ברכת אהבה רבה כברכות התורה

לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת אהבה רבה

ברכת "אהבה רבה" יכולה לפטור את "ברכות התורה" (ברכות יא:), ולכתחילה צריך שיתקיימו גם ב' התנאים הבאים:
[א]. כוונה לצאת בזה ידי חובת ברכות התורה
[ב]. ללמוד [אפי' מעט] מיד לאחר התפילה (וראה לקמן מה נחשב "לימוד", ומה נחשב "מיד").

גם ברכת "אהבת עולם" בערבית פוטרת את ברכות התורה (משנ"ב סי' מז ס"ק יג).

מקור: עיקר הדין שברכת אהבה רבה פוטרת ברכות התורה מפורש בגמ' (ברכות יא:) "א"ר יהודה אמר שמואל, השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא ק"ש אין צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה".

ואף שבברכות התורה ישנן כמה ברכות, אעפ"כ ברכת אהבה רבה פוטרת את כולם, אפי' שהיא ברכה אחת, והוא מפני שהכל כלול בה: "ותן בלבנו" - בקשה על התורה, "ותלמדם חוקי חיים" - הודאה על התורה, "הבוחר בעמו ישראל באהבה" - כנגד ברכת "אשר בחר בנו".

בעניין מש"כ שצריך לכוון לצאת ידי חובה, יבואר להלן שנחלקו בכך הראשונים, ובעניין מש"כ שצריך ללמוד לאחר התפילה, להלן יבואר שמקורו הוא מהירושלמי.

לא למד לאחר התפילה

נחלקו הפוסקים האם יוצאים יד"ח ברכות התורה בברכת אהבת רבה גם כאשר לא למד "מיד" לאחר התפילה, ולהלכה נראה שיצא ידי חובה, ובלבד שכיון לצאת בכך יד"ח. אולם לכתחילה נכון להדר לבקש מאדם אחר שיוציאו ידי חובה בברכות התורה.

מקור: מבואר בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) "והוא ששנה על אתר", וביארו התוס' (ברכות שם ד"ה שכבר) שצריך ללמוד תורה מיד [אך התפילה אינה נחשבת הפסק, וכמבואר להלן].

אולם דעת רבינו יונה (דף ה: מדפה"ר בד"ה ויש) שקריאת שמע [ותפילה] נחשבים לימוד תורה לעניין זה (וכן מוכח בדעת שבולי הלקט סי' ה), וכ"ה בראב"ד (הובא ברשב"א ברכות שם) [ובמאירי] שיש גרסאות בירושלמי "והוא שקרא על אתר", ובשו"ע (סי' מז ס"ח) הסתפק אם די בקריאת שמע או שצריך ממש ללמוד [ולכן כתב שיש ליזהר לברך ברכות התורה קודם אהבת עולם (עי' משנ"ב ושעה"צ שם)]. ולראשונים אלו נמצא שמקיימים מצות תלמוד תורה בק"ש, ויתבאר בס"ד בגיליון הבא.

ובהמשך דבריהם כתבו התוס' (שם, בתירוץ הראשון, וכן הוא בתוס' רבינו פרץ שם) שהבבלי חולק על הירושלמי בכך (כי בבבלי לא הוזכר "והוא ששנה על אתר"), ולדעת הבבלי אף אם לא למד אחר התפילה, יצא בברכת אהבה רבה, וכ"ד בעל הפרדס (שער ט פ"ב).

אולם רבים מהראשונים כן פסקו את דברי הירושלמי, שצריך ללמוד מיד לאחר אהבה רבה (רמב"ם בשו"ת סי' רצט [אך כתב שהמנהג הוא לא כן], רא"ש סי' יג, טור סי' מז), וכ"פ השו"ע (סי' מז ס"ז). ובעניין הכרעת המשנ"ב בנדון זה, ראה מש"כ במשנ"ב (ס"ק יז) ובבה"ל (ד"ה ויש), והובא להלן (בעניין "לא כיון לצאת וגם לא למד").

