ליקוט הלכות: כשרות המטבח במקומות נופש ועוד

תוכן עניינים

כשרות המטבח במקומות נופש ● דיני ברכת 'עושה מעשה בראשית' על ימים ונהרות, הרים ומדברות ● דיני ברכה על קברי ישראל ● דיני ברכת 'משנה הבריות' ● דיני קריעה על מקום המקדש ● שו"ת בהלכות תפילה ● שו"ת בדיני טבילת כלים ● שו"ת בענייני כשרות ● שו"ת בהלכות נטילת ידיים ● שו"ת בענייני ברכת המזון ● שו"ת בדיני תפילת הדרך ● שו"ת בדיני ברכת הגומל ● שו"ת בהלכות שבת ● שו"ת בעניינים שונים

כשרות המטבח במקומות נופש

בשימוש בכלים במקומות נופש, יש לשים לב לשני דברים:

[א] כשרות הכלי: כלי שיש עליו חשש שהשתמשו בו לאיסור, צריך להכשירו או להשתמש בו באופנים המותרים, ויתבאר להלן.

[ב] טבילת הכלי: כלים במקומות נופש בבעלות גוי אינם טעונים טבילה, אך כלים במקומות נופש בבעלות יהודי טעונים טבילה [ללא ברכה]

(וראה עוד בענין זה בשו"ת להלן שאלה יט).

שיש, ברזים, כיורים ומדיח כלים

א. שיש - יש להקפיד שהשיש יהיה נקי, ואז אפשר להניח עליו קדרות חמות וכדומה. אולם אוכל חם ללא כלי, אף אחר הניקיון אין להניח עליו.

ב. ברזים - מעיקר הדין במשך השנה אפשר להקל להשתמש בהם ואין צורך להכשירם, והרוצה להדר יפתח את ברז המים החמים, וישפוך מבחוץ מים רותחים, אך אין כל חובה לעשות כך.

ג. כיורים - הכיורים המצויים בזמנינו ברובם עשויים מחרס, ומשום כך אין אפשרות להכשירם (שהרי כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם), ולכך אין לשטוף בכיור כלים במים חמים בחום שהיד סולדת [40 מעלות צלזיוס], וכמו כן אין להניח בתוכו כלים כשהוא עם מים למשך 24 שעות שלא יהיה כבוש [ובדיעבד אם הניח, לא נאסרו, כיון שבליעות האיסור אינן בני יומן].

ד. מדיח כלים – אין להשתמש במדיח כלים.

תנורים וטוסטר אובן [תבניות ורשתות]

ה. תנור - אפשר להשתמש בו ע"י שיכסה את המאכל בשני כיסויים או ע"י שיפעיל את התנור על החום הגבוה ביותר למשך שעה, ואחר שעשה כן די לכסות את המאכל בכיסוי אחד.

ו. תבניות התנור – לעניין טבילה: אם הן בבעלות גוי אינן טעונות טבילה, ואם הן בבעלות יהודי טעונות טבילה. ולעניין הכשרה: התבניות מצופות בדרך כלל באמייל, וניתן להכשירן על ידי שיכניסן למשך שעה לתנור המופעל על דרגת החום הגבוהה ביותר. אולם אם יש חשש שהשתמשו בתבניות אלו לטריפות, צריכות הן ליבון חמור, ומשום כך לא ניתן להכשירן.

בשעת הדחק אפשר להניח על תבניות התנור תבנית חד פעמית.

ז. רשת התנור - אפשר להכשירה ע"י שיכניסה למשך שעה לתוך תנור המופעל על דרגת החום הגבוהה ביותר [ואם הרשת בבעלות יהודי, ומניח את האוכל על הרשת עצמה, או אפי' בהפסק נייר אפייה, ניתן להשתמש לאחר ההכשרה דווקא כשידוע שהרשת טבולה].

מכשירים חשמליים

ח. כיריים חשמליות / קרמיות / אינדוקציה: מעיקר הדין מספיק שהן נקיות, ויש מהדרין לכסותן בנייר כסף אך אין חובה בכך.

ט. מיקרוגל: יחמם בשני כיסויים אטומים [כגון שישים את האוכל בקופסא סגורה בתוך שקית קשורה]. ואם רוצה להכשירו, יעשה כדלהלן: לאחר 24 שעות שלא היה בשימוש יניח בתוכו צלחת עם מים ויפעילו למשך רבע שעה. יש המהדרים שאף לאחר ההכשרה הנ"ל, יחממו מאכלים רק כשהם מכוסים

[יצוין כי במיקרוגל שבבית, לכתחילה אין להשתמש בו לבשר וחלב, אף לא בשני כיסויים].

י. צלחת המיקרוגל: אין להניח אוכל על הצלחת עצמה, אלא רק בתוך כלי מכוסה [כיסוי בשקית ניילון אינו מועיל באופן זה, אלא א"כ יטבול את הצלחת ללא ברכה].

יא. מצנם / טוסטר לחיצה: לא מועילה לו הכשרה, ואין להשתמש בו.

יב. קומקום חשמלי: מותר להשתמש בו ואין צורך להכשירו. ולעניין טבילה: אם בעה"ב גוי - אינו חייב בטבילה, אך אם בעה"ב יהודי - חייב בטבילה, ואין להשתמש בו בלא טבילה.

יג. מכונת קפה/אספרסו: למעשה מותר להשתמש רק אם ידוע שהשתמשו במכונה רק עם קפסולות בלי טעמים. אך אם לא ידוע כן, יש להחמיר שלא להשתמש. מלבד זאת, יש לברר שאין חשש מצד טבילת כלים [וכגון שעשו פירוק ע"י אומן].

שימוש בכלי המטבח – מקומות נופש בארץ ישראל [בבעלות אינו שומר תורה ומצוות]

שולחנות

יד. שולחן [כל סוגי השולחנות] - אם הוא נקי אפשר להשתמש בו כרגיל ואין צורך להכשירו.

כלי אכילה ושתייה

טו. סכו"ם - אפשר להשתמש בהם רק לאחר הגעלה וטבילה.

טז. כוסות זכוכית - אפשר להשתמש בהם בצונן, אך צריכות טבילה [ולספרדים, יש מקלים להשתמש אף בחם].

יז. כוסות פלסטיק - אפשר להשתמש בהם בצונן ואין צורך להכשירם.

יח. צלחות וכלי הגשה - אין להשתמש בהם ללא הגעלה וטבילה. וישנם כלים שאין הגעלה מועלת להם, כגון כלים העשויים מפורצלן, וכן כלי זכוכית לדעת הרמ"א, וכן כלי פלסטיק יש מחמירים שאין הגעלה מועלת בהם.

כלי מטבח

יט. מקלף - אפשר להשתמש בו לאחר טבילה, ואין צורך בהגעלה.

כ. קרש חיתוך - אפשר להשתמש בו אם הוא נקי, אך אין לחתוך עליו דברים חמים או חריפים.

כא. מלחיה - מלחיה מזכוכית או מתכת צריכה טבילה בלא ברכה לפני השימוש בה, אך העשויה מפלסטיק אינה צריכה טבילה.

כב. פותחן - אינו צריך לא הגעלה ולא טבילה.

כג. סקוצ' של טריפה - השימוש בו מותר רק במים קרים.

שימוש בכלי המטבח במקומות נופש בבעלות גוי

(כיון שנשאר בבעלות גוי אין צריך טבילה)

כלי אכילה ושתייה

כד. סכו"ם - אפשר להשתמש בהם רק לאחר הגעלה, אולם אינם צריכים טבילה.

כה. כוסות זכוכית - אפשר להשתמש בהם בצונן, ואינם צריכים טבילה [ולספרדים, יש מקלים להשתמש אף בחם].

כו. כוסות פלסטיק - אפשר להשתמש בהם בצונן, ואין צורך להכשירם.

