שו"ת בהלכות נפילת אפיים ותחנון (חלק ב')

תחנון לאחר התפילה בבית האבל

שאלה: המתפלל בבית האבל, האם לאחר שחוזר לביתו יאמר תחנון.

תשובה: אינו אומר.

מקור: פסק השו"ע (סימן קלא ס"ד) שאין נופלים על פניהם בבית האבל, וכתב הרוקח (סי' שטז הו"ד בט"ז יו"ד סי' שעו סק"ב) שלאחר שהאנשים מגיעים לביתם יאמרו תחנון, משום שכל הטעם שאין אומרים בבית האבל משום שיש שם מידת הדין, אבל לאחר שיצאו מבית האבל יאמרו תחנון [בשונה מחתן ומילה שהטעם שאינו אומרים תחנון הוא משום שחלה השמחה על כולם, שבזה אף לאחר שמגיע לביתו אינו אומר תחנון].

אולם בהלכ' תחנון כתב הט"ז (או"ח סי' קלא סק"ט וסק"י) שאף שהסברא נותנת שלאחר שיצאו מבית האבל יאמרו וכנ"ל, מ"מ כיון שנפילת אפים נתקנה רק בסמוך לשמו"ע, [וכפי שנתבאר בגיליון הקודם, דמטעם זה אין לדבר בין תפילה לנפילת אפים], כיון שבבית האבל לא אומרים תחנון מיד לאחר שמו"ע, אזי לא יאמרו גם לאחמ"כ. וכן פסק המשנ"ב (שם סק"כ) שלא אומרים תחנון לאחר שיצאו מבית האבל [ולעניין השלמת 'והוא רחום' ראה להלן].

ואף שהמג"א (סק"א, הו"ד במשנ"ב סק"ב) כתב שמותר להתפלל במקום אחד ולעשות נפילת אפים במקום אחר, דבריו אמורים באופן שהנפילת אפיים מיד לאחר שמו"ע, אבל נפי"א לאחר שנסתיימה התפילה, אין בזה את מעלת התחנון, ושוב אינו אומר.

השלמת תחנון לאחר התפילה

לא אמר תחנון מחמת שכחה

שאלה: אדם שלא אמר תחנון בתפילת שחרית (מחמת שכחה כגון שיצא לבית הכסא בזמן אמירת תחנון, או שסיים שמו"ע כשהציבור כבר סיימו תחנון ושכח לומר תחנון), וכבר נסתיימה התפילה לפני זמן רב. האם צריך\מועיל להשלים את אמירת התחנון זמן רב לאחר התפילה.

תשובה: אינו יכול להשלים את אמירת התחנון, כיון שלא נתקנה אמירת התחנון אלא בשעת התפילה בלבד ולא אחר כך [ואם נזכר מיד לאחר התפילה, ראה במקור].

מקור: נתבאר בגיליון הקודם ע"פ המבואר בגמ' בב"מ (נט:) ובשו"ע או"ח (סי' קלא ס"א) שאין להפסיק בין תפילה לנפ"א, כי נפילת אפים הוא חלק מהתפילה.

ואם עבר והפסיק בדיבור, נחלקו האחרונים האם יאמר נפילת אפים, ושורש מחלוקתם הוא האם רק יש איסור להפסיק אבל אם עבר והפסיק אינו מעכב, או שההפסק מעכב. הט"ז (שם סק"ט) סבר שהוא מעכב [וכדבריו לעיל, שאין אומרים תחנון לאחר שיצאו מבית האבל], אך הא"ר (שם סק"א וסק"ט) השיג על הט"ז וכתב שאף שיש איסור להפסיק בין התפילה לנפילת אפים, אעפ"כ אם עבר והפסיק אינו מעכב.

וצ"ב בדברי המשנ"ב, דמחד גיסא פסק (בס"ק ב) כדעת הא"ר שאין הפסק בדיבור מעכב, ולכן המפסיק בדיבור צריך ליפול על פניו, ומאידך פסק (בס"ק כ) כדעת הט"ז שהפסק בדיבור מעכבת, ולכן לא אומרים תחנון אף לאחר שיוצאים מבית האבל.

וצ"ל שלאחר סיום התפילה מתבטל מעלת התחנון [ולא ההפסק בדיבור הוא שמעכב, אלא סיום התפילה הוא המעכב].

ולפי"ז נראה שכיון שאמירת תחנון שייכת לתפילה, אזי אם נסתיימה התפילה לפני זמן רב, אין את מעלת התחנון.

