ברכות השחר לאחר התפילה

ברכות השחר אחר התפילה

שאלה: האם יש עניין לברך את ברכות השחר דוקא לפני התפילה.

תשובה: מעיקר הדין אפשר לברך לכתחילה את ברכות השחר גם לאחר התפילה, מאחר וברכות השחר נתקנו על צרכי העולם ואין להם שייכות לתפילה בדוקא^[א].

אולם מאחר וישנן ברכות [ראה הערה^[ב]] שכתבו הפוסקים שאם התפלל שחרית ולא ברכם לפני התפילה - יצא ידי חובה ואינו יכול לשוב ולברך, ראוי שיברך על כל פנים ברכות אלו קודם התפילה, או שיכוון בפירוש שלא לצאת בתפילה ידי חובת ברכות אלו^[ג].

ברכת על נטילת ידים אחר התפילה

שאלה: האם מותר לברך ברכת על נטילת ידים לאחר התפילה.

תשובה: אין לברך ברכה זו לאחר התפילה, מאחר ולשיטת הרא"ש נתקנה נטילת הידים וברכתה דוקא לצורך התפילה, ואפילו לדעת הרשב"א שברכת הנטילה היא משום שנעשה כבריה חדשה, מכל מקום עיקר חיוב הנטילה הוא מפני שצריך לקדש את עצמו ככהן בעבודתו, וחיוב זה הוא קודם התפילה שהיא במקום קרבנות ולא לאחריה^[ד].

ואם יכול באופן זה שלא בירך לפני תפילת שחרית להשלים ולברך על הנטילה קודם תפילת מנחה - ראה הערה^[ה].

ברכות התורה אחר התפילה

שאלה: האם יש ענין לברך ברכות התורה דוקא קודם התפילה.

תשובה: ראוי לברך ברכות התורה קודם התפילה מאחר ויש פוסקים הסוברים שאף פרשת התמיד ופסוקי דזמרה אינו יכול לאומרם קודם שיברך עליהם ברכות התורה^[ו].

---

[א] ראה כל בו (סימן ה) ובארחות חיים (לוניל, הלכות מאה ברכות סימן לה) שכתבו וזה לשונם: "אבל הברכות כולם יכול לומר אחר תפלתו" עד כאן לשונם, וכן הביא הבית יוסף (סימן נב) מהמהר"י אבוהב. וכן הוא להלכה בהגהת הרמ"א (סימן נב ס"א). ונראה שדין זה שיכול לומר אחר תפילתו אינו רק בדיעבד אלא אף לכתחילה, דהנה בגמרא במסכת ברכות (ס ע"ב) מבואר שסדר ברכות השחר נתקן מיד כשנתחייב בהן והיינו כשמתעורר מברך אלוקי נשמה וכששומע קול התרנגול מברך הנותן לשכוי בינה וכן על זה הדרך. והרמב"ם (הלכות תפילה פרק ז הלכה ט) פסק שאופן זה מעכב בדיעבד ויש לברך דוקא אם נתחייב בברכה, ויתירה מזו מבואר ברמב"ם (שם) שאם לא בירכם מיד ורוצה לברכם לאחר זמן בבית הכנסת, אינו יכול, כיון שאף בברכות השחר בעינן שיהיו הברכות עובר לעשייתן (וראה שלחן ערוך אורח חיים סימן מו ס"א). אולם הרבה ראשונים חולקים על הרמב"ם בדין זה וכתבו שבברכות השחר אין החיסרון של עובר לעשייתן וכמו שביאר הרא"ש (ברכות פ"ט סוף סימן כג) שברכות השחר הן ברכות ההודאה ודוקא בברכת המצוות צריך שיהיה עובר לעשייתן. ובר"ן (על הרי"ף פסחים ד ע"א בדפיו) הוסיף שאפילו אם נימא שבברכות השבח גם צריך שיהיה עובר לעשייתן [וכמו שמצינו בירושלמי (מסכת ברכות פרק ט הלכה ב) לענין ברכות השבח על ברקים ורעמים] מכל מקום יש לחלק בברכות השחר שברכות אלו נתקנו על מנהגו של עולם, ולעולם נחשב שמברכם בזמנם. ועל פי שיטות ראשונים אלו פסק השלחן ערוך (שם ס"ב) "עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם נהגו לסדרם בבהכ"נ", ע"כ.

