פירוש המילים של שמע ישראל, ברכת אבות, ושמות השם (ב)

אופן אמירת פסוק "שמע ישראל"

כתב הרמ"א (סי' סא סע' יד) שיש לחלק את הפסוק "שמע ישראל וכו'" לג' חלקים: שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד – ובטעם הדבר כתב "כדי שיהא נשמע: שמע ישראל כי השם שהוא אלוקינו הוא השם אחד".

ומבואר בדבריו, וביותר במקורו בספר 'על הכל' (סי' ב אות ד, לתלמיד רבי משה מאיוורא מבעלי התוס') שטעם החלוקה הוא כדי שיהיה ניכר שמקבל עליו עול מלכות שמים, ויהיה נשמע שהשם שהוא אלוקינו הוא השם אחד. ומקור דבריהם הוא מהירושלמי (פסחים פ"ד ה"ט).

והנה נחלקו הראשונים האם כל הפסוק של שמע ישראל הוא דבר אחד או לא. דעת הרשב"ם (דברים ו, ד), רבנו בחיי (שם), הרוקח (סי' שכ) ורבינו יונה (שערי העבודה אות כה) שכל הפסוק הוא דבר אחד - השם שהוא אלוקינו הוא השם אחד, מושל יחידי על כל הבריאה.

אמנם רש"י (בפירושו על התורה, דברים שם) פירש שהשם שהוא עתה אלוקינו ולא אלוקי האומות, הוא עתיד להיות השם אחד, שיתגלה מלכותו עלינו [וראה בגו"א למהר"ל (שם) שב' הפירושים משלימים אחד את השני].

ובדברי הרמ"א הנ"ל מבואר להלכה כשיטת הראשונים הנ"ל ולא כשיטת רש"י, אמנם הב"ח (סו"ס סא) והערה"ש (שם ס"ד) נקטו כשיטת רש"י, אך להלכה יש לנקוט כמבואר ברוב הראשונים, וכפסק הרמ"א, וכן מבואר בבה"ל (סי' א).

קבלת עול מלכות שמים באמירת שמע ישראל

כשאומר "אלוקינו" - יכוון גם לקבל עול מלכות שמים, כמבואר באורחות חיים (לוניל, הל' ק"ש סי' יח) וברבינו יונה (שערי העבודה שם). [אמנם ביסוד ושורש העבודה (ש"ד פ"ה) כתב שיכוון זאת במילה "אחד"].

פירוש הפסוק "שמע ישראל"

שמע ישראל - תבין ותקבל בלב כי: (עי' חינוך מצוה תיז, חזקוני וספורנו דברים ו, ד).

השם - אדון הכל, היה הווה ויהיה (רבנו יונה בספר היראה, ושם כתב שזה הפירוש של "אלוקינו", אולם להלכה כתבנו להלן באלוקינו, כמבואר בסי' ה לעניין ברכות, ויתאר להלן, וה"ה לעניין קריאת שמע), שהוא:

אלוקינו - כל יכול ומנהיגנו, ומקבלים אנו עלינו את עול מלכותו, הוא:

השם - אדון הכל, היה הווה ויהיה.

אחד - מושל יחיד בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם.

חובת הכוונה ב"ברוך שם"

יש אומרים שהכוונה ב"ברוך שם וכו'" מעכבת [לבוש (סי' סג)

הובא במג"א (שם ס"ק ה) ובמשנ"ב (שם ס"ק יב). אולם צ"ע מהבה"ל (סי' סא ד"ה אחר) שפסק כשלטי הגיבורים והב"ח שאף אם לא אמר כלל "ברוך שם" יצא יד"ח (ועי' במש"כ הערוך השולחן שם ס"ו, שהלבוש והש"ג כלל לא נחלקו, ולכו"ע אם לא אמר, או שלא אמר בכוונה וכבר התחיל "ואהבת" אין צריך לחזור)].

פירוש "ברוך שם" (עי' פסחים נו.)