כז. צלחות וכלי הגשה - אין להשתמש בהם בלא הגעלה, וישנם כלים שאין הגעלה מועלת בהם, כגון כלים העשויים מפורצלן, וכן כלי זכוכית לדעת הרמ"א, וכן כלי פלסטיק יש מחמירים בהם שאין הגעלה מועלת בהם.

כלי מטבח

כח. מקלף - אפשר להשתמש בו, ואינו צריך לא הגעלה ולא טבילה.

כט. קרש חיתוך - אפשר להשתמש בו אם הוא נקי, אך אין לחתוך עליו דברים חמים או חריפים.

ל. מלחיה - אפשר להשתמש בה ואין צורך להכשירה, ואף אינה צריכה טבילה, ואם יש בה מלח - יכול לבזוק ממנה.

שימוש במנגלים במקומות נופש

[מנגל גחלים, מנגל חשמלי ומנגל גז]

(כמבואר בתחילת הגיליון – יש לדון גם מצד הכשרת חלקי המנגל, וגם מצד טבילת הרשתות. אולם אם הרשת בבעלות גוי, כמצוי בחו"ל, לא צריך טבילה)

לא. רשת המנגל: צריך ללבן את הרשת בליבון חמור של 470 מעלות חום. ומכיון שלא יודעים בבירור אם אכן הגיע לחום זה, וכן מאחר שהרשת יכולה להיהרס בעת הליבון (ובאופן זה הליבון לא מועיל) - יש להחליף לרשת חדשה.

אם אין אפשרות להחליף את הרשת, אפשר להשתמש בה ע"י שיעשה ליבון קל [כלומר שיעבירה באש], ויכסנה בשני כיסויים של נייר כסף, ובתנאי שלא יקרע.

לעניין טבילת כלים (כשהרשת בבעלות יהודי) - רשת מנגל רב פעמית חייבת בטבילה, אף בשימוש הראשון, ואף אם משתמש בה פעם אחת ואח"כ זורקה [אם היא רשת ישנה שהוא מכשירה, יטבילה לאחר ההכשרה. ואם היא רשת חדשה, והוא נוהג להחמיר להגעיל כלים חדשים (כנהוג), יטבילה, ולאחמ"כ יגעילה ע"י שיניחה על האש לכמה דקות]. וראה להלן (שאלה יז) עצה לאדם הנמצא במקום שאין מקווה סמוך.

לב. מושב המנגל [הבסיס]: לא צריך טבילה, ואף לא צריך להכשירו, כיון שהאוכל שנופל לשם מיד נשרף. ונכון יותר לצפות את הקצוות העליונים של מסגרת מושב המנגל בנייר כסף או ללבנו, מפני שלפעמים בא במגע עם אוכל.

לג. כיסוי המנגל [קיים בחלק מהמנגלים]: כיון שעולים אדים לכיסוי בחום שהיד סולדת, צריך ללבן את הכיסוי [או עכ"פ להגעילו (עי' סי' תנא סט"ו)], ולכן יש לפרק את הכיסוי או לכסותו בשתי שכבות של נייר כסף.

לד. טבילת רשת מנגל חד פעמי: לא צריך טבילה, אך בשימוש חוזר, יש לטבול את הרשת ללא ברכה. ואם מראש בדעתו להשתמש בהם שימוש חוזר, יש לטבול [ללא ברכה] כבר בשימוש הראשון.

דיני ברכות הראייה (סי' רכז, רכח)

דיני ברכת "עושה מעשה בראשית" על ימים ונהרות, הרים ומדברות (אזמרה לשמך גיליון 58)

לה. הרואה את הים התיכון או את ים סוף או את הכנרת - מברך 'עושה מעשה בראשית'. ובתנאי שלא ראה את הים במשך שלושים יום [ומאחר שהיום הנוכחי בו רואה את הים וכן היום בו ראה את הים בפעם האחרונה, אינם בכלל שלושים הימים - נמצא שמברך רק אם היום הנוכחי הוא היום ה-32 לראייה הקודמת (סי' ריח ס"ק יא)], אך אם ראה אינו מברך, ואף שלא בירך בשעת הראיה הראשונה.

לפיכך אדם שראה את הכנרת, בין אם בירך ובין אם לא, אינו מברך שוב על הים התיכון בתוך שלושים יום, וכן להפך.

לו. הרואה את ים המלח אינו מברך, כיון שיש ספק האם נוצר בעת בריאת העולם או שנוצר רק בשעת הפיכת סדום כאשר אשת לוט הפכה לנציב מלח (והם שני פירושים ברש"י בראשית יד, ג). הרוצה לברך - יסתכל על מדבר יהודה ואז יוכל לברך ולפטור את שניהם – את המדבר ואת הים, מפני שעל שניהם מברכים 'עושה מעשה בראשית'.

לז. הרואה את הירדן אינו מברך 'עושה מעשה בראשית', כיון שיש חשש שהוסט ממסלולו במשך השנים ואינו זורם במקום בו נוצר בעת בריאת העולם.

לח. על הרים וגבעות אין מברכים 'עושה מעשה בראשית', אלא על הר גבוה מאד שנפש האדם מתפעלת בראייתו, כגון הרי האלפים וכדו'. על החרמון מסתבר שיש לברך.

לט. הרואה מדבר מברך 'עושה מעשה בראשית', ולכן הרואה את מדבר יהודה או את מדבר סיני או את מדבר סהרה, יברך 'עושה מעשה בראשית', ובתנאי שלא ראה מדבר בשלושים הימים האחרונים (ראה סע' לה, שמברך רק אם היום הנוכחי הוא היום ה-32 לראייה הקודמת).

שו"ת בדיני ברכת הים

שאלה: האם הנוהגים כדעת השו"ע גם נוהגים בברכות אלו.

תשובה: כן (שו"ת חיים שאל סי' לט אות ט).

שאלה: ראה את הים מהרכב / מהאוטובוס, ואז הוסתר מעיניו למשך זמן, ואז ראהו שוב. האם יוכל לברך כעת, או שהפסיד את הברכה.

תשובה: אף שאדם שלא בירך תיכף לראייה הראשונה, הפסיד הברכה, כאן יוכל לברך [אף כשעבר כדי דיבור מהראייה הראשונה], כיון שזה נחשב לראייה אחת ארוכה.

שאלה: הגיע לים, עד מתי יכול לברך "עושה מעשה בראשית".

תשובה: כל עוד לא הלך וחזר - יכול לברך.

שאלה: האם אדם שטס מעל הים, יברך 'עושה מעשה בראשית' על ראיית הים.

תשובה: כן.

שאלה: האם אדם שרואה את הים או את הכנרת בלילה יכול לברך.

תשובה: אם רואה ברור – יברך, אך אם אינו רואה ברור, לא יברך [ולכן הרואים את הים בצורה מטושטשת כפי שרואים ממקומות גבוהים בבני ברק, לא יברכו].

שאלה: האם מברכים "עושה מעשה בראשית" בראיית מפלי הניאגרה.

תשובה: כן.

דיני ברכה על קברי ישראל

מ. הרואה קברי ישראל מברך ברכת "אשר יצר אתכם בדין". ובתנאי שלא ראה בית קברות אחר בשלושים יום האחרונים (ראה סע' לה, שמברך רק אם היום הנוכחי הוא היום ה-32 לראייה הקודמת), אך אם ראה אינו מברך, ואף אם לא בירך כשראה בפעם הראשונה.

לכן מי שיצא מבני ברק לירושלים וראה ביציאתו את בית הקברות ולא בירך, הפסיד את הברכה, ושוב אינו מברך כשעובר בסמוך להר המנוחות.

מא. גם על קברי צדיקים מברכים ברכה זו, אך אין מברכים אותה על קבר אחד, רק על כמה קברים הנמצאים יחד.

מב. נוסח הברכה המתוקן והמבורר: בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, והמית אתכם בדין, ויודע מספר כולכם ועתיד להחיותכם ולהקימכם בדין לחיי העולם הבא, בא"י מחיה המתים (ספר בית דוד).

