בגמ' (ברכות מא-מב) מבואר שלפת הבאה בכיסנין יש דינים מיוחדים, הן לענין ברכה ראשונה [ברכתה מזונות ולא המוציא] והן לענין ברכה אחרונה [על המחיה, אא"כ אוכל שיעור קביעות סעודה], ויבואר להלן.

גדר פת הבאה בכיסנין

נחלקו הראשונים מהי פת הבאה בכיסנין, והב"י והשו"ע (סי' קסח ס"ז) הביאו ג' דעות בכך:

[א] פת שנילושה בקמח ומים, ועשויה כמין כיסים (ולכן נקראת כיסנין) שממלאים אותם דבש, או סוכר או אגוזים, או שקדים ומיני תבלינים [דעת רבנו חננאל (מובאת בספר הערוך ערך כסן), רבינו יונה (ברכות כט. ד"ה שאין) והרשב"א (ברכות מא: ד"ה נמצא), וכ"פ הטור].

[ב] עיסה אפויה שנילושה בקמח ומים ודבש או שמן או חלב או מיני תבלינים [דעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"ג ה"ט), רש"י (ברכות מא: ד"ה פת הבאה בכיסנין, אמנם עי' ט"ז ס"ק ו)].

[ג] עיסה העשויה מבצק רגיל, שנעשתה בצורה יבשה כעין כעכים יבשים, וכוססים אותם (כעין לחמית, ולחם יבש בארמית הוא כיסנין) [דעת רב האי גאון (הובא בערוך שם)].

להלכה כתב הב"י (ונפסק בשו"ע סע' ז) שכיון שספק ברכות להקל, יש לפסוק כג' השיטות הנ"ל לקולא, כלומר שעל כל ג' המינים הנ"ל [ממולא במיני מתיקה, נילוש במיני מתיקה ונכסס] מברכים מזונות ועל המחיה, אלא א"כ אוכל מהם כשיעור קביעות סעודה, שאז ברכתם המוציא וברכת המזון.

קושיית האחרונים - מדוע ספק ברכות להקל קובע לברך 'מזונות':

עפ"י דברי הראשונים נמצא שכל עוגת שמרים וכד' וכל רוגלה הם ספק לחם [המוציא] ספק פת הבאה בכיסנין [מזונות], שהרי לדעת הר"ח ברכתם מזונות כיון שהם ממולאים במיני מתיקה, וכן לדעת הרמב"ם ברכתם מזונות כיון שהם נילושים במיני מתיקה, אך לדעת רב האי גאון ברכתם המוציא כיון שאינם כוססין.

וכן נמצא שכל בייגלה הוא ספק המוציא ספק מזונות, שהרי לדעת הרמב"ם והר"ח ברכתו המוציא כיון שאינו ממולא ואינו נילוש במיני מתיקה [באופן שאין בו שמן], אך לדעת רב האי גאון ברכתו מזונות כיון שהוא כוסס.

ואכן הקשה הב"ח על דברי הב"י והשו"ע שהכריע שברכתם מזונות משום ספק ברכות להקל, מה שייך בזה ספק ברכות להקל, הרי מברך ברכה אחת או מזונות או המוציא.

וכעין זה הקשה הרעק"א (בהגהותיו על השו"ע), מדוע לא נפסק שבכל אופן שלא מתקיימים כל ג' התנאים, יאכלם רק בתוך סעודה כדי לצאת מהספק, וכפי שמצינו (בסע' יג) שירא שמיים יאכל סופגנין רק בתוך הסעודה כדי לצאת ידי כל השיטות [ובאמת דעת הב"ח שבאופן זה יש לאוכלם רק בתוך סעודה].

