מוקצה (חלק ו) – מוקצה מחמת חסרון כיס

בגיליונות הקודמים התבארו דיני כלי שמלאכתו לאיסור וכלי שמלאכתו להיתר. בגיליון זה נעסוק בדיני מוקצה מחמת חסרון כיס.

כלי שמקפיד שלא להשתמש בו לצרכים אחרים אך לא מייחד לו מקום

שאלה: כלי שמקפיד שלא להשתמש בו לצרכים אחרים, אבל אינו מייחד לו מקום, האם הוא מוקצה מחמת חסרון כיס.

תשובה: נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס [ואפי' אם אינו יקר, כל עוד מקפיד שלא להשתמש בו לצרכים אחרים, נחשב מוקצה מחמת ח"כ].

מקור: בגמ' (שבת קכג.) נאמר על "סיכי, זיירי ומזורי" [-כלי הצבעים או האורגים], שנחשבים כמוקצה מחמת חסרון כיס "דכיון דקפיד עלייהו [-שלא ייהרסו] מייחד להו מקום". ובלשון הגמ' מבואר שצריך ב' תנאים כדי שייחשב מוקצה מחמת חסרון כיס, גם שיקפיד על הכלי [ואינו משתמש בו לצרכים אחרים], וגם שייחד לו מקום, וכ"ד הבית מאיר (הו"ד בשעה"צ סי' שי ס"ק יט, ועי' בה"ל סי' שח ד"ה חוץ).

אמנם הרמב"ם (הל' שבת פרק כה) והרא"ש (שבת פי"ז סי' ד) והשו"ע (סי' ש"ח ס"א) לא הזכירו ענין יחוד מקום, ומבואר מדבריהם שאף כלי שאינו מייחד לו מקום אלא רק מקפיד שלא להשתמש בו לצרכים אחרים, נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס, וכ"ד המג"א (הו"ד במשנ"ב סי' שי ס"ק כז).

ולדבריהם צ"ל דבלשון הגמ' "קפיד עלייהו ומייחד להו מקום", אין הכוונה לשני תנאים נפרדים, אלא כל כלי שמקפיד עליו שלא להשתמש בו לצרכים אחרים הרי הוא מוקצה מח"כ, וענין 'יחוד מקום' הוזכר מפני שבדר"כ דבר שמקפידים שלא להשתמש בו לצרכים אחרים, מייחדים לו מקום, אך אי"ז תנאי המעכב, ואף אם לא מייחדים לו מקום, נחשב מוקצה מח"כ.

כלי שמקפיד שלא לתת לילדים לשחק בו

שאלה: האם כלי שמקפיד עליו שהילדים לא ישחקו בו נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס.

תשובה: כלי שלא מקפיד עליו להשתמש בו לצרכים אחרים, אף שמקפיד שהילדים לא ישחקו בו, אינו נחשב מוקצה מחמת ח"כ.

ויש לדון בדין מכשיר פלאפון העלול להישבר, ומקפידים שלא ליתנו לילדים, כיון שמשתמש בו לצרכים נוספים [וכגון להתעורר ע"י שעון מעורר המכוון מערב שבת. ואף שכיוון ההתראה הינו מלאכת איסור, כיון שהשימוש בהתראה המוכנה כבר, הינו שימוש היתר], אינו מוקצה מחמת ח"כ.

מוקצה מחמת חסרון כיס בכלי שמלאכתו להיתר

שאלה: האם יתכן שכלי שמלאכתו להיתר יהיה מוקצה מחמת חסרון כיס.

תשובה: לא נאמר דין מוקצה מחמת חסרון כיס בכלים שמלאכתם להיתר, אלא רק כלים העומדים לסחורה או כלים שמקפידים שלא להזיזם נחשבים מוקצה מחמת חסרון כיס.

ולכן אף בגד או כלי יקר שמקפידים שלא להשתמש בו בדר"כ, אין דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס, מפני שישנם מקרים [חריגים] שכן ישתמשו בהם שימוש המותר בשבת.

אך כלים שמלאכתם לאיסור, שהכלי מיועד למלאכת איסור ומקפידים שלא להשתמש בו לצרכים אחרים [אפי' לא לצרכים המותרים בשבת], נחשבים מוקצה מחמת ח"כ.

וכן כלי פסח שאין משתמשים בהם בשום מקרה במהלך השנה, הרי הם מוקצה מחמת ח"כ [בשונה מבגדים, שכן ישתמשו בהם לעיתים נדירות, וכנ"ל].

מקור: מבואר בשו"ת הרא"ש (כלל כב סי' ח) שמוקצה מח"כ הוא רק בכלי שמלאכתו לאיסור, וכן מבואר בחידושי הרא"ה (ביצה יא. ד"ה מיהו), וכן פסק שו"ע הרב (סי' שח ס"ד), והתוספת שבת (סי' שי סקי"ג).