שו"ת בענייני בתי קברות

שאלה: האם מעוברת יכולה ללכת לבית קברות.

תשובה: לצורך [כגון ביארצייט או לקברי צדיקים] – יכולה ללכת, ותקפיד שלא לגעת בקברים (אין מקור קדום לאיסור).

שאלה: האם אשת כהן מעוברת יכולה ללכת לקברי צדיקים.

תשובה: יכולה ללכת אף אם יודעת שיש לה בן (מג"א או"ח סי' שמג ס"ק ב, ש"ך יו"ד סי' שעא ס"ק א בשם הרוקח, ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' שנד, ומנחת חינוך מצוה רסג, ג).

שאלה: האם יש מצוה לעלות על קברי צדיקים.

תשובה: אף שיש שכתבו שאין בזה מצוה, להלכה נראה שיש בזה מצוה.

מקור: פתחי תשובה (יו"ד סי' שעב ס"ק ב) בשם שו"ת בתי כהונה (ח"א סי' כג), וכן בשו"ת פרי הארץ (סימן ז) שאין בזה מצווה, אבל במנהגי מהרי"ל מבואר שיש בזה מצווה. ועיין בית יוסף (או"ח סי' תקסח), מנחת אלעזר (קונטרס שירי מנחה, נדפס בסוף ח"ב, הגהות לסי' סח).

שאלה: האם יש בעיה ללכת ולהתפלל בבית קברות בלילה, והאם קברי צדיקים שונה.

תשובה: בין בקברי צדיקים ובין בסתם קברים - אין איסור ללכת בלילה, אך תהילים אומרים רק לאחר חצות. אולם תהילים עבור חולה, אומרים גם לפני חצות, וי"ג מידות אחר חצות.

שאלה: מה הזמן המובחר לתפילה על קברי צדיקים.

תשובה: ערב ר"ח, יום ט"ו לחודש, ערב ר"ה, ערב יו"כ, יום פטירתו של הצדיק (סי' תקפא, סי' תרה, אור צדיקים ענף ד פרק ה).

שאלה: האם מותר ללכת לציון הרשב"י במירון פעמיים באותו יום.

תשובה: אף שאין הולכים לאותו קבר פעמיים ביום (צוואת ר"י החסיד, מג"א סי' תקפא סקט"ז, משנ"ב שם), ציון הרשב"י במירון נחשב כמקום תפילה, ומותר ללכת לשם פעמיים באותו יום.

שאלה: האם גם ליד קבר של אשה צריך לכסות את הציציות.

תשובה: לא צריך (משנ"ב סי' כג סק"ה, ואמנם יש הסוברים שצריך לכסות משום לא פלוג או מטעם שיש לחוש שהיא גלגול זכר, עי' מהריט"ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך, צל"ח ברכות ג:, כה"ח שם סק"ג).

דיני ברכת 'משנה הבריות'

מג. ברכה זו אינה מצויה כ"כ כיון שאין מברכים על בעלי חיים אלא אם כן לא ראה פיל או קוף מעולם (עי' סי' רכה וסו"ס רכד).

מד. מי שלא ראה מעולם, יברך בשם ומלכות 'ברוך אתה... משנה הבריות'.

מה. אם רואה פיל וקוף יחד יברך פעם אחת על שניהם, אך אם רואה פיל או קוף לחוד, יכוון שלא לפטור את השני ואז יברך פעמיים.

מו. אין מברכים על ינשוף, כיון שיש ספק בברכה זו (ועי' תוס' חולין סג.).

דיני קריעה על מקום המקדש

מז. אם לא ראה את העיר העתיקה או את מקום המקדש שלושים יום, חייב לקרוע.

מאחר והיום הנוכחי בו רואה את הכותל וכן היום בו ראה את הכותל בפעם האחרונה, אינם בכלל שלושים הימים - נמצא שחייב לקרוע רק אם היום הנוכחי הוא היום ה-32 לראייה הקודמת.

מח. לכתחילה יש לקרוע קריעה נפרדת בעת שרואה את ירושלים העתיקה, ולכן הרואה את חומת העיר העתיקה בצד הצפוני מזרחי בין שער שכם לשער האריות - קורע [אבל ראיית שאר חלקי החומה, אין בה חובת קריעה]. אף מי שקרע בעת שראה את ירושלים, עליו לקרוע שוב בעת שרואה את מקום המקדש [ואפשר לקרוע את אותו הבגד, כדלהלן].

מט. המיקל שלא לקרוע על ראיית ירושלים, אי אפשר למחות בו, וכשיקרע בכותל יכוון בקריעתו לצאת ידי קריעה אף על ירושלים. ונכון שאדם שלא קורע על ירושלים, לא יסתכל על העיר העתיקה עד שמגיע לכותל, ואז יקרע על שניהם.

הבגדים הטעונים קריעה

נ. ציצית וגופיה לא קורעים.

החליפה והחולצה: לדעת השו"ע חיוב הקריעה בכותל הוא כמו על פטירת אב ואם, ולכן צריך לקרוע גם את החליפה וגם את החולצה [אך לא את הציצית והגופיה]. אך המנהג כדעת הראב"ד שקורעים רק את הבגד העליון.

ולכן אם בזמן הקריעה לובש חליפה, עליו לקרוע את החליפה, ואם הוריד את החליפה, קורע את החולצה [לכתחילה יוריד את החליפה לפני שרואה את העיר העתיקה או את הכותל, ובדיעבד אף לאחר שראה, יכול להוריד ולקרוע את החולצה].

נא. רבים מבני עדות המזרח נהגו לקרוע את החולצה אף כשלבושים בחליפה. ויותר נכון להוריד את החליפה לפני שקורע את החולצה, ואז אפשר ללבוש שוב את החליפה.

דיני הקריעה

נב. את הקריעה לכתחילה יש לעשות בצד שמאל. ואם אינו יכול אפשר לקרוע בצד ימין.

נג. ניתן להתחיל את הקריעה עם סכין או מספריים, ואפשר אפי' לעשות את ההתחלה בביתו, וימשיך לקרוע בידיו כשרואה את העיר העתיקה והכותל.

נד. צריך לקרוע מעומד, והקורע מיושב לא יוצא ידי חובה.

נה. מתחיל לקרוע מהצווארון לכיוון מטה קרע באורך 10 ס"מ, ובשעת הדחק יכול לקרוע גם שלא מהצווארון אלא בשפת הבגד מתחתיו. יתחיל את הקריעה באמצעות כל כלי חד [גם עט וכדו'], ואחר שקרע את השפה ימשיך את הקריעה ביד.

נו. יכול להחליף לבגד אחר מיד לאחר הקריעה או ללבוש חליפה מעל הבגד הקרוע.

המחויבים בקריעה

נז. קטן אינו קורע.

נח. נשים מחויבות בקריעה, וילבשו שני בגדים ויקרעו את הבגד העליון. לאחר הקריעה ניתן להוריד את הבגד הקרוע או לחברו בסיכת ביטחון.

אופנים הפטורים מקריעה

נט. אם לובש חליפה וחולצה שאינם שלו אלא שאולים מחברו פטור מקריעה, אך נכון שלא לעשות כן אלא לקרוע.

ס. המקנה בגדו לחברו ע"י קנין סודר וחברו משאיל לו את הבגד ואומר מפורש "איני מסכים לך לקרוע את הבגד", אין זה פשוט שפוטר מקריעה.

סא. בחור שבגדיו שייכים לאביו, ואביו אינו מסכים שיקרע פטור מקריעה, אך אין נכון שאביו יקפיד על כך.

הימים בהם לא קורעים

סב. שבת, יום טוב וחול המועד.

סדר ונוסח הקריעה

סג. לפני הקריעה על העיר העתיקה יאמר "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלַ‍ים שְׁמָמָה", ויאמר עוד "כִּלָּה השם אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ", ויקרע.

