ברכות השחר וברכות התורה לאחר שינה קצרה וארוכה (א)

גדרי החילוקים בין שיתין נשמי לשינת קבע

שיתין נשמי

מצינו בגמ' (סוכה כו) שדוד המלך נזהר שלא לישון שיתין נשמי [- שישים נשימות] ברציפות, והובא בשו"ע (סי' ד סט"ז) [ועי' במשנ"ב (שם ס"ק לו) האם נזהר כן רק ביום או בלילה].

בשיעור "שיתין נשמי" - הביא הבה"ל (שם) ג' שיטות: [א] שלש שעות [ב] חצי שעה [ג] שלש דקות. להלכה נקטינן שהוא חצי שעה (וכ"ה בקיצור שו"ע סי' ב ס"ח, ועי' כה"ח סי' ד ס"ק נה).

משך השינה המחייב ברכות ענט"י, אלקי נשמה והמעביר שינה

כתב החיי"א (כלל ז ס"ח, כלל ח ס"ט) שגם אדם שישן שיתין נשמי מתחייב בברכות ענט"י, אלוקי נשמה והמעביר שינה. והמשנ"ב (סי' מו ס"ק כד) פסק דבריו לעניין ברכת אלוקי נשמה והמעביר שינה, וכ"ה בקיצור שו"ע (שם) לעניין ברכת ענט"י (ועי' בשו"ת קול גדול לבעל גט פשוט, סי' מב).

ולדבריהם, אין חיוב ברכות אלו שייך לגדרי שינת קבע ושינת ארעי, אלא כל שישן שיתין נשמי חייב לברכן, ואפילו אם ישן בישיבה על כסא או ספסל משך זמן של שיתין נשמי, חייב לברך.

והנה לעניין ברכת ענט"י מבואר מדברי הרא"ש (יובא בגיליון הבא) שהברכה היא רק לאחר שינת קבע, ולדבריו הנרדם שיתין נשמי על כיסא, לא יברך ענט"י.

אולם לעניין ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה, לא נזכר כלל שצריך שיעור שינה מסוים - שינת קבע או שיתין נשמי – כדי להתחייב בהן, מלבד דברי החיי"א (והמשנ"ב) הנ"ל שכדי להתחייב בהן צריך לישון שיעור שיתין נשמי [וצ"ב מקורו]. אמנם נראה שאם ישן שיתין נשמי – אפי' אם זו לא הייתה שינת קבע אלא ישן שינת ארעי, וכגון שישן על כיסא, ספסל, סטנדר וכדו' – חייב לברך ברכות אלו.

גדר השינה המחייב ברכות התורה

אולם לעניין ברכות התורה, מצינו בראשונים (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סי' מג, הובא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתנא, וברא"ש ברכות פ"א סי' יג, ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' א, ובהגמ"י הל' תפלה פ"ז אות ט, טור סי' מז וסי' רלא) שדווקא לאחר שינת קבע מתחייבים לברך ברכות התורה. ומבואר שגדר השינה המחייבת ברכות התורה [-שינת קבע] שונה מהשינה המחייבת את הברכות דלעיל [שיתין נשמי, ואפי' שינת עראי] (ולעניין השינה המחייבת ברכת ענט"י, יבואר בס"ד בגיליון הבא). ולפי"ז יתבארו הדינים דלהלן:

ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה לניעור כל הלילה

הניעור כל הלילה, אינו מברך ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה בבוקר, אך אם יכול ישמע ברכות אלו מאחר, ואם אינו יכול יכוון לפטור את ברכת אלוקי נשמה בברכת מחיה המתים בשמו"ע.

אמנם הנוהגים כהאריז"ל [חסידים וספרדים] מברכים אף אם לא ישנו כלל. והספרדים נוהגים לברך זאת [יחד עם כל ברכות השחר, חוץ מברכת ענט"י וברכות התורה] בחצות הלילה, ובעלות השחר נוטלים ידיים ללא ברכה ומברכים ברכות התורה (וכמבואר להלן), ויש הנוהגים לברך את כל הברכות הללו לפני התפילה.

מקור: בעטרת זקנים (סי' מו ס"ח, הובא בא"ר ס"ק יב) מבואר שאף שהניעור כל הלילה מברך את כל ברכות השחר, את הברכות הללו אינו מברך, וחששו לדבריו החיי"א (הנ"ל, כלל ח ס"ט), הדה"ח (סי' ד ס"ט), השע"ת (סי' מו סקי"ב) והמשנ"ב (שם ס"ק כד). טעם הדבר, משום שכל ברכות השחר הם על מנהגו של עולם, אך בברכות אלו שאומרים "מעל עיני, עפעפי" וכו', אם לא ישן, לא יברך.

