נאמר בפרשת השבוע "ואלה שמות בני ישראל", וכתב בעל הטורים "ראשי תיבות - ואדם אשר לומד הסדר שנים מקרא ואחד תרגום בקול נעים ישיר, יחיה שנים רבות ארוכים לעולם".

[עפ"י דברי הגמ' (ברכות ח.) "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, מאריכין לו ימיו ושנותיו"].

הקריאה

צורת הקריאה

בכל אופן וסדר שקוראים שנים מקרא ואחד תרגום יוצאים ידי חובה, אך ישנם שני אופנים לקריאת שמו"ת שהם מובחרים יותר:

א - לקרוא כל פסוק פעמיים ואח"כ התרגום של אותו פס'.

ב – לקרוא כל פרשה פתוחה או סתומה פעמיים ואח"כ לקרוא את התרגום.

להלכה -  דעביד כמר עביד ועביד כמר עביד.

יש הנוהגים לכתחילה לקרוא קריאה אחת עם הבעל קורא [מלבד קריאה נוספת של המקרא וכן קריאת התרגום, הנקראים בנפרד], ויש להם על מה לסמוך.

[לדעה ב' הנ"ל – יש להדגיש כי דווקא פרשה פתוחה או סתומה נחשבת הפסק פרשה, אך הפסק העליות אינו נחשב הפסק פרשה. ואותם הנוהגים לקרוא מידי יום חלק מהפרשה, יקפידו לסיים ביום ראשון בפרשה הפתוחה או הסתומה שלפני או אחרי עליית שני, וכן בשאר הימים].

קריאה בטעמים

מן הדין אין חיוב לקרוא שמו"ת בטעמים, אך ישנה מעלה בקריאת שמו"ת בטעמים ובפרט ע"פ קבלה.

לסיים השמו"ת במקרא

יש סוברים שצריך לסיים את הקריאה במקרא [דהיינו, לאחר שסיים לקרוא את הפסוק האחרון שנים מקרא ואחד תרגום, יחזור ויקרא את הפסוק פעם שלישית מקרא, כדי לסיים במקרא].

ולפי"ז מי שמחלק את הקריאה לכמה פעמים ואינו קורא את הפרשה כולה בבת אחת - יחזור ויסיים בפסוק מהמקרא בכל פעם שמפסיק.

האם מי שקורא תרגום ואינו מבין מה שאומר יוצא יד"ח

נראה שצריך להבין את התרגום, אך אף אם לא הבין - יצא ידי חובה.

קריאת ההפטרה, וקריאת המועדים

אין חיוב לקרוא את ההפטרה [אך יש הנוהגים כן], וכן אין חיוב לקרוא את קריאת המועד [בין של היו"ט ובין של שבת חוה"מ].

הפסק באמצע הקריאה

לכתחילה אין להפסיק בדיבור באמצע קריאת שמו"ת, אך לעניית אמן וקדושה, וכן לברכות עוברות [כגון ברכת ברקים ורעמים] או לצורך מצוה - מפסיק.

אם צמא באמצע השמו"ת, ורוצה לשתות - יכול להפסיק, לברך ולשתות.

קריאת שמו"ת למפרע

לכתחילה צריך לקרוא שמו"ת על הסדר. אמנם אם קרא למפרע [וכגון שהתחיל לקרוא עם הבעל קורא מעליית 'שני', ואח"כ השלים מתחילת הפרשה] – יצא ידי חובה.

שמו"ת עם פירוש רש"י

האם חובה לקרוא רש"י חוץ מתרגום, וכן האם הקורא שנים מקרא עם פירוש רש"י [במקום תרגום] יצא ידי חובה

מעיקר הדין אם קרא שנים מקרא ואחד תרגום, או שקרא שנים מקרא עם פירוש רש"י [במקום תרגום] יצא ידי חובה, אך ירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י.

מי שביכולתו לקרוא או תרגום או רש"י, מה משניהם עדיף

נחלקו הפוסקים בדבר, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

האם אפשר לקרוא על חלק מהפסוקים תרגום ועל חלק פירוש רש"י

נראה שאפשר [אמנם ירא שמים יקרא על כל הפרשה, גם תרגום וגם פירוש רש"י וכנ"ל].

האם צריך לקרוא פרוש רש"י בפה

אם קורא רק פירוש רש"י ולא קורא תרגום [כעיקר הדין] - צריך להוציא את המילים בפיו. אך אם הוא קורא פירוש רש"י בנוסף לתרגום [יראי שמים] - די שיקרא פירוש רש"י בהרהור.

הקורא שנים מקרא עם פירוש רש"י במקום תרגום [כעיקר הדין], כיצד ינהג בפסוק שאין עליו פירוש רש"י [או שרש"י פירש רק חלק מהפסוק]

אם רש"י לא פירש את הפסוק כלל - עליו לקרוא ג' פעמים מקרא, או לקרוא פעמיים מקרא ופעם אחת תרגום. ונראה שהאפשרות השנייה עדיפה.

אך אם רש"י פירש חלק מהפסוק - נראה שיצא ידי חובה בחלק שפירש רש"י.

זמן הקריאה

זמן קריאת שמו"ת לכתחילה

יש שכתבו שמצוה מן המובחר לקרוא שמו"ת בערב שבת, אך גם קריאה מעט מהפרשה מידי יום בשבוע, נכללת במצוה מן המובחר.

תחילת זמן קריאת שמו"ת

ממנחה של שבת אפשר לקרוא את הקריאה של שבת הבאה.