סד. אם רואה את המסגד, יאמר "בֵּית גֵּאִים יִסַּח השם וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה".

סה. כשרואה את מקום המקדש [לפני הקריעה] ישתחווה כנגדו ויאמר "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", ויברך בלי שם השם אך עם מלכות, בנוסח "ברוך אתה מלך העולם דיין האמת".

אחר הברכה יאמר "כִּי כָל־מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת, הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ כִּי כׇל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָֽוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ".

סו. אחר אמירת הפסוקים הללו – יעמוד ויקרע טפח (10 ס"מ) מהצווארון השמאלי כלפי מטה [אם כבר קרע כשראה את העיר העתיקה, ירחיק שלוש אצבעות שהם 7.5 ס"מ, ויקרע שוב טפח], ויאמר פרק עט מתהילים בכוונה עצומה, ויבכה ויעורר ליבו להתאונן ולהתאבל ולדאוג על חורבן בית המקדש כמי שמתו מוטל לפניו. כאמור, לאחר הקריעה יכול להחליף את הבגד הקרוע או ללבוש מעליו בגד אחר.

שאלות המתעוררות בימי בין הזמנים

שו"ת בהלכות תפילה (אזמרה לשמך גיליון 153)

א. שאלה: מהו סדר הקדימויות לאדם הנמצא בדקות האחרונות לפני סוף זמן תפילת שחרית.

תשובה: א. תפילה בזמנה קודמת לתפילה בציבור, ובלבד שלא יעשה כן בקביעות (משנ"ב סי' מו סקל"ב).

ב. ברכות ק"ש בזמן קודם לשמו"ע בזמנה (משנ"ב סי' עא סק"ד).

ג. ברכות ק"ש ושמו"ע בזמנם קודם לברכות השחר וברוך שאמר וישתבח.

ד. תפילה בזמנה קודם להנחת תפילין בק"ש ושמו"ע (עיין מ"ב סי' כה סקי"ד, סי' מו סקל"ג, סי' נח סק"ה).

ב. שאלה: אדם שהתעורר לאחר זמן תפילה, מה דינו לעניין תפילת שחרית.

תשובה: לפני חצות היום: אם היה אנוס, מתפלל כרגיל. ואם לא היה אנוס - מתפלל את כל התפילה ללא ברכות קריאת שמע. כלומר, מתפלל עד ישתבח [כולל ישתבח] כרגיל, ואז מדלג לקריאת שמע עד 'השם אלוקיכם אמת', ואז מדלג לשמונה עשרה [אנוס הוא אדם שתכנן לקום מוקדם, וכיוון שעון מעורר או שמינה שומר שיעיר אותו, ולא קם. נשים נשואות שמתפללות מאוחר נידונות תמיד כאונס].

לאחר חצות היום: אין אפשרות להתפלל תפילת שחרית, וצריך לומר רק את הדברים הבאים:

בני אשכנז מברכים רק על הציצית והתפילין, וכן מברכים ברכות התורה. כמו כן אינם מברכים את כל ברכות השחר אלא רק ברכות שלא עשני גוי, עבד, ואשה בלבד. אך יש מבני ספרד שאומרים את כל ברכות השחר כרגיל.

כמו כן קוראים קריאת שמע עם תפילין, ומתפללים פעמיים מנחה [הראשון לשם מנחה והשני לשם תשלומין על שחרית].

אסור לאכול לפני תפילת מנחה ותשלומין, וכן לפני הנחת תפילין, ודינם שווה לדין אכילה לפני תפילת שחרית.

יש לציין שתפילת תשלומין נאמרה רק כאשר הייתה סיבה שבגללה לא התפלל בזמן, אפילו אם הוא פשע והיא אינה סיבה מוצדקת [וכגון שהלך לישון בשעה מאוחרת וידע שלא יקום בזמן], אך אם לא התפלל במזיד, אין לו תשלומין.

ג. שאלה: התעורר משינתו והיה צריך לעמוד להתפלל, ונמנם עוד מעט וכו', ולבסוף התעורר לאחר שעבר זמן תפילה, האם יכול להתפלל תשלומין.

תשובה: אף שהוי כפשיעה, עליו להתפלל תפילת תשלומין כיון שאינו מזיד (סי' קח ס"ח, אזמרה לשמך גיליון 121).

ד. שאלה: הלך לישון בשעה מאוחרת וידע שלא יקום בזמן לתפילה [אע"פ שאסור היה לו ללכת לישון בכה"ג (ראה אזמרה לשמך גיליון חג השבועות)], ואכן הוא לא התעורר לתפילה, האם יכול להתפלל תשלומין.

תשובה: אף שפשע בזה שהלך לישון, בכל זאת אינו נחשב מזיד ולכן יתפלל תשלומין (שם).

ה. שאלה: אדם שצריך לעלות לטיסה מוקדם בבוקר ממתי יכול להתפלל שחרית.

תשובה: בשעת הדחק גדולה, יתחיל להתפלל בעלות השחר השני (- 72 דקות במע' קודם הנץ) עד ישתבח, לאחר ישתבח (קודם 'יוצר אור') ימתין לזמן ציצית ותפילין (- כשעה קודם הנץ, ויש מחמירים 50 דקות קודם הנץ), יניח טלית ותפילין וימשיך עד סוף התפילה (סי' פט).

ו. שאלה: כיצד ינהג אדם ש"נתקע" באוטובוס או ברכב סמוך לשקיעה, וצריך להתפלל מנחה.

תשובה: ישב ברגליים צמודות כמו שעומד בתפילה. בשעת הכריעות ישתדל לעמוד ולכרוע מעומד, ואם אין באפשרותו – יכרע מיושב. אם אפשרי [כגון באוטובוס] - יפסע ג' פסיעות לאחוריו בסוף התפילה מעומד [וברכב פרטי - אם יכול - ייסע אחורה שיעור ג' פסיעות] (סי' צד).

ז. שאלה: בן ארץ ישראל המגיע לחו"ל, האם יאמר 'יראו עינינו' אחר ברכת השכיבנו במעריב.

תשובה: אם אינו הש"ץ, אין צריך לאומרה, ויאריך בברכת השכיבנו כדי שלא יהיה נראה כפורש מן הציבור.

ח. שאלה: מניין של בני א"י בחו"ל, האם יאמרו "ויראו עינינו".

תשובה: אם הם בתוך התחום [960 מטר/1.152 ק"מ] יאמרו, ואם מחוץ לתחום לא יאמרו.

ט. שאלה: האם מברכים ברכות השחר וברכת המפיל במטוס.

תשובה: אם ישן שינת קבע על מושבו מברך את כל הברכות כמו בשינת לילה רגילה, ואם לא –לא יברך ברכות התורה וגם לא "אלוקי נשמה" ו"המעביר שינה" (סי' רלט, סי' מז ס"ק כח, סי' מו ס"ק כד).

י. שאלה: האם מותר לצאת לטיול למקום שאין בו מנין.

תשובה: צריך לצאת למקום שיש בו מנין (סי' צ ס"ק נג).

יא. שאלה: אדם שיש לו מניין במקום מרוחק, האם מחויב לטרוח בשביל להתפלל במניין.

תשובה: אם יכול להגיע לאותו מקום תוך 18 דקות [הליכה, ואם יש לו רכב, נסיעה] – עליו ללכת לאותו מניין. יותר מכך – פטור.

[אמנם, אם הוא בדרכו ליעד מסוים, וכגון שהוא באוטובוס, ותוך 72 דקות הוא יגיע למקום שיש בו מניין – עליו להמתין עד שיגיע לאותו מניין (סי' צ סע' טז)].

יב. שאלה: האם מטיילים הנמצאים בטיול בפארק ועומדים לתפילה אומרים 'תחנון'.

תשובה: יאמרו תחנון מבלי ליפול על פניהם (רמ"א סי' קלא סעיף ב).

