ברכת מיץ תפוזים טבעי

שאלה: מה מברכים על שתיית מיץ תפוזים טבעי.

תשובה: מברכים שהכל [ואם בירך העץ, יצא].

מקור: מבואר בגמ' (ברכות לט.) ונפסק בשו"ע (סי' רה סע' ב) "אמר רב פפא פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא ומיא דלפתא כלפתא, ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי". ומבואר שעל מי מרק הירקות מברכים אדמה (וכפי שנתבאר בשני הגיליונות הקודמים באריכות).

אמנם בדין ברכת המים הנסחטים מהפירות, מבואר בגמ' (ברכות לח) ונפסק בשו"ע (סי' רב סע' ח, וכ"ה בסי' רה סע' ג) "על משקין היוצאין מכל מיני פירות, חוץ מזיתים וענבים, מברך שהכל", וצ"ב מאי שנא מברכת המרק.

ונאמרו בדבר ה' תירוצים:

[א] שיטת הרא"ה (ברכות לט,. מובאת בריטב"א פסחים כד: וכ"פ הריטב"א בהל' ברכות סוף פ"א, והשעה"צ סי' רב ס"ק סו כתב שאין לחוש לשיטה זו) – על מי בישול הירקות מברכים אדמה, רק כאשר אוכל את הירקות ולאחר מכן שותה את מי המרק. אך אם שותה את מי המרק לבדם, מברך עליהם שהכל, וכפי שמברך על מים הנסחטים מהפירות.

[ב] שיטת המרדכי (ברכות אות קכה) וז"ל "מיא דכולהו שלקי כשלקי, פירוש בין אם סוחט המשקה מהם בין אם בישלן במים, ודוקא ירקות שהמשקה שיוצא ממנו עיקרו לטבול בו קאי וחשיב מאכל כמקודם וכו' אבל מי תותים ויין תפוחים שעומדין אחר סחיטתם לשתיה מברך שהכל".

ונראה שמש"כ "עיקרו לטבול בו", אין הכוונה שצריך שמטרת המרק תעמוד לטיבול פת או שאר מאכלים, אלא גם אם אוכל את המרק עם הירקות, מברך על מי המרק אדמה. וכוונתו לאפוקי מדבר שבא לשתייה ולהרוות צימאון שאז ברכתו שהכל, אך שאר דברים הבאים לשובע ברכתם אדמה. וכן נראה ממה שהמשנ"ב לא הזכיר תנאי זה [שצריך להשתמש במי המרק לטבול בהם את הפת] כחלק מהתנאים שרק בהתקיימם מברכים על מי המרק אדמה.

[ג] בתשובות מהר"ם מרוטנברג (סי' קנד, מובא במג"א סי' רד ס"ק ט) חילק בין מי שלקות שהם עבים וסמיכים ולכן ברכתם אדמה, לבין מי שיכר שעורים שהם צלולים וברכתם שהכל.

ונראה שזהו גם החילוק בין מי שלקות שברכתם אדמה לפי שהם עבים, לבין מי סחיטת פירות שברכתם שהכל לפי שהם צלולים [ולדבריו יצא שעל מרק ירקות צלול מברכים שהכל].

[ד] שיטת התוס' (ברכות לט ד"ה מיא) והרא"ש (פ"ו סי' יח), הו"ד במשנ"ב (סי' רה ס"ק יד) – על מי מרק ירקות מברכים אדמה, מפני שבמי הבישול יש טעם של הירק, יותר מטעם הפרי הקיים במשקה הנסחט מהפרי.

[ה] שיטת הרשב"א (ברכות לח, הו"ד בב"י סי' רה ד"ה ואם בישל) - על מי מרק ירקות [-מיא דשלקא] מברכים אדמה, באופן שרוב הירקות ממין זה עומדים לבישול [ואכן, ירקות שאין רובם עומדים לבישול, ברכת מי בישולם שהכל], אך על מי סחיטת פירות מברכים שהכל, באופן שאין רוב הפירות ממין זה עומדים לסחיטה [ואכן, מיני פירות שעומדים ברובם לסחיטה, ברכת מי סחיטתם העץ].