אולם נראה שאם נזכר מיד לאחר סיום התפילה, יאמר תחנון, ובשונה מבית האבל ששם כיוון שלא אמר תחנון כדין, לפיכך לא יאמר אף לאחר שנסתיימה התפילה, משא"כ כאן שבדין היה עליו לומר תחנון, אזי יאמר אף לאחר סיום התפילה, אלא אם כן כבר הסיח את דעתו מהתפילה, ששוב אינו יאמר כיון שנפילת אפים היא חלק מהתפילה.

לא אמר תחנון מחמת שהציבור לא נוהגים לומר

שאלה: אדם שהתפלל במקום שלא אמרו בו תחנון שלא כדין, האם יכול\צריך להשלימו לאחר התפילה.

תשובה: ישלים את התחנון לאחר התפילה [באופן שאינו ניכר]. אך זמן רב אחר התפילה, אינו אומר [וכדלעיל].

מקור: לדעת הרוקח (דלעיל, וכ"פ הדרך החיים) שיש להשלים את התחנון לאחר שיוצאים מבית האבל, פשיטא שיש להשלים אף באופן זה.

ונראה שאף לדעת הט"ז והמשנ"ב (הו"ד לעיל) שאין להשלים את התחנון לאחר שיוצאים מבית האבל (משום שתחנון נתקן לאחר שמו"ע), הני מילי היכא שלא אמרו תחנון כדין, אך היכא שלא אמרו תחנון שלא כדין, יש להשלים את התחנון לאחר התפילה.

שליח ציבור שדילג על אמירת התחנון

שאלה: שליח ציבור שטעה, ומיד לאחר חזרת הש"צ התחיל לומר "קדיש" ודילג על אמירת "תחנון", כיצד ינהגו.

תשובה: יאמרו תחנון לאחר סיום הקדיש, מאחר ואמירת הקדיש באמצע אינה נחשבת להפסק בין השמונה עשרה לתחנון, ולאחר אמירת שהתחנון יאמר שוב חצי קדיש.

מקור: נתבאר לעיל שאף שאין להפסיק בין שמו"ע לנפילת אפים, בדיעבד אם הפסיק בדיבור, יאמר תחנון, אלא אם כן נסתיימה התפילה שבאופן זה לא יאמר תחנון, (עכ"פ לאחר זמן מסיום התפילה). ויש להסתפק האם אמירת קדיש נחשבת כהפסק המעכב את התחנון, שהרי כתב הראב"ד (הובא בשיבולי הלקט ח"א ריש סי' ח) שאמירת הקדיש נתקנה לאחר שמסיימים דבר מצווה (פסוקי דזמרה, שמו"ע, קריה"ת וכו'), וכיון שאמרו קדיש לאחר שמו"ע נחשב כסיום התפילה.

ואמנם יש לחלק שמה שנתבאר שאם נסתיימה התפילה אין אומרים תחנון, זהו במקום שדינו היה לא לומר תחנון [כמו לאחר סיום התפילה בבית האבל], משא"כ בהפסק של קדיש שהיה מחמת טעות באופן שגם התפילה לא נסתיימה (לעיל נתבאר דאף היכא שלא אמרו תחנון שלא כדין, כגון במניין שלא אומרים תחנון ללא סיבה אמיתית, או מחמת שכחה שלו או של הש"ץ, אף אם נסתיימה התפילה, יאמר את התחנון מיד לאחר התפילה), יתכן שזהו נחשב רק הפסק בדיבור וצריך לומר את התחנון אחרי הקדיש [ובדעת החזו"א יש סתירות בזה].

ולמעשה נראה שיאמרו תחנון, ולאחר אמירת התחנון יאמר שוב חצי קדיש, כיון שהקדיש נאמר על אמירת הפסוקים, וכיון שאמר את פסוקי התחנון יש לומר עליהם חצי קדיש [כמש"כ הלבוש בסי' קל"ב].

השלמת 'והוא רחום' לאחר התפילה

שאלה: אדם שלא אמר 'והוא רחום' בימי שני וחמישי, האם צריך\מועיל להשלימו עד השקיעה.

תשובה: יאמר עד השקיעה [חוץ מימים שלא אומרים בהם תחנון במנחה שאז יכול להשלים רק עד חצות].

