מוקצה (חלק יג) — גרף של רעי (חלק א)

היתר טלטול גרף של רעי

צואה [רעי] הרי היא מוקצה מפני שאין בה שום שימוש. כמו כן ישנם חפצים רבים נוספים שהם מאוסים [כגון חרקים מתים, קליפות, לכלוכים המונחים על השולחן או על הרצפה].

ואף שהיה מקום לומר שכיון שאין בהם כל שימוש, הם אסורים בטלטול כדין "מוקצה מחמת גופו", מ"מ חז"ל התירו טלטולם באופנים מסויימים, ויתבאר להלן.

טעם ההיתר

טעם ההיתר הוא משום כבוד הבריות [רש"י (ביצה לו: ד"ה נותן), הובא במשנ"ב (סי' שח ס"ק קלו), וע"ע שבת (פא:) ורש"י (ד"ה שדוחה)].

דין קליפה בודדת

שאלה: האם קליפה בודדת שנמצאת על השולחן נחשבת גרף של רעי.

תשובה: אינה נחשבת גרף של רעי, אך מותר להעבירה לצלחת חד פעמית ע"י סכו"ם [ויש להניח דבר היתר בצלחת לפני כן, כגון כפית חד פעמית, בכדי שלא יבטל כלי מהיכנו] ואז יכול לפנותה לאשפה.

מקור: יש לדון האם גם קליפה בודדת [כגון קליפה אחת של פיסטוק] דינה כגרף של רעי ומותר לטלטלה או לא.

והנה מצינו בגמ' (שבת קמג.) לענין טלטול גרעין של תמרה "רב הונא בריה דרב יהושע עביד ליה כגרף של רעי". ופירש"י "צוברן לפניו כשאוכל התמרים עד שנמאסות בעיניו, ונוטלין אותן מפניו כגרף של רעי ונותנן לבהמה" [ועי' משנ"ב (סי' שח ס"ק קטו) שכתב "ואם נתקבצו הרבה יחד וכו'").

ומכך שהיה צריך לצבור את הגרעינים מבואר שרק כשנצברים הרבה גרעיני תמרים דינם כגרף של רעי, אבל גרעין תמר בודד אינו נחשב גרף של רעי.

ולפי"ז אם יש רק גרעין בודד או קליפה בודדת על הרצפה, יהיה אסור לטאטאה, כיון שההיתר לטאטא בשבת חפצי "מוקצה" הנמצאים על הרצפה, הוא מדין גרף של רעי (כדלהלן), וכיון שקליפה בודדת אינה מוגדרת גרף של רעי, אסור לטאטאה (וראה טעם ההיתר בתשובה הבאה).

טאטוא מוקצה הנמצא על הרצפה

שאלה: כיצד מותר לטאטא בשבת קליפות הנמצאות על הרצפה, הלא הוי טלטול מוקצה.

תשובה: טעם ההיתר הוא - או משום שהוא גרף של רעי, או משום שהוא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר.

מקור: טעם היתר "גרף של רעי" מבואר בראשונים [רמב"ן (במלחמות דף מח: מדפי הרי"ף), ריטב"א (קכד: ד"ה ופרקינן אימא), רשב"א (עבודת הקודש מועד ש"ג ה"ה), ר"ן (לו. מדפי הרי"ף), ב"י (סי' שלז)]. ולטעם זה נראה לכאורה לאסור [עפ"י המבואר לעיל, שקליפה בודדת אינה גרף של רעי] לטאטא גרעין אחד או קליפה אחת, וכן לאסור טאטוא מעט עפר או מעט פירורים או מעט אבק, כיון שאין דינם כגרף של רעי [אולם אף לטעם זה, מותר לטאטא שקיות חטיפים וכדו', מפני שאינם מוקצה כלל, וכמו שנתבאר באזמרה לשמך גיליון 73].

אולם נראה להתיר לטאטאם מהטעם הב' המובא בדברי הרמב"ן (שם), דהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר [ובבה"ל (סי' שלז ס"ה ד"ה ויש) הביא ב' הטעמים], ולפי"ז מותר לטאטא אף קליפה בודדת מדין טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, אע"פ שאינה גרף של רעי.

אך יש לעיין האם טאטוא חשיב טלטול מן הצד, דהרי דרכו בכך. אולם יתבאר בס"ד בגיליונות הבאים שגם דבר שדרכו בכך חשיב טלטול מן הצד, ומותר.

ובט"ז (סי' שח ס"ק יח) המובא במשנ"ב (שם ס"ק קטו) כתב שמותר לטלטל מוקצה המונח על השולחן על ידי סכין, דהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר [כיון שצריך להשתמש בשולחן].