ולפי המבואר נמצא שמה שנוהגים היום לכתחילה לברך בבית הכנסת ולא בבית בזמן החיוב, על כרחך הוא משום סברת הראשונים הנ"ל שברכות השחר אינן אלא על מנהגו של עולם, ואם כן פשוט שאין חילוק בזה בין אם מברכם קודם התפילה או לאחר מכן (כל זמן שלא עבר זמן חיובם ראה בסמוך).

[ב] היינו ברכות "אשר יצר", "אלוקי נשמה", "הנותן לשכוי בינה", "שלא עשני גוי", "מתיר אסורים", "פוקח עורים", "אוזר ישראל בגבורה", "עוטר ישראל בתפארה", "המעביר שינה", שדנו בהם הפוסקים שאינו יכול לברכם לאחר התפילה, וכפי שיבואר.

לענין ברכת "אלוקי נשמה" ראה פרי חדש (סימן מו וסימן נב) שכתב שבברכת "מחיה המתים" שבשמונה עשרה יוצא ידי חובת ברכת "אלוקי נשמה". ואף שהפרי מגדים (משבצות זהב סימן נב ס"ק א) והמאמר מרדכי (סימן ד ס"ק ד) השיגו על דבריו, וכן כתב לפקפק בשיטה זו השערי תשובה (או"ח סימן ו אות ז, והעתיקם המשנה ברורה בסימן ו ס"ק יב), מכל מקום להלכה הכריע הביאור הלכה (סימן נב ד"ה ומכל מקום) שהרוצה לסמוך בדיעבד על הפרי חדש אין למחות בידו [ואף מי שרוצה לברך ולסמוך על הפוסקים שחלקו על הפרי חדש לא הפסיד]. ודע שלשיטת הפרי חדש הנ"ל אפילו אם לא כיון לצאת בברכת מחיה המתים יוצא ידי חובת ברכת אלוקי נשמה, וכפי שמשמע במשנה ברורה (סימן נב ס"ק ט) שדוקא אם כיון במפורש שלא לצאת אינו יוצא ידי חובת "אלוקי נשמה" בברכה זו.

לענין ברכת "מתיר אסורים" ראה ערוך השלחן (סימן נב ס"ב) שחידש על פי דברי הפרי חדש הנ"ל שגם ברכת "מתיר אסורים" אינו יכול לברך אחר התפילה כיון שהזכירו בשמו"ע בברכת "מחיה המתים". אולם נראה שאף שלכתחילה אפשר שיש לחוש לדבריו, בדיעבד ודאי שיכול לברך ברכה זו גם לאחר התפילה, משום שלא מצאנו בפוסקים שהסכימו לסברא זו. ובטעם הדבר נראה שיש לחלק בין חידוש הפרי חדש לענין ברכת "אלוקי נשמה" לבין ברכת "מתיר אסורים", מאחר וברכת "מחיה המתים" עיקר תקנתה על אותו עניין של ברכת "אלוקי נשמה" ואינו רק הזכרה בעלמא, מה שאין כן לענין ברכת "מתיר אסורים" שאינו אלא הזכרה בעלמא, שהרי סיום וחתימת הברכה לא מוזכר בה ענין מתיר אסורים.

לענין ברכת "הנותן לשכוי בינה" ראה ערוך השלחן (שם) שכתב שיוצא ידי חובת ברכה זו כשמברך ברכת "יוצר אור", וכתב שם שלכן אם כבר התפלל אינו יכול לברך עוד ברכת "הנותן לשכוי", עיין שם. ואף דין זה אינו נראה להלכה, וכמו שבארנו לענין ברכת "מתיר אסורים".

לענין ברכת "פוקח עורים", ראה בפרי חדש (סימן מו ס"ח) שכתב לענין סומא שיכול לברך ברכת "פוקח עורים" וכמו שמבואר בגמרא שיכול לברך ברכת "יוצר המאורות" שסוף סוף הוא נהנה שאחרים מורים לו את הדרך, ומבואר בדבריו שבברכת "יוצר המאורות" מוזכר ענין הברכה של "פוקח עורים", ואם כן אפשר שאם בירך "יוצר המאורות" שכבר נפטר בברכה זו מברכת "פוקח עורים".

לענין ברכת "שלא עשני גוי" וברכת "עוטר ישראל בתפארה", ראה מעורר ישנים (סימן מו אות קפג) שכתב שאפשר והוא יוצא על ידי שאומר בסדר הקרבנות ברכת "המקדש שמך ברבים". אולם ראה שם שכתב שכל זה לכתחילה אבל בדיעבד אם כבר בירך "המקדש שמך ברבים", יכול לברך אחר כך הברכות הנ"ל.