אמנם דעת האריז"ל (עי' כה"חס"ק מט)שהניעור כל הלילה מברך את כל הברכות, וכ"ה סתימת הרמ"א (סי' מו ס"ח), וכ"ה בשו"ע הרב (ס"ז) ובערוה"ש (סי"ג), וכן נראה פשטות הראשונים (ברכות ס:) הסוברים שמברכים על מנהגו של עולם, ולא חילקו בין הברכות. והר"ן (פסחים ז)כתב שמברכים על מנהגו של עולם "וכן בכולם", ומבואר שאת כל ברכות השחר מברכים על מנהגו של עולם. וכן נראה בכל בו (דין מאה ברכות), ובפמ"ג (סי' מו א"א ס"ק ב)תמה על דברי הא"ר מאי שנא ברכות אלו משאר ברכות השחר שהן על מנהגו של עולם, אף שמזכיר לשון "עשה לי כל צרכי".

השינה המחייבת ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה

שינה של חצי שעה [אפי על כסא, וכאמור לעיל] מחייבת לברך ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה. שינה פחותה מחצי שעה, דינו כמי שניעור כל הלילה, שאינו מברכן.

מקור: כמבואר בחיי"א (הנ"ל, כלל ח ס"ט) שהשינה המחייבת בברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה היא שיתין נשמי (וז"ל בכלל ז ס"ח "ומ"מ אם ישן בלילה ס' נשמין שהוא מהלך ק' אמה מברך, דבזה טועם טעם מיתה"). ומש"כ ששיעורו הוא מהלך ק' אמה - מבואר בגמ' (סוכה כו) שהוא שיעור שינת ארעי לגבי שינה עם תפילין (ועי' משנ"ב סי' מד ס"ק ד). ולעיל נתבאר ששיעור שיתין נשמי להלכה הוא חצי שעה.

שינה לאחר עלות השחר לפני הנץ

אף אם הלך לישון רק לאחר עלות השחר, אם נרדם כמה דקות לפני הנץ החמה – מברך ברכות אלו.

מקור: מבואר בגמ' (ברכות ט.)שעד הנץ החמה הוא עדיין זמן שינה [ועי' מש"כ הבה"ל (סי רלט) לעניין ברכת המפיל אחר עלות קודם הנץ]. ולפי"ז נראה שזמן השינה המחייב לברך ברכות אלו הוא עד הנץ, ואין זה תלוי בעלות השחר.

וכ"כ באשל אברהם (להגאון מבוטשאטש, סי' רלא), וטעמו שכיון שאם היה אנוס, יכול לצאת יד"ח קריאת שמע של ערבית בזמן זה (כמבואר בברכות שם, ו בשו"ע סי' רלה ס"ד), דינו כלילה. וכ"ה בשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' סב), עיי"ש טעמו.

ובפרט שיש לצרף את שיטות הראשונים (דלהלן) שאף בשינת יום מברכים ברכות אלו, וכן לצרף את השיטות הסוברות ששיתין נשמי הוא שלש דקות (הובאו לעיל), וכן לצרף את השיטות הסוברות שהניעור כל הלילה מברך ברכות אלו (הובאו לעיל). אולם אם נרדם רק לאחר הנץ לא יברך (כמבואר בגיליון הבא).

ברכת אלוקי נשמה לאחר שינת יום

לאחר שינת יום לא מברכים ברכת אלוקי נשמה.

מקור: דעת שבולי הלקט (סי' א) וכ"ה באגור (סי' ג בשמו), וכ"ה בתניא רבתי (סי' א) ששינת יום מחייבת לברך אלוקי נשמה [ולשיטתם, הישן כמה פעמים מברך ברכה זו לאחר כל קימה וקימה, ואף לאחר שינה ביום]. והב"י (סי' רלא) הביא שיטתם וכתב "ולא נהגו כן", והובא כל זה בבה"ל (סי' נב ד"ה ומ"מ). ומבואר בדבריהם שמן הדין יש לברך אלוקי נשמה אף לאחר שינת יום, אלא שלא נהגו כן. אולם דעת הראב"ד (הובא בשיטמ"ק ברכות ס,: והובא גם ברבנו מנוח הל' תפילה פ"ז ה"ג) ששינת יום אינה מחייבת ברכת אלוקי נשמה (וז"ל "וכתב הראב"ד ז"ל דאינו מברך אלו הברכות אלא בשחרית אבל ישן ביום אפילו הרבה כעין בלילה אינו מברך מהן כלום שלא נתקנו על הנאת עצמו בלבד אלא על נוהג שבעולם גם כן"). וכ"ה במאירי (ברכות שם). ומבואר בדבריהם שבשביל להתחייב בברכות השחר צריך ב' תנאים – גם הנאת עצמו וגם שהוא מנהג העולם, ולכן אין לברך לאחר שינת יום, כיון שאין מנהג העולם לישון ביום.