יישוב הקושיות:

ותירץ הט"ז (שם סק"ו, וכעי"ז תירץ הדרישה) את קושיית הב"ח, שמאחר ואם יברך מזונות יצא בכל מקרה [אפי' לדעות הסוברות שזה פת גמורה], כיון שברכת מזונות פוטרת את כל המאכלים המזינים, אזי נמצא שבכל אופן שאינו פת לכל השיטות - עדיף לברך מזונות ולצאת לכו"ע, מאשר לברך המוציא וברכת המזון, שבכך מברך ג' ברכות של ברכת המזון שיתכן שפטור מהם, ולכן ספק ברכות להקל מכריע לברך מזונות ועל המחיה.

המאמר מרדכי (הובא בבה"ל ד"ה והלכה, וכ"ה בערוך השולחן סע' כג) תירץ דיתכן שג' השיטות בגדר פת הבא בכיסנין כלל אינן חולקות זו על זו, וכל אחת רק נקטה דוגמה לפת הבאה בכיסנין, אך לדינא כל שיטה מסכימה לשיטה האחרת. ולכן אם תנאי אחד מהשלושה לא מתקיים, לכו"ע אין לברך המוציא וברכת המזון אלא מזונות ועל המחיה.

ולדברי המאמר מרדכי נמצא שאי"ז הכרעה מכח 'ספק ברכות להקל' אלא הוא לכו"ע, אך הב"י שכתב להקל משום 'סב"ל' נראה דס"ל שג' השיטות חולקות זו על זו.

מדוע לא מברכים על עוגה ברכת המזון:

ויש לעיין מדוע אנו מברכים על רוגלה או על בייגלך על המחיה, והרי זה ספק דאורייתא של ברכת המזון (באופן ששבע מאכילת העוגה ואחרים אינם שבעים, עי' סי' קסח ס"ו) [ובזה לא שייך תירוץ הב"י סב"ל, שזהו תירוץ רק על הברכה הראשונה].

ותירץ הרעק"א (בהגהותיו לאבן העוזר סי' קסח) שכיוון שהמברך על המחיה על לחם יצא מדאורייתא, ורק מדרבנן צריך לחזור ולברך (עי' סי' קסח שעה"צ ס"ק עא), לפיכך בספק פת ספק פה"ב [-פת הבאה בכיסנין] מברכים על המחיה.

נטילת ידיים על עוגה ובייגלה:

עוד יש לעיין מדוע איננו נוטלים ידיים [בלי ברכת על נטילת ידיים] לפני אכילת עוגה או בייגלה, ואיננו מחמירים ליטול ידיים שהיא פעולה הנעשית בקלות, מחשש שיש לעוגה דין לחם (עי' סי' קס סע' יא).

זימון בשלושה שאכלו עוגות או בייגלה:

עוד יש לעיין מדוע איננו מזמנים כאשר שלושה אוכלים יחד עוגות או בייגלה [כמובן שלא יאמרו 'אלקינו' כשאוכלים עשרה יחד, מחמת הספק], והלא זימון הוא דבר קל, ומדוע לא לצאת מהספק.

ברכת שהכל על מים לאחר אכילת עוגה ובייגלה:

ועוד יש לעיין מדוע כששותים מים לאחר אכילת עוגה מברכים על המים שהכל, ואיננו חוששים לשיטות שיש להם דין לחם, ובתוך סעודת לחם לא מברכים על מים (עי' סי' קעד סע' ז), ועל כן היה ראוי שלא נברך על המים לאחר אכילת עוגה ובייגלה.

ובשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' פו) תירץ שכיון של הטעם שלא מברכים על המים בתוך סעודת פת הוא מפני שאין אכילת קבע ללא שתיה, לכך בעוגות ובייגלה, אף שהם ספק פת, הם עדיין נחשבים אכילת ארעי, ובאכילת עראי יש אכילה ללא שתיה, ולכן צריך לברך על המים.