לענין ברכת "המעביר שינה" יש מהאחרונים שכתבו לדון שיוצא ידי חובה בברכת "מגן אבות" במה שהוא מזכיר שם "גומל חסדים טובים". ואולם אין נראה לחוש לכך להלכה.

לענין ברכת "אשר יצר", ראה בספר בני לוי (סימן ה) שכתב שלדעת הפרי חדש הנ"ל לכאורה הוא יוצא ידי חובת ברכת אשר יצר בברכת רפאנו, אולם בדרך החיים (הובא במשנה ברורה סימן סו ס"ק כג) מבואר להדיא שיכול לברך ברכת אשר יצר לאחר התפילה.

[ג] ובברכות אלו מועיל לכוון בפירוש שלא לצאת וכמו שמבואר במשנה ברורה (סימן נב ס"ק ט) בשם הפרי מגדים.

[ד] ראה חיי אדם (ח"א כלל ז ס"ה) שכתב שאם לא בירך על הנטילה קודם התפילה אינו יכול לברך אחר התפילה, וביאר שם הטעם וזה לשונו: "ולא מבעיא לדעת הרא"ש דמצריך לברך גם במנחה ומעריב דסבירא ליה דעל נטילת ידים לא נתקן רק בשביל התפלה אלא אפילו לרשב"א דקיימא לן כוותיה לענין ברכה שלא לברך אלא בשחר כתב משום דנעשה כבריה חדשה וצריך להתקדש ככהן לעבודתו, משמע דוקא משום שצריך להתקדש וזה שייך דוקא בתפלה שהוא במקום קרבן", עכ"ל,

והעתיקו המשנה ברורה (סימן ד ס"ק א) להלכה.

[ה] בחיי אדם (שם במוסגר) סיים בזה הלשון: "ועוד נראה לי דאז ימתין עד תפלת המנחה ויברך אז על נטילת ידים לכולי עלמא, וצריך עיון" עד כאן לשונו. ולמעשה אין לברך.

[ו] בנידון זה נחלקו הראשונים, הרמב"ם (שו"ת פאר הדור סימן קד) כתב שאפילו אם קורא הפסוקים דרך תפילה או בקשות ותחנונים צריך לברך עליהם ברכות התורה. וכן נראה דעת הטור (סימן מו) שכתב זה לשונו: "והוקשה לי על זה הסדר לומר פסוקים קודם ברכת התורה ונהגתי בעצמי מיד אחר ברכת אלהי נשמה לברך ברכת התורה ולומר אחריה פרשת ברכת כהנים ולסדר הברכות וי"ר ורבון העולמים וכו' עד לעיניכם אמר ה'", עד כאן לשונו. ובשבלי הלקט (סימן ה) הביא בזה פלוגתא אם צריך לברך, וכן הוא באגור (סימן א) והובא בבית יוסף (שם). ולהלכה בשלחן ערוך הביא ב' השיטות וסיים שנכון לחוש לסברא הראשונה להחמיר, אולם הרמ"א (בהג"ה שם) כתב שהמנהג כסברא אחרונה להקל, אכן בסוף דברי הרמ"א כתב שהמנהג לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר, וביאר המשנה ברורה (ס"ק כח) שכוונת הרמ"א שמנהג העולם להחמיר כשיטת הטור, שלא לומר שום פסוקים קודם ברכת התורה, וכן הוא במשנה ברורה (שם ס"ק כז) לענין פסוקים שאומרים בסליחות שנהגו להחמיר לברך ברכות התורה קודם לכן. [וראה עוד במשנה ברורה (סימן ס"ה ס"ק ח) שכתב על הדין המבואר בשלחן ערוך (שם ס"ב) שהנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורין קריאת שמע שצריך לקרוא עמהם, שדין זה הוא אפילו למי שלא בירך עדיין ברכות התורה כיון שאינו אומר הפסוק לשם לימוד, ואף שכאן כתב המשנה ברורה שהמנהג להחמיר שאף באומר פסוקים שלא לשם לימוד צריך לברך ברכות התורה - היינו לכתחילה, אבל במקום שאם לא יאמר הפסוקים יפסיד הלכה זו של קורא עמהן, יש לסמוך על השיטה המקילה].