ברכת המעביר שינה לאחר שינת יום

לאחר שינת יום לא מברכים ברכת המעביר שינה.

מקור: בשבולי הלקט ובאגור הנ"ל מבואר רק שמברכים אלוקי נשמה גם לאחר שינת יום, אך לא נתבאר בדבריהם האם מברכים גם המעביר שינה. ובפשטות אין מקור לכך שמברכים ברכה זו לאחר שינת יום. אולם מדברי המג"א (סי' ו ס"ק ח, בשם סדר היום, ועיי"ש בגירסת השע"ת) מוכח שלפי השבה"ל והאגור הנ"ל כמו שמברכים אלוקי נשמה לאחר שינת יום, מברכים גם המעביר שינה, אך למעשה נתבאר לעיל שאין לברך זאת.

ברכות התורה

ברכות התורה לניעור כל הלילה

הניעור כל הלילה, אינו מברך ברכות התורה בבוקר [ואם יכול, ישמע ברכות התורה (לאחר עלות השחר) מאדם המחויב, או שיכוון באהבה רבה וילמד לאחר התפילה (משנ"ב סי' מז ס"ק כח, וראה אזמרה לשמך 217)].

אמנם הנוהגים כהאריז"ל [חסידים וספרדים] מברכים אף אם לא ישנו כלל, ויברכו זאת לאחר עלות השחר, ולאחר שנטלו ידיהם ללא ברכה.

מקור: יש אחרונים הסוברים שהניעור כל הלילה מברך ברכות התורה [כ"ד הברכי יוסף (סי' מז ס"ק יב), דה"ח (דיני ברכת השחר ס"ה), א"ר (סי' מז ס"ק ט), הו"ד בשעה"צ (סי' מז ס"ק כה), וכ"פ הקיצור שו"ע, וכ"כ האריז"ל (שער הכוונות, דף א:)]. המג"א (סי' מז וסי' תצד)מסתפק בזה, ודעתונוטה שיברך. ואילו דעת הפר"ח (סי' מו ס"ק ח) והגר"א (סי' מז) שהניעור כל הלילה לא יברך, הו"ד בחיי"א (כלל ט ס"ט) ובשעה"צ (סי' מז ס"ק כד).

שינת קבע המחייבת ברכות התורה

נתבאר לעיל שרק לאחר שינת קבע מתחייבים לברך שוב ברכות התורה, ומבואר שחיוב זה אינו תלוי במשך השינה [שיתין נשמי] אלא בהגדרת השינה - שינת קבע או שינת ארעי.

בגדר "ארעי" כתב הטור (סי' מז וסי' רלא הנ"ל) וז"ל "אם רגיל להתנמנם מיושב על אצילי ידיו, שינת ארעי היא ולא הוי הפסק", וכ"פ המשנ"ב (סי' מז ס"ק כג), אך אם ישן על מיטתו, הוי שינת קבע וצריך לברך שוב.

ונראה שמאחר שלא נאמר בזה שיעור שיתין נשמי, אם הלך לישון על מיטתו בכוונה לישון, אף שישן עם בגדי יום, אף אם ישן רק כמה דקות - מברך ברכות התורה [יש בזה סתירות – בב"י (סי' תקסד) ובמשנ"ב (שם ס"ק ג) מבואר ששייך שינת קבע גם כשלא ישן על מיטה, אך במשנ"ב (סי' קעח ס"ק מח)מבואר שרק שינה על מיטה נחשבת שינת קבע, וכן מבואר (סי' מז הנ"ל) לעניין ברכות התורה, ויש לחלק בין הדברים].

כוונה לישן

בנוסף לכך, צריך שתהיה כוונה מוגדרת לישון שינת קבע ולא שינה באקראי בעלמא, ופרטי הדין יתבארו בסמוך.