ברוך – מבורך.

שם כבוד מלכותו - שמו וכבודו ומלכותו [ואילו את עצמו אין לשבח כי הוא מרומם על כל ברכה ותהילה (רס"ג, אמונות ודעות, סוף מאמר ב)].

לעולם ועד – שאז יתגלה מלכותו בגלוי על כל העולם.

פירוש ברכת אבות בשמו"ע

השם - אדון הכל.

שפתי תפתח - בקשת רשות להתפלל לפני הקב"ה (המנהיג, דיני תפילה אות מג).

ופי יגיד תהלתך - כדי שאוכל להגיד תהילתך (רש"י ואלשיך תהלים נא יז, סידור הרוקח, תרגום הרס"ג הנ"ל).

ברוך - מקור כל הברכות [עי' חינוך (מצוה תל), יד הקטנה (הל' ברכות, מנחת עני אות ב), וע"ע רש"י ברכות יא: ד"ה ברוך וכן רש"י תהילים י ג, וע"ע בספר העיקרים (ב כו), אור זרוע (הל' ק"ש סי' ח), נפש החיים (ש"ב פ"ב), וע"ע אבודרהם (סוף דיני בית הכסא) וספורנו (תהילים סח, כ)].

אתה – אתה.

השם - אדון הכל.

אלוקינו - כל יכול ומנהיגנו.

ואלוקי אבותינו - שהנהיג את שלושת אבותינו [ירושלמי (מס' ביכורים פ"א ה"ד), אבודרהם (תפילת שחרית ופירושה), פירוש התפילות לר"י בר יקר, בית אלוקים למבי"ט (שער התפילה פ"ח), וע"ע של"ה (פרשת עקב, ענוה, אות כג)].

אלוקי אברהם - כל יכול, שהנהיג את אברהם אבינו.

אלוקי יצחק - כל יכול, שהנהיג את יצחק אבינו.

ואלוקי יעקב - כל יכול, שהנהיג את יעקב אבינו.

הקל - השם חזק.

הגדול - המנהיג החזק (רד"ק תהילים קלה).

הגיבור - עושה נפלאות נגד הטבע (ע"פ ספר הבתים, ספר המצוה (מהדורת הרשלר) מצות עשה יג, בד"ה ואנשי כנסת הגדולה).

והנורא - מטיל מורא על העולם שלא יזיקו לישראל (יומא סט).

קל עליון - שליט על העליונים (אבודרהם).

גומל חסדים טובים – עושה עמנו חסדים לא כדי לקבל תמורה (אלשיך, פרשת ואתחנן).

וקונה הכל – בורא ועושה את הכל [רוקח (ברכת מעין שבע), וע"ע  אונקלוס (בראשית יד יט), רש"י, רמב"ן וספורנו (שם)].

וזוכר  חסדי  אבות – זוכר  את  החסדים  שהבטיח  לעשות  עם האבות, היינו להיטיב לזרעם, כדי: (בא"ח ש"א פר' בשלח).

ומביא גואל לבני בניהם - להביא גאולה לבניהם (טור סי' קיג, אבודרהם ור"י בר יקר).

למען שמו - שבו נשבע הקב"ה שיגאלנו (טור שם) [והוא סיבה נוספת להבאת הגאולה, וע"ע בגר"א אבן שלמה יא, יג, ובטור שם].

באהבה - מכח אהבתו אלינו [ונחלקו האחרונים האם זה סיבה נפרדת להבאת הגאולה (וזו דעת הרש"ס בסידורו, הפלא יועץ בספרו בית תפילה) או שזו אינה סיבה נפרדת להבאת הגאולה אלא הדרך שבה הקב"ה יגאלנו מהגלות - עי' ערה"ש (סי' קיג ס"ט), ובעל הראשית חכמה (בספרו תוצאות חיים, שער ג)].

מלך – [יש להסתפק אם הכוונה למלך על ישראל, או שהוא מלך על כל העולם].

