נטילת ידיים וברכתה לאחר שינה

ברכת 'על נטילת ידים' לניעור כל הלילה

שאלה: האם הניעור כל הלילה מברך בבוקר ברכת 'על נטילת ידיים'.

תשובה: האשכנזים לא מברכים, אך נכון שיעשה צרכיו וייגע במקום מטונף של צואה או מי רגליים, או שייגע במקומות המכוסים, ולאחמ"כ ייטול ידיים בברכה. והנוהגים כדעת האריז"ל [ספרדים וחסידים] אינם מברכים אף לאחר עשיית צרכים. ויכולים לצאת ידי חובה מאדם שמברך.

מקור: כתב הרמ"א (סי' ד סע' יג) שהניעור כל הלילה ייטול ידיו ללא ברכה. אמנם דעת הב"ח (ס"ב) והגר"א (מע"ר אות ב) שייטול ידיו בברכה, הו"ד במשנ"ב (שם ס"ק ל).

אם עשה צרכיו לפני התפלה - כתבו האחרונים (א"ר ס"ק ח, רעק"א בהגהות על השו"ע, הו"ד במשנ"ב שם ובשעה"צ ס"ק מא) שיברך, ולכן הכריע המשנ"ב שהניעור כל הלילה, נכון לו לעשות צרכיו או להטיל מים ולשפשף, ואז מתחייב בנטילת ידיים בברכה.

אמנם מנהג הספרדים והחסידים שלא לברך אף אם עשה צרכיו, וכמו שכתב הכה"ח (ס"ק מט) בשם המאמ"ר (ס"ק ח) , וכן דעת האריז"ל (פע"ח שער ברכות פ"ד, הו"ד בשע"ת סי' מו ס"ק יב), וכן הוכיח התהל"ד (סי' ד ס"ק א) בדעת המג"א.

שינה המחייבת נטילת ידיים

הישן חצי שעה, בין ביום ובין בלילה, צריך ליטול ידיו (סי' ד סי"ג-טז). ואף אם ישן חצי שעה באופן ארעי, כגון על כיסא או על סטנדר, צריך ליטול ידיו (הגר"ז בסידורו, סדר הנטילה). ולעניין הברכה, יתבאר לקמן.

שינה בלילה המחייבת נטילת ידיים

שאלה: הישן שינת ארעי בלילה, האם צריך ליטול ידיו בברכה.

תשובה: מברכים ברכת 'על נטילת ידיים' רק לאחר שינת קבע בלילה, אמנם על שינת ארעי אין מברכים [כמבואר במקור].

ונחלקו האחרונים מהי שינה ארעית, ולהלכה נראה לחוש ולברך רק אם ישן חצי שעה [מדין שיתין נשמי] על מיטה [מדין שינת קבע], אך פחות מחצי שעה או שלא ישן על מיטה, לא מברך.

מקור: כתב הב"י (סי' ד סע' יג)שהנדון אם הישן שינת עראי צריך ליטול ידיו בבוקר בברכה או לא, תלוי במחלוקת הרא"ש והרשב"א בטעם נטילת הידיים בבוקר.

לדעת הרא"ש (ברכות פ"ט סי' כג, שו"ת כלל ד סי' א) טעם הנטילה הוא משום שידיו של אדם עסקניות הם, וודאי שידיו מטונפות בבוקר – ולדבריו לאחר שינת עראי לא צריך ליטול [בברכה], כי אין לחשוש שנגע במקומות המטונפים בשינה זו [וכ"כ להדיא הרא"ש בתשובה (שם), שלאחר שינת עראי, לא צריך ליטול ידיים בברכה]. אך לדעת הרשב"א (שו"ת ח"א סי' קצא) טעם הנטילה הוא משום שבבוקר אנו נעשים בריה חדשה – ולדבריו אף לאחר אף שינת ארעי צריך ליטול ידיים בברכה, כיון שגם לאחר שינת עראי אנו נעשים בריה.

ובא"ר (שם סק"ח, הובאו דבריו בכה"ח שם ס"ק נ) כתב בשם הנחלת צבי שאם ישן שינת עראי, אזי גם הרמ"א [הסובר שהניעור כל הלילה נוטל ידיו ללא ברכה] יורה שייטול ידיו בברכה. אמנם הא"ר (עיי"ש בדבריו)הכריע שכיון שהוא תלוי במח' הראשונים (וכנ"ל בדברי הב"י, ובפרט שס"ל לב"י שדברי הרא"ש עיקר), יש ליטול ידיים ללא ברכה.

האם צריך גם שיתין נשמי וגם שינת קבע, או די בשיתין נשמי

ומבואר בדברי הא"ר (שם) שהישן שיתין נשמי [שבזה יש רוח רעה, אך בפחות מכך אין שורה רוח רעה] באופן של שינת ארעי, ייטול ידיו ללא ברכה, כיון שהוא ספק כנ"ל. וכן מבואר בגר"ז (בסידורו, סדר הנטילה) וז"ל "אם ישן יותר מששים נשימות, אפילו ישן שינת ארעי צריך ליטול ידיו ג' פעמים, ומ"מ ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה, כדי שיברך 'על נטילת ידיים' לדברי הכל". ומבואר בדבריו ששינת עראי ושיתין נשמי לבדם אינם מחייבים בברכה, אלא צריך גם לגעת במקומות המכוסים.

ומבואר שנחלקו הא"ר, הגר"ז והכה"ח הנ"ל עם החיי אדם והקיצור שו"ע (המובאים בגיליון הקודם), שלדעת החיי"א והקיצור שו"ע – השינה המחייבת נטילת ידיים בברכה היא שינה בשיעור של שיתין נשמי, ולדעת הא"ר, הגר"ז והכה"ח – צריך גם שינה בשיעור של שיתין נשמי, וגם שינת קבע. ולכאורה כוונתם שצריך שהשינה תהיה דווקא על מיטה.