והנה מבואר בגמ' (שבת מה:) שרבה ורב יוסף אמרו שמנורה אסורה בטלטול [דנחשבת מוקצה מחמת ח"כ], הואיל ואדם קובע לה מקום ואינה מזיזה משם. ואביי הקשה על דבריהם אמאי מותר לטלטל כילת חתנים, והרי אדם מיחד לכילה מקום. אלא מוכח שאף דבר שאדם מיחד לו מקום, מותר בטלטול.

אמנם כתבו תוס' (שם ד"ה והא בשם הרשב"א) שאף שאביי סובר שיחוד מקום לא אוסר את הכלי בטלטול, היינו דווקא ביחוד מקום של מנורה וכילה, שאינו קביעות גמורה, אך הוא מודה שכלים שקובע להם מקום לגמרי, אסורים בטלטול, ומסיים תוס' "כדאמר בפרק כל הכלים (קכג.)".

והקשה הפנ"י על השוואת התוס' בין קביעות מקום במנורה וכילה (שבת מה), לקביעות מקום בכלי הצבעים והאורגים (שבת קכג), שדווקא בכלי הצבעים נחשבים מוקצה מחמת ח"כ כיון שהם כלים שמלאכתם לאיסור, אך מנורה וכילה אינם מוקצה מחמת ח"כ משום שהם כלים שמלאכתם להיתר [ואף אם היה בהם קביעות גמורה, לא היו מוקצים מחמת ח"כ].

והביא הפנ"י ראיה לדבריו, שאין מוקצה מחמת ח"כ בכלים שמלאכתם להיתר, מלשון הטוש"ע (ריש סי' שח). אולם הראש יוסף (שבת שם) כתב לחלוק על הפנ"י, ודחה את ראייתו מלשון הטוש"ע, וכתב שמדברי התוס' שהשוו את הסוגיות מוכח שאף כלים שמלאכתם להיתר יכולים להיות מוקצים מחמת ח"כ.

[התהילה לדוד (סי' שח סק"א) נקט כדברי הפנ"י שרק בכלים שמלאכתם לאיסור יש דין מוקצה מח"כ, ויישב את דברי תוס' שהשווה את הסוגיות, מכיוון שגם מנורה וכילה הם כלים שמלאכתם לאיסור. ואין להקשות מהא דסכין של שחיטה ביו"ט הינו מוקצה מחמת חסרון כיס (עיין רעק"א ביצה ב:) אע"פ ששחיטה ביו"ט מותרת. די"ל דכיוון דרק שחיטה לצורך אוכל נפש מותרת, ושחיטה שלא לצורך יו"ט אסורה, לפיכך נחשב מוקצה מח"כ].

הזזת מקרר בשבת

שאלה: האם מקרר שמקפידים עליו שלא להזיזו נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס.

תשובה: על אף שהוא כלי שמלאכתו להיתר, הוא מוקצה מחמת ח"כ. ומ"מ מותר לפתוח את דלת המקרר, אף שהוא עצמו מוקצה, אין הדלת מוקצה מפני שאפשר לחלק כלי לשני חלקים (ראה אזמרה לשמך 225).

מקור: מבואר במשנ"ב (סי' שח סק"ח) שכלים שמקפידים שלא להזיזם ממקומם כדי שלא ייהרסו ויתקלקלו, הרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס.

ואין זה סתירה לאמור לעיל שדין מוקצה מחמת חסרון כיס נאמר רק בכלי שמלאכתו לאיסור ולא בכלי שמלאכתו להיתר, מפני שמקרר ושאר כלים כבדים דומים בענין זה לכלי שמלאכתו לאיסור, דשניהם אינם עומדים לטלטול בשבת [ולכן אם מקפידים שלא להשתמש בו לצרכים אחרים, הרי הם מוקצים מחמת ח"כ], משא"כ כלי שמלאכתו להיתר שאפשר להשתמש בו בשבת, לא נאמר בו דין מוקצה מחמת ח"כ, אף אם מקפידים עליו [ולהלן יתבאר דין כלים העומדים לסחורה].

תמונה על הקיר

שאלה: האם תמונה או שעון התלויים על הקיר נחשבים מוקצה מחמת חסרון כיס.

תשובה: לדעת המשנ"ב אינו מוקצה, ולדעת החזו"א הוי מוקצה. ולענין החזרת התמונה על הקיר בשבת, ראה במקור.

מקור: כתב החזו"א (סי' מג סקי"ז) שכל דבר שמייחדים לו מקום בקביעות, דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, ודי בתנאי של קביעות מקום לבד להחשיבו כמוקצה מח"כ, ולכן תמונה הוי מוקצה.

אולם מדברי המשנ"ב (הנ"ל, סי' שח סק"ח) שכלי שמקפידים שלא להזיזו כדי שלא יתקלקל הוי מוקצה, נראה שבאופן שאין מקפידים שלא יתקלקל, הייחוד מקום לבד לא מחשיבו כמוקצה, ולכן תמונה לא הוי מוקצה (ועי' משנ"ב סי' שח ס"ק קסח).