עוזר - בסיוע הנעזר (סידור הגר"א בפי' שיח יצחק לר"י מאלצאן, וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ה סי' קטו).

ומושיע - בלא סיוע אחר (שם).

ומגן - מציל לפני שהצרה מגיעה (שם, וע"ע ר"י אבן שועיב פ' ואתחנן).

ברוך אתה - מקור הברכות אתה.

ד' - אדון הכל.

מגן אברהם - שהגן על אברהם אבינו, ובזכותו יגן גם עלינו.

כוונת שמות השם

הוי"ה - אדון הכל, היה הוה ויהיה [ובקיצור – אדון הכל בתמידות] (טוש"ע סי' ה, ומקורם בארחות חיים מלוניל, דין מאה ברכות סי' ג, וספר המנהיג דיני תפילה אות מז, ובגר"א שם כתב שמקורם ברבנו יונה בספר היראה, אך שם הוא לענין ק"ש, וע"ע זוהר פר' פנחס, רנז:, ובמו"נ ח"א פס"א וסג, וספר העיקרים מאמר ב פכ"ח) וכך נוהגים בני ספרד. אך לדעת הגר"א (שם) הוא רק בק"ש, אבל בשאר המקומות די לכוון רק שהוא אדון הכל, וכן נראה להלכה דעת המשנ"ב (שם ס"ק ג).

אדנות - אדון הכל.

קה - לרש"י (ישעיה כו ד ותהלים סח ה) הוא מלשון "יִרְאָה", וכן בביאור הגר"א (יו"ד סי' רעו ס"ק יט) כתב שהוא לשון השם הנורא, והרד"ק (ישעיה כו ד, תהלים סח ה ופט ט, וע"ע אברבנאל שמות טו ב) פירש שהוא שם תואר שמשמעותו על היות העולם מאיתו (ועי' חגיגה יב, וב"ר יב, ועי' שו"ת חת"ס חו"מ סי' קצב).

אקיה - מהווה את הכל (גבורות השם למהר"ל פכ"ה, וע"ע רשב"ם וראב"ע שמות ג טו).

אקיה אשר אקיה – [כנ"ל מהווה את הכל] בשלימות (כנ"ל).

קל - השם חזק (עי' טור שם, רש"י בראשית לא, כט, ראב"ע שמות ג, טו, ביאור הגר"א יו"ד סי' רעו ס"ק יט. וע"ע יומא סז:, רש"י שם ובב"ב פח:, שמו"ר בשלח יב, פסיקתא זוטרא בראשית א, א., ובמדרש זוטא שיה"ש פ"א, ובאדרא רבא קלב, וע"ע רש"י בבראשית ו ב, לה ז, ושמות טו יא).

אלוקים - כל יכול (הטור שם (הועתק לשונו באבודרהם) כתב "תקיף אמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים" (והוכיח מהפס' ביחזקאל "וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח", שהוא לשון חוזק), והשו"ע שם כתב "תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם", ותוספת זו "בעל הכוחות כולם" היא מהרמב"ן בראשית א ב. וי"ל שהטור והשו"ע לא פליגי, וזוהי רק תוספת על הטור, ועיקר הדבר שהוא חזק וכל יכול, ולכן כתבנו את הקיצור – כל יכול, וע"ע במה שנתבאר במקורות לפירוש שם "קל").

אלוקינו - כל יכול, מנהיגנו (כנ"ל באלוקים, ובאלוקינו יש לכוון גם שהוא מנהיגנו, כמבואר בשו"ת הרשב"א ח"ה סי' נה (וכ"ה במלחמת מצוה, מודפס בתחילת ספר המאורות על ברכות), ובגר"א יו"ד סי' רעו, ועי' פסיקתא דר"כ, בחודש השלישי פס' כג, וברות רבה פתיחתא א, וע"ע ספרי דברים ו ב. ובאדרת אליהו בראשית א, וע"ע בית אלוקים למבי"ט שער היסודות פ"ו, וצ"ע בדברי הטוש"ע הנ"ל שפירשו את שם "אלוקים", והרי דבריהם הם בעיקר על ברכות כמש"נ בגיליון הקודם, ובברכות הרי אומרים "אלוקינו", ואעפ"כ הטוש"ע לא הזכירו את התוספת שצריך לכוון ב"אלוקינו", והרי אלוקים ואלוקינו הם שמות שונים, כמבואר בתהלים פר' מח ופר' סז).