ונמצא שלדעת החיי"א והקיצור שו"ע - הישן חצי שעה נוטל ידיו בברכה, אף אם ישן על כיסא או על סטנדר, אך לדעת הא"ר, הגר"ז והכה"ח – בשביל ליטול ידיים בברכה צריך דווקא שיישן על מיטה.

[ואם ישן על מיטה פחות משיתין נשמי [חצי שעה ] - לכאורה נראה שלדעתם לא יברך, ואף שלגבי ברכות התורה (נתבאר בגיליון הקודם) שגם אדם שהלך לישון בלילה על מיטתו בכוונה לישון, ואפי' רק כמה דק' [פחות משיתין נשמי] מתחייב, כאן שאני, כיון שזה תלוי בנגיעה במקומות המכוסים בשעת השינה, ולכאורה צריך דווקא שינה של שיתין נשמי על מיטה, וצ"ע].

שינה לאחר עלות השחר לפני הנץ

אף אם הלך לישון רק לאחר עלות השחר, אם נרדם כמה דקות לפני הנץ החמה – נוטל ידיו בברכה (כמבואר בגיליון הקודם לעניין ברכות אלוקי נשמה, המעביר שינה וברכות התורה).

מקור: עפ"י המבואר בגמ' (ברכות ט.) שעד הנץ החמה הוא עדיין זמן שינה. ואף שבשביל להתחייב בברכת 'על נטילת ידיים' צריך גם שינה בשיעור של שיתין נשמי וגם שינת קבע, גם כאן נחשב שינת קבע, עפ"י מה שנתבאר (בגיליון הקודם) שאף ההולך לישון על מיטתו בלילה אפילו לזמן קצר, נחשב שישן שינת קבע.

ועוד יש לצרף את שיטות הסוברים (הובאו בגיליון הקודם) ששיעור שיתין נשמי הוא שלוש דקות, וכן את שיטות הסוברים (הובאו להלן) שמברכים ברכת 'על נטילת ידיים' גם לאחר שינת יום.

ניעור כל הלילה וישן ביום לפני התפילה

ניעור כל הלילה וישן שינת קבע [חצי שעה על המיטה] ביום לפני התפילה [באופנים המותרים ללכת לישון] - יעשה צרכיו ויברך על נטילת ידיים.

מקור: בספר ברכת הבית(שער לב, ס"ה, ועי' שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' א) כתב שיברך באופן הנ"ל, ונראה שהטעם הוא משום שלפי הרא"ש שטעם הנטילה הוא משום ידיים מטונפות, אם ישן ביום שינת קבע ידיו מטונפות [ויש לעיין לפי המבואר להלן ששינת יום נחשבת שינת עראי, ושמא יש לחלק ביניהם, אך אם עשה צרכיו נראה שיברך. ואף לדעת האריז"ל והאחרונים הסוברים שלא מברכים 'על נטילת ידיים' גם לאחר שעשה צרכיו, אם ישן, יברך], וגם לפי הרשב"א שהוא בריה חדשה יש לברך - או משום לא פלוג או משום שאר העולם, אף שהוא עצמו אינו בריה חדשה (עי' בה"ל סי' ד סע' יג ד"ה ויטלם).

נטילת ידיים לאחר שינת יום

לאחר שינת יום [יותר מחצי שעה] יש ליטול ידיים ג' פעמים ללא ברכה (סי' ד ס ע' טו).

ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה לניעור כל הלילה וישן ביום

הניעור כל הלילה וישן ביום, דינו כניעור כל הלילה שאינו מברך ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה [ואם יכול -ישמע ברכות אלו מאחר, ואם אינו יכול -יכוון לפטור את ברכת אלוקי נשמה בברכת מחיה המתים בשמו"ע. והנוהגים כדעת האריז"ל - מברכים בכל אופן, וכפי שהתבאר בגיליון הקודם].

מקור: לכאורה היה נראה שיש לו לברך ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה, מפני שיש לצרף את שיטות הראשונים (שהובאו בגיליון הקודם) הסוברים שמברכים ברכות אלו אף לאחר שינת יום, ואת שיטות הפוסקים (שהובאו בגיליון הקודם) הסוברים שמברך אף אם היה ניעור כל הלילה.

וכמו שמצינו בבה"ל (סי' נב) שכתב לעניין אדם שישן בלילה ושכח לברך אלוקי נשמה לפני התפילה - שדעת הפר"ח שלא יברך לאחר התפילה, כיון שנפטר בברכת מחיה המתים בשמו"ע ורבו החולקים עליו. ומבואר במשנ"ב (שם ס"ק ט) ובבה"ל שהעיקר להלכה שיברך לאחר התפלה, והרוצה לחוש לדברי הפר"ח - יישן ביום וכשיתעורר יברך אלוקי נשמה, מפני שיש לצרף את שיטות הסוברים שיש לברך אלוקי נשמה גם לאחר שינת יום.

אולם שמא בנדון דידן שהיה ניעור כל הלילה, אין לצרף שיטות אלו, כיון שחוששים יותר לדעת העטרת זקנים והא"ר (שהובאו בגיליון הקודם) שאין מברכים.

ובאופן שישן ביום ולאחמ"כ היה ניעור כל הלילה – באופן זה ודאי שאין לצרף את שיטות הסוברים שמברכים על שינת יום, כיון שכעת זהו יום חדש, ואף אם שינת יום מחייבת לברך ברכות אלו, היינו רק באותו יום, אך כאן ודאי אינו מברך שוב, כיון שהלילה שייך ליום שלאחריו.