נפק"מ בין המאמר מרדכי לב"י:

ובאמת כל הנדונים הללו תלויים בפלוגתת הב"י והמאמר מרדכי הנ"ל. לדעת הב"י שכל שיטה חולקת על חברתה, נמצא שכל עוגה היא ספק לחם, אך לדעת המאמ"ר שכל השיטות מסכימות, ופת הממולאת במיני מתיקה או שנילושה במיני מתיקה או שכוססים אותה לכו"ע אינה פת, נמצא שעוגה אינה לחם לכו"ע, ולכן לא נוטלים עליה ידיים ומברכים על המים ששותים לאחריה וכו'.

ברכת מזונות בתוך סעודת פת

שאלה: על איזה מאכלים מברכים מזונות בתוך סעודת פת.

תשובה: [א] על מאכלים שמתקיימים בהם כל ג' התנאים של פת הבאה בכיסנין [ממולא מיני מתיקה, נילוש במיני מתיקה ונכסס], ובתנאי שאינו אוכלם לשובע. ויש לדעת שלא מצוי מאכלים שיתקיימו כל ג' התנאים, ולהלן יפורט כמה מאכלים שכן מתקיימים כל ג' התנאים, ולכך יש לברך עליהם מזונות כשאוכלם בתוך סעודת פת.

[ב] על מאכלים שאין עליהם תורת לחם, כגון מאכל המבושל במים או מטוגן בשמן עמוק, ואפי' אם אוכלם לשובע, אא"כ בא מחמת הסעודה. ויש לדעת כי רוב התבשילים באים מחמת הסעודה [כגון אטריות], ולכן אין מברכים עליהם מזונות בתוך הסעודה, אך ביסלי המטוגן בשמן עמוק [כמצוי בארץ] אינו בא מחמת הסעודה, ומברכים עליו מזונות בתוך הסעודה וכדלהלן.

[ג] "חביצא" – היינו פירורי לחם/מצה/עוגיות המודבקים ע"י שומן וכד', שאין עליהם תורת לחם כלל (סי' קסח ס"י) [אמנם פירורי לחם שאין בהם תערובת נוספת כלל, ברכתם המוציא].

[ד] מזונות שודאי בא לתענוג [כגון קליק שברכתו מזונות, וכן טילון].

[ה] מזונות העשויים מעיסה דקה [כגון אובלטים].

ולפי האמור על רוב המאכלים לא יברכו מזונות בתוך הסעודה, למעט המאכלים הבאים: קבוקים, כריות [כשאוכלם לתענוג ולא לשובע, וראה במקור], ביסלי המטוגן בשמן עמוק [כמצוי בארץ], כדורי שוקולד או כדורי גבינה שמעורב בהם עוגיות מרוסקות, גלידה או שוקולד עם שברי עוגיות מורגשים, קליק [שברכתו מזונות], טילון, אובלטים.

מקור: מבואר בשו"ע (סע' ו) שמברכים מזונות על פת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה מפני שאינה נפטרת בברכת המוציא על הלחם [ולא כשיטת הרשב"א הסובר שאין מברכים על פה"ב בתוך הסעודה], ועי' חזו"א (סי' כז ס"ק ב).

ברכה על עוגות בתוך הסעודה:

ולפי המבואר לעיל שצריך שיתקיימו ג' תנאים בשביל להחשיב את המאכל לפה"ב, נמצא שרוב ככל העוגות המצויות בזמננו הן ספק לחם כיון שלא מתקיימים בהם ג' התנאים [שהרי אינן נכססות], ולפיכך אין לברך מזונות על עוגות המצויות בזמננו בתוך הסעודה, אך לכתחילה ראוי לכוון לפוטרן בברכת המוציא (בה"ל שם ס"ח ד"ה טעונים). וכן אפשר לפוטרן ע"י מאכלים שמתקיימים בהם כל ג' התנאים ומברכים עליהם מזונות בתוך הסעודה.

קבוקים

על קבוקים מברכים מזונות בתוך הסעודה, כיון שמתקיימים בהם כל ג' התנאים: נילוש במי פירות, ממולא ונכסס. וגם יש לדון שנחשב שאין בו "תורת לחם" [- "תוריתא דנהמא"].

