הגדרת מוקצה מחמת גופו

שאלה: כיצד ניתן לדעת האם החפץ שלפנינו אינו כלי כלל, ודינו 'מוקצה מחמת גופו', או שהוא כלי שמלאכתו לאיסור/להיתר.

תשובה: כל חפץ שאדם לא שומר עם שאר חפציו, כגון אבנים, חול ועצים– אינו נחשב כלי, והוי מוקצה מחמת גופו.

מקור: כתב בשו"ת הרא"ש (כלל כב אות ח) "דבר המוקצה מחמת גופו כאבנים ועצים, מעות וכיוצא בהם, שאין לו תורת כלי" [ועי' רמב"ם (הל' שבת פכ"ה ה"ו) מש"כ בזה].

והב"י (סי' שח בהקדמה, אות ג) כתב "כל דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון אבנים ומעות וקנים ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובעלי חיים וגרוגרות וצמוקים שהם מונחים במקום שמייבשים אותם, וכל כיוצא בדברים אלו דלא חזו, וזהו מוקצה מחמת גופו". והובאו דבריו במשנ"ב (הקדמה לסי' שח).

ונראה שהטעם שכל החפצים הללו אינם נחשבים כלי, ודינם 'מוקצה מחמת גופו', הוא מפני שאדם לא שומר חפצים אלו עם שאר חפציו.

והטעם שגרוגרות וצימוקים הוי מוקצה, הוא מפני שכל ההיתר לטלטל אוכל, אע"פ שאינו כלי, הוא מפני שם האוכל שבו. וא"כ דווקא אוכל שראוי למאכל אדם או למאכל בהמה – שם אוכל עליו, אך גרוגרות וצימוקים [שדחאם בידיים] שאינם ראויים למאכל, אין עליהם שם אוכל, והרי הם מוקצה.

כמו כן אדם אינו כלי, ולפיכך כשהוא מת, הרי הוא מוקצה.

ולהלן יתבאר הטעם שכסף ובעלי חיים הם מוקצים.

שטרות ומטבעות כסף

שאלה: כיצד מוגדרים שטרות ומטבעות כסף בדיני מוקצה.

תשובה: מוגדרים כמוקצה מחמת גופו.

מקור: בדברי הרמב"ם והרא"ש והב"י (שהובאו לעיל), וכן בדברי המשנ"ב (בהקדמה לסי' שח, שם ס"ק יג, סי' שי ס"ק כד) נתבאר שמעות הוי מוקצה מחמת גופו.

ואף שכסף עומד לשימוש רב פעמי, ומעבירים אותו מאדם לאדם, אעפ"כ אינו נחשב כלי שמלאכתו לאיסור, אלא הוא אינו כלי כלל, מפני שאין השימוש בגוף הכסף, אלא הכסף הוא רק אמצעי לקנות בו מצרכים [וכסף שאינו מתקבל בחנויות, אין לו שום שימוש], ולכך כסף הוי מוקצה מחמת גופו.

ובספר מנחת שבת (סי' פח ס"ק מא, סי' צ סוס"ק כב) כתב ששטרות כסף הם גם מוקצה מחמת חסרון כיס.

כרטיסי אשראי, צ'קים, כרטיס קופת חולים, רב קו, תווי קניה וזיכויים

שאלה: כיצד מוגדרים החפצים הנ"ל בדיני מוקצה.

תשובה: מוגדרים כמוקצה מחמת גופו, והרבה מהנ"ל מוגדרים גם מוקצה מחמת חסרון כיס.

מקור: כיון שהשימוש אינו בגוף החפצים הנ"ל, אלא הם רק אמצעי לשלם וכו', לפיכך אינו נחשב כלי. כמו כן לפעמים הם מוקצה מחמת שהם שטרי הדיוטות [ויתבאר בס"ד בגיליון הבא בהרחבה]. ועי' במנחת שבת (שצוין לעיל).

משחת נעלים, אבקת ומרכך כביסה, נרות שעווה, גפרורים ושאר חומרי בעירה כגון נפט ודלק

שאלה: כיצד מוגדרים החפצים הנ"ל בדיני מוקצה.

תשובה: מוגדרים מוקצה מחמת גופו.

מקור: נראה שמאחר שהם מתכלים אין להם שם כלי, כמו שנתבאר באזמרה לשמך גיליון 226.

אקונומיקה

שאלה: כיצד מוגדרת אקונומיקה בדיני מוקצה.

תשובה: מאחר ורגילים להשתמש באקונומיקה לשטיפת כיורים ובית הכסא, אזי אינה מוקצה [ואף שמתכלה בשימושה, מ"מ יש לה שימושי היתר, ואינה מוקצה].

מקור: הנה מבואר בגמ' (שבת צה) ובשו"ע (סי' שלז) שאסור להדיח [-לנקות] את הקרקע בשבת, ועפי"ז יש לדון האם מותר לנקות בשבת את הכיורים ואת בית הכסא, מפני שהם מחוברים לקרקע. אולם להלכה נראה שהאיסור נאמר דווקא בקרקע ולא במחובר לה, ומותר לשטוף ולנקות את הכיורים ואת בית הכסא בשבת. וכיון שרגילים לנקותם באקונומיקה, אינה מוקצה.

אציטון וטינר להסרת צבע וניקוי משטחים

שאלה: האם מותר לטלטל בשבת אציטון או טינר המיועדים להסרת צבע מהגוף ולניקוי משטחים, או שהם מוקצה מחמת גופו ואסור.

תשובה: אציטון וטינר אינם מוקצה, כיון שמיועדים גם לשימוש היתר בשבת.

מקור: מותר להסיר צבע מהגוף בשבת, כפי שנתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 56 (ועי' חיי אדם כלל מ סע' ח), ולפיכך אינם מוקצה.

חיות מחמד, אקווריום דגים, תוכים ואפרוחים

שאלה: כיצד מוגדרים בעלי החיים הנ"ל בדיני מוקצה.

תשובה: יש להחמיר שדינם כמוקצה מחמת גופו, ולילדים עד גיל מצוות יש להקל.

מקור: מבואר בגמ' (שבת מה, קכח) שבעלי חיים נחשבים מוקצה מחמת גופו, וכן פסק השו"ע (סי' שח סע' לט) שאסור לטלטל בהמה חיה ועוף.

ובטעם הדבר ביאר הר"ן (שבת קכח) "משום שמטלטל מידי דלא חזי", והמגיד משנה (הל' שבת סוף פרק כה) ביאר "לפי שאינם ראויים", ובב"י (בהקדמה לסי' שח) ובמשנ"ב (שם בהקדמה, וס"ק מו) מבואר "דהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים דהא לא חזו".

ונראה לבאר שבעלי חיים אין שם 'כלי' עליהם, וכיון שאין להם שימוש המותר בשבת בעודם חיים, הרי הם מוקצה מחמת גופו. ואף שלאחר מיתתם של הבע"ח הטהורים הם יהיו מותרים באכילה, כיון שמחוסר מעשה, אסורים בטלטול.

אמנם לגבי חיות מחמד נחלקו הראשונים האם נחשבים מוקצה. דעת המהר"ח אור זרוע (סי' פא) שאינם מוקצה, וביאר טעמו וז"ל "נראה לי להתיר לטלטל עופות המצפצפים בקול נאה בכלובו וכו', כיון שבני אדם נהנים בקולם, לאו מוקצים נינהו, מידי דהוי אסליקוסתא [עשב נאה] שהיא למראה. וקול ומראה כי הדדי נינהו לענין מעילה. וצא ולמד מכל כלי שיר, דאי לאו גזירה שמא תפסק נימא, היה מותר לטלטלן ולשורר בהן".

אמנם הרא"ש השיב לו על זה (שם סי' פב) "ועל העופות, לא מלאני לבי להתיר, דאין ללמוד היתר שמוש בעלי חיים מהיתר כלים. דאף כלי שמלאכתו לאיסור, לצורך גופו ולצורך מקומו מותר. אבל צרורות שבחצר, אפילו צריך מהם צורך גדול, אסור לטלטל, משום דאין תורת כלי עליהם, הכי נמי בבעלי חיים. ויש לאסור יותר בבעלי חיים דאין משתמשין בבעלי חיים, ולא פלוג רבנן בבעלי חיים" [ועי' בשו"ת הלק"ט (ח"א סי' מה) מה שהוכיח מהתוס' (ב"מ מו:)].

ובתוס' (שבת מה: ד"ה הכא) הביא שיטת הר"ר יוסף, שבעלי חיים אינם מוקצה כיון שראויים להיות משחק לתינוק בוכה, ותוס' חלקו עליו וס"ל שגם באופן זה הוא מוקצה, עיי"ש. ובשו"ע הרב (סי' שח סע' עח) פסק כדברי התוס' [ותוס' הרא"ש (שם) הקשה שלפי"ז יהיה מותר לטלטל אבן יפה, ע"ש, וכן בהגהות אשרי (שבת פ"ג סכ"א)].

ויל"ע לדעת הראשונים הסוברים שאי"ז מוקצה, הרי אסור להשתמש בבעלי חיים בשבת (שבת קנד:, ביצה לו:, שו"ע סי' שה סי"ח, ובמשנ"ב שם ס"ק סב, ושו"ע סי' שלט ס"א). וצ"ל שמשחק אינו נחשב שימוש, וצ"ב.

ולענין אקווריום דגים – אם אין רגילים להזיזו כלל ממקומו, יש לדונו כשעון קיר, התלוי במח' משנ"ב וחזו"א (ראה אזמרה לשמך גיליון 232).

כלי לא טבול

שאלה: האם כלי לא טבול מוגדר מוקצה.

תשובה: אינו מוקצה.

מקור: בשו"ע (סי' שח סע' מז) הובאו ב' דעות אם בגד שעטנז הוי מוקצה או לא, ולהלכה הכריעו האחרונים כהיש אומרים הראשון, שנחשב מוקצה [משנ"ב (ס"ק קסא) וכה"ח (ס"ק רסג)].

אמנם נראה לחלק בין שעטנז לכלי לא טבול, מפני הדעות המתירות לטבול כלי בשבת (סי' שכג ס"ז), ואף להלכה שאסור לטבול כלים בשבת, כיון שמותר להקנותם לגוי (כמבואר שם) ואז להשתמש בהם, ממילא אינם מוקצה.

קמח ובצק

שאלה: כיצד מוגדרים קמח ובצק בדיני מוקצה.

תשובה: קמח ובצק נחשבים מוקצה מחמת גופו.

מקור: כ"כ הרא"ש (ביצה פ"ג סי' יז), וכ"פ המשנ"ב לגבי קמח (סי' שכה סקט"ז) ולגבי בצק (סי' רנד סק"מ, סי' שיח סקנ"ב, סי' שכה סקט"ז).

ואף שמברכים על קמח ובצק שהכל, כיון שנהנה קצת, מ"מ כיון שאין רגילים לאוכלם, אסור לטלטלם בשבת.

טבל, תרומות ומעשרות וחלה

שאלה: כיצד מוגדרים החפצים הנ"ל בדיני מוקצה.

תשובה: מוקצה מחמת גופו.

מקור: מבואר בגמ' (שבת מג. ובתוס' שם, וכן בדף קכו:) שטבל הוי מוקצה, וכן מבואר (שם קכו:) שתרו"מ הוי מוקצה.

ונראה בטעם הדבר, מפני שכל ההיתר לטלטל אוכל, אע"פ שאינו כלי, הוא מפני שם האוכל שבו. וא"כ דווקא אוכל שראוי ומותר למאכל– שם אוכל עליו, אך טבל ותרו"מ וחלה האסורים באכילה, אין עליהם שם אוכל, והרי הם מוקצה.

ביצים חיות

שאלה: האם ביצים חיות בזמנינו הם מוקצה.

תשובה: אינם מוקצה.

מקור: מבואר בשו"ע (סי' שכח סל"ח) שביצה חיה אינה מוקצה. ואף שבזמננו פחות מצוי שאוכלים ביצה חיה [ובגיליון הבא יתבאר בס"ד שמטעם זה י"א שבשר חי הוי מוקצה בזמננו, מפני שאין רגילים לאוכלו כלל], מ"מ אינה מוקצה כיון שאף בזמננו יש שגומעים ביצה חיה מסיבות שונות [וכגון חזנים].

גליל נייר טואלט

שאלה: האם מותר לטלטל בשבת גליל נייר טואלט המונח על השולחן, לצורך מקומו.

תשובה: מותר, דחשיב כלי שמלאכתו לאיסור.

מקור: יש לדון האם גליל נייר טואלט הוא רק כלי שמלאכתו לאיסור או שמא הוא מוקצה מחמת גופו, מפני שלא מצוי שמשתמשים בו כשהוא מחובר.

ונראה שכיון שכשאין אפשרות אחרת משתמשים בו כשהוא מחובר, וכן מותר לחתוך את הנייר בשינוי כשאין לו נייר אחר (ראה אזמרה לשמך גיליון 161), לכך אינו מוקצה מחמת גופו. ואף שהיה מקום לדון שאדם שיש לו נייר טואלט חתוך בבית, לדידו הגליל יהיה מוקצה, מ"מ להלכה נראה שאינו מוקצה מחמת גופו.

גלילי מפת ניילון, נייר כסף, נייר סופג או ניילון נצמד

שאלה: האם מותר להשתמש בגלילים הנ"ל כשהם מחוברים, וכגון ששכחו לחתוך מפה בערב שבת, ורוצים להשתמש בה מבלי לחותכה מהגליל.

תשובה: אסור, מפני שהגליל הוי מוקצה מחמת גופו.

מקור: יש לדון אם דינם כלי שמלאכתו לאיסור או מוקצה מחמת גופו. ונראה שאף שאפשר להשתמש בגליל גם כשהוא מחובר, מ"מ כיון שלא מצוי שמשתמשים בו כך, נחשב מוקצה מחמת גופו.

ובאופנים שמצוי שמשתמשים בגליל השלם, אינו מוקצה.