שו”ת בדיני טלטול מוקצה לצורך גופו

א. גוי שמבקש משכנו היהודי בשבת שישאיל לו פטיש להשתמש בו למלאכה האסורה לישראל, כגון לנעוץ מסמר בכותל בביתו של הגוי, האם מותר ליהודי להשאיל לו

אסור ליתן לו

עי' מ"ב סי' שח' ס"ק לד', ומבואר שם שכל מה שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו זה רק ליהודי אבל לא לצורך גוי וטעם הדבר מבואר להלן אות ג'.

ב. יהודי שקבל שבת וחבירו שעדיין לא קבל שבת מבקש ממנו שישאיל לו פלאפון לעשות בו מלאכת איסור, כגון לכוון בו שעון מעורר בשביל להתעורר לתפילת שחרית בשבת, האם מותר להשאיל לו, שהרי מצינו שאסור לתת לגוי כלי שמלאכתו לאיסור כנ"ל אות א' (ננקט פלאפון כאן ובשאלות להלן רק לצורך דוגמא לכלי שמלאכתו לאיסור, ומדובר בפלאפון שאינו יקר שהוא כלי שמלאכתו לאיסור ולא מוקצה מחמת חסרון כיס, ולמעשה יש לדון בזה עוד מצד זילותא דשבתא בטלטול פלאפון, וכן ישנה בעיה של גרימת שינוי בקליטה בשעת הטלטול, אך בזה האחרון יש צדדים להקל).

נראה להקל בזה.

טעם הדבר שהרי אף שמצינו שאסור לתת לגוי כלי שמלאכתו לאיסור כמבואר להלן אות ג', יש להסתפק בטעם האיסור - האם מצד שהוא מטלטל לצורך מלאכה שאסור לעשותה בשבת, וזה עצמו דין כלי שמלאכתו לאיסור שאסור לטלטלו לצורך מלאכת איסור - ולפי זה גם כאן יהיה אסור לטלטל בשבת, או שהסיבה שאסור לטלטל היא שכיון שלגוי אין שום איסור לעשות מלאכה בשבת אין זה נחשב טלטול לצורך גופו, ולפי זה כאן יש לדון שכיון שלמקבל כעת מותר לעשות מלאכה אולי אין זה נקרא טלטול לצורך גופו, אך יותר נראה שכיון שאם יקבל שבת יהיה הדבר אסור לו א"כ זה נקרא טלטול לצורך גופו.

ג. גוי שמבקש לשאול פטיש לצורך פיצוח אגוזים בשבת, האם מותר לתת לו.

יש להסתפק בזה ויותר נראה להקל לתת לו

הספק כאן הוא מפני שיש לעיין בטעם הדין שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גוי, האם זה מצד שהוא מטלטל לצורך מלאכה שאסור לעשותה בשבת, וזה עצמו דין כלי שמלאכתו לאיסור שאסור לטלטלו לצורך מלאכת איסור, ולפי זה אם הגוי מעוניין לשאול את הכלי לצורך מלאכה המותרת לישראל יהיה מותר לתת לו, או שהסיבה שאסור לטלטל היא שכיון שלגוי אין שום איסור לעשות מלאכה בשבת אין זה נחשב טלטול לצורך גופו, ולפי זה אף אם הגוי רוצה לשאול את הכלי לצורך מלאכה המותרת לישראל יהיה אסור ליתן לו, ויותר נראה כטעם הראשון ולכן אם הגוי צריך לפטיש למלאכת היתר יהיה מותר ליתן לו.

ד. יהודי שלא קבל שבת המבקש פלאפון מחבירו שכבר קבל שבת כדי להשתמש בו כשעון מעורר, והשעון כבר מכוון בו ואין צריך לעשות מלאכה מלבד טלטול מוקצה, האם מותר ליתן לו

מותר ליתן לו

הטעם ע"פ המבואר לעיל.

ה. האם מותר להחזיק יד לילד וללכת עמו כשהילד מחזיק חפץ מוקצה בשבת

אם המוקצה הוא דבר חשוב שיש חשש שאם יפול מיד הילד ההורה יגביהנו - אסור, אך אם הוא מוקצה שאינו חשוב - מותר לתת לו יד, אך אסור להרים את הילד.