אולם השו"ע הרב (שם סע' ס) והחזו"א (או"ח סי' מז אות כא) אסרו לטלטל מוקצה ע"י סכין. ובטעם הדבר נאמרו ב' דרכים:

א] אין היתר לטלטל את המוקצה כיון שהסכין היא כיד ארוכה (שו"ע הרב שם).

ב] מאחר שעיקר התעסקותו במוקצה, אין היתר לטלטלו ע"י דבר אחר, מפני שאין זה נחשב טלטול מן הצד, דטלטול מן הצד הוא רק בכגון אבן המונחת על החבית או בפסולת המונחת על צלחת, דאז מותר לטלטל את הצלחת והחבית, כיון שעיקר ההתעסקות היא בדבר המותר, אך טלטול מוקצה ע"י סכין אינו טלטול מן הצד (חזו"א שם).

ולפי"ז יש לעיין איך מותר לטאטא מוקצה ע"י מטאטא בשבת (עי' סי' שלז), הרי המטאטא הוא כיד ארוכה, וכן עיקר התעסקותו היא במוקצה, ובחזו"א (שם) עמד בזה, ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 123.

טלטול מוקצה בשביל גרף של רעי

שאלה: כאשר שקית פח האשפה שבבית התמלאה, האם מותר לפנותה לפח האשפה בבניין או שהיא מוקצה.

תשובה: אם שקית האשפה התמלאה - אף אם לא נודף ממנה ריח רע - מותר לטלטלה לפח שבבניין [אף באופן שהשקית מוקצה].

מקור: אם נודף מהשקית שבפח ריח רע - דינה כגרף של רעי ומותר לפנותה לאשפה שבבניין.

אם לא נודף מהשקית שבפח ריח רע - אין דינה כגרף של רעי, ובאופן ששקית האשפה היא מוקצה [נתבאר לקמן] נראה לכאורה שאסור לטלטל את שקית האשפה, ויצטרכו להביא שקית אשפה חדשה ולהניח בה את האשפה, ולהשאיר את השקית המלאה בתוך הפח.

אך יש לדון האם יהא מותר לטלטל את שקית האשפה הישנה, מטעם שאם ישאירוה כך, אזי לא יהיה מקום באשפה וכל הפסולת תיפול על הרצפה, ויש לעיין האם מותר לטלטל מוקצה [-שקית אשפה] כדי למנוע מצב של גרף של רעי.

ובנדון זה - האם היתר טלטול גרף של רעי [אע"פ שהוא מוקצה] נאמר רק לעניין טלטול הגרף עצמו או שהתירו גם לטלטל מוקצה אחר כדי שלא יהא גרף של רעי – מצינו סתירות.

בגמ' בשבת (נ.) ובביצה (ח.) וכן בשו"ע (סי' שח סע' לח, סי' תצח סע' יח) נאמר שאסור לטלטל עפר כדי לכסות בו את הצואה, ומבואר שאסור לטלטל מוקצה [-עפר], בכדי שלא יהיה גרף של רעי [-צואה].

אמנם בשו"ע (סי' שלה ס"ד) מבואר שאם הניחו כלי מתחת לגיגית שנוזל ממנה יין שנוטף מהענבים בשבת [אע"פ שהיין מוקצה מדין משקין שזבו], ונתמלא הכלי, מותר לטלטלו בשביל לרוקנו על מנת שיהיה אפשר לקבל עוד יין כדי שלא ילכלך את החדר בו הוא שוהה, ומבואר מכך שמותר לטלטל מוקצה [-הכלי שבתוכו היין] בשביל למנוע גרף של רעי.

וביישוב הסוגיות צ"ל שבאמת היתר "גרף של רעי" מתיר רק את טלטול הגרף עצמו בלבד, ואינו מתיר לטלטל מוקצה אחר בשביל למנוע גרף של רעי [ולכן אסור לטלטל עפר כדי לכסות בו צואה], ומה שהותר לטלטל את הכלי בכדי שהיין לא יעלה על גדותיו ויישפך על הרצפה, הוא מפני שהיין עצמו כשיפול על הרצפה יהיה מותר בטלטול, לכן מותר אף לטלטל את הכלי עם המוקצה, כדי למנוע את טלטול היין שייגרם.

ולפי"ז נראה לומר דהכא נמי שקית אשפה, באופן שאם לא יטלטל את השקית לפח האשפה של הבניין, תהיה פסולת [-גרף של רעי] על הרצפה, יהא מותר לטלטל את השקית שבפח לאשפה שבבניין. ולכן אם השקית התמלאה, מותר לפנותה, אך אם השקית לא מלאה, אסור לפנותה ומותר רק לפתוח שקית אשפה חדשה.