[מה שכתבנו שלדעת הרשב"א הדבר תלוי האם רוב המין הולך לבישול/לסחיטה, ולא די בכך שהדרך לבשל/לסחוט - יש לדון בזה בהלכה, עי' בה"ל (סי' רב ס"י ד"ה על) וחזו"א (סימן לג ס"ק ה), וראה אזמרה לשמך גיליון 251].

נפק"מ בין הרא"ש והרשב"א – ברכת מיץ פירות שרובם עומדים לסחיטה [כגון מיץ תפוזים]

התבאר שנחלקו הראשונים בביאור החילוק בין מי בישול פירות למי סחיטת פירות, ולהלכה הובאו ב' התירוצים האחרונים – דעת התוס' והרא"ש, ודעת הרשב"א.

לדעת הרשב"א נראה שפירות שרובם עומדים לסחיטה, מברכים על המשקה היוצא מהם העץ, אך לדעת התוס' והרא"ש בכל מקרה מברכים על המיץ הנסחט שהכל (שעה"צ סי' רב ס"ק נד).

ונמצא שברכת מיץ תפוזים תלויה במח' הרשב"א והרא"ש. לרשב"א יש לברך על מיץ תפוזים העץ, מפני שרבים מהתפוזים עומדים לסחיטה, ולרא"ש יש לברך שהכל [אמנם יש לבדוק האם אכן רוב התפוזים עומדים כיום לסחיטה].

ויש לדון כמי נפסק להלכה. דהנה השו"ע בסי' רב (סע' י) הביא את שתי השיטות ולא הכריע, ומבואר שזה ספיקא דדינא. אולם בסי' רה (סע' ג, וכן בסי' רב ס"ח) סתם השו"ע כדעת הרא"ש וכתב שעל מי סחיטת ירקות מברכים שהכל, ולא חילק בין אם רובם עומדים לסחיטה או לא.

ותירץ השעה"צ (סי' רה ס"ק כא; סי' רב ס"ק נד) שכיון שבברכת שהכל יוצא בדיעבד לכו"ע, לכן סתם השו"ע כהרא"ש, שישלברך שהכל אף על פירות שרובם עומדים לסחיטה. ולפי"ז הכריע השעה"צ (סי' רה שם, ועיין שעה"צ סי' רב שם שהשאיר הדבר בצ"ע) לברך על מיץ תפוזים שהכל, אך אם בירך העץ יצא, וכדעת הרשב"א.

אולם כתב החזו"א (או"ח סי' לג) שמח' הרא"ש והרשב"א נאמרה רק על פירות שאין הדרך לסחטם [דלרא"ש מברכים שהכל ולרשב"א מברכים העץ], אך בפירות שהדרך לסחטם, אף הרא"ש מודה שברכת מי סחיטתם העץ [והחילוק בין מי מרק ירקות למי סחיטה הוא שבמי מרק ירקות עיקר המטרה היא הירקות, והמים טפלים לגביהם, וכיון שנכנס טעם הירק במים, ברכת המים אדמה, אך בסחיטת פירות שאין הדרך לסחטם, המטרה אינה המים ואף לא נכנס כ"כ טעם במים, ולכן ברכת מי הסחיטה שהכל. אך פירות שהדרך לסחטם, המטרה היא מי הסחיטה, ולכן ברכתם העץ לכו"ע].

ולדבריו צריך לפרש שמש"כ השו"ע (סי' רה ס"ג) שעל סחיטת ירקות מברכים שהכל, היינו דוקא בירקות ופירות שאין דרך לסחטם, אבל אם הדרך לסחטם לכו"ע יברכו העץ. ולכן לדעת החזו"א יש לברך על מיץ תפוזים העץ.

[עוד טעם כתב החזו"א לברך על מיץ תפוזים העץ, מפני שסחיטת התפוז נחשבת כריסוק הפרי, מפני שכל הפרי מתרסק ונהפך למיץ, ובשונה מסחיטת שאר פירות שגוף הפרי נשאר קיים ורק המיץ יוצא].

ולמעשה המנהג כהמשנ"ב הנ"ל (וכסתימת השו"ע בסי' רה), שמברכים על מיץ תפוזים ומי סחיטת שאר פירות, שהכל, אף בפירות שהדרך לסחטם [ומפי השמועה אף מנהג החזו"א היה לברך שהכל על מיץ תפוזים]. אמנם אם בירך העץ יצא.