יג. שאלה: אדם שעומד להתפלל ואינו יודע היכן ירושלים [מזרח], מה יעשה.

תשובה: די בכך שיכוון לבו לאביו שבשמיים, ואם יכול - יצדד פניו לכיוון אחר מגופו, ובכך ייתכן יותר שיהא מכוון לירושלים (סי' צד, בה"ל ד"ה מי).

יד. שאלה: האם יהודי שאינו שומר תורה ומצוות מצטרף למניין.

תשובה: אם הוא לא מחלל שבת בפני רב חשוב – אפשר להקל (עירובין פה, משנ"ב סי' נה ס"ק מו, ועי' משנ"ב סי' שפה ס"ק ו).

טו. שאלה: האם מותר לצאת לדרך בשעה מוקדמת לפני תפילת שחרית כדי להימנע מפקקים ארוכים, ולהתפלל כשיגיע ליעד.

תשובה: צריך לדאוג להתפלל קודם שיצא או לצאת לדרך לפני עלות השחר. אם לא הספיק, מותר לצאת ויברך ברכות השחר קודם שיצא (סי' פט סע' ג).

בשביל להתפלל בכותל ובשאר מקומות קדושים, מותר לצאת.

טז. שאלה: האם מותר לצאת לדרך מחוץ לעיר לפני תפילת מנחה ומעריב.

אם יודע ודאי שיגיע למקומו, ויש שם מנין - אין איסור (עי' משנ"ב סי' פט ס"ק יט, שו"ע הרב ס"ד, אזמרה לשמך גיליון 186).

שו"ת בדיני טבילת כלים

(אזמרה לשמך גיליון 173)

יז. שאלה: אדם שנמצא במקום ללא אפשרות לטבול כלים, האם ישנה אפשרות להשתמש בכלי ללא טבילה.

תשובה: אין היתר להשתמש בכלי רב פעמי ללא טבילה, אפילו בפעם הראשונה. אך יש להסתפק אם יש להקל להשתמש בכלי [לזמן קצר בלבד] ע"י שיפקירו בפני שלושה. ובאופן שבעל הכלי מפקיר, ואחר משתמש ללא כוונת זכיה - מהני אף לכתחילה.

מקור: מבואר בשו"ע (או"ח סי' שכג ס"ז, יו"ד סי' קכ סט"ז) שאדם שיש לו בשבת כלי לא טבול, יכול להקנות את הכלי לגוי, ולחזור ולשאול אותו ממנו, וכך יכול להשתמש בכלי ללא טבילה. ומכך שלא כתב השו"ע שיכול להשתמש ע"י שיפקיר את הכלי בפני שלושה אנשים ויתכוון שלא לזכות בו בחזרה, יש להוכיח שאין הפקרת הכלי פוטרת מטבילה, ועי' שו"ת מהרי"ל דיסקין (קו"א סי' ה אות קלו) שהוכיח כן. אך יש לדחות שחד מתרי ותלת נקט השו"ע, ולמעשה היה נראה שעכ"פ מהני לפחות מיום אחד וצ"ע [ולכך לא נקט השו"ע עצה זו שאינה מועילה ליותר מיום אחד], אך יותר מכן אין יכול להשתמש בו ללא טבילה, אלא או ישליכנו לאשפה או יזכה בו ויטבלנו.

יח. שאלה: האם מכונות פופקורן / ברד / שתיה / סוכר / קפה וכד' שבחנויות, צריכות טבילה.

תשובה: מכונת סוכר וכן מכונת קפה וכן מכונת ברד וכן מכונת פופקורן, שהמוכר מכין/מוזג עבור הלקוחות, יש לטבול בלי ברכה, וקשה לסמוך על המקילים שזה נחשב כלי סחורה.

יט. שאלה: אדם המתארח בבית מלון / צימר, וכן כלים / מיחמים בבתי חולים, וכן מכונות קפה ברחוב - האם כיון שהבעלים אינו משתמש בהם לצורך סעודה הם נחשבים כלי סחורה הפטורים מטבילה.

תשובה: יש לטבול ללא ברכה, ואין להשתמש ללא טבילה, והמיקל בזה בשעת הדחק אין מוחין בידו.

כ. שאלה: האם מותר לאכול במסעדה או באולם שמחות שלא טבלו את כליהם.

תשובה: אסור להשתמש [ואם כבר מילאו לו בצלחת, יש לדון להקל לאכול בכפית חד פעמית, דחשיב כריקון, ויל"ע].

שו"ת בענייני כשרות

כא. שאלה: בקניית פירות וירקות וביצים בחו"ל, על מה צריך להקפיד.

תשובה: פירות וירקות - יש לבדוק שאינם מגיעים מהארץ [די בכך שאין מדבקה שמיובאים מהארץ], וכן לבדוק מתולעים. ביצי תרנגולת – אינן צריכות הכשר [אך ביצים מבושלות אסורות משום בישולי עכו"ם].

כב. שאלה: האם אפשר לקנות את הדברים הבאים ללא כשרות - מלח, סוכר, דבש 100%, קפה ותה [וכן קפסולות קפה] ללא תוספת טעם, קטניות יבשות שאינן קלויות [אורז, שעועית, גריסים, חומוס, אפונה וכו'].

תשובה: דברים אלו אינם צריכים כשרות.

כג. שאלה: מה הדין בפת עכו"ם היום.

תשובה: בזמננו פעמים רבות יש בפת חומרים אסורים ממש [כגון חומר אמולספייר], ואין להקל בזה כלל (עי' פת"ש יו"ד סי' קיב סק"ב).

כד. שאלה: האם אפשר לקנות בירה ללא כשרות, בארץ ובחו"ל.

תשובה: בירה המיוצרת בארץ ואין בה טעם - מותר.

בחו"ל [כשאין טעם נוסף]: בקיץ מותר, אך בחורף יש חשש של איסור חדש (יו"ד סי' רצג, או"ח סי' תפט ובבאה"ל).

כה. שאלה: האם מותר לשתות קפה שהוכן ע"י גוי.

תשובה: קפה ללא טעם נוסף אינו צריך הכשר, ואין בו בעיה של בישולי עכו"ם (חכמ"א כלל ס"ו ופת"ש יו"ד קיד סק"א).

כו. שאלה: המעוניינים להשאיר בשר כשר במקרר ציבורי, כיצד ישאירוהו מבלי להיכשל ב'בשר שנתעלם מן העין'.

תשובה: יעטפו את הבשר בניילון נצמד, ויחתמו על הניילון במקום החיבור [באופן שניתן לזהות אם קרעו את הניילון].

כז. שאלה: האם מותר לאכול מאכלים שהיו בתוך תא המטען באוטובוס וקרוב לוודאי שישנו מעליהם.

תשובה: גם אם אכן ישנו מעליהם אין איסור, משום שמושב באוטובוס אינו נחשב מיטה.

מקור: מבואר בגמ' (פסחים קיב., ב"ב נח.) שמאכלים שהיו תחת המיטה רוח רעה שורה עליהם. ודעת הגר"א (הובא בבינת אדם סי' סג) שאין לאוכלם.

אמנם השבות יעקב (ח"ב סי' קה, הובא בפת"ש יו"ד קטז ס"ק ד וכן בהגהות רעק"א שם) כתב שבדיעבד אין איסור לאוכלם. וכן מבואר ברש"י (תענית י:).

ובנדון דידן, נראה שמושב האוטובוס אינו נחשב כמיטה, וע"כ אף לכתחילה מותר להניחם שם (וראה בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 110, ובקו בית ההוראה – שלוחה 99).

שו"ת בהלכות נטילת ידיים

כח. שאלה: האם אפשר ליטול ידיים במי הים התיכון / המלח / הכנרת, ומה מברכים.

תשובה: בים שמימיו מתוקים, כגון בכנרת - יכול למלא ספל ממי הים, וליטול בו את ידיו ולברך 'על נטילת ידיים' כרגיל.