עי' שבת קמא:' ובסי' שט' סע' א', שם מבואר שאם התינוק לוקח אבן בידו מותר להרימו, אבל אם התינוק מחזיק דינר בידו אסור להרים את התינוק מחשש שמא יפול הדינר מידו ויגביהנו אביו, ויש להסתפק מה הדין בשאר דברים. ובחיי אדם (כלל סז' סע' טז') מבואר שה"ה שאר דבר מוקצה שמקפיד עליו שדינו כדינר. וכן מבואר במג"א י' שח' ס"ק יח', ולפי"ז מבואר שכל דבר שיש לו ערך דינו כדינר.

נחלקו הראשונים האם תינוק שיש דינר בידו האם אסור רק להרים את התינוק, או שגם אסור לאחוז בידו ולהוליכו, ולהלכה נפסק להחמיר בזה, אך במקום שיש חשש שהילד יבוא לידי חולי מותר לתת לו יד אך אסור להרימו (בה"ל שם ד"ה 'וי"א').

ו. האם מותר להרים תינוק האוחז בידו פלאפון בשבת

יש להסתפק בזה והמיקל להוליך את התינוק כשאוחז בידו ואף להרימו יש לו על מה לסמוך.

מבואר בגמרא שבת קמא' ושו"ע סי' שט' סע' א' שיש חשש שמא יפול המוקצה מיד התינוק ויבוא אביו להרימו ויש להסתפק האם הכוונה שיגביהו ויתן לבנו או שיגביהו ויקחנו לעצמו כדי שלא יאבד, ונפק"מ לענין כלי שמלאכתו לאיסור כגון פלאפון וכדו' שאם החשש הוא שמא יפול ויביא אותו ליד התינוק כאן אין חשש זה כמבואר בתוס' עירובין סט' שמותר לתת כלי שמלאכתו לאיסור לתינוק לשחק בו, אבל אם החשש הוא שמא יקחנו לעצמו כדי שלא יאבד אז גם בכלי שמלאכתו לאיסור יש חשש זה. ונחלקו בזה הראשונים, בספר הפרנס אות קפו' כתב שהחשש הוא שמא יפול ויתננו לתינוק, וכן כתב המ"ב סי' שט' ס"ק ה' בשיטת הרמב"ן, אולם בשאר הראשונים לא נתבאר להדיא שהחשש הוא שמא יתן לתינוק ויתכן שהחשש הוא שמא יקחנו כדי שלא יאבד, ואז יהיה אסור לאחוז בידו אף כשהתינוק מחזיק כלי שמלאכתו לאיסור וכנ"ל, אמנם כיון שבספר הפרנס וכן בשיטת הרמב"ן כתב המ"ב שהחשש הוא שמא יתן לתינוק, והמיקל להוליך את התינוק כשאוחז בידו ואף להרימו - יש לו על מה לסמוך.

ז. ילד המחזיק בידו בשבת מוקצה שאינו חשוב ואין מקפידים אם יאבד, האם מותר להרים את הילד

אסור להרים את הילד אלא אם כן הילד יבכה ויבוא מזה לידי חולי.

שבת קמא: סי' שט' סע' א', והטעם שאסור לטלטל את הילד אף שלכאורה הוא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר (עיין תוס' רי"ד על הגמ' שם), ביאר החזו"א (סי' מז' ס"ק ב') שכיון שרוצים שהילד יחזיק את המוקצה ביד כדי שיתעסק בו הוי כטלטול מן הצד לצורך דבר האסור, אך אין לאסור ולומר שכיון שהדרך שילד מחזיק חפצים בידו אין בו את ההיתר של טלטול מן הצד, שהרי מצינו בכמה מקומות שאף בדבר שדרכו בכך יש את ההיתר של טלטול מן הצד וכגון בנדן של סכינים (בסי' שח' מ"ב ס"ק ה') שיש בו סכין שהוא מוקצה כגון סכין מילה ויש בו גם סכיני היתר, אם סכיני ההיתר חשובים יותר מסכין האיסור מותר לטלטל את הנדן, ומבואר שאף שדרך הנדן שיש בו סכיני איסור בכל אופן כשסכין ההיתר יותר חשובה מותר לטלטל ואף שמטלטל גם את סכין המוקצה בכל אופן טלטול המוקצה הוא לצורך דבר המותר וטלטול מן הצד לצורך דבר המותר הרי הוא מותר, הרי שאף בדבר שדרכו בכך מותר, ועי' תוס' שבת קמב. ד"ה 'ונישדינהו'.