ברכת מי בישול פירות [קומפוט]

הדבר תלוי למה עומדים הפירות, ויש לחלק בזה בין האופנים השונים:

[א] מי בישול פירות שרובם אינם עומדים לבישול, באופן שנגרעו ע"י הבישול [ויש לבדוק במציאות כל מין לגופו האם אכן רובו אינו עומד לבישול, ואם הוא אכן מתקלקל ע"י הבישול] לכל הדעות ברכתם שהכל.

טעם הדבר: כיון שלדעת הרשב"א הדבר תלוי ברוב, ואם רוב המין אינו עומד לבישול ברכת המים שהכל, ואף לדעת הרא"ש שמי בישול פירות ברכתם העץ, באופן שרובם אינם עומדים לבישול מודה שברכתם שהכל, כיון שברכת הפרי עצמו באופן זהשהכל, ולא תהא ברכת המים עדיפה על ברכת הפרי עצמו (כמבואר בבה"ל סימן רב ס"י ד"ה על, ולפי הצד הנוסף בבה"ל המובא לקמן באופן זה הדבר תלוי במח' הרשב"א והרא"ש).

אמנם באופן שהפירות משתבחים בבישול [כמצוי בקומפוט תפוחים, שזיפים, אפרסקים, משמשים וכדומה, וכאמור יש לבדוק כל מין לגופו במציאות], שברכת הפירות באופן זה העץ (עיין משנ"ב סימן רב ס"ק סז), אזי תלוי הדבר במח' הרשב"א והרא"ש, שלדעת הרשב"א ברכת המים שהכל, ולדעת הרא"ש ברכתם העץ, ומספק יברך שהכל.

[ב] מי בישול פירות שנאכלים בין חיים ובין מבושלים בשווה, הדבר תלוי במח' הרשב"א והרא"ש דלעיל, שלדעת הרשב"א ברכתם שהכל כיון שאין רובם עומדים לבישול, ולדעת הרא"ש ברכתם העץ (בה"ל שם, אמנם לפי הצד הנוסף בבה"ל המובא לקמן לכל הדעות באופן זה ברכתם העץ), ועל כן יש לברך שהכל מספק.

[ג] מי בישול פירות שרובם עומדים לבישול [כגון חבושים] לכל הדעות ברכתם העץ. וזאת בתנאי שמעונין גם לשתות את מי הפירות (כמבואר באזמרה לשמך גיליון 251).

ועי' בבה"ל (שם במוסגר) מעלה צד נוסף והוא שבאופן שהפירות נאכלים בין חיים ובין מבושלים בשווה לכל הדעות ברכתם העץ, ומח' הרשב"א והרא"ש נאמרה רק בפירות שטובים להיאכל מבושלים אבל דרכם להיאכל רק חיים, שלדעת הרשב"א ברכתם שהכל, ולדעת הרא"ש ברכתם העץ.

ברכת פירות מבושלים [קומפוט]

[א] אם אוכל את הפירות לבד ברכתם העץ [אפילו באופן שרוב הפירות אינם עומדים לבישול, מ"מ כיון שהפירות משתבחים ע"י הבישול ברכתם העץ (עיין משנ"ב סי' רב ס"ק סז)].

[ב] אם שותה את מי הפירות לבד ברכתם כמבואר לעיל לענין מי בישול פירות.

[ג] אם אוכל את הפירות יחד עם המים מברך על הפירות בלבד, ואינו מברך על מי הפירות כיוון שהם טפלים לפרי (כפי שהתבאר לענין מרק ובו אטריות וכד' באזמרה לשמך גיליון 252).

[ד] אם אוכל את הפירות ואח"כ שותה את המים בנפרד, המים אינם טפלים לפירות [משנ"ב (סי' רב ס"ק נד), שער הציון (שם ס"ק סו)], כאשר ברכתם שונה יש לפטור את ברכת המים במין אחר שברכתו שהכל, כיון שלדעת הרא"ש פטר את המים בברכת העץ שבירך על הפירות (עי' משנ"ב שם).