אך אין ליטול ידיים במי הים התיכון או ים המלח, כיון שאינם ראויים לשתיית כלב, אך אפשר לטבול בהם את ידיו, ויברך "על נטילת ידיים" ולא "על טבילת ידיים" [דעת המשנ"ב (סי' קנט ס"ק צז) לברך "על טבילת ידיים", ודעת החזו"א (סי' כג) וכ"ד הכה"ח (שם ס"ק צה) לברך "על נטילת ידיים". ולמעשה יש לברך "על נטילת ידיים", כיון שבזה יוצא יד"ח לכו"ע, אך אם יברך "על טבילת ידיים" לא יוצא יד"ח לדעת האחרונים החולקים).

לפי הקבלה צריך לטבול את הידיים שלוש פעמים, וכן צריך להגביה את הידיים, אך להלכה אין צריך זאת, ודי להטבילם פעם אחת. אין צריך לנגב את הידיים, ולדעת החזו"א צריך לנגבם.

כט. שאלה: אדם המעוניין לאכול לחם, ואין לו בקרבת מקום מים, מה יעשה.

תשובה: מעיקר הדין - אם אין מים בכל האזור [18 דקות הליכה, ואם יש לו רכב, אזי 18 דקות נסיעה], וקשה לו בלי אכילת הלחם  – יכול לברך 'המוציא' ולאכול את הלחם עם כפפות, או שיעטוף ידיו בשקית [ולא כפי שרבים טועים וסוברים שדי שעוטף את הלחם, וזה אינו].

אם הוא בדרכו ליעד מסוים [כגון באוטובוס], ותוך 72 דקות הוא יגיע למקום שיש מים – עליו להמתין עד שיוכל ליטול ידיים כדין (שו"ע סי' קסג ס"א, בה"ל שם).

ל. שאלה: האם מותר ליטול ידיים בחדר שיש בו שירותים.

תשובה: מותר ליטול בחדר זה לכתחילה ובלבד שינגבם בחוץ. אמנם, אין ליטול בחדר זה נטילת ידיים לסעודה (סי' ד ס"ק מ, חזו"א סי' יז).

לא. שאלה: נמצא בנסיעה ואין לו מים אחרונים, האם יוכל ליטול ידיו במשקים אחרים.

תשובה: אם יש ברשותו מיץ וכדו' יכול ליטול ממנו, אך לא ביין. ורוק נראה שלא מועיל (סי' קפא סע' ט. משנ"ב ס"ק כ, כא, ועי' שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' נד).

שו"ת בענייני ברכת המזון

לב. שאלה: האם במסעדה צריך לברך ברכת האורח.

תשובה: אין צריך לומר ברכת האורח (עי' משנ"ב סי' רא ס"ק ז, אזמרה לשמך גיליון 215).

לג. שאלה: האם ילדים ובחורים שאוכלים בבית של ההורים אומרים ברכת האורח.

תשובה: לא נהגו לומר ברכת האורח (במשנ"ב שם ס"ק א כתב לומר, אך למעשה לא נהגו כן, עי' אזמרה לשמך שם).

לד. שאלה: אדם שאכל פת במקום מסוים, ויצא מאותו מקום מבלי שבירך ברכת המזון. האם צריך לחזור ולברך שם ברכת המזון או יכול לברך היכן שנזכר.

תשובה: צריך לחזור למקום שאכל, ובשעת הדחק [כגון שהתרחק משם הרבה] יכול לברך היכן שהוא. ואם תכנן להמשיך לאכול, יאכל במקום השני לכה"פ מעט פת [ולבני ספרד לכה"פ כזית פת], ויברך ברכת המזון.

שו"ת בדיני תפילת הדרך (או"ח סי' קי)

[בשלוחה 25 בקו בית ההוראה – הובאו דוגמאות רבות של נסיעות החייבות / פטורות מתפילת הדרך, וכן מיקום אמירתה ביציאה מהערים השונות. עוד הובא שם נוסח תפילת הדרך המבורר מבין הנוסחאות]

לה. שאלה: הנוסע מעיר לעיר, באלו אופנים צריך לומר תפילת הדרך.

תשובה: מברכים תפילת הדרך, אם הדרך באורך של פרסה ומעלה, וכן רחוקה פרסה מכל מקום יישוב. אם נוסע פחות מפרסה, או שהדרך אינה רחוקה פרסה ממקומות יישוב, אינו אומר תפילת הדרך, ואף אם נוסע במקום סכנה.

שיעור פרסה - לבני אשכנז נמדד לפי מרחק של 4.600 ק"מ, ורבים מבני ספרד מודדים לפי זמן של 72 דקות.

לו. שאלה: מתי יש לומר את תפילת הדרך.

תשובה: את הברכה לכתחילה יש לומר מיד לאחר שהתרחק 40 מטר מהבית האחרון של העיר [או של גוש הערים, כמצוי בערים רבות בגוש דן]. ובדיעבד יכול לאומרה כל עוד שנמצא בדרך, עד שיגיע ל-4.600 ק"מ הסמוכים למקום יישוב.

לז. האם צריך לומר תפילת הדרך דווקא בעמידה.

תשובה: הנוסע ברכב יאמר תפילת הדרך בישיבה, כיון שהעצירה בצידי הכביש מסוכנת. ואף בנסיעה באוטובוס או ברכבת, אם זה לא קל לעמוד ולכוון - יאמר בישיבה.

לח. האם חובה להסמיך את תפילת הדרך לברכה אחרת, וכיצד עושים זאת.

תשובה: להלכה אין חובה להסמיך את תפילת הדרך לברכה אחרת, אולם יש המקפידים על כך, ויעשו זאת ע"י שיאכלו מעט ויברכו על האוכל ברכה אחרונה [מעין שלש או בורא נפשות], ומיד לאחר הברכה האחרונה יאמרו תפילת הדרך.

מי שאין לו מאכל שמברכים עליו ברכה אחרונה, יסמיך את תפילת הדרך לברכה קצרה, וכגון שיברך ברכת הנהנין ויטעם קצת או יריח ולאחמ"כ יאמר תפילת הדרך. אולם כאמור, להלכה כלל אין חובה להסמיך את תפילת הדרך לברכה אחרת.

לט. שאלה: האם אומרים תפילת הדרך במטוס.

תשובה: כן, ויאמרה מיד בשעת ההמראה [כלומר, בשעה שגלגלי המטוס מתנתקים מהקרקע], אע"פ שיצטרך לשבת בעת אמירתה [יצוין כי גם בטיסה, אומרים את הנוסח הרגיל].

אולם פעמים רבות, הנסיעה לשדה התעופה כבר מחייבת תפילת הדרך [כלומר 4.600 ק"מ ללא בתים לבני אשכנז, או 72 דקות לבני ספרד], שאז תפילת הדרך שאומר בנסיעה לשדה התעופה, פוטרת את הטיסה במטוס.

מ. שאלה: האם אפשר לצאת ידי חובת תפילת הדרך כששומע אותה ברמקול באוטובוס.

תשובה: לכתחילה אין לצאת ע"י שמיעה מרמקול, אולם אפשר שאחד יאמר ברמקול, והשאר יחזרו אחריו בפיהם.

מא. שאלה: האם אפשר לצאת תפילת הדרך על ידי שישמע מחברו את הברכה, ויועיל לו מדין שומע כעונה.

תשובה: אפשר לצאת תפילת הדרך גם על ידי שומע כעונה [כדין כל הברכות שיכול לצאת על ידי שומע כעונה], אף למי שבקי בתפילה, ואינו דומה לתפילה שאי אפשר להוציא על ידי שומע כעונה [ורק ש"ץ יכול להוציא כשיש עשרה את מי שאינו בקי] (התבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 215).

מב. מהם דיני תפילת הדרך לאדם הנוסע כמה נסיעות באותו יום.