ובנדון החזרת התמונה על הקיר בשבת – מותר (סי' שטו ס"א), ולדעת החזו"א (סי' נב סקי"ג) יש בזה משום איסור 'בונה'.

חפץ זול

שאלה: האם דיני מוקצה מח"כ נאמרו רק בחפצים יקרים או אפי' בחפצים זולים [וכגון שווים שקל אחד].

תשובה: דיני מוקצה מחמת חסרון כיס נאמרו אף בחפצים זולים, ואם מלאכתם לאיסור ומקפידים שלא להשתמש בהם לצרכים אחרים, נחשבים מוקצה, וכדלהלן בנדון מחברת ודפדפת.

מוקצה בדפים, מחברות ודפדפות

שאלה: האם דפדפת ומחברת ריקה נחשבים מוקצה מחמת חסרון כיס.

תשובה: דפדפת ומחברת ריקה נחשבים מוקצה מחמת ח"כ [אך אם כבר התחילו לכתוב בהן, אינן מוקצה], אולם דין דף בודד- תלוי בבעלים, וראה במקור.

מקור: המג"א (ס"ק י) כתב שהן מוקצה, דכיוון שעומדים לכתיבה, מקפיד עליהן, וכ"פ המשנ"ב (ס"ק ג).

וכ"כ הבא"ח (שנה ב, פרשת מקץ ה"ד) וז"ל "וכן נייר חלק, אם הוא חשוב מאד שהוא מיוחד לכתוב בו אגרות דוקא, ואין משתמשין בו תשמיש אחר לכרוך בו איזה דבר... אסור לטלטלו".

ויל"ע האם אף בזמננו דף בודד נחשב מוקצה מח"כ מפני שעומד לכתיבה [ומה שנותנים לילדים לצייר עליו, אינו מתירו, כיון שבעיקרו עומד לכתיבה], או שמא כיון שאינו חשוב כלל אי"ז מוקצה מח"כ. ונראה יותר שמכיוון שאף חפץ זול נחשב מוקצה מח"כ, לכן מחברת שלימה ריקה וכן בריסטול המשמשים לכתיבה בלבד הוי מוקצה מח"כ, אך דף בודד – תלוי בכל אחד לפי מה שמקפיד עליו – מי שמשתמש בו לפעמים לצרכי משחק, אצלו דף אינו מוקצה, אך מי שמקפיד להשתמש בו רק לכתיבה או להדפסה, אצלו דף כן הוי מוקצה מח"כ [אע"פ שאינו חשוב].

במי נמדד ההקפדה שלא להשתמש בחפץ – בבעלים או ברוב העולם

שאלה: האם חפץ שהבעלים לא מקפיד שלא להשתמש בו לצרכים אחרים, אך רוב העולם כן מקפיד על כך, נחשב מוקצה מח"כ משום מנהג העולם, או שהדבר תלוי בבעל החפץ, ואינו מוקצה.

תשובה: הדבר נקבע לפי הבעלים, בין לקולא ובין לחומרא. ולכן אדם הנוהג לפעמים להניח מצלמה על דפים [בשביל שלא יתפזרו ברוח], לדידו המצלמה לא הוי מוקצה מח"כ, אף שלרוב העולם היא כן מוקצה מח"כ, כיון שהם מקפידים על כך.

מקור: מג"א (ס"ק ג) ומשנ"ב (שם סק"ו). ואף שהמצלמה אינה מוקצה מחמת ח"כ, לכתחילה אין לטלטלה, וכדין כלי שמלאכתו לאיסור שאין לו מלאכת היתר, אך בשעת הדחק מותר לצורך גופו ומקומו (ראה אזמרה לשמך גיליון 226). [ומה שמניח את המצלמה על דפים, אין זה נחשב שיש לו מלאכת היתר, כיון שאין זה שימוש חשוב. וכן אין זה שימוש של הכלי, שהרי ניתן להניח כל חפץ שהוא על דפים, ואין זה שימוש של החפץ].

שטרות כסף, צ'קים, דרכון, רישיון, חוזים

שאלה: כיצד מוגדרים החפצים הנ"ל בדיני מוקצה.

תשובה: מוקצה מחמת חסרון כיס, והרבה מהנ"ל מוקצה מחמת גופו.

מקור: כיון שמיועדים למלאכת איסור ומקפידים שלא להשתמש בו לצרכים אחרים, נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס.

גדר מוקצה מחמת חסרון כיס - סיכום

כלים שמלאכתם לאיסור, דהיינו שהכלי מיועד למלאכת איסור [אף אם החפץ זול] והבעלים מקפיד שלא להשתמש בו לצרכים אחרים [אפי' לא לצרכים המותרים בשבת], נחשבים מוקצה מחמת ח"כ.

אולם כלים שמלאכתם להיתר נחשבים מוקצה מח"כ, רק אם מקפידים שלא להזיזם כלל או שלא להשתמש בהם כלל.