לסיכום -נמצאו ב' טעמים לומר שגם אם לא למד מיד, יצא ידי חובה: [א]. דעת הבבלי (להבנת התוס') שאין צריך ללמוד מיד לאחר ברכת אהבה רבה [ואף לא מיד אחר התפילה] [ב]. הדעות הסוברות שקריאת שמע נחשב לימוד.
ולכן להלכה נראה שאף מי שלא למד לאחר התפילה, יצא ידי חובה [ובלבד שכיון לצאת בכך יד"ח, וכדלהלן].

"אהבה רבה" בלי כוונה מפורשת

אם לא כיון בפירוש לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת "אהבה רבה", נחלקו בזה הפוסקים, אך להלכה יצא ידי חובה, ובלבד שלמד מיד לאחר התפילה.

מקור: הבאור הלכה (ד"ה פוטרת) הביא שנחלקו בכך הראשונים . לדעת רבינו יונה (ברכות ה: ד"ה ולפי) אם לא כיון לפטור את ברכת התורה, לא יצא יד"ח, אך מסתימת הרא"ש (ברכות פ"א סי' יג) נראה שיוצא אף אם לא כיון לצאת. ולהלכה הכריע המשנ"ב (ס"ק יד) שבסתמא [כלומר, שלא כיון מפורש לצאת או לא לצאת], יצא ידי חובה.

לא כיוון לצאת וגם לא למד

אם לא כיון לצאת, וגם לא למד מיד לאחר התפילה - לא יצא ידי חובת ברכות התורה, וצריך לברך אותן כדינן לאחר התפילה.

מקור: כתב החיי אדם (כלל ט ס"ה) שאם לא למד אחר התפילה צריך לחזור ולברך ברכות התורה. וכן הוכיח הרעק"א (בהגהותיו על השו"ע הנ"ל) מהמבואר (רמ"א סו ס"י נב) שאם לא בירך ברכות התורה לפני התפילה, צריך לברך לאחריה, ומוכח שהעיקר להלכה הוא שקריאת שמע אינה נחשבת לימוד לעניין זה. והובאו דברי הרעק"א בבה"ל (ס"ח ד"ה ויש), וכן נראה יותר בדעת המשנ"ב (ס"ק יז).

אמנם השו"ע הרב (סי' מז ס"ו) [וכן נראה בפמ"ג (סי' נב משב"ז ס"ק א)] והקיצור שו"ע (סי' ז ס"ז) והכה"ח (סי' מז ס"ק יז) כתבו שאם לא למד לאחר התפילה, לא יברך שוב ברכות התורה [משום ספק ברכות להקל, ואפי' שיש אומרים שברכות התורה דאורייתא, ועי' משנ"ב (סי' מז ס"ק כח)]. ונראה שאם לא כיון שיצא יד"ח ברכות התורה בברכת אהבה רבה, ובנוסף גם לא למד מיד לאחר התפילה, יצטרך לברך ברכות התורה, כי כן נראה עיקר דעת המשנ"ב, שאם לא כיון, יש להוסיף גם את דעת רבינו יונה שלא יוצא יד"ח.

[ויש להעיר על הנ"ל, מדוע מי שלא למד לאחר ברכת אהבה רבה לא יצא, והרי אמר "אשרי, ובא לציון". ולהלן נתבאר שהוא ספק האם די באמירת "אשרי, ובא לציון", וא"כ צ"ב כיצד יברך, הלא יתכן שנחשב שלמד לאחר התפילה.
אמנם לפי מה שנתבאר לעיל, שהכרעת המשנ"ב והבה"ל שאם לא למד תיכף צריך לברך ברכות התורה, ואמירת ק"ש אינה מועילה כיון שאינו אומרה לשם לימוד, לפי"ז נראה שגם אמירת "אשרי, ובא לציון" לא תועיל, כי נראה שהעיקר להלכה שאמירת פסוקים דרך תחנונים אינה מצריכה ברכות התורה. אולם אין לומר כן, כיון שאמירת "אשרי, ובא לציון" דומה לאמירת ק"ש אחר זמנה, שעליה כתב המשנ"ב (ס"ק יז) שלכו"ע נחשבת לימוד, וצ"ע].

כיון בפירוש שלא לצאת

אם מכוון להדיא שלא לצאת ידי חובת ברכת התורה בברכת אהבה רבה – י"א שלא יוצא ידי חובה, וצריך לחזור ולברך ברכות התורה לאחר התפילה, אך לכתחילה אין לנהוג כן.