כריות

על כריות מברכים מזונות בתוך הסעודה, כיון שמתקיימים בהן כל ג' התנאים, אך בזה יש לחלק בין אם אוכלו לתענוג שאז מברך כנ"ל, לבין אם אוכלו לשובע, שאז אף שהוא ודאי פה"ב, אינו מברך עליהם מזונות (עי' משנ"ב שם סקמ"א, בה"ל סכ' יג ד"ה וירא).

אולם יש לדון שכיון שאין על זה תורת לחם, אף אם אוכלו לשובע מברך. ויל"ע האם אכן אין בזה תורת לחם, וגם שמא זה נחשב כדברים הבאים מחמת הסעודה, כיון שנועד גם לשובע.

ביסלי

ביסלי המטוגן בשמן עמוק והוא פחות מכזית, ברכתו מזונות, כיון שבודאי אינו בתורת לחם (כמבואר בסי' קסח סע' יג) [ונחלקו הראשונים בדינו כאשר יש בכל חתיכה כזית].

ונראה שאף אם אוכל את הביסלי לשובע, יברך עליו מזונות בתוך הסעודה, שכיון שאין עליו תורת לחם כלל, הרי הוא כפירות שאף אם אוכלם לשובע מברך עליהם בתוך סעודה (עי' סי' קעז).

שקדי מרק וקרוטונים

שקדי מרק או קרוטונים, אף שהם מטוגנים בשמן עמוק ופחותים מכזית, כיון שהם באים לשובע, דינם כדברים שבאים מחמת הסעודה (סי' קעז), ולכך אין לברך עליהם מזונות בתוך הסעודה.

כדורי שוקולד

כדורי שוקולד שמעורב בהם עוגיות, ברכת מזונות (וכדין חביצא בסי' קסח ס"י), וכיון שאין עליהם תורת לחם, מברכים עליהם בתוך הסעודה, ונראה שאף אם אוכלם לשובע מברכים עליהם.

קליק/טילון

קליק [-עוגיות מצופות בשוקולד] - נראה שכיון שהוא דבר שודאי בא לתענוג, מברכים עליו בתוך הסעודה, כי כל הטעם שאין מברכים על עוגות בתוך הסעודה הוא משום שיתכן שיש להם דין לחם שבא לשובע [כיון שלא מתקיימים בהם ג' התנאים], אבל קליק וטילון וכדו' כיון שהם ודאי באים לתענוג, מברכים עליהם בתוך הסעודה.

אובלטים

אובלטים - דינם כטריתא (ברכות לז,: סי' קסח סט"ו) שאין בהם קביעות סעודה כיון שהם דקים, ואפשר לאכול מהם ללא הגבלה, כיון שאין עליהם תורת לחם, ולכן מברכים עליהם בתוך הסעודה כשהם באין לקינוח (וכשאוכלם לשובע יל"ע בזה, עפ"י המבואר במשנ"ב סי' קסח ס"ק צ).

וופלים

לא מברכים על וופלים בתוך הסעודה, ואף שהיה מקום לומר שיברך עליהם מפני שיש בהם את ג' התנאים [ממולא, נילוש ונכסס], אך למעשה נראה שלא מתקיים בהם התנאי של ממולא, מפני שמילוי שנעשה לאחר האפייה לא נחשב מילוי, כיון שכבר חל עליו שם לחם בשעת האפייה [שו"ע הרב (סי' קסח ס"ט), ואמנם יש לומר שכיון שזה עומד למילוי, אזי אף שהמילוי נעשה לאחר האפייה, נחשב ממולא, אך למעשה נראה שאין לחלק], ועל כן אין לברך ע"ז בתוך הסעודה.

ואף שהיה מקום לומר שיברך עליהם כדין טריתא [וכאובלטים דלעיל], נראה שכיון שיש בהם כמה שכבות, אין להם דין טריתא.