ומצינו במאירי (שבת מז. ד"ה יקוד של ברזל) "שהרי כשם שמותר לטלטל גרף של רעי כך מותר לטלטל עפר לכסותו", וצ"ע מדברי הגמ' והשו"ע הנ"ל [ועי' שו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' מה), מרומי שדה (עירובין קד)].

טלטול וזריקת פח בשבת [והאופנים שפח אשפה מוקצה]

שאלה: האם שקית אשפה בשבת היא מוקצה.

תשובה: יש לחלק בין אופן שהניחו אשפה בשקית לפני השקיעה בכניסת שבת, לאופן שהשקית הייתה ריקה בשקיעה בכניסת שבת, וכדלהלן.

אם שמו אשפה שהיא מוקצה בפח לפני השקיעה – דין הפח כדין מוקצה מחמת גופו, אא"כ האשפה אינה מוקצה, וכדלקמן –

אם השליכו בו לפני שבת אוכל הראוי לחתולים, ויש בעלי חיים מצויים – הפח אינו מוקצה.

אם השליכו בו לפני שבת בקבוקים ריקים, וכן שקיות חטיפים, הפח הוי מוקצה כיון שהוא נעשה בסיס לבקבוקים הריקים ושקיות החטיפים [שאם זרקו אותם לפני שבת לאשפה, הרי הם מוקצה, כמבואר באזמרה לשמך גיליון 73].

עצה לטלטל את השקית באופן שהיא מוקצה – יניח כפית חד פעמית בתוך שקית נקייה, ויניח את השקית הזו לפני שבת בתוך שקית פח האשפה, ובאופן זה אפשר לפנות את שקית האשפה.

אם הפח היה ריק לפני השקיעה, ובמשך השבת השליכו לתוכו דברי מוקצה [כגון קליפות של גרעינים שחורים/אבטיח/פיסטוק וכדו', אך בקבוקים ריקים ושקיות חטיפים שנזרקים לפח בשבת עצמה אינם מוקצה (וכמבואר באזמרה לשמך גיליון 73)] - נראה ששקית האשפה לא נעשתה בסיס, כיון שבבין השמשות לא היה בה מוקצה, ומותר לטלטלה אע"פ שהמוקצה בתוכה, כדין טלטול מן הצד לצורך דבר המותר [אם צריך לטלטל את הפח לצורך שימוש בו]. אך יש להניח כפית חד פעמית בתוך שקית נקייה, ע"מ להתירו בטלטול (עי' משנ"ב סי' שי ס"ק לז).

אולם יש לדון האם יש לדמות את פח האשפה לקן תרנגולים (שבת מה:), שאף באופן שהניחו בו את המוקצה באמצע השבת, הקן נעשה בסיס, מפני שהוא מיועד למוקצה, וייתכן שיש לומר כן אף לעניין פח אשפה, שכיון שמיועד למוקצה, אף כשהניחו בו מוקצה באמצע שבת הוא ייעשה בסיס, ויהיה אסור לטלטלו כלל.

אמנם נראה שכיון שרוב הפסולת שמניחים בפח בשבת אינה מוקצה [חוץ מגרעינים וכנ"ל] - אין לדמותו לקן תרנגולים [אע"פ שרוב הפסולת שנמצאת בפח לפני שבת היא כן מוקצה].

טלטול שקית אשפה לשולחן

שאלה: האם מותר להביא את פח האשפה הנמצא במטבח לשולחן, ע"מ לרוקן שם את הפסולת הנמצאת ע"ג השולחן [כמצוי באירועים גדולים, שבאופן זה קל יותר לרוקן את הפסולת].

תשובה: אסור לקרב לשולחן את הפח או את השקית שבה האשפה [באופן שהיא מוקצה, כמבואר בתשובה לעיל], אלא יש לפתוח שקית אשפה חדשה, או להביא את הפסולת לפח שבמטבח, או לטלטל את הפח ע"י טלטול בגופו [דהיינו להזיזו ברגל, ויתבאר דינו בס"ד בגיליונות הבאים].

מקור: נתבאר לעיל שהיתר טלטול גרף של רעי מתיר לטלטל רק את הגרף עצמו [כלומר את הפסולת], אך אינו מתיר לטלטל מוקצה בשביל לצורך פינוי הגרף, ולכן אסור לטלטל את פח האשפה המוקצה לצורך פינוי הפסולת.