ח. צרור מפתחות שיש בו מפתח של בית ושל רכב האם מותר לטלטלו בשבת.

אם מפתחות ההיתר חשובים יותר מהמפתח האסור מותר לטלטל, ואם לאו אסור

והדרך לידע איזהו המפתח החשוב יותר משתנה לפי העניין, מחד - שווי של מפתח בית מצד עצמו יכול להיות נמוך ואילו שווי של מפתח רכב שווה הרבה יותר (למשל כשרוצים לשכפלו), אולם מאידך מפתח בית חשוב יותר אם יש בבית תכשיטים יקרים ושאר דברי ערך, וכן אם יש מישהו בבית שאז בלאו הכי לא יגנבו אז מפתח הבית פחות חשוב, והכל לפי הענין. ועי' בסי' רעז' מ"ב ס"ק יח'.

נידונים בהלכות תפילה

א. אדם ששכח 'ותן טל ומטר' הדין שיכול לשמוע מהחזן ולצאת ידי חובה (אמנם לכתחילה אין לעשות כן כמו שנתבאר בגיליון מס' 69), האם צריך לבקש מהחזן שיכוון להוציאו ידי חובה - - והספק הוא כיון שבזמנינו אף אחד לא יוצא ידי חובה מהש"ץ ממילא בסתם אין כוונתו להוציא ולכן צריך לבקש ממנו כי אם החזן לא יודע שמישהו רוצה לצאת ממנו ולא מתכוון להוציאו לא יצא ידי חובה, או שמא יש לומר כיון שעיקר תקנת חז"ל של חזרת הש"ץ היתה להוציא מי שאינו בקי אם כן אף בזמנינו לא שנא

נראה שא"צ לבקש שיכוון להוציאו.

ב. חזן ששכח לומר 'ותן טל ומטר' בתפילת הלחש, ובחזרת הש"ץ בברכת 'ברך עלינו' התחיל שוב לומר ותן ברכה כטעותו והזכירוהו הקהל ותקן ואמר מיד 'ותן טל ומטר' האם יצא יד"ח תפילה על ידי חזרה זו, שהרי לא כיוון בתחילת התפילה לצאת בה ידי חובה תפילת יחיד החסרה לו אלא לשם הציבור

נראה שיצא ידי חובה.

שהרי כמו שנתבאר בשאלה הקודמת א"צ החזן לכוון להוציא אחר ידי חובה, ה"ה שא"צ לכוון להוציא עצמו ובסתמא כל שצריך להשלים תפילתו עולה לו תפילה זו.

ג. שכח שמו"ע במוצ"ש ומתפלל שתים ביום ראשון בבוקר, האם יאמר 'אתה חוננתנו', ובאיזו תפילה - הראשונה או השניה

נחלקו בזה הפוסקים ולהלכה פסק המ"ב שלא יזכיר כלל באף אחת מהתפילות.

סי' רצד' מ"ב ס"ק ב'.

ד. שכח לומר 'ותן טל ומטר' במוצ"ש וחוזר ומתפלל האם יאמר בתפילתו השניה 'אתה חוננתנו'

לכתחילה יש לומר 'אתה חוננתנו' אף בתפילה השניה.

תלוי במה שנתבאר בגליון הקודם (מס' 70) האם תפילה בלי הזכרה נקראת תפילה רק שחסר בה הזכרה או אינה תפילה כלל ולכן לכתחילה יש לומר 'אתה חוננתנו'.