מקור: כתב הבה"ל (ד"ה פוטרת) בשם הפמ"ג (סי' נב) דבמכוון להדיא שלא לצאת, לכו"ע לא יצא, וכן העתיק המשנ"ב (סי' נב ס"ק ט, לעניין ברכת אלוקי נשמה, עיי"ש) [וכ"ה במקו"ח (לבעל החוות יאיר, סי' מז ס"ק ח)]. אמנם הבה"ל (סי' נב ד"ה ומ"מ) תמה על הפמ"ג מדברי המאמר מרדכי, שברכת אהבה רבה היא גופא ברכות התורה, ולא שייך לכוון שלא לצאת בה יד"ח ברכות התורה, וסיים "וצ"ע למעשה", ולכן לכתחילה אין לעשות כן.

קריאת התורה לאחר ברכת אהבה רבה

ביום שיש בו "קריאת התורה" בציבור, נחשבת שמיעת הקריאה עצמה כלימוד תורה לכל דבר, ולכן אף אם לא למד לאחר התפילה לימוד אחר, הרי זה נחשב כמי שלמד לאחר התפילה, ונפטר בברכת "אהבה רבה" אף אם לא כיון בפירוש.

וכן אם לאחר ברכת אהבה רבה קרא ק"ש אחר זמנה, הרי זה נחשב שלמד, ויצא יד"ח ברכות התורה, אפי' אם לא למד לאחר התפילה (משנ"ב ס"ק יז).

מקור: עפ"י המבואר בשו"ע (סי' קלט ס"ט) שהעולה לתורה לפני שבירך ברכות התורה, יצא יד"ח ברכת "אשר בחר בנו" של ברכות התורה, במה שבירך על הקריאה בתורה, משום דלא גרע מברכת אהבה רבה שפוטרת ברכות התורה. ומוכח שקריאת התורה נחשבת לימוד אף לעניין ברכות התורה [אמנם יש לפקפק בהוכחה זו, מהמבואר בדברי המשנ"ב (שם ס"ק לב) שלאחר הקריאה צריך להשלים את שאר ברכותה תורה, ולומר פסוקי ברכת כהנים , וצ"ע]. וכן מבואר במקור חיים (לבעל החוות יאיר, סי' מז ס"ק ח, עיי"ש מש"כ). ואף לשומע היא נחשבת לימוד מדין שומע כעונה , וכפי שהתבאר בגיליון הקודם שהשומע דברי תורה חייב לברך ברכות התורה לכו"ע.

אמירת "אשרי, ובא לציון," שיר של יום, פיטום הקטורת

כתב השו"ע "ברכת אהבת עולם פוטרת ברכות התורה אם למד מיד בלי הפסק" ולא נתבאר מהו שיעור "מיד". והמשנ"ב כתב (ס"ק טו בשם הלבוש) שהתפילה אינה נחשבת הפסק, ולכן אפשר [וצריך] ללמוד לאחר התפילה.

ויש לעיין מדוע צריך ללמוד לאחר התפילה, מפני מה אמירת "אשרי, ובא לציון", וכן אמירת שיר של יום ופיטום הקטורת אינה נחשבת לימוד לעניין זה.

ולכאורה היה נראה שכיון שאומר את כל הנ"ל שלא בדרך לימוד, אין זה נחשב דברי תורה המחייבים בברכות התורה.

שהנה מבואר בשו"ע וברמ"א (סי' מו ס"ט) ב' שיטות האם מותר לומר פסוקים דרך תחנונים לפני ברכות התורה,

ולמעשה הכריע השו"ע שנכון לחוש לדעות שיש לברך ברכות התורה לפניהם, והרמ"א הכריע להקל, אולם כתב שם שנהגו לברך ברכות התורה לפני אמירת פסוקים [אפי' בדרך תחנונים], וסיים "ואין לשנות".