תשובה: [א] הנוסע כמה נסיעות בין עירוניות באותו יום [או בלילה שלאחריו], ותכנן מראש לעשות זאת - אומר תפילת הדרך בנסיעה הראשונה ופוטר בכך את כל הנסיעות האחרות, ואף אם לא אמר "ותחזירנו לשלום", ואף אם ישן שינת קבע ביום בין הנסיעות. אמנם, אם ישן שינת קבע בלילה בין הנסיעות, אומר שוב תפילת הדרך.

[ב] אם בשעה שאמר תפילת הדרך לא תכנן לנסוע פעם נוספת באותו היום, ולאחר מכן התחרט ורוצה לנסוע שוב, צריך לומר תפילת הדרך בנסיעה השנייה.

[ג] הנוסע בלילה ובמהלך נסיעתו עלה עמוד השחר, אינו מברך פעם שניה. אך אם עצר לפני עלות השחר במקום יישוב, והמשיך את נסיעתו לאחר עלות השחר, מברך שוב.

שו"ת בדיני ברכת הגומל (או"ח סי' ריט)

מג. שאלה: מתי ואיך מברכים 'הגומל' אחרי טיסה.

תשובה: צריך לברך בפני עשרה, ובתוך שלושה ימים לטיסה.

נהוג לברך בפני ספר תורה אחר עליה לתורה, אמנם אין להמתין יותר משלושה ימים בשביל לחכות לספר תורה.

אם אין עשרה לברך בפניהם בתוך שלשה ימים – יש להמתין שיהיו עשרה עד שלושים יום, ואם יודע שלא יהיו עשרה עד שיעברו ל' יום – יש לברך מיד בלי עשרה.

יש נוהגים שנשים אינן מברכות הגומל, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

מד. שאלה: האם מברכים 'הגומל' גם לאחר הטיסה בהלוך, או רק כשחוזר לארץ.

תשובה: יש לברך גם בהלוך וגם בחזור, אך על חניית ביניים אין לברך (סי' ריט ס"ק א).

מה. שאלה: האם מברכים 'הגומל' על מעבר יבשתי בין מדינות [כגון שעובר את הגבול לסיני, או שעובר משוויץ לאוסטריה].

תשובה: לא מברכים 'הגומל', אך באופנים שונים יש לברך תפילת הדרך.

מו. שאלה: האם מברכים הגומל לאחר הפלגה בים.

תשובה: אף שמן הדין היה לברך גם על הפלגה קצרה, נהגו לברך רק על הפלגות ארוכות של כמה ימים.

שו"ת בהלכות שבת

מז. שאלה: זוג המתארח בבית מלון, ואסור להדליק נרות בחדרם ובחדר אוכל, אלא רק בלובי או בפתח חדר האוכל, היכן תדליק האשה נרות שבת.

תשובה: אם אור הנרות מאיר למקום האכילה או למקום השינה - תוכל להדליק. ואם לא, תדליק את החשמל בחדר שבו אוכלים או ישנים, ותאכל כזית מזונות וכדו' סמוך לאור הנרות ובכך תוכל להדליק שם בברכה (אזמרה לשמך גיליון 158).

מח. שאלה: האם מותר לשכב בשבת על ערסל המחובר לעץ.

תשובה: אם מחובר לעץ עצמו – אסור, ואם מחובר ליתד המחובר לעץ - אם העץ מתנועע מחמת הערסל, אסור. ואם אינו מתנועע - מותר (סי' שלו סי"ג ומ"ב ס"ק ס).

מט. שאלה: האם אפשר לטלטל בשבת במקום שאין בו עירוב ילד קטן שיכול ללכת בכוחות עצמו אבל כעת הוא עייף.

תשובה: מותר לתת לו יד כשהולך בעצמו, אבל אין לגוררו או לשאתו ביד או בעגלת ילדים. וע"י גוי – מותר (סי' שח סע' מא).

נ. שאלה: האם מותר להרים כיפה שנפלה בשבת ברחוב ללא עירוב.

תשובה: מותר, ויניחה מיד על ראשו, ולא ילך הלאה בעוד שמחזיק הכיפה בידו, כיון שבמקום שאין עירוב אסור להעביר ארבע אמות [במקום המוגדר כרמלית], אך להגביה ולטלטל בתוך ד' אמות, מותר.

נא. שאלה: האם מותר ללכת עם משקפי ראייה בשבת במקום שאין עירוב.

תשובה: כיוון שבימינו המשקפיים מהודקות – מותר (עי' משנ"ב סי' שא סקמ"ד שאוסר, ובימינו זה שונה). אך משקפי שמש שהדרך להורידם – אסור.

נב. שאלה: האם מותר להזמין שתיה במלון בשבת או כיון שהם כותבים זאת אסור.

תשובה: אם הכותב הוא יהודי, אסור. ואם הוא גוי – מותר.

שו"ת בעניינים שונים

נג. שאלה: הגיעו ללינה בצימר ורואים שאין בו מזוזה, האם מותר לישון שם.

תשובה: כיון שהמגורים במקום אינם מיועדים לזמן ארוך אלא לזמן קצר, דינו כ'אכסנאי' ופטור ממזוזה, ויש שמסכמים עם המשכיר שיוכל להוציאו משם בכל רגע שירצה, ואז נחשב המקום כ'פונדק' הפטור ממזוזה (מנחות מד. ורש"י שם, רש"י מנחות לב:, יו"ד סי' רפו).

נד. שאלה: מה מברכים על גלידה / אייס קפה עם שברי עוגיות.

תשובה: באופן ששברי העוגיות נמצאים רק מעל הגלידה וניכרים בפני עצמם - יברך רק על הגלידה כיון שהם טפלים אליה, אמנם כאשר שברי העוגיות מעורבים בכל הגלידה - יש לדון שברכתה 'מזונות' מדין 'כל שיש בו וכו'.

וכן הדין באייס קפה [ברד], אך אם הוא נוזלי ממש, כיוון שהוא משקה, ברכתו 'שהכל' (אזמרה לשמך גיליון 115).

נה. שאלה: אדם הנמצא בים האם יכול לברך בבגד ים או שצריך ללבוש בגדים כראוי.

תשובה: לכתחילה נכון שיהא לבוש בגדים כראוי, אבל במקום הדחק יכול לברך אם הבגד מכסה את הערווה. וצריך שקצות הבגד יהיו מהודקים, וכן חובה להניח כיפה בשעת הברכה (סי' עד ס"ק כב, אזמרה לשמך גיליון 150).

נו. שאלה: האם מותר לברך בחדר שיש בו ג'קוזי.

תשובה: בג'קוזי עצמו – אסור, ובשאר החדר - מותר כיון שעיקר המקום הוא החדר ואין לו דין של מרחץ (עי' סי' פד).

נז. שאלה: האם מותר לקחת דברים מחדר בית המלון בסיום השכירות.

תשובה: דברים שהנהלת המלון אינה מקפידה עליהם, כגון הסבונים הקטנים המחולקים בחדר – מותר לקחת. אך דברים שהנהלת המלון מקפידה, כגון מגבות, אסור לקחת עד שיקבל אישור מהאחראי מטעם הנהלת המלון.

נח. שאלה: המסכם מראש על שכירות צימר בקיץ, ובעל הצימר מבקש מקדמה, האם יש בזה איסור ריבית.

תשובה: עד 10% משווי העסקה – מותר להקדים.

מקור: נחלקו הפוסקים האם מותר להקדים מעות לשכירות לפני שנכנסים לגור בה, שכיון שמחיר השכירות יכול לעלות אחר כך, נמצא שבשביל הקדמת המעות שומר לו על המחיר המוזל, ולהלכה יש להקל בזה. אך אם הצימר מושכר לאנשים אחרים בשעת הקדמת המעות [כדרך צימרים שמושכרים כל כמה ימים למישהו אחר], כתב הרעק"א (ב"מ עב:) להחמיר כיון שבעל הצימר לא יכול לתת לו את הצימר היום. אמנם עד 10% משווי העסקה – מותר להקדים, כיון שסכום זה אינו נידון כתשלום אלא כדמי קדימה, ומותר (תוס' ב"ב פז, רשב"א ור' יונה שם, ט"ז יו"ד סי' קעו ס"ק ז, ש"ך בנקוה"כ שם, וחדרי דעה שם).