ברכת מי מרק ירקות למנהג בני ספרד

בגיליון אזמרה לשמך 251 נתבאר שבכדי לברך על מי מרק ירקות אדמה, צריכים להתקיים שבעה תנאים.

ויש להעיר שכל זה הוא לדעת התוס' והרא"ש והרשב"א הנ"ל, אך לדעת הרא"ה הנ"ל שמברכים על מרק ירקות אדמה רק אם קודם לכן אוכל את הירקות, יוצא שאם שותה רק את מי המרק מברך שהכל.

ויש להסתפק בשיטת המרדכי הנ"ל, האם רק במרק שבא לטבל את המאכל ברכתו אדמה או שכל מרק שלא בא להרוות צימאון ברכתו אדמה, ולעיל נתבאר דכוונת המרדכי היא שכל מרק שלא בא להרווות צימאון ברכתו אדמה.

ובכף החיים (סי' רה ס"ק יא) כתב שכל מרק ירקות ברכתו שהכל, כיון שחוששים לשיטת הרא"ה והמרדכי הנ"ל (ועי' בשעה"צ הנ"ל בדברי הרא"ה שאין לחוש לדעת הרא"ה), ודלא כסתימת השו"ע שמרק ירקות ברכתו אדמה. ולמעשה יש מבני ספרד הנוהגים כהכף החיים הנ"ל שכל מרק ירקות ברכתו שהכל אם אינו אוכל את הירקות, ויש הנוהגים כסתימת השו"ע שמרק ירקות ברכתו אדמה אם יש בו את כל השבעה תנאים האמורים בגיליון הנ"ל.

ברכת תה וקפה

שאלה: מדוע מברכים על תה 'שהכל', ולא אדמה, וכדין מרק ירקות שברכתו אדמה [והרי עלי תה גדלים באדמה]. וכן מדוע מברכים על קפה שהכל ולא העץ [והרי פולי קפה גדלים על העץ].

תשובה: ג' טעמים בדבר: [א] מרק ירקות אוכלים לשובע, אך תה וקפה נעשו למשקה [להרוות צימאון], וברכתם שהכל כפי שמברכים על כל המשקים שהכל [עי' תוס' (ברכות לח. ד"ה האי, וד"ה והאי) ועי' שו"ת הרא"ש (כלל ד סי' טו) ומרדכי (הנ"ל), ועי' שו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' ה)].

[ב] עלי התה ופולי הקפה אינם ראויים לאכילה בפני עצמם, ולכך אף המשקה היוצא מהם ברכתו שהכל [וכדין חומץ סתווניות, עי' בית מאיר (סי' רה ס"ב)].

[ג] בישול מרק הירקות נעשה לצורך הירקות, אך בישול התה והקפה נעשה לצורך המשקה ולא לצורך הפרי [-עלי התה ופולי הקפה], ולכן ברכתם שהכל [שו"ע הרב (סי' רב ס"ב), קיצור שו"ע (סי' נג סע' ג) ועי' משנ"ב (סי' רה ס"ק י), וע"ע בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' מ), ובפנים מאירות (ח"א סי' צה, ח"ב סי' קצ) ובשע"ת (סי' רב ס"ק יט)].

ובענין מה שנתבאר באות א, כן מצינו בשו"ע (סי' רב ס"ד) בעניין שמן שמעורב עם מרק ירקות [מי סילקא-אניגרון], שאם אין כוונתו לרפואה מברך שהכל. והקשה המג"א (שם ס"ק יא) מאי שנא ממרק ירקות שברכתו אדמה, ותירץ הגר"א (הו"ד במשנ"ב שם ס"ק לד) שכיוון שהשמן שמעורב במרק ירקות עומד לשתייה, לכך ברכתו שהכל. וכן מבואר במרדכי (הנ"ל).

ויש להקשות לפי הנ"ל שעל דבר שבא להרוות צימאון ברכתו שהכל (כמבואר ברא"ש ובמרדכי הנ"ל), מדוע מיץ תפוזים ברכתו העץ לפי הרשב"א, הרי אף שדרכו בכך, כיון שבא להרוות צימאון, ברכתו שהכל [והרי אף מרק ירקות עצמו אם בא להרוות צימאון, ברכתו שהכל], וכפי שנתבאר לעיל (בתירוץ ב).