נרדם על מקומו

נאנס ונרדם על מקומו מתוך עייפות וכדומה, אף אם ישן יותר מחצי שעה, אין זו אלא שינת ארעי, ודינו כמי שלא ישן (רא"ש, טור ומשנ"ב הנ"ל לעניין אצילי ידיו).

נרדם על מיטתו בבגדי יום שלא בכוונה

הנרדם על מיטתו שלא בכוונה, אם היה לבוש בבגדי יום, שינתו נחשבת כשינת ארעי, ואינו מברך (עיין שו"ת מהרש"ם ח"ג סי'שלז, וראה משנ"ב הנ"ל סי' מז ס"ק כג, סי' קעח ס"ק מח).

שינה במטוס

הנוסע במטוס וישן שינת לילה על מושב המטוס, נראה שנחשבת שינתו כשינת קבע וחייב לברך ברכות התורה, הואיל וכך היא דרך השינה במטוס.

שינה על כורסא

הרגיל לישון כל לילותיו על כורסא וכד', הרי"ז נחשב כשינת קבע.

שתי שינות באותו לילה

הישן בתחילת הלילה [בין בבגדיו ובין בבגדי לילה], ודעתו לחזור ולישון בהמשך הלילה את שינתו העיקרית - שינתו הראשונה אינה נחשבת לשינת קבע, וימתין מלברך עד לאחר שינתו השנייה (כן מטו משמיה דהחזו"א, ונתבאר עוד בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 107, וע"ע בכה"ח סי' מז ס"ק כז. אם ב' השינות היו שינות עיקריות, יתבאר דינו במק"א).

שינה לאחר עלות השחר לפני הנץ

אף אם הלך לישון רק לאחר עלות השחר, אם נרדם כמה דקות לפני הנץ החמה – מברך ברכות התורה.

מקור: כמבואר לעיל לעניין ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה, שהזמן המחייב הוא נץ החמה ואי"ז תלוי בעלות השחר. ובפרט שלדעת רוב הראשונים מברכים גם על שינת יום (וכדלהלן). ואפי' אם נרדם רק כמה דקות לפני הנץ מברך, וכמבואר שההולך לישון על מיטתו בלילה אפי' לזמן קצר, נחשב שישן שינת קבע (ואם נרדם רק לאחר הנץ, יבואר דינו בגיליון הבא).

ברכת התורה לאחר שינת יום

אין מברכים ברכות התורה לאחר שינת יום, ואף אם שינתו נמשכה עד הלילה (כיון שישן אח"כ את שינתו העיקרת, וכנ"ל), אך ראוי שיכוון בברכת 'אהבת עולם' בערבית לצאת יד"ח ברכות התורה, וילמד מיד לאחר התפילה (עי' משנ"ב סי' מז ס"ק כח, אזמרה לשמך 107, 132,).

מקור: דעת רוב הראשונים (שו"ת מהר"ם הנ"ל, הובא ברשב"א וברא"ש ובהגמ"י הנ"ל, אבודרהם ר"פ ברכות השחר, רבינו ירוחם חלק אדם נתיב ב ח"א יז, שו"ת מהרי"ל החדשות סי' ד ס"ק ג) שמברכים ברכות התורה אף לאחר שינת יום.

אולם הב"י (סי' מז) הביא בשם האגור (סי' א) שאביו הנהיג לא לברך, וכן ראוי לעשות, כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת הרי זה לא הפסיד. ותמה הב"י שהרי לא מצאנו חולקים הסוברים שאין לברך ברכות התורה לאחר שינת יום, ולמעשה סיים הב"י שמנהג העולם שלא לברך ברכות התורה לאחר שינת יום.

זאמנם באמת מצינו ראשונים הסוברים כדעת האגור ואביו שלא מברכים לאחר שינת יום: רא"ה (ברכות יא:),שבולי הלקט (סי' ה),שו"ת הרשב"ש (סי' תרג). והשו"ע (סי' מז סי"א) פסק בסתמא שמברכים לאחר שינת יום, והביא שיש אומרים שלא מברכים וכן נהגו, ובשו"ת הרא"ם (סי' ו) כתב שהוא סב"ל ואין לברך.

והמשנ"ב (ס"ק כה) כתב שהסומך על הפוסקים שמברכים לא הפסיד, אך למעשה המנהג שלא לברך, וכ"ה בבא"ח (פ' וישב אות יב) ובכה"ח (ס"ק כה). ובחיי"א (כלל ט ס"ז) כתב שכל האחרונים כתבו לברך, אך למעשה המנהג שלא לברך. וכאמור יש מחלוקת גדולה בראשונים בכך.