ונראה שהכוונה מזמן שמתפלל תפילת מנחה בעצמו, אך אם עדיין לא התפלל מנחה - אף שהציבור שרגיל להתפלל עמו כבר התפלל, ואף שעבר זמן מנחה קטנה - אינו יכול לקרוא כל עוד שלא התפלל בעצמו.

סוף זמן קריאת שמו"ת של אותה שבת

אם לא השלים שניים מקרא ואחד תרגום לפני הסעודה בשבת בבוקר, חייב להשלים זאת עד מנחה. ונראה שהכוונה שישלים עד שהוא בעצמו יתפלל מנחה.

השלמת פרשה בשבת שלאחריה

מי שנאנס ולא קרא שמו"ת עד אחרי שבת, חייב לקרוא עד סוף יום שלישי. ואם לא קרא עד יום שלישי, חייב לקרוא בהמשך השנה עד שמחת תורה.

המשלים לקרוא את הפרשה הקודמת בשבוע שלאחריו - לכתחילה יאמר קודם את הפרשה שהחסיר, ואחריה את הפרשה של השבוע הנוכחי, אך אין הדבר מעכב.

אבל אם יודע שלא יספיק בשום אופן לקרוא באותה שבת את שתי הפרשיות - יקדים את הפרשה של השבוע הנוכחי, וישלים את הפרשה החסרה לאחר מכן, כיון שלדעת רוב הראשונים לאחר מנחה של שבת כבר עבר זמן קריאת הפרשה.

סוף זמן השלמת הפרשה

סוף זמן קריאת השמו"ת הוא בשמחת תורה, עד שגומרים לקרוא בתורה את פרשת 'וזאת הברכה'.

החייבים בקריאת שמו"ת

קריאת שמו"ת – חובה או מצוה

קריאת שנים מקרא ואחד תרגום הינה חובה גמורה, אפילו לתלמידי חכמים שתורתם אומנותם. ומי שאינו קורא שמו"ת נקרא עבריין.

חינוך קטנים לשניים מקרא

יש לחנכו מגיל שיש בכוחו לקרוא ולהבין בעצמו מה שקורא, והוא גיל מאוחר יותר מגיל חינוך הרגיל [ופעמים רבות הוא קרוב לגיל בר מצוה].

בחור בר מצווה

ילד שהתחיל לקרוא שמו"ת בעודו קטן, ובאמצע השבוע נעשה בר מצווה - אינו צריך לקרוא שוב.

אבל תוך שבעה רח"ל

אסור לאבל לקרוא שמו"ת בימי השבעה, אך בשבת חובה עליו לקרוא [אך אין לו לקרוא בנוסף לתרגום גם פירוש רש"י, והמיקל בזה יש לו ע"מ לסמוך]. ונראה שאף אם האבילות תסתיים עד יום שלישי, יקרא בשבת.

נדונים נוספים

שניים מקרא ואחד תרגום בלילה

לכתחילה אם יכול לקרוא שמו"ת ביום- יקרא ביום. אבל אם אין לו זמן אחר לקרוא שמו"ת - יכול לקרוא אף בלילה. ובליל שישי ובליל שבת מותר לקרוא בלילה לכתחילה.

אכילה לפני סיום אמירת השנים מקרא ואחד תרגום

יש לסיים את אמירת השמו"ת לפני סעודת הפת של שבת בבוקר. אך להלכה מותר לאכול בקידוש הנעשה על עוגות לפני סיום אמירת שמו"ת.

קריאת שמו"ת בפסוקי דזמרה

לאחר אמירת 'ברוך שאמר' אסור לקרוא שמו"ת, ואף לא בין 'ישתבח' ל'יוצר אור'.

קריאת שמו"ת לפני חזרת הש"ץ

בימים שאומרים תחנון – אסור, מפני שאסור לדבר לפני תחנון. ובימים שאין אומרים תחנון – מותר [אך עפ"י הקבלה אסור לדבר כלל].

בן ארץ ישראל הנוסע לחו"ל ושומע את הפרשה פעם נוספת

בשנים שיש חילוקי פרשות בין א"י לחו"ל, אזי בן א"י שטס לחו"ל, ושומע שם את הפרשה פעם נוספת - אינו צריך לשוב ולקרוא שמו"ת פעם נוספת, כיון שקרא כבר פרשה זו בשבוע שעבר'. אמנם עליו להשלים את הפרשה שקוראים בא"י.

למקורות הדינים האמורים לעיל –ראה אזמרה לשמך גיליונות: 79,80,122,151,

שמיעת קריאת התורה עולה למקרא אחד

שאלה: האם השומע קריאת התורה בבית כנסת יוצא יד"ח קריאה אחת של מקרא, לדין שניים מקרא ואחד תרגום.

תשובה: כתב בשו"ת מהר"י מברונא (סי' קג בשם מהר"י וויל) דהשומע קריאת התורה בביהכ"נ לא יצא יד"ח שנים מקרא משום דלא קיימא בביהכ"נ רק לשמיעה ולא לקריאה.

כלומר, מאחר דהחיוב של קריה"ת הוא חיוב שמיעה, לכן אין בזה דין שומע כעונה, דבשומע כעונה השמיעה חשובה כעניה, ובקריה"ת כל החיוב הוא רק שמיעה וממילא לא יוצאים יד"ח שנים מקרא בשמיעת קריאת התורה כיון שלא נחשב שקרא קריאת התורה.

אכן בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תכה) מבואר דמהני בזה שומע כעונה. ועי' משנ"ב (סי' רפה סק"ב).