אלוקֵי - כל יכול מנהיג את (ע"פ הנ"ל).

אלוקַי - כל יכול מנהיג אותי (ע"פ הנ"ל).

אלקיך - כל יכול מנהיג אותך (ע"פ הנ"ל).

אלקיכם - כל יכול מנהיג אתכם (ע"פ הנ"ל).

שקי - לרש"י (בראשית יז א) פירושו שדי באלוקותו לכל בריה, ולרמב"ן (שם) ולאבן עזרא (שמות ו ג) פירושו שמנצח ומשודד את כל הבריאה (וע"ע חגיגה יב. וב"ר מו, וע"ע רלב"ג בראשית יז א, רש"י תהלים צא א), ועי' מו"נ (ח"א פס"ג) ועי' הכתב והקבלה (במדבר כד ד).

צבקות - אות [-ניכר] בצבא שלו (חגיגה טז., שבועות לה, ונפסק ביו"ד שם שהוא קודש, ריטב"א שבועות שם, וכ"כ ברוקח בפי' ובא לציון, והוסיף "וניכר כבודו הגדול ביניהם", ועי' ראב"ע שמות ג טו, רד"ק ישעיה א כד, וע"ע שם פס' ט, ועי' רד"ק תהלים סט ז, ועי' אדר"נ נוסח ב פל"ח, וברכות לא [ונחלקו שם האם זה צבא השמים או גם צבא הארץ]).

הללוקה – נהגו להחמיר שהוא שם קודש, ומשמעותו הוא כמש"נ לעיל בשם קה (מסכת סופרים פ"ה ה"י, פסחים קיז., ירושלמי סוכה פ"ג ה"י , מגילה פ"א ה"ט).

והנה נחלקו שם האם זה שתי תיבות [מילים] ואז זה קודש, או שזה תיבה [מילה] אחת, ואז יש לדון אם זה חול ופירושו הוא הללוהו בהילולים הרבה, או שאף שזה במילה אחת זה קודש וכולל שם ושבח בבת אחת [ריב"ל בפסחים שם, אולם הט"ז (אהע"ז סי' קכט) על עמינדב נקט בדעת ריב"ל שהוא שתי מילים].

ולהלכה נחלקו בכך, שדעת התשב"ץ (ח"א סי' קעז) שהוא מילה אחת, וכן דעת הגר"א (אהע"ז סי' קכט ס"ק נב) ולכאורה נראה שלדעתם הוא חול.

אמנם דעת ספר האשכול (הל' ס"ת אות יז) שאף שהוא מילה אחת זה קודש (וכדעת הריב"ל בפסחים שם כנ"ל) וכ"מ באבודרהם (סדר ברוך שאמר ופסוד"ז) וכן נקט בדעת קדושים (סי' רעו ס"ק ח).

ודעת פסקי ריא"ז (סוף פסחים) והיש"ש (גיטין פ"ד בשמות גיטין סי' לא) והתוי"ט (סוכה פ"ד מ"ה) שזה שתי מילים וזה קודש, וע"ע בשו"ת שנות חיים (סי' לה).

ולמעשה צורת כתיבת מילה זו בזמננו, הנוהגים כנוסח בן אשר כותבים בשני מילים, והמנהג הנפוץ כמש"כ המנחת שי שהוא תיבה אחת, ולגבי שם קודש המנהג הנפוץ להחשיבו כשם קודש.