נט. שאלה: האם מותר לגנוב גוי.

תשובה: גזל עכו"ם – אסור (חו"מ סי' שמח, ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון גזל עכו"ם).

ס. שאלה: האם יש חובה הלכתית לתת טיפ למלצר במסעדה.

תשובה: כן, כמנהג המדינה [ואף שיש לדון שהמלצר הוא פועל של בעה"ב, ואין כאן את הדין שכל השוכר פועל הוא על דעת בעה"ב, מ"מ נראה שצריך לתת (עי' חו"מ סי' שלא)].

סא. שאלה: האם נשים יכולות ללכת לים ולבריכה בנוכחות מציל גבר.

תשובה: מותר ללכת, אך עליהן להתלבש שם בצניעות.

סב. שאלה: האם מותר לאבל על אביו ואמו תוך י"ב חודש לצאת לנופש משפחתי.

תשובה: מותר לצאת לנופש עם המשפחה המצומצמת, אך עם המשפחה המורחבת והחברים אסור, אא"כ יגערו בו שייצא עמם (יו"ד סי' שפ סע' כה).

סג. שאלה: אדם שהוריד את הציצית לכמה שעות [כגון שנכנס לים וכד'], האם כשחוזר ולובש צריך לחזור ולברך.

תשובה: לא יברך [אפי' אם עברו כמה שעות], אלא אם הוריד לזמן ארוך כגון שמוריד בבוקר לאחר התפילה ומחזירה בצהריים (סי' ח סי"ד, אזמרה לשמך גיליון 168).

סד. שאלה: האם מותר ללמוד ולדבר בלימוד בים או בבריכה ללא כיפה.

תשובה: נראה שמותר.

מקור: כתב במשנ"ב (סי' ב ס"ק יב) שאסור ללמוד בגילוי הראש, ובשו"ת מהרש"ל (סי' עב) כתב שאף שאין איסור בדבר יש לת"ח להזהר שלא ללמוד בגילוי הראש, ובשו"ת זכרון יהודה (לרבנו יהודה בן הרא"ש, סו"ס כ) כתב שטוב שלא לישב בגילוי הראש בשעת הלימוד.

ונראה שבים ובבריכה שרבים רגילים לילך בגילוי ראש, מותר גם ללמוד כך, אך רבים מדקדקים גם בים ובבריכה לחבוש כיפה כשאפשר.

סה. שאלה: אדם שהחליף כיפתו בים עם אדם אחר בשוגג, מה עליו לעשות.

תשובה: הוי גזל בשוגג, ואם אינו יכול לאתר את הבעלים - ישמור את הכיפה או ירשום את שוויה במקום משתמר עד שיבוא אליהו ויאמר לו מי הבעלים (קצות החושן סי' כה, חו"מ סי' רסז, תוס' ב"ק ה., תוס' קידושין נה).

סו. שאלה: האם מותר להיכנס לכנסייה ולמסגד.

תשובה: אסור להיכנס לכנסייה, ואף למסגד אין להיכנס (יו"ד סי' קמט, סי' קנ ס"א, ר"ן סנהדרין סא, ועי' רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"א, שו"ת הרמב"ם סי' תמח, שו"ת חוט המשולש סי' כח).

סז. שאלה: האם מותר לצלם שמש וירח.

תשובה: שמש - אין לצלם בשלמותה, אך חציה מותר. וירח – אין לצלם בין שלם ובין חסר. אך אין למחות ביד המקילים (יו"ד סי' קמא, אזמרה לשמך גיליון 211).

סח. שאלה: האם מותר לאכול בחוף ים, בפארק, באוטובוס ובמסעדה, או דהוי אכילה בשוק הדומה לכלב.

תשובה: אפשר להקל לאכול בחוף, באוטובוס בין עירוני, במסעדה ובמקומות ישיבה שבפארקים, שמאחר וזה מקום ישיבה המיועד לאכילה מסודרת ואנשים רגילים לאכול בו, אין בזה איסור (עיין מעשרות ג, ה שאם אין בוש לאכול שם, הגדרתו כחצר ולא כשוק).

סט. שאלה: הנמצא באוטובוס וצריך לנקביו ואינו יכול להתאפק, האם מותר ללמוד.

תשובה: אם נצרך לקטנים, יש להתיר.

מקור: המשנ"ב (סי' צב סק"ב) הביא מחלוקת האם הנצרך לקטנים ואינו יכול להעמיד את עצמו בשיעור פרסה צריך לחזור להתפלל, וכתב בבה"ל שאין בידינו להכריע בזה.

ולגבי תלמוד תורה יש להקל, משום שדעת הרמב"ן (ברכות דף טז. בדפי הרי"ף) שהאיסור נאמר רק בקריאת שמע ולא בתלמוד תורה, ואף שהרמ"א לא פסק כן, המשנ"ב (סק"ו) סמך על שיטה זו לעניין שאר ברכות שאין צריך לחזור ולברך.

ע. שאלה: האם מותר לאדם ללמוד כשיש סביבו נשים בלבוש לא צנוע, באופן שאין לו אפשרות להסיט את הראש לשום צד.

תשובה: אם אינו רואה את הנשים בשעה שלומד, אפשר להקל.

עא. שאלה: כיצד יש לנהוג מבחינה הלכתית במצוות התלויות בזמן במקומות שיש שם 24 שעות רצופות יום/לילה [כגון במדינות סקנדינביה – פינלנד נורבגיה ושוודיה, אלסקה, סיביר, ושאר מקומות שמצפון לחוג הקוטב, וכן באנטרקטיקה, ובחלל].

תשובה: למעשה ראוי להימנע מנסיעה למקומות אלו כיון שאין הכרעה מוחלטת בהגדרתם, ובדיעבד מי שנמצא שם יחמיר כשתי השיטות המובאות במקור.

מקור: נחלקו בזה האחרונים - דעת התפא"י (ספ"ק דברכות) שהולכים לפי המדינה שמשם הגיע, ולדבריו נמצא ששני אנשים שיהיו יחד במקום כזה, כל אחד יהיה אצלו יום ולילה בשעות אחרות.

דעת שו"ת רב פעלים (סוף חו"מ קו סוד ישרים ח"ב סי' ד) שיש לחשוב את היום והלילה בי"ב שעות שוות [וההסבר בדבריו - לפי קו האורך בו הוא נמצא יחשב כנגד זה בקו המשווה היכן נמצאת השמש, וזו תהיה השעה אצלו]. ויש שהורו לקהילה בטרונדהיים שבנורווגיה שאצלם במשך כמה חדשים בשנה אין להם חושך כלל, שי"ב שעות משש עד שש הוא יום [והיינו משש שעות קודם חצות היום הממוצע במשך כל השנה עד שש שעות לאחר חצות הוא יום], ואח"כ י"ב שעות משש עד שש הוא לילה. ויש שחלקו ע"ז מפני ש'לחושך קרא לילה', ובמקום שאין חושך אין שם דין לילה כלל.

והדברים מחודשים, וע"כ אין לנסוע למקומות אלו שלא להכניס עצמו לספק בקיום מצוות דאורייתא, ובדיעבד אם נמצא שם יש להחמיר גם כדברי התפא"י וגם כהרב פעלים הנ"ל, וכגון שיספור ספירת העומר בלי ברכה פעמיים בזמן שהוא לילה אצלו לפי כל דעה כדי שיצא מידי ספק, ולגבי תפילת שמונה עשרה - יחשוב שיועיל בתורת תפילת שחרית או ערבית או מנחה לפי מה שמחויב, ולגבי שבת - ישמור לחומרא לפי שני הזמנים.