מקור: כתב השו"ע (סי' קל"ד ס"א) שמי שלא אומר 'והוא רחום' הוא פורץ גדר. ואף שלעניין תחנון נתבאר שמקומו הוא רק לאחר התפילה [ולאחר שעבר זמן רב מהתפילה אין אומרים תחנון, ובאופן שלא אמרו תחנון כדין כגון בבית האבל, אף מיד לאחר התפילה אין אומרים], מ"מ 'והוא רחום' יש להשלים, משום שתחנון אמירתו רשות (כמו שנתבאר בגליון הקודם) ומקומו הוא רק לאחר התפילה, משא"כ 'והוא רחום' אינו רשות ואינו חלק מהתפילה, וכמבואר בט"ז (שם סק"ט) לעניין המתפללים בבית האבל, שלאחר שחוזרים לביתם לא אומרים תחנון אבל אומרים 'והוא רחום', וכן פסק המשנ"ב (סימן קלא סק"כ).

ואף שהט"ז (סק"י) חזר בו, וכתב שהמתפללים עם החתן לא יאמרו 'והוא רחום' אף בביתם [ובמשנ"ב כתב שיש מקילים בזה, וציין לט"ז הנ"ל סק"י], הני מילי היכא שלא אמר כדין, אך כאן שלא אמר 'והוא רחום' שלא כדין, יאמר עד השקיעה.

אמירת תחנון במקום שהציבור נוהג לא לומר

שאלה: המתפלל במקום שנוהגים שלא לומר תחנון שלא כדין, האם יאמר תחנון.

תשובה: יאמר, ואם הם עומדים (כגון באמירת 'עלינו' או הוצאת ספר תורה) - יאמר את התחנון בעמידה ללא נפילת אפים, אבל אם הם יושבים (כגון באמירת 'אשרי') - יאמר את התחנון בישיבה בלא נפילת אפים. ואם לא אמר, יאמר לאחר התפילה כמו שנתבאר לעיל (באופן שאינו ניכר).

מקור: עי' בגיליון הקודם מה שנתבאר בזה ממסכת דרך ארץ שלא ישב אדם בין העומדים, ע"ש.

השומע קדיש באמצע תחנון

שאלה: אדם שאוחז באמצע תחנון והחזן התחיל קדיש, מה יעשה.

תשובה: ימשיך לומר תחנון בעמידה, ויפסיק מאמירתו בכל פעם שצריך לענות 'אמן' (עפ"י רמ"א סי' נו ס"א, אזמרה לשמך 147).

תחנון בעת הוצאת ספר תורה

שאלה: אדם שסיים שמו"ע כשהציבור אוחזים בהוצאת ספר תורה. האם יאמר תחנון בעמידה בזמן שהציבור אומר את הפסוקים ו'בריך שמיה', או שיאמר תחנון אחר קריאת התורה בישיבה.

תשובה: יאמר תחנון בעמידה [ואם לא יספיק לאומרו עד קריאת התורה, יאמרנו אח"כ].

סליחות כאשר יש ברית או חתן

אם יש ברית או חתן בתענית ציבור - אומרים את כל הסליחות ואבינו מלכנו כרגיל, ורק אין אומרים תחנון. וכן הוא הדין בבית האבל (עי' ט"ז יו"ד סי' שפ"ד, פרי מגדים או"ח סי' תרפ"ה בא"א, ובלוח ארץ ישראל כתב שמקצרים בסליחות ואומרים עד 'להשם אלוקינו הרחמים והסליחות').

סדר התחנון כשהציבור מתפלל בנוסח אחר

שאלה: מי שנוהג לומר בשני וחמישי קודם תחנון ואח"כ 'והוא רחום' (עי' שע"ת סי' קל"א בשם הזוהר והאר"י ז"ל) ומתפלל במניין שנוהגים לאומר קודם 'והוא רחום'. איך ינהג.

תשובה: יאמר תחנון בסמיכה בלא נפילת אפיים (כיון שלא ניכר שמשנה ממנהג המקום), ובן אשכנז שמתפלל במנין של נוסח ספרד ינהג כמנהג המקום (כיון שניכר שמשנה ממנהג המקום).

מקור: כתב הכף החיים (סקל"ט) "נפילת אפים מיושב וכו' ואם הצבור אומרים תחנונים קודם נפילת אפים, ובצנעה נוהג כהאריז"ל ואינו יכול לישב כי הקהל עומדים, אומר נפילת אפים ע"י סמיכה" עכ"ד, ועיין מג"א (סימן תצג).

תחנון לאחר השקיעה

שאלה: ציבור שסיימו חזרת הש"ץ של מנחה בשקיעה, האם אומרים תחנון.

תשובה: המנהג שלא אומרים (המשנ"ב בס"ק יז כתב לומר בבין השמשות, אך המנהג שלא לומר, ועי' כה"ח ס"ק נא).