פסוקי דזמרה (ב)

עניית אמן ושאר דברים שבקדושה באמצע פסוקי דזמרה

בגיליון הקודם נתבאר האיסור להפסיק בדיבור באמצע פסוקי דזמרה, בין ברוך שאמר לישתבח (שו"ע סי' נא ס"ד, ומקורו מדברי הרי"ף והרא"ש ברכות פ"ה). ואף לדבר מצוה אסור להפסיק (רמ"א שם).

אולם לדברים שבקדושה מותר לענות, ומקור ההיתר נלמד ממה שמצינו שאפי' בקריאת שמע וברכותיה שאסור להפסיק בדיבור (עי' ברכות יג), אך לדברים שבקדושה מותר להפסיק (כמבואר בראשונים שם, וראה להלן בסוף הגיליון, ופרטי הדין יתבארו בגיליונות הבאים בס"ד), ומבואר בב"י (סי' נא סוף ס"ב) שעניית דברים שבקדושה באמצע פסוד"ז קלה יותר מאשר באמצע ברכות ק"ש, משום שפסד"ז שבח הוא, וגם עניית אמן היא שבח, ולכן לא נחשבת הפסק. וכן כל דברים שבקדושה שהם בכלל שבח, עונים עליהם באמצע פסוקי דזמרה.

אולם אם אינו חייב לענות על דברים שבקדושה אלו, אלא הוא רק מנהג [ופרטי הדינים יבוארו להלן], אין מפסיקים עבור זה באמצע פסוקי דזמרה. ולהלן יפורט לאלו דברים שבקדושה מפסיקים באמצע פסוקי דזמרה.

קדיש

עונים את כל האמנים שבקדיש באמצע פסוקי דזמרה, ואפילו באמצע עניין [כגון לאחר אמירת "אשרי יושבי" קודם אמירת "ביתך"] , וראה פרטי הדין במקור.

מקורות והרחבה:

עונה על כל אמן שבקדיש - סתימת דברי הא"ר (סי' סו סוס"ק ו, הובא בגליון הרעק"א על השו"ע סי' נא), חיי"א (כלל כ ס"ג), משנ"ב (ס"ק ח), חיד"א (בספרו קשר גודל סי' ז סע' לד), ועי' קצה המטה (סי' תריט ס"ק סד), וע"ע באזמרה לשמך גיליון 108.

אולם הבא"ח (שנה א, פרשת ויגש ס"י) והכה"ח (סי' נא ס"ק יא וס"ק כב, סי' סו ס"ק כג) כתבו שעונים רק על חמשת האמנים הראשונים של הקדיש, אך על "תתקבל", "יהא שלמא" ו"עושה שלום" לא עונים באמצע פסוקי דזמרה [ובבא"ח כתב שיהרהר עליהם "אמן"]. וטעם הדבר מפני שענייתם אינה אלא מנהג (כמבואר במשנ"ב סי' סו ס"ק יז) , ואין להפסיק לענות על דברים שחיובם רק משום מנהג באמצע פסוקי דזמרה, וכפי שלא מפסיקים ל"ברוך הוא וברוך שמו" מטעם זה (ויתבאר להלן).

אולם כאמור, להלכה נפסק שעונים על כל האמנים שבקדיש, וטעם הדבר הוא מפני שגוף הקדיש נזכר בגמ' (עי' ברכות ג. וכא,: שבת קיט,: וע"ע תרגום ירושלמי בראשית מט, ב, ומסכת סופרים פרק יט, ועי' טוש"ע וב"י יו"ד סי' שעו).

בריך הוא - לאחר שהחזן אומר בקדיש "שמיה דקודשא בריך הוא" - עדות המזרח וחלק מהחסידים עונים אמן [וכדעת השו"ע (סי' נו ס"ב) והאריז"ל (עי' כה"ח שם ס"ק כט)] ובני אשכנז עונים בריך הוא [וכדעת הרמ"א (שם) שכתב שאין עונים אמן. ואף שלא נתבאר שם שצריך לענות "בריך הוא", ושמא אין צריך לענות כלל, אך המנהג הוא לענות כן (עיי"ש במשנ"ב ס"ק יג ובשעה"צ ס"ק ל, מג"א ס"ק ח, ט"ז ס"ק ג, ומבואר כן כבר בסידור רבי שבתי סופר (הקדמה פרטית סוף סי' יז), ועי' ליקוטי מהרי"ח סדר חצי קדיש וברכו, דף ס: וערוה"ש שם ס"ו)].