ולפי זה יש לבאר מדוע צריך ללמוד לאחר התפילה ולא די באמירת כל הנ"ל, כיון שלדעת השו"ע רק "נכון לחוש" לברך ברכות התורה לפני אמירת פסוקים בדרך תחנונים, ומשמע שמעיקר הדין לא צריך, ואף לדעת הרמ"א מן הדין לא צריך לברך ברכות התורה לפני אמירת פסוקים - ולכן לכתחילה יש ללמוד לאחר התפילה. וכן מבואר בחיי אדם (כלל ט ס"ה) "אע"ג שאמר כבר ק"ש ותפילה ואשרי, כיון שאינו אומר לשם תורה, א"כ צריך לברך אח"כ ברכת התורה".

ובמקור חיים (הנ"ל, סוף סק"ח) כתב וז"ל "וצ"ע באשרי ולמנצח ובא לציון".

[ויש להעיר מהמשנ"ב (סי' נא ס"ק י) שכתב שאם שכח לברך ברכות התורה לפני התפילה, מותר לו לברך באמצע פסוקי דזמרה, ויאמר את הפסוקים שנוהגים לומר, משום שיש אומרים שאסור לומר אפילו פסוד"ז קודם ברכות התורה.

ונראה שה"יש אומרים" הם השיטות הנ"ל שצריך לברך ברכות התורה גם על פסוקים הנאמרים בדרך תחנונים. ויל"ע מדברי התוס' והרא"ש (ברכות לא) שכתבו שהטעם שאומרים פסוקי דזמרה ואשרי לפני התפילה, הוא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, ומבואר שפסוקי דזמרה ואשרי נחשבים תורה, ולפי"ז לכאורה לכו"ע צריך לברך ברכות התורה קודם פסוקי דזמרה. אך י"ל שזה נחשב תורה רק כלפי לעמוד בתפילה מתוך ד"ת, אך לגבי ברכות התורה, הוא תלוי במחלוקת הנ"ל.

ויש להעיר עוד על מה שכתב המשנ"ב הנ"ל שלאחר ברכות התורה יאמר את הפסוקים הנהוגים – שמחד גיסא חשש שפסוד"ז נחשבים תורה וצריך לברך לפניהם ברכות התורה [ולכן התיר להפסיק באמצע פסוד"ז לברך], ומאידך לא סמך על כך שהם נחשבים תורה, אלא הצריך לומר את הפסוקים הנהוגים לאחר הברכה. ובביאור העניין נראה משום שהוא מחלוקת וכנ"ל, ולכן החמיר בזה ובזה [ויל"ע מדוע הפסוקים שנוהגים לומר אינם תלויים בעצמם במחלוקת הנ"ל].

ויש להעיר עוד ממה שכתב המשנ"ב (סי' נב ס"ק ב) שטעם הדבר שיש לברך ברכות התורה לפני התפילה, הוא משום שלאחר התפילה יהיה ספק אם כבר נפטר מברכות התורה באהבה רבה. ומדוע לא כתב שיש לברך לפני התפילה מהטעם הנ"ל, שי"א שצריך לברך ברכוה"ת לפני פסוקי דזמרה].

ולמעשה נראה שאף שלכתחילה צריך ללמוד תורה ממש לאחר התפילה, אך בדיעבד אם לא למד לאחר התפילה [באופנים שנתבארו לעיל שצריך ללמוד לאחר התפילה], אם אמר "אשרי, ובא לציון", או שיר של יום, פיטום הקטורת, הם נחשבים ללימוד, ולא יברך שוב ברכות התורה.

מהו שיעור "מיד" לאחר התפילה

כל עוד לא הסיח דעתו לענייני חול, כגון שיחה בטלה או עיסוק במלאכה, הרי זה בכלל "מיד", ודי בכך לעניין סמיכות הלימוד לברכת "אהבה רבה".

מקור: משנ"ב (ס"ק טו). ועפ"י האו"ז (הובא בבה"ל ד"ה אם) נראה שאף שיחה קצרה, לא נחשבת הפסק, אמנם הבה"ל (שם) כתב שדיבור נחשב הפסק.

להמתין עם הלימוד עד לאחר התפילה

מותר לכתחילה להמתין עם הלימוד הנ"ל, עד שיסיים את כל התפילה, ואין בכך הפסק לעניין סמיכות הלימוד לברכת "אהבה רבה".

מקור: בה"ל (ד"ה אם) בשם אור זרוע הגדול, וכ"ה במאמר מרדכי (ס"ק ז).