות תבלינים, כיון שבד"כ שופכים מהצד או שאף אם שופכים מעל הסיר, אין באדים חום שהיד סולדת בו.

קומקום נפרד לבשר ולחלב

לעיל נתבאר מדברי הרמ"א (יו"ד סי' קה ס"ג) שמחמת דין ניצוק אין לשפוך אוכל כשר קר לתוך אוכל טרף חם. ומקור הדין הוא ממשנה במכשירין (פ"ה מ"י) שהמערה מצונן טהור לחם טמא – נטמא העליון, והחמירו לכתחילה לנהוג דין זה גם באיסורין, אולם בדיעבד אינו אוסר רק ביין נסך וטומאה וכנ"ל.

אך יש להסתפק באופן הפוך, אם המשקה העליון חם והתבשיל התחתון קר, ומצוי הדבר כששופכים מקומקום לתוך כוס חלב או על בשר קפוא להפשירו, האם הקומקום נהיה חלבי או בשרי.

ומבואר בגר"ז (סי' תנא סנ"ט) וכן בחק יעקב (סי' תנא ס"ק נז) שאף בחם לתוך צונן יש לכתחילה להחמיר בדין ניצוק, ואכמ"ל.

ולפי זה לכאורה יש לאסור לכתחילה לשפוך ישירות מקומקום לתוך כוס חלב או על בשר קפוא.

אמנם כאמור יש לדון שכל מה שמצינו דין ניצוק הוא רק בדבר איסור ולא בהיתר, ולכן מותר לשפוך מקומקום חם לתוך כוס חלב שאינו חם, או על בשר קפוא. ולגבי האדים אין לחוש כיון שהקומקום רותח וכמבואר להלן.

לשפוך מקומקום חם אל תוך סיר טשולנט העומד על האש

לעיל נתבאר מדברי הרמ"א (יו"ד סי' קה ס"ג) שמחמת דין ניצוק אין לשפוך אוכל כשר קר לתוך אוכל טרף חם.

ויש להסתפק באופן שגם העליון וגם התחתון חמים, האם יש בזה דין ניצוק.

ונחלקו בזה החכמת אדם והיד יהודה. בחכמת אדם (כלל נט ס"ה) פסק שרק מקר לחם אין לשפוך לכתחילה, אבל מחם לחם מותר לשפוך לכתחילה, ולפי דבריו יהיה מותר לשפוך לכתחילה מקומקום מים חמים אל תוך סיר בשר רותח, והקומקום לא יהפוך לבשרי. אך ביד יהודה (סי' קה אות לא) סובר שגם מחם לחם יש להזהר לכתחילה, ובפמ"ג (סי' קה משב"ז ס"ק ו) מסתפק בזה.

להלכה קיי"ל כהחכמת אדם שמחם לחם מותר לשפוך לכתחילה אף לתוך איסור וכל שכן בשופך לתוך היתר שיש לדון שאין בזה כלל דין ניצוק, ואף לדעת האוסרים הדבר מותר.

אך צריך בירור מדוע האדים העולים מן הסיר אינם אוסרים את הקומקום מדין זיעה (יו"ד סי' צב ס"ח) ואין לומר שמדובר באדים שאין היד סולדת בהם, שהרי כתב התרומת הדשן (ח"ב סי' קג) ומובא בפרי מגדים וברעק"א (שם) שאם הכלי שנבלע בו האדים הוא רותח, נאסר אף אם אין באדים חום שהיד סולדת בהם.

אולם כתב הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל כ סי' כו) "אמנם צריך לידע אם קדרה רותחת מקבלת זיעה דשמא חום הרתיחה שבה מעכבתה מלקבל הזיעה ,"והכא נמי הקומקום מתוך שהוא רותח אינו בולע את האדים העולים אליו מן הסיר.

אכן בתרומת הדשן הנ"ל מבואר להיפך שאם הכלי שמקבל את האדים הוא רותח נאסר אף אם אין באדים חום שהיד סולדת בהם וצ"ע .

ולמעשה נראה כדברי הרא"ש כמבואר במהרש"ם (בשו"ת ח"ד סימן פה) וז"ל: "אך באם הקדרה העליון היתה מרותחת יש לצרף סברת תשו' הרא"ש שהובא בהגהת מהרל"ח על הטיו"ד ע"ש ובפרט שכבר כתב בתשו' ב"ח החדשות (סי' כד) דכל איסור זיעה הוא רק חומרא ובכל ספק יש להקל" וכו', עיי"ש עוד. ועי' שו"ת משכנות יעקב (יו"ד סי' לד). ועי' יד יהודה (פירוש הארוך סי' צב אות נה), ומג"א (סי' תנא ס"ק נד).

חידוש הב"ח באדים העולים בנחת שאינם אוסרים

הנה מבואר בשו"ת הב"ח החדשות (ח"ב סי' כד) שהיה מקום לומר שכל מה שמבואר בשו"ת הרא"ש (כלל כ) ונפסק ביו"ד (סי' צב ס"ח) שאדים אוסרים כל זה רק כשהאדים מגיעים בלחץ חזק, ובמקום צר ודחוק שאין האדים יכולים להתפשט לצדדים.

אבל באופן רגיל שהאדים עולים בנחת ויש להם מקום להתפשט לצדדים אינם אוסרים.

אמנם כתב הב"ח שם שאף שכן היה נראה לו להלכה, מ"מ בתרומת הדשן (ח"ב סי' קג) שמובא ברמ"א יו"ד הנ"ל משמע שאף במקום שהאדים מתפשטים לצדדים הם אוסרים, ולכן כתב שאם ודאי האדים חמים שיד סולדת בהם יש להחמיר בדבר. אבל בספק אם היד סולדת בהם – מותר.

אמנם כל מה שאמרנו שאדים אף באופן שהם עולים בנחת אוסרים, זה רק כלפי מאכל שנמצא מעל האדים ,אבל אם הוא מן הצד, אף שהאדים מגיעים אליו – אינו נאסר, כמבואר בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קיט, ודייק כן מדברי הב"ח הנ"ל) וכן כתב עוד שם המהרש"ם (בסי' פה) 'ובפרט שכבר כתב בתשו' ב"ח החדשות דכל איסור זיעה הוא רק חומרא ובכל ספק יש להקל ומה"ט אם הזיעה באה מן הצד יש להתיר, ע"ש'.