ויש להסתפק למנהג עדות המזרח, האם יפסיקו לענות אמן גם באמצע פסוד"ז. ומפשטות דברי המשנ"ב (הנ"ל סי' נא) נראה שעונה, וכן מבואר בבא"ח וכה"ח (הנ"ל) שכתבו שעונה חמשה אמנים ראשונים [ואמן של בריך הוא, הוא אחד מחמשת אמנים].

וכן יש להסתפק למנהג אשכנז, האם יפסיקו לענות בריך הוא באמצע פסוד"ז. והנה להלן יתבאר שלא עונים ברוך הוא וברוך שמו באמצע פסוד"ז משום שהוא לא הוזכר בגמ', ונראה לפי"ז שלא יענו גם על בריך הוא, מפני שגם הוא לא הוזכרה בגמ'. אולם יש לצדד שבריך הוא עדיף טפי מברוך הוא וברוך שמו, כיון שהוא בא במקום אמן (ועי' שו"ת לבושי מרדכי או"ח מהדו"ת סי' י מש"כ בזה).

קדושה

עונים לקדושה באמצע פסוקי דזמרה, ואפילו באמצע עניין,

וראה פרטי הדין במקור.

מקורות והרחבה

עונים לקדושה, ואמירת פס' "ימלוך" שבקדושה - חיי"א ומשנ"ב (שם).

וכתב בליקוטי מהרי"ח (סדר פסוקי דזמרה, דף נג:) שבפסד"ז יש להקל לענות גם פסוק "ימלוך", מפני שיש לסמוך על הסוברים שהוא חלק מקדושה (עי' הגהות יש נוחלין, הובא במג"א סי' סו ס"ק ו, ובכה"ח שם ס"ק יח). ואף שעיקר ההלכה הוא שפס' "ימלוך" אינו חלק מעיקר הקדושה (וכדנפסק לענין אמירתו באמצע ברכות ק"ש, עי' שם במג"א ובמשנ"ב ס"ק יז), אך לעניין אמירתו באמצע פסוד"ז, יש לסמוך על שיטת הסוברים שהוא חלק מהקדושה, ובפרט שפסוק זה הוא אחד מהפסוקים של פסוד"ז.

אמנם את ההוספות שמוסיפים בשבת אין לומר, כיון שהם לא חלק מהקדושה (כמבואר במג"א סי' קכה ס"ק א, ובמשנ"ב שם ס"ק א, ובסי' סו ס"ק יז), ולפיכך טעם ההיתר לא שייך בהם [ובערוה"ש (סי' סו ס"ו) כתב לומר "שמע ישראל" שבקדושה שבמוסף, כיון שמקבלים עול מלכות שמים, והוא כמו שמפסיקים בפסוד"ז לקרוא ק"ש עם הציבור. ויל"ע לפ"ז אם יפסיק גם ל"שמע ישראל" שבהוצאת ס"ת ובקרבנות]. ונראה עוד, שבזמן שהציבור והש"ץ אומרים את ההוספות הנ"ל [כגון "אז בקול רעש וכו'", "ממקומך מלכנו וכו'"], אפשר להמשיך באמירת הפסוד"ז, ואין צריך להמתין בשתיקה עד שיענה "ברוך כבוד" ו"ימלוך" (וע"ע אזמרה לשמך גיליון 147).

"נקדש", "נקדישך", "כתר" שבתחילת הקדושה - אין צריך לומר [כיון שהשו"ע (סי' קכה ס"א) פסק שהציבור לא אומר "נקדישך" אלא שומע מהש"ץ, לכך בפסוד"ז יש לחשוש לשיטתו ולא להפסיק באמצע פסוד"ז. אמנם מאחר שהמנהג הוא שכן אומרים "נקדישך" (כדעת האר"י ז"ל), אזי נראה שמותר לומר ואינו חשוב כהפסק].

קדושה שב"יוצר אור" וב"ובא לציון" - אינו עונה, כיון שיש לחוש לשיטות שאין דינו כדבר שבקדושה (עי' סי' נט וסי' קלב).

ברכו

עונים באמצע פסוקי דזמרה, ואפילו באמצע עניין (משנ"ב שם).

מודים דרבנן

עונים את כל נוסח "מודים דרבנן" באמצע פסוקי דזמרה, אפילו באמצע עניין.

מקור: מסתימת דברי הא"ר והרעק"א והמשנ"ב (הנ"ל) נראה שאומר את כולו. ואף שבאמצע ברכות ק"ש אומרים רק את המילים "מודים אנחנו לך" (משנ"ב סי' סו ס"ק כ), בפסוד"ז יכול לומר את כולו, מפני שהוא דבר שבח והוזכר בגמ' (סוטה מ.), לכן אין דינו כ"ברוך הוא וברוך שמו" שלא נזכר בגמ' [שאין אומרים אותו באמצע פסוד"ז, כדלהלן]. ונראה שדין זה הוא אף לבני ספרד שלא עונים פסוק ראשון של ק"ש עם הציבור באמצע פסוד"ז (ויתבאר בס"ד בגיליונות הבאים).

ברוך הוא וברוך שמו

לא עונים "ברוך הוא וברוך שמו" באמצע פסוקי דזמרה, ואף לא בבין הפרקים.

מקור: משנ"ב (ס"ק ח בשם דרך החיים דיני פסד"ז ס"ד) ומקורו מהמג"א (סי' קכד ס"ק ט) שכתב שאסור לענות ברוך הוא וברוך שמו במקומות שאסור להפסיק. טעם הדבר הוא משום שעניית ברוך הוא וברוך שמו לא הוזכרה בגמ'.

והנה המהר"ם שיק (או"ח סי' נא) כתב בדעת המג"א שכוונתו לאסור לענות ב"ה וב"ש במקומות שאסור להפסיק גם לעניית אמן, אך היכן שמותר לענות אמן [וכגון בפסוד"ז], מותר לענות גם ברוך הוא וברוך שמו [ובזה יישב דעת הדגו"מ שעונים ברוך הוא וברוך שמו אף על ברכה שיוצאים בה יד"ח, אולם עי' משנ"ב (סי' קכד ס"ק כא)].

ובהגהות ר' ברוך פרנקל (סי' נא, הובא בדע"ת סי' סו ס"ג ד"ה מכ"ש, ובקצה המטה סי' תריט ס"ק סד) כתב שמותר לענות ברוך הוא וברוך שמו בין הפרקים בפסוד"ז.

אולם הפמ"ג (א"א סי' קכד ס"ק ט) הבין בדעת המג"א שכוונתו לאסור לענות ב"ה וב"ש בכל המקומות שאסור להפסיק לדברי חולין, אפילו שמותר להפסיק בהם לצורך עניית אמן. ולפי"ז אין לענות ברוך הוא וברוך שמו אף בין הפרקים של פסוקי דזמרה, כיון שאסור להפסיק שם לענייני חולין.

ולהלכה פסק המשנ"ב (סי'נאס"ק ח, סי' קכד ס"ק כא) כדעת הפמ"ג ודרך החיים, שאין לומר ברוך הוא וברוך שמו באמצע פסוקי דזמרה, אפילו בבין הפרקים.

עניית אמן על ברכות

אם נמצאים באמצע עניין [כגון לאחר אמירת "אשרי יושבי" קודם אמירת "ביתך"] - עונים אמן רק על ברכות "הקל הקדוש" ו"שומע תפילה".

ואם לא נמצאים באמצע עניין [כגון לאחר אמירת "אשרי יושבי ביתך" קודם אמירת "עוד יהללוך סלה"] - עונים אמן על כל ברכה ששומע.

מקור: משנ"ב (ס"ק ח) ובה"ל (ס"ד ד"ה צריך).

י"ג מידות

נראה שלא יפסיק באמצע פסוד"ז לענות י"ג מידות עם הציבור.

מקור: אף שזה נחשב כדבר שבקדושה, וצריך לאומרו בעשרה (שו"ע סי' תקסה), מ"מ אין לזה דין דבר שבקדושה לעניין החיוב לאומרו, וכקדיש וקדושה, אלא הוא רק בקשת רחמים שמחמת חשיבותה יש לאומרה בעשרה (עי' תהלה לדוד סי' סו ס"ק ז, שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' מד, הובא בדע"ת או"ח שם. ואף שהם דיברו לעניין ברכות ק"ש, נראה שטעם זה שייך אף בפסוד"ז).

עניית דברים שבקדושה בין ישתבח ליוצר אור

המסיים ישתבח ועדיין לא התחיל יוצר אור - עונה לכל הדברים שבקדושה, ובקדושה בשבת יענה גם לכל ההוספות של שבת, וכן עונה "ברוך הוא וברוך שמו" (וכפי שיבואר בגליונות הבאים בס"ד לעניין הפסק לדבר מצוה בין ישתבח ליוצר אור).

עניית דברים שבקדושה בפסוקי דזמרה – חיוב או היתר

בכל האופנים (שהתבארו לעיל)שמותר לענות על דברים שבקדושה באמצע פסוקי דזמרה, נראה מסתימת הפוסקים שאין זה רק "היתר" לענות, אלא זהו "חיוב" לענות. אולם אם הענייה מפריעה לתפילה, נראה שיש לסמוך על הפוסקים הסוברים שאינו חייב לענות באמצע פסוד"ז.

מקורות והרחבה

פסק השו"ע (סי' סו ס"ג) שמפסיקים לקדיש, לקדושה ולברכו באמצע ברכות ק"ש. ומקור דבריו הוא מהתוס' (ברכות יג: ד"ה שואל) והרא"ש (שם פ"ב סי' ה) ושו"ת הרשב"א (ח"ה סי' ט).

אולם דעת מהר"ם מרוטנבורג (הובא ברא"ש שם) שאין להפסיק לקדיש ולקדושה, וטעמו שמאחר שעוסק בשבחו של מקום, אין לו להפסיק בשבח אחר [וכתב שם הרא"ש שרוב המפרשים חלקו עליו].

וברשב"ץ (ברכות שם) כתב שאין להפסיק, מפני שעוסק במצוה [מצות תפילה] פטור מן המצוה [לענות לדברים שבקדושה], ולכן הפסקה לעניית דברים שבקדושה היא הפסקה שלא לצורך (וע"ע רוקח סי' שכד, ובבכור שור ברכות שם).

ומסתימת הראשונים והשו"ע שכתבו שמפסיקים, נראה שסוברים שחובה להפסיק לענות לדברים שבקדושה.

ובביאור הטעם שאין בזה פטור של עוסק במצוה פטור מן המצוה, נאמרו כמה אופנים: [א] כיון שהכל [גם התפילה וגם הענייה לדברים שבקדושה] היא מצוה אחת - לעסוק בשבחו של מקום (תו"ח (סופר) סי' סו, ונשמת כל חי לגר"ח פלאג'י סי' ד). [ב]. כיון שהוא עוסק במצווה של יחיד, אינו נפטר ממצווה של רבים [כגון קדיש וקדושה] (נשמת כל חי שם, ובית שערים או"ח סי' יט). ובאופן אחר ביארו - אם לא יענה עם הציבור, נראה כמי שאינו מודה במה שהציבור עונה. [ג]. כיון שאפשר בקלות לעשות את שתי המצוות יחד, יש לעשות את שתיהן, כמבואר בסי' לח (נשמת כל חי שם, ובשו"ת נשמת חיים (לגר"ח ברלין) או"ח סי' כד).

ונמצא שבאופן שהענייה מפריעה לו לתפילה ולכוונה - לפי הטעם הג' אינו צריך לענות, ונראה שיש לסמוך על טעם זה[וגם יש לצרף את דעת הסוברים שאין חובה לענות, עי' תו"ח (סופר,שם), ושו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סי' ה אות א), ובנשמת חיים (שם מה שכתב בדברי התניא רבתי סי' ב)].