דיני קדימה בברכה אחרונה

האם מקדימים ברכת 'על המחיה' לברכת 'בורא נפשות'

נקדים שני כללים הנוגעים לנידון -

א. מי שלפניו שתי מצוות, אחת מדאורייתא ואחת מדרבנן, הכלל הוא שמצוה דאורייתא קודמת למצוה דרבנן (פני יהושע וצל"ח ברכות נא', נוב"י קמא או"ח לט' ומא', רעק"א או"ח בגליון השו"ע סי' ז' וסי' תפט', ארצות החיים סי' כה' ס"ק א'. אולם בשאגת אריה סי' כב' פליג על זה).

ב. מצוה מדרבנן שהיא תדירה וכנגדה מצוה דאורייתא שאינה תדירה שהיא נחשבת 'מקודש' – יש שכתבו
(רעק"א בגליון השו"ע סי' ז') שהוא כדין תדיר ומקודש שנסתפקו בזה בגמ' בזבחים (צא'.) וקיי"ל איזה מהם שירצה יקדים (רמב"ם פ"ט מתמידין ומוספין). אבל דעת רוב האחרונים (ויש לכך ראיות מכמה ראשונים, ועי' ריטב"א מכתם רשב"ץ מאירי בברכות נא') - שיש להקדים את התדיר.

האוכל מיני מזונות ושותה עמהם מים, ומחוייב כעת לברך 'על המחיה' ו'בורא נפשות', פסק הבה"ל (סי' רב' ד"ה 'ברכה אחת') בשם הפמ"ג שיברך המעין שלש קודם דהיא חשובה. ובטעם שהיא ברכה חשובה יותר כתב הפמ"ג שם (א"א כה'): 'דמעין שלש ראוי להקדימו שמבורר טפי וברכה מן התורה, ו'בורא נפשות' רבות דרבנן, וכתב עוד שם (אות כו') שמעין שלש קודם, דהוא דבר תורה, וברכה פרטית, וחשובה כמו ברכת המזון, עי"ש.

ובאשל אברהם (בוטשאטש או"ח סימן ריא' ד"ה עוד) כתב – 'נראה מזה ברור דכל הני דיני קדימה שבסימן זה המה ג"כ לענין ברכה אחרונה. ודין זה נכון וברור בלי פקפוק בכל האופנים'.

ויש להקשות שבסי' קסה' במג"א (ס"ק ג') כתב בשם מהרש"ל [בשו"ת סי' צז', הובא בהגהות רעק"א סי' ז'], שאם אכל דבר שחייב לברך עליו 'בורא נפשות' ושכח והטיל מים - יברך 'אשר יצר' קודם מפני שהיא תדירה, וכן משום שאין לה שיעור, משא"כ בברכה אחרונה, ע"כ. ומבואר ש'אשר יצר' קודם ל'בורא נפשות' כי הוא יותר תדיר [מצוי]. ואם כן לכאורה ה"ה הכא יש להקדים ברכת 'בורא נפשות' שהיא תדירה הרבה יותר מברכת 'על המחיה'.

ונראה ליישב בשני אופנים –

א. י"ל שבברכות הנהנין בין בברכה ראשונה ובין באחרונה אין דין להקדים את התדיר, (וכדמוכח להלן באות ב'), אלא הולכים לפי חשיבות הברכה כפי הסדר שקבעו חז"ל ולא הולכים בתר התדיר.

ב. כידוע בברכה ראשונה יש להקדים 'מזונות' ל'שהכל' כי ה'מזונות' היא ברכה יותר מפורטת, ויש להקשות הרי 'שהכל' הוא יותר מצוי [תדיר] וא"כ יש להקדימו. והטעם הוא, כיון שברכות הנהנין הן רשות, לכן אין דין להקדים בהן את התדיר, ויש לדון לגבי ברכה אחרונה האם גם ניתן לומר סברא זו, שהרי מצינו בריטב"א בברכות (לה'.) ובמחזור ויטרי (סי' ע') וכן ברוקח (סי' שמב') שכתבו שבנ"ר רשות הוא, ולכן יש להקדים את ברכת 'על המחיה' למרות שהבנ"ר יותר מצוי (עי' שו"ת שאגת אריה סימן כב', שברשות אין דין להקדים את התדיר).

עוד יש לדון למה לא יברך ברכה אחרונה על המאכל שסיים לאכול ראשון, שהרי בגמ' (פסחים דף קג'.) איתא: 'רבי יהודה אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף', ופרש"י שם 'דכיון שגמר סעודתו - בההוא אתחייב ברישא, ואין מעבירים על המצוות', הרי שמברכים לפי הסדר בו מתחייבים, וכן מבואר ביומא נח' ע"ב.

וכן הוכיח בשו"ת תורה לשמה (סי' סו') גבי מי שמחויב בברכת 'אשר יצר' ו'על המחיה', שצריך לברך 'אשר יצר' קודם ואף על גב דהוי דרבנן משום שהוא התחייב בה בתחילה ואין מעבירין על המצות, וראייתו מהגמ' הנ"ל, והוסיף: 'נמצא לפ"ז אם נר ובשמים אתחייב ברישא הוו קדמי מטעמא דאין מעבירים על המצוות, ואף על גב דברכת המזון דאורייתא ונר ובשמים דרבנן', ע"כ (וע"ע מ"ב סי' קסה' ס"ק ב'), וצ"ע.

והנה כתב במג"א (סי' קסה' ס"ק ג') בשם מהרש"ל [הובא בהגהות רעק"א סי' ז'] שאם אכל דבר שחייב לברך עליו 'בורא נפשות' ושכח והטיל מים - יברך 'אשר יצר' קודם מפני שהיא תדירה, וכן משום שאין לה שיעור, משא"כ בברכה אחרונה, ע"כ, הובא כ"ז לעיל. וקשה למה מקדימים ברכת 'אשר יצר' הרי אם התחייב קודם בברכת 'בורא נפשות', כגון שנפנה לבית הכסא אחרי שסיים לאכול, לכאורה יצטרך לברך 'בורא נפשות' שהתחייב קודם.

אולם בגמ' בזבחים (צא' עמ' א') בסוגיה שם 'דשחטינהו לתרוייהו' וברש"י ד"ה 'הא דיום' מוכח שתדיר קודם למה שהתחייב ברישא. וכן י"ל שדבר שהתחייב ברישא אם לא יברך עליו מיד הוא כמו אין מעבירין על המצוות. ויש סתירות בדבר זה - האם תדיר קודם לאין מעבירין על המצוות. עי' ברכות (כח') ובשו"ע סי' רפו' שמנחה קודם למוסף אף שמוסף התחייב ברישא כיון שמנחה הוא תדיר. ועי' במנחות מט' ובסי' תרפד' שנחלקו בזה הרמ"א והט"ז , ועי' שו"ת חכם צבי סי' קו'.

אכל עוגות (או יין) ופירות משבעת המינים

יש לדון איזו ברכה אחרונה יקדים לברך - האם 'על המחיה' כי יש צד שהיא דאורייתא וכנ"ל, או שכיון שיש סוברים שכיון שאומר בברכת 'על המחיה' – 'על תנובת השדה' פוטר בזה את הפירות ולכן יש להקדים לברך 'בורא נפשות' (עי' רבינו פרץ בהגהות הסמ"ק מצוה קנא' שמסתפק האם על תנובת השדה פוטר פירות וכף החיים סי' רח' ס"ק עג' ועי' מג"א סי' רב' ס"ק כו').

אכל עוגות (או יין או פירות מז' המינים) וירקות

יש לדון האם יקדים ברכת מעין שלש כנ"ל, או כיון שיש צד שבברכת מעין שלש כשאומר 'על תנובת השדה' פוטר בזה את הירקות ויפסיד את הבנ"ר (ראה חיי אדם כלל נ' סע' ט') – לכן יש להקדים ברכת 'בורא נפשות'. ולמעשה לדעת המ"ב (שעה"צ סי' רח' אות סד') נראה שיקדים ברכת מעין שלש.

אכל פירות משבעת המינים ושתה קומפוט (מיץ פירות)

יש לדון מה יברך, כיון שיתכן שהמיץ של הקומפוט נפטר בברכת מעין שלש, כיון שהזכיר 'על הפירות', ולהרא"ש (ברכות לח') קומפוט דינו כפרי ונפטר בזה, ואף שמברכים עליו 'שהכל' כדעת הרשב"א (שם) - הוא רק מספק, וכיון שיש לחוש (כלפי ברכה אחרונה) גם לדעת הרא"ש, א"כ יש לדון שיקדים 'בורא נפשות' (עיין פמ"ג בא"א סי' רב' ס"ק כו' ובפמ"ג בפתיחה להל' ברכות אות יא').

אכל עוגות ואורז

אכל עוגות ואורז, כיון שיש סוברים ש'על המחיה' פוטר את האורז, לכן יש להקדים לברך 'בורא נפשות' לפני 'על המחיה' (שערי תשובה סי' רח', כף החיים שם ס"ק מא', בן איש חי פרשת פנחס).

בכל האופנים הנ"ל, אם אפשר - יש לאכול מאכל אחר שברכתו 'בורא נפשות' ואז יברך מעין שלש ואח"כ 'בורא נפשות'.

סיכום ההלכות למעשה

• 'אשר יצר' קודם ל'בורא נפשות' [שו"ת מהרש"ל סי' צז' מובא במג"א סי' קסה' ובהגהות רעק"א סי' ז'].
• 'אשר יצר' ו'על המחיה' – 'אשר יצר' קודם [עי' שו"ת מהרש"ל הנ"ל ובהגהות רעק"א הנ"ל ושו"ת תורה לשמה סי' סו'].
• 'אשר יצר' וברכת המזון - יש להסתפק בזה, כיון ש'אשר יצר' תדיר וברכת המזון דאורייתא והוא תדיר כנגד מקודש, ובמקור חיים (סי' קסה') פוסק ש'אשר יצר' קודם, וכ"פ בכף החיים וערוך השולחן.
• 'על המחיה' קודם ל'בורא נפשות' כיון שיש צד שהוא דאורייתא, משא"כ 'בורא נפשות' שהוא ודאי דרבנן.

מנהג שאינו תדיר כנגד תדיר

יש לשאול למה קוראים את המגילות (רות שה"ש וכו') לפני קריאת התורה, הרי תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם.

וכן למה אומרים 'עלינו' אחרי ספירת העומר (למנהג אשכנז) הרי הוא תדיר וקודם. גם מדוע קוראים קריאת התורה לפני 'אשרי', הרי קריאת התורה פחות תדירה משאר התפילה, ולכאורה יש לקוראה אחר סיום התפילה.

ורואים שבמנהג מקדימים את שאינו תדיר, וצ"ל שהוי כרשות שאפשר להקדים השאינו תדיר וכמבואר בשאגת אריה (סי' כב') לגבי דרבנן, ואף שלגבי דרבנן לא נקטינן כוותיה, לגבי מנהגים שאינם חיוב